|
4/4/2005 14:39
|
שרונה
|
מאת:
|
ילדתי את גיא ביום רביעי-הסיפור
|
כותרת:
|
אחרי שמשכתי כמה שיכלתי את ההריון והלכתי כל יום למעקב באיכילוב.ודיווחתי שאני מרגישה הרבה פחות תנועות.ורק בערב בעיקר ודאגתי מאוד.אך המוניטור והאוטלרסאונד היה תקין משכתי.הרופא אמר שאין הבדל מבחינתו אם זה היום האחרון של שבוע 42,או היום הראשון של שבוע 43.מבחינת סיכון זה אותו דבר כל עוד אני באמת באה ביום הראשון של שבוע 43.
אז יום לפני הזירוז ,תודה לאל קיבלתי צירים בשעה שש בערב.לא דומה בשום אופן לצירים שהיו לי של הזירוז.ולכן פירשתי את זה כאיזשהו לחץ ברחם,אולי של הראש.וממש לא יכלתי לזהות.עד שראיתי שהשעה 22:00,לישון קשה.וזה חוזר על עצמו ,אם כי לא סדיר.אמא שלי באה ונסענו לקראת 00:00 לאיכילוב.אבל באמת שבמשך שעות לא ידעתי שזה צירים,ממש לא.זה נורא מצחיק אותי .כי בלידה הראשונה זה התרכז בבטן,ורק לקראת הסוף באיזור של הראש למטה.שם ראו שאכן יש לי פתיחה של 2-2.5 ס"מ,צוואר רק חצי מחוק.הבנתי שזה אכן צירים אם כי לא סדירים.תאמינו או לא.הייתה שם מיילדת הם מבחינתם רצו לשלוח אותי לחדר לידה.מה דעתך לקדם קצת את הלידה,לתת קצת פיטוצין??? לפקוע את מי השפיר.איזשהי חצי מפגרת,שגם התחילה לקרוא בתיק שלי מסמכים שלא קשורים ללידה ולהריון שקשורים לבן שלי ולא היה לי כוח אפילו להגיד לה מה את קוראת את זה בכלל.טוב שהיה לי את השכל בין הצירים.להביט בעיני העגל שלי התמימות ולשאול בשביל מה? הרי התחילו לי צירים.למה לעזאזל לפקוע את מי השפיר? הדבר הנפלא שמגן על העובר אם אין צורך בכך? סתם להתערב בטבע.כמובן שסירבתי.שלחו אותי ליולדות ב',להתענות קצת עם עוד שלוש יולדות בחדר.היה נחמד .הם שכבו או חצי ישבו.אני הסתכלתי על המיטה ולא הבנתי איך אפשר בכלל לשבת.פשוט עמדתי והלכתי לי ככה השעון עובר שעה שעתיים שלוש,לא היו לי שניות בשעון,רק דקות,אז לא יכלתי ממש לאמוד את השניות של הצירים.לא יכלתי דקה לעמוד.היה שם כיסא נשענתי עליו ובין לבין גנחתי.הצצתי כל הזמן לפטפט עם עוד יולדת שהייתה לה ירידת מים ולא הייתה לה פתיחה שסבלה מאוד מכאבים.דיברתי איתה בין ציר לציר וכשהיה מגיע הציר הייתי נעלמת.ממש רצה לכיוון המיטה שלי כדי שלא יראו אותי.אחר כך היא אמרה שמקלחת יכולה לעזור.נכנסתי לפני הציר,זה היה נחמד ומרענן.והתלבשתי תוך כדי צירים.חוויה מאוד מוזרה,מכאיבה וטבעית. חייבת לציין שהייתי גאה מאוד בעצמי שקודם לא נתתי שיגעו בי בזמן ציר.למרות שאמרו לי שזה הכי טוב לבדוק בזמן ציר.פשוט לא נתתי.וזה ההבדל בין הלידה הראשונה לשנייה לפחות בהתחלה הייתי בשליטה.גם איזה רופאה צעירה שכבר פגשתי בלידה הראשונה אמרה לי אבל יבדקו אותך עוד עשרות פעמים היום.ממש לא אף אחד לא בדק אותי עשרות פעמים.בשביל מה היא אמרה את זה בכלל.אחר כך הבנתי שצירים ללידה זה כל חמש דקות בערך 50 שניות.רק שאני כנראה משכתי יותר מידי.אוי טעות חיי.כך פיספתי את האפידורל.בעלי לא ידע שזה יתקדם מהר כל כך אז הוא חשב שהוא יוכל לחזור הבייתה.עד שיעבירו אותי לחדר לידה.אבל אמרתי לו לא כדאי.הוא נשאר לישון על הספסל באיכילוב,אם עוד איזה בחור.
