|
6/7/2005 9:28
|
יגור
|
מאת:
|
סיפור הלידה המלא של דקלה ויובלי לא להחמיץ- אולי יקרה רק עוד פעם אחת בלבד !!!!!!
|
כותרת:
|
שלום לכולן!
אחרי כשבוע הנה סיפור הלידה של דקלה ויובלי:
כאמור יובלי היתה במצג עכוז עיקש ונולדה בניתוח קיסרי. המנתח (פרופ' הוד) היה מקסים קשוב וחיובי, וגם המרדים היה אמפטי מסביר פנים (ונדיב בחומרי טשטוש). הניתוח עצמו היה חלק וקצרצר, כשדקלה הרגישה באמצע הניתוח את עצם העניין היא מאד נלחצה, נתנו לה דורמיקום שזה כמו ואליום ומאז עלה חיוך רחב על שפתיה. דקלה אומרת שרק כשיובלי בקעה וצרחה היא הבינה שהיא הולכת להיות אמא. אני מצידי עשיתי לולולולוללולולולו ארוך שייזכר בחדר הניתוח לימים. דקלה בקשה לנשק את יובלי פעמיים- רגע מרגש מספר 1 במצעד הרגעים המרגשים.
יובלי הסתגלה מאד יפה לעולם, ובזמן התפירה של סוף הניתוח עליתי עם המיילדת ועם יובלי לתינוקיה. לפני הניתוח דקלה שכנעה אותי לאמץ גישה של "להגדיר את אויביך" ובמקרה זה, לא להתייחס לצוות התינוקיה בקבלה בחשדנות יתרה. בחרנו לא להכנס לתינוקיה בפרצוף חמוץ להעיר הערות אלא להניח להן לבצע את השגרה, לכן אחרי הצמדת פתק "הנקה בלבד" לעגלה של יובלי נפרדתי ממנה בנשיקה, לבשתי בגדי חדר ניתוח והלכתי להתאוששות להיות עם דקלה. תמכתי בה דאגתי שתקבל נוגדי כאב, שיחליפו נוזלים וכד' (חדר הניתוח היה עמוס באופן בל יתואר באותו יום בגלל כתבה על איכילוב וצוות ההתאוששות כמעט קרס). את יובל ראיתי פעם הבאה אחרי הטיפול הראשוני והחיסון והיא היתה ממש פרח. ככה זגזגתי בין הקומות כמה פעמים במשך כשעתיים עד שדקלה הועלתה למחלקה.
דקלה קיבלה מכשיר לסימום עצמי במורפיום. כצפוי למי שמכיר אותה (קיבוצניקית) היא התקרבה למינון יתר (ממש מינון יתר המכשיר לא מאפשר). שמענו ממישהי אחרת שטופלה באותה שיטה שהיא נזקקה ל 5 לחיצות בלילה הראשון על המזלף, דקלה מצידה לחצה... 31 פעמים... אכן היא היתה חיובית ומתוקה מעבר לצפוי אך בשל בחילה קשה ומספר הקאות (תופעת לואי ידועה של מורפיום שקשה לטפל בה בנוגדי הקאות למי שרוצה להניק) האחיות שאלו אם לא הגיע הזמן לנוגדי כאב שגרתיים יותר וכך היה מאז דקלה טוחנת אלגוליזין.
בלילה הראשון דקלה היתה צמודה למיטה. את יובלי היא חיבקה לגופה מאד מהר, בערך שעתיים אחרי הלידה. יובלי היתה כצפוי ישנונה והראתה נסיונות יניקה ראשונים רק אולי בגיל 12 שעות. ניסיון שלנו ליזום ביות מלא לא רשמי בחדר עם שיתוף פעולה של פרטנרית סבלנית ואחיות גמישות נגמר בבכי ממושך של יובלי. כאמור עשיתי לילה לבן בתינוקיה כדי למנוע מתן בקבוקים ולקחת את יובלי לדקלה אם היא תהיה רעבה, שני הדברים לא קרו בלילה הראשון.
כבר בבוקר הראשון אחרי הניתוח דקלה החלה מתהלכת בתמיכת האחיות של מחלקת היולדות, שלדעתנו היו נפלאות. התפריט אחרי קיסרי הוא פחות נפלא, ממש לאאאאאאא גורמה בפני עצמו, בעיקר פירה ולבן. דקלה לא רצתה העשרה שלו למעט מי שזיפים וחיבוק מדי פעם, ואני מצידי חייתי בעיקר על שאריות האוכל של דקלה ועל אדרנלין (מה שקורה פחות או יותר עד אתמול). מבחינת התפרטי של יובלי, היניקה האפקטיבית הראשונה היתה בערך בגיל יממה, והיא ללא ספק היתה רגע מרגש מספר 2 במצעד הרגעים המרגשים. בהמשך נוצרה בעיה של רגישות בפטמות (שרפה עזה שמקבילה למה שאני מדמיין שהייתי מרגיש אם הייתי לועס נייר זכוכית כל שעתיים). בתחילה נעזרנו ביעוץ הנקה מקומי (מדריכה בשל ויולן חביבה מאד ועמוסה באפן לא סביר) שיכלה לתת רק כמה דקות ביום חמישי, וחזרה לביקורות כל יום אחרי סופ"ש. בשל הכניסה לסופ"ש והמשכות שרפה וחוסר בטחון נזקקנו בחרום ליעוץ נוסף; אבישג הנפלאה נשלחה מטעם דיאדה והגיעה ביום שישי בערב לכשעתיים (שישי בערב, קדושה אמיתית). עצם נוכחותה בחדר שידרה חום קבלה ורוגע (ניכר היה שהייתה מעדיפה להפגש על הדשא המוצל של איזה פארק ולא בחדר הקר של בית- חולים אבל עדיין הוקרן חום אינסופי..) להערכת שתי היועצות התפישה של יובלי טובה למדי, ושתיהן העריכו שהשרפה תשתפר תוך ימים (ותוחלף בגודש...) אבישג המליצה על משחת פיורולן ונתנה כמות נדיבה לכמה ימים, קנינו עוד דלי של החומר בשילב.
