זהו! עכשיו, כשאני מתחילה תשיעי בעוד יומיים , אני יכולה לומר - לי אין בעל תומך! בפירוש כך. כל חודש קיימתי איתו שיחה והוא התנצל ואמר שישתדל, ויום אחרי זה - כאילו כלום! זה נמשך כך כבר חודשים: בהתחלה - "אם את קוראת על בחילות והקאות בספר, אז בטח גם יהיה לך!", אח"כ - "אייך זה שX מצליחה ואת לא?" , המשיך ל-"הריון זה לא מחלה! ו"כל הזמן כואב לך משהו" ועכשיו כשאני עם בצקות לא נורמליות (וממש כבר אין לי נעליים...) זה נשמע כך "את רוצה תשומת לב". תוסיפו לזה - חוסר התעניינות בבטן שהלכה ותפחה, כל כאב , התכווצות או מיחוש בבטן זה "עשית סלט עם האוכל" ושלא לדבר על ההערות על העלייה במשקל (20 קילו). די, נמאס לי כבר. כמה לבד אפשר להרגיש בהריון הזה?
|
תוכן ההודעה:
|