הכאבים מתגברים קראתי לאחות.אמרתי לה תבדקי.היא בדקה ואמרה 4 ס"מ,צוואר מחוק.את מוכנה ללידה.תביאו סניטר היא אמרה.ואני שמעתי הייתי מאושרת או אפידורל הנה אני באה.איפה בעלי צעקתי תמצאו אותו.הולכת לי במסדרונות,מחפשת אותו.הם צועקים לי אל תלכי ירדו לך המים.חכי.חזרתי מהר.
בטח חשבו שאני משוגעת ביולדות ב',היו שם עוד אנשים.הביאו לי כסא גלגלים,וישר לחדר לידה.איפה בעלי תקראו לו.הוא שם על הספסל ישן.מחכה שיתפנה חדר,פתאם בעלי נכנס המום.עיניים נפוחות,מחזיק שני תיקים גדולים.
מכניסים אותי לחדר לידה טבעית על מיטה.מה זה אני שואלת תוך כדי כאב.מה פתאם חדר כזה.אין מקום הם עונים לי.כל החדר מלא בספות,שטיחים,גקוזי כחול,אדום.לא התחבר לי המקום הצבעוני הזה באיכילוב לאפידורל.נראה חשוד.
גם דלת לא הייתה שם אלא מעין וילון כזה,משהו שאנטי כזה.
שמו אותי הכאבים התגברו והתגברו בדקו פתיחה אמרו 5 ס"מ.ואני כבר התחלתי לצרוח אפידורל ,אפידורל,לקחו לי פתח לעירוי.ולקח זמן בסוף הביאו אינפוזיה.כמה זמן ייקח לאינפוזיה.התחלתי לשאול בלי סוף אמרו לי קודם יסתיים העירוי,אח"כ תקבלי אפידורל.כל הזמן הסתכלתי על העירוי ושאלתי עוד כמה זמן עוד כמה זמן.עוד רבע שעה.התחלתי כבר לצרוח בלי סוף.נזכרתי משהו על קולות נמוכים שעוזרים לא יודעת איך.התחלתי לגנוח בקולות נמוכים,ומשהו עזר בזה.מהר מאוד עברתי לטונים גבוהים של תרנגולת שחוטה.אף פעם לא הוצאתי כאלה קולות גבוהים.ובלי סוף,הבטחתם לי אפידורל,למה אתם לא נותנים לי אפידורל.תביאו לי אפידורל.אמרתי לבעלי לך לקרוא להם.הוא מצא איזה מיילדת שבסופו של דבר מאוד עזרה לי.הכאבים היו כאבי תופת.הרגשתי צריבה הבנתי שהראש כבר למטה.וידעתי שלא אקבל שום אפידורל.ובכל זאת משהו אמר לי להאחז בזה בכל זאת.אמרתי לה איפה האפידורל היא אמרה לי איזה אפידורל הראש יוצא החוצה.הרגשתי כאילו כדור גדול ירד לי שם למטה ירד לו אם כי לא יצא.תחושה מפחידה מאוד של משהו מתגלגל בבת אחת ,ומאיים לפרוץ אני מרגישה שיש לי מים כלואים שעומדים להתפוצץ,ולהחריב הכל כמו איזה צונאמי.הלחץ הזה,הכאב,אדיר.מאוד מאוד כאב לי,לא הייתי רוצה ללדת כך שוב .אני את הבסטה כמובן סגרתי.בגילי המופלג (26).והוא החליק החוצה ,כמו באיזה התפוצצות,ומאחוריו כל מפלי הניאגרה התפוצצתי.זאת הייתה ההרגשה .ללא תפרים.הספיק לי בלידה הראשונה.וכמובן ההנקה המכאיבה שזה צירים בפני עצמם.וזהו גיא נולד,ינק.זכרתי כמה זה חשוב.אני לא מוצאת שום דבר מדהים בלידה מכאיבה .זה לא אני.אבל בכל זאת כשהם יוצאים זה הדבר הכי מדהים שיש.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
