פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
15/8/2005 18:25 שרי_אמיר מאת:
סוף סוף - סיפור הלידה של הגוזל שלי (ארוך...)
כותרת:
הרבה זמן עבר מאז התקופה בה שרצתי בפורום יום ולילה, כשחיכיתי ללא מעש (פחות או יותר) לגוזל שלי, שיצא אליי סוף סוף.

הרבה מים זרמו גם כאן, בפורום, כך שמעתי, בחודשיים האלו שנעדרתי.

והנה היום מצאתי שעה פנויה, ונכנסתי, ומצאתי שוב את הדיון ההוא, זוכרות? שיתפתי בו אתכן בחשש הגדול שלי לפני הלידה: איך אהיה אמא ללא אמא שלי, שנפטרה לפני שנתיים? איך אעבור את הלידה והפוסט בלי שאמא שלי תלווה אותי בצעדים הראשונים של האמהות? והנה הדיון מאז: http://www.leida.co.il/message_focus.asp?q_id=35470&r_id=332513

כמה חום ואהבה קיבלתי אז מכולכן... וכמה שזה עזר לי... ליוויתן אותי ממש ממש עד חדר הלידה, כי בבוקר ההוא של ירידת המים, הדבר הראשון (טוב, לא ממש הראשון, אבל מהראשונים) שחשבתי עליו היה: אני חייבת לעדכן את הבנות! אני יוצאת ללדת!

אז הנה הסיפור שלנו:

אנחנו מסיימים שבוע 42 אוטוטו וכולם סביב בלחץ היסטרי, מה יהיה מה יהיה מתי הוא יצא זירוז זירוז וכו'... ואני, לא יודעת מאיפה שאבתי את השלווה הסטואית הזו - שום דבר לא עצבן אותי, הייתי רגועה ולא דאגתי. הוא יצא בזמן - ברור. בלי שום זירוז ושם בטיח. בינתיים התכוננו טוב טוב ללידה, והרגשנו מוכנים מתמיד.

הספקתי עוד לקבוע תור לזירוז טבעי אצל גילה רונאל, סרט אחרון שהספקנו עוד לראות, ואני אומרת לאמיר: זהו - נראה לי שהלילה זה קורה. אתה מוכן? והוא, החמוד, אומר מייד: מה זה מוכן? אני משתוקק לפגוש אותו...

ארבע בבוקר - ירידת מים! אני לא מאמינה, זה זה, הפעם זה זה, ירידת מים בשצף קצף, ואי אפש לטעות בריח ובתחושה. מעירה את אמיר, הוא מנומנם לגמרי, אומר לי משהו כמו: מעולה... וחוזר לישון. ואני שוב - לא, לא הבנת - ירידת מים! עכשיו הוא מתעורר, ואנחנו מתחבקים בהתרגשות במיטה. מבינים שאנחנו עומדים ללדת!

צירים - אין, לכן אנחנו לוקחים לנו את הזמן. אני מייד מודיעה לפורום כמובן... כותבת עוד מייל למשרד, אנחנו דואגים לחתולים שלנו למים, אוכל, חול נקי, אריזות אחרונות, מפה לשם, נהיה כבר שבע בבוקר. יוצאים...

מגיעים לבית החולים שיבא, אני מבקשת טיפול שמרני (ללא בדיקה ידנית למידת הפתיחה, מחשש לזיהומים), ומחכים... סיבובי אגן ומתיחות...הולכים ברגל, עולים ויורדים מדרגות... כבר קצת כואב... אני ממשיכה בתחנות שלימדו אותנו שירלי ואביבה המקסימות בקורס הכנה ללידה. אחרי כמה שעות, מציעים לנו שוב בדיקה ידנית. אנחנו סקרנים לדעת מה הפתיחה, יש פתיחה של שלוש! קדימה לחדר לידה.

ושם - לא מכריחים אותי לעשות או לא לעשות שום דבר - לא ללבוש כותונת, לא להתחבר למוניטור, לא להתחבר לעירוי... אנחנו סוף סוף לבד וביחד, שמחים שהכל הולך לפי התכניות שלנו. ממש ממש מאושרים. רואים את המשקל שעליו יהיה עוד מעט הילד שלנו, זה ממשי וזה קורה. ואז מגיעה כרמי, הדולה הנהדרת שלנו, שתלווה אותנו ממש עד הסוף, ואנחנו מתחילות עיסוי בגב התחתון, כי זה מתחיל לכאוב, ותנוחת חתול (כמה מוכר לי מהבית!), ואני בעננים, למרות הכאבים. פתיחה של חמש! איזה יופי! אמיר מנמנם על הכורסא, וכרמי ואני יוצאות לגג בית היולדות להתרענן. בכל ציר אני מחבקת אותה, או את אמיר, מתכופפת, מקבלת את הציר באהבה ויודעת שהכאב מקרב אותנו לגוזל.