כאמור ביממה הראשונה היו בתינוקיה צעקות סביב נושא הנקה בלבד. בסופו של דבר ובהחלטה שלנו בלבד היו כמה מקרים שיובלי קבלה בקבוק לפי אינדיקציות שדקלה ואני קבענו: אם דקלה ממש גמורה (מה שלא כ"כ קרה) או, ובשל רגישות הפטמות, אם יובלי רעבה אחרי 2 ציצים.
הימים עברו מהר ועכשיו אנחנו בבית עייפים ומרוצים. היום שבוע אחרי הלידה יובלי פרח דשן ודקלה חיונית, לשמחתה ירדה היטב במשקל וכעת היא 2 ק"ג יותר מתחילת ההריון. מי שרוצה להתנקש בה מתבקשת להתאפק, לעשות סובלימציה ולהביא לנו פשטדה במקום.
לקחים:
1) לעיתים טוב ללדת בבי"ח בו בעלך עובד כרופא (אבל התרשמתי שגם יולדות רגילות קבלו יחס טוב).
2) לווי רצוף (רצוף יעני רצוף) של יולדת עושה המון הבדל. אני יכול לדמיין 20 דברים שעשיתי למען דקלה בין כל הנקה להנקה, שאין סיכוי שהיתה מטריחה אחות בשבילם. גייסי אמהות או (ושווה כל מאמץ), דרשי שבעלך ייקח שבוע חופש מהלידה. גם אם תגובתך הראשונה היא "כן, ממש" אפשר לחשוב על כמה נסיבות בהן פתאום חופש היה כן אפשרי (צו 8 או ניתוח גב).
3) בגישה הנכונה לחיים קיסרי יכול להחשב חויית לידה בונה.
4) יעוץ הנקה יכול להעשות בכמה רמות: אחות התינוקיה שתראה לך איך להדביק תינוק ותמליץ באותה הזדמנות לתת בקבוק (האינדיקציות רבות: ילוד במועד, ילוד בוכה, אמא בריאה, חדר מואר, יום אביב, וחמור מכך, אינדיקציות יותר "מקצועיות": אין לך מספיק חלב, מה את רוצה צהבת? מה את רוצה שירד במשקל? את לא רואה שהוא אפאטי? וכד' וכד'). טוב מכך להעזר ביועצת הנקה מקומית אמיתית, במקרה שלנו טובה וחיובית, שהוכשלה בגלל עומס וכניסה לסופ"ש. שלב ג' וחשוב מאד הוא יועצת הנקה חיצונית שיש להגניב לבית החולים ושתיתן לך 100% כמה שצריך. יעוץ הנקה עולה פחות מלילה בצימר או כמו 4 ימי מטפלת (או במתנה!!!) ולכן ממליצים בחום לכל מי שממש רוצה להניק והחלב והבטחון לא נשפכים ממנה להתייעץ ללא היסוס, יתכן שמדובר בשנוי מ 0 ל 100. למי שמסיבה כלשהי לא רוצה להעזר במכרה או אמא, הייתי ממליץ להזמין יעוץ מראש ליום 2-3 לחיים ולא להזדקק לטלפונים לחוצים מה שקרה אצלנו.
5) שפיות היא צורך חיוני להנקה. אם בקבוק יכול להציל שפיות (שפיות, לא מדובר בפינוקי לילה רצופים או כניעה ללחצי אחיות) שקלי זאת. יש כמובן להזהר, אני מדבר על בקבוק פעם ב 18 שעות ולא על 6 בקבוקים ליום. אצלנו שילוב של הרפייה מהפנאטיות הראשונית שאפיינה אותנו ומתן בקבוק "פעם ב", הקפדה על כך שאנחנו אלו שקובעים, ומאמץ הנקה אמיתי מצד דקלה, נתנו פתח להצלחת ההנקה והיום יובלי על הנקה מלאה.
וואו.
מאד מבסוטים סה"כ. תודה לכולן על התמיכה בהודעה הראשונה דקלה ואני מאד התרגשנו.
אושר !!!!!!!!!!!!!
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
