שלום לכולן, עד לפני שבוע קראתי את סיפורכן בשקיקה כעת תורי. אז למי שיש כוח ויש חשק, הרי זה לפניכן-סיפור הלידה של תמיר התינוק ושל כאמא:
שלושה שבועות לפני הלידה הפסקתי ללכת לאוניברסיטה ולמדתי ועבדתי מהבית - כל בוקר ביליתי מול המחשב בהכנת העבודות ללימודים. כל יום התקדמתי עוד קצת ועוד קצת. בשבוע 40 בקשתי מהתינוק שיחכה עוד קצת כי אני צריכה לסיים את התרגיל הזה, את המטלה הזו, את העבודה הזו וכן הלאה. ביום ה' בערב, שלחתי את העבודה לגיל, בעלי, שידפיס אותה ובקול רם אמרתי - אוקיי, עכשיו אתה יכול לצאת!
אחה"צ באותו היום באה אלי ורד, שמסיימת בימים אלה קורס תומכות לידה, היא נתנה לי הדרכה של כשעתיים. השתדלתי לזכור הכל אך יותר מכל היה לי חשוב - תנוחות להעברת הצירים.
את הלילה העברתי במיטה, בסלון, על הכורסא בחדר ולו רק להקל על כאבי הצלעות בצד ימין.
ב-07:00 בבוקר, יום ו' הלכתי לשירותים, ובעודי מנגבת את הפיפי פרץ מים אדיר נפל לי על היד - וואו!! הלכתי לגיל למיטה, הערתי אותו ואמרתי לו שנראה לי שירדו לי המים! זו לידה ראשונה שלי ולא ידעתי למה לצפות ואייך הכל מרגיש, אז תמיד התנסחתי ב- "נראה לי", "אולי", "ייתכן" ו"כנראה ש..."
אחרי 15 דק' החלו צירים סדירים - ממש כל 5 דק' ציר של 40 שניות. אז בין הצירים התארגנתי לביה"ח, ואת הציר העברתי בתנוחות שהמליצה לי ורד.
08:20 כבר היינו בליס, וכל מה שאני זוכרת זה את העמוד הרחב בקבלה של מיון נשים, פשוט כי נשענתי עליו.
08:30 בדיקה ראשונה ומוניטור - פתיחה של 5.(בשעה וחצי מירידת המים, פתיחה של 5!! )
09:00 העלו אותי לחדר לידה - אז כבר בקשתי מפורשות - אפידורל! על החוקן ויתרו, ואפילו את העירוי קיצרו היות וכבר הייתי אז בפתיחה של 7.5 !
09:30 פתיחה של 8 , קיבלתי את האפידורל ונרגעתי מעט, אבל התחלתי להרגיש את הלחץ הזה למטה. גיל אחז בידיי במשך כל אותו הזמן. השלווה שלו היה הדבר שאני נאחזתי בו.
10:00 התחלתי ללחוץ, למען האמת לא ידעתי מה אני עושה! פשוט עשיתי מה שאמרו לי.
הפסקתי ללחוץ אחרי כרבע שעה היות וראש התינוק היה גבוה. המיילדת העריכה כי מדובר בתינוק גדול יחסית - 3.900, להערכתה.
ב-11:00 התחילה הלידה ממש, לחצתי ודחפתי והמיילדת וגיל מעודדים מסביב. ואין התקדמות. זה המשיך כך עד 12:30 אז נכנסו לחדר הלידה שתי מיילדות נוספות שמצד אחד הלחיצו ומצד שני אני חושבת שבזכותן הלידה התקדמה.
למרות שבקשתי שלא יחתכו, כי התאמנתי שבועיים עם האפי-נו, אמנם לא עברתי את ה-7 ס"מ, אבל בכל זאת... הסבירו לי שבאמת אין ברירה כי הראש גדול ואני לוחצת כבר הרבה זמן. מרגע שחתכו - תוך 30 דק' התינוק כבר היה בחוץ.
ואני הייתי מותשת אבל שמחתי שזה מאחורי.שמחתי מאוד שלא השתמשו בוואקום. גיל אמר לי שאחת מהמיילדות כבר הכינה את הוואקום לשימוש ושאני אמרתי כל הזמן שאני יכולה לעשות את זה ותכף הוא יצא. ואכן הוא יצא!
תמיר נולד ביום ו', 03.06.2005, בשעה 13:30 במשקל 4.160 ק"ג.
אני נולדתי מחדש שניות מספר אחרי... כששמו אותי בחיקי.
משפחה חדשה נולדה. וכשם שנשבעתי לפני 10 חודשים תחת החופה באהבתי לבעלי, נשבעתי באותו הרגע באהבתי לילד הקטן והראשון שלי - תמיר.
תודה לכל מי שקראה.
מעכשיו משתנה הכינוי שלי באתר מ-"שירה של.." ל-"שירה של תמיר".
(התלבטתי בין זה לבין - "שירה של התינוק הכי מתוק, מקסים, אהוב, מדהים, חכם, מרשים בעולם" ...סתאם!)
|
תוכן ההודעה:
|
