18/10/2001 11:30
|
אפרת
|
מאת:
|
סיפור הלידה שלי
|
כותרת:
|
היי לכולם!
תודות על כל המזל טובים שכתבתן. אז אני התחיל את הסיפור לפני שארבל תתעורר.
הגעתי לשבוע 39 ונשבעתי לעצמי עד שאני לא מרגישה ממש כאבים ויודעת שזה זה אני לא נוסעת לביה"ח ממש לא רציתי שיגידו שאני עדיין לא מוכנה ללידה ושאני אחזור מאוחר יותר. לכן עשיתי את כל מה שממליצים. זה התחיל מיום חמישי היו לי קצת צירים כל 10 דקות לא משהו רציני, לכן ביום שבת החלטתי שהולכים לטייל והרבה. אז מהבקר טיילנו בצומת בילו וקנינו מלא שטויות כשהגענו הביתה אמרתי לבעלי בוא נעשה קצת "קוצ'י קוצ'י" זה יעזור. וכך היה הוא הלך לישון אחרי הקוצ'י קוצ'י ואני התחלתי עם הצירים עד שהגיעו לכל 4 דקות ודי כואבים בעלי קם ואז אם קצת התלבטות אחלטנו לנסוע לביה"ח.שעה 20:30 בדקו לי פתיחה ואמרו שפתיחה קטנה חיברו אותי למוניטור ואז הוא השתולל והכאבים יתגברו ויתגברו 22:00. אחרי המוניטור הרופא בדק אותי והחליט את נכנסת לחדר לידה כל כך שמחתי, בבדיקה שהוא ערך הסתבר פתיחה של 2.5 ס"מ 60% מחוק. וכך נכנסתי לחדר לידה המיילדת שאלה אם אני רוצה לטייל קצת כי זו לידה ראשונה וזה לוקח הרבה זמן עד שאני יהיה מוכנה ללידה.זה היה בשעה 23:00 אז החלטנו אחרי שאני יהיה קצת במוניטור אני ארד מהמיטה ויטייל קצת. בנתיים (עוד לא ירדתי מהמיטה) עברו 20 דקות ובא רופא לבדוק פתיחה ובלב קיוויתי שיש כבר 5 ס"מ כדי לקבל אפידורל ואז ההפתעה הגדולה 8 ס"מ שאלתי מה עם אפידורל והוא אמר מאוחר מדי ואני נבהלתי כל כך איך אני אלד בלי אפידורל והכאבים ממשיכים וכואבים. המיילדת לא האמינה ובדקה אחריו והיא אמרה "וואו כבר 9 ס"מ עוד לא ראיתי כזאת מהירות בלידה ראשונה".שעה 0:00 אז שמחתי שהכל לפחות הולך מהר וכך בעוד שעתיים שלוש הכל יהיה מאחורי. אך זה לא קרה. התחלתי ללחוץ וללחוץ וללחוץ ובעלי תפס אותי ועזר לי ואני הרמתי את שתי הרגליים והצמדתי לבטן ולחצתי המיילדת הייתה בשוק עם כל הכאב אני עושה עוד הרמות רגליים וכל לחיצה הראש יצא קצת וכשהרפתי הראש נכנס בחזרה כך היה עד 5:40 בבקר אז החליטו שאין התקדמות ויש לנתח מידי. מהר מהר הכניסו אותי לניתוח בהרדמה כללית 5:50 . התעוררתי בחדר התאוששות ושמחתי שזה מאחורי. לאחר שהתאוששתי בעלי סיפר לי שהרופא הסביר לו שלא היה סיכוי שאני אלד רגיל מכיוון שיש לי שרירי בטן חזקים והם לא איפשרו לילדה לצאת. אז כל הספורטיאות שימו לב! למרות שאני כבר 3 שנים לא מתאמנת אבל אחרי 18 שנים של אימונים השרירים נשארים.(התאמנתי בקרטה יש לי חגורה שחורה דאן - 2 והייתי אלופת ישראל בעבר).
עכשיו אני אמא מאושרת. ארבל ילדה טובה לא בוכה הרבה ילדה רגועה מאוד אוהבת לאכול מהציצי שלי. עברנו את שלב הגודש התחלנו להסתדר עם ההנקה. מקווה שהיא תמשיך להיות כזאת שלווה ורגועה.
לכל ההרות לידה קלה. לכל האמאות נכנסתי לקטגוריה שלכן שיהיה לכולנו קל בגידול הנסיכים הקטנים.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|