|
17/4/2005 22:14
|
עדן (אמא של יובל)
|
מאת:
|
היום יובלי שלי בת שנתיים, או כמו שהיא אומרת - תתיים, זה אושר גדול, כיף, כל היום שרנו לה שירי יום הולדת למרות שלפני שנתיים היא נולדה יום לאחר ליל הסדר לאחר 15 שעות של צירים, אפידורל, בשעה 20:50,, וזה האושר הגדול ביותר בחיי ובחיינו בכלל....סיפור הלידה (ארוך)
|
כותרת:
|
יובל היא הבכורה שלי (נכון לרגע זה), ובשבוע 39 הרגשתי יום אחד שלא הרגשתי אותה בועטת, הגעתי הבייתה ונסעתי עם בעלי (לירון) לבית החולים לחדר מיון, לאחר חצי שעה של מוניטור פתאום הרגשתי אותה, אבל רצו שאני אגיע למחרת על מנת לעשות אולטראסאונד, רופא הנשים שלי גם עובד בבית החולים (העמק בעפולה) ויום לפני ליל הסדר אכן הגעתי בבוקר לאולטראסאונד וכשחיכיתי לתוצאות פתאום אומרים לי את נשארת כאן אנחנו רוצים לעשות זירוז, מה זירוז? מי זירוז? אף אחד לא אמר לי כלום, ואני מרוב שהייתי בהלם וגם לא ידעתי כל כך מה קורה, לא הבנתי, למרות ששאלתי והאמת, שהייתי במעקב מרגע שנכנסתי לשבוע 36 כי חשבו שהיא קטנה מדי (אתן לא מכירות אותי, אז גם אני לא מי יודע מה גדולה, אני כולה 1.55 מ' וזה גם בקושי) ובעלי הוא 1.74 ככה שאין סיכוי שתצא לנו ילדה ג'ברית אבל אלה רופאים ועם רופאים לא מתווכחים (בעיקר שכחתי לציין שגילינו במהלך ההריון לאחר שעשינו בדיקות גנטיות שאני נשאית של סיסטיק פיברוזיס וגושה) והתחילו לעשות לי זירוז, אני ובעלי כמובן מאוד נלחצנו ונזהרנו בינתיים לא לספר למשפחות כלום, זו הנכדה הראשונה בכל זאת, משני הצדדים, אחרי 8 שעות כשלא קרה כלום, ואף אחד לא אמר לי מילה, מה מי מו, כולם נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה ואני שוכבת שם עם לירוני שלי המתוק, ואין לנו את מי לשאול כי אף אחד לא מדבר איתנו (הורים טריים, רואים לא???) נכנסה בערך בשעה 20:00 אחות ואמרה לי למה את שוכבת כאן, תבקשי שיפסיקו לך את הזירוז ושימשיכו מחר, ממילא אין פתיחה ואין צירים ואין כלום, וככה היה, ביום למחרת, ערב ליל הסדר, בבוקר לירון הגיע ואז הגיעו הרופאים ושאלו אותי אם אני רוצה זירוז חזק יותר וכמובן שהזהירו אותי שזה יכול להיות כמה שעות במקרה הטוב וכמה ימים במקרה הרע, שאלתי אם אין בעיה או מצוקה של הילדה או שלי, בדקו אותי במוניטור הכל היה בסדר, ארזתי את הדברים שלי ונסעתי הבייתה לבלות את ליל הסדר עם הוריי ועם חמותי וחמי, אבל בשעה 3:00 לפנות בוקר פתאום קיבלתי צירים, והערתי את לירון, ומה הוא אומר לי: "זה בגלל הארוחה, תלכי לישון" ככה במילים אלו ממש, הסתובב לצד השני ונרדם ואני מסתובבת בבית עם צירים בערך איזה 20 דקות ואחרי זה הצירים נפסקו ניסיתי לישון בערך 3 שעות ואחרי זה בשעה 6:00 בבוקר כבר שוב היו צירים, נסענו לבית חולים, אני ולירון, ואני הייתי עם ציר כל דקה, הייתי שמחה ומרוצה כי חשבתי שאני כבר בפתיחה גדולה, רק מה...התברר שהייתה לי פתיחה של ס"מ אחד, ואני בכיתי שאני רוצה אפידורל ואכן גם קיבלתי מתי שהוא,,, וזהו, בשעה 20:50 נכנסה לחיינו יובל, קטנטונת, בלי שום קמט, מתוקה, חמודה, יפה, חכמה ואין אושר יותר גדול ממנה.
תודה למי שהיה לה כח לקרוא עד עכשיו. היום אני מאושרת, כמובן שעשינו לה חגיגונת קטנה - שכחתי לציין שיובל זו מתנת יום ההולדת שלי כי לי יש יום הולדת בחודש הבא, אבל הזמנו כמה חברים קטנטנים ותלינו בלונים והכנתי עוגה והיה לנו יום כיף, שרנו כל היום שירי יום הולדת ובירכנו אותה וזהו...לילה טוב.
עדן
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