עוברות עוד ועוד שעות, אני במקלחת על הכדור, ועל הרצפה בתנוחת שש, ומה לא. כואאאאב מאאאאד, אבל אני מחזיקה, יודעת שהפתיחה בטוח מתקדמת... בטח כבר שבע... או שמונה...

אז זהו, שלא.

רופאה מעצבנת נכנסת ומודיעה לי שאני תקועה! ושהלידה לא מתקדמת! (כאילו שאני אשמה) ושעברו כבר 12 שעות מאז ירידת המים, והם יזרזו את הלידה עם פטוצין מחשש לזיהום. אני עדיין (ברוב חוצפתי!) בפתיחה של חמש וחצי!

כאן נשברתי לחלוטין. יודעת שעם זירוז הכאב יהיה קשה הרבה יותר. רואה איך הלידה שדמיינתי מתרחקת ממני. הבכי פורץ בגדול. אני כבר לא יכולה לשאת את הכאבים שקודם קיבלתי באהבה. מתפרקת על הרצפה... מבקשת אפידורל. אבל קודם צריך אנטיביוטיקה, וקודם עירוי, ואני סובלת... כרמי המלאכית ואמיר שלי איתי כל הזמן, שניהם רואים את המשבר ומנסים לעודד, לשווא. מחבקים, מלטפים... ואני בקאנטים. איזה כאב. אלוהים. אני רועדת כמו עלה נידף ברוח. כרמי מעודדת אותי לבכות הכל החוצה, מזכירה את ההורים שלי שצופים בי מלמעלה, ואני בוכה כאילו אין מחר... עוברות שעתיים עד לאפידורל, אני כבר תשושה לחלוטין, הפאסון שלי נעלם. ואז, אפידורל.

ששששקקקקטטט פתאום בכל הגוף שלי. אני רגועה. נרדמת לשעה וחצי, צוברת כוחות להמשך. איזה כיף. כל כך פחדתי ממה שהאפידורל יעשה לי, והנה הוא מציל אותי.
כשאני מתעוררת, אנחנו בפתיחה מלאה. האפידורל התפוגג כלא היה, אני מרגישה הככללל - אה, זה הכוונה בצירי לחץ? המממ... לחץ מטורף מאחורה דווקא? לזה לא ציפיתי. כואב נורא נורא נורא, אבל קצרצר... כמה לחיצות, כרמי הגאונית שולפת בלון, ואני מנפחת בכל הכח במקום לצרוח. והנה הראש... פלומה רכה רכה... אני מרגישה אותו... הילד שלי. עוד קצת, והראש בחוץ, אמיר מתרגש ודומע לידי, עוד קצת, והכתף קצת נתקעת, ו... זהו. הוא עליי. אנחנו אחרי. אני בטירוף, בוכה וצוחקת. איזה גדול... 3.725 ק"ג. אני מרחפת לחלוטין. מסרבת לתת אותו לצוות... והמיילדת מתפעלת מהפרינאום שלי ("איך הצלחת?" ואני מוכרת לה את האפינו...). אין חתך, קרע קטנטן פנימי אחד, לא יאמן. 3:59 בבוקר, אחרי 15 שעות בחדר לידה, אנחנו הורים.

איך מתארים רגש כזה? אני כולי מצומררת עכשיו מהזכרון. לנשום אותו, להריח אותו, ללטף את הפלומה הרכה שהרגשתי קודם, כמה דקות קודם, ועכשיו בחוץ, עליי...

רוצה להגיד תודה לכרמי הדולה המקסימה, לאביבה גרבובסקי ולשירלי בנטוויץ שלימדו אותי את כל הסודות של הלידה, ותודה לכן, בפורום, שליוויתן אותי.

ולמי ששואלת את עצמה: אז איך זה באמת בלי אמא? קשה, קשה מאד, אבל כמו שאמרו לי כמה מכן אז - אנחנו מצמיחות לנו בפנים את האמא הפנימית שלנו, וזה חזק הרבה יותר ממה שזה נשמע. והאמא הזו שאיתי מדריכה אותי בכל השאלות שיש לי בחודשיים האחרונים. היא הקול המרגיע, שאומר לי שאני יודעת היטב מה צריך לעשות. ו - היי, אני אמא ממש טובה, אתן יודעות...?

תודה גם למי שקראה עד כאן.

שרי





תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
15/8/2005  18:58 ברור שאת אמא ממש טובה - פומיקי
15/8/2005  19:33 שרי היקרה והכלכך יודעת....מתרגשת איתך ומאחלת לך ים של אהבה - אביבה גרבובסקי
15/8/2005  21:20 איזה סיפור מקסים! מאושרת בשבילך ומאחלת לך המשך אמהות נפלא (ל"ת) - טלי ב.
15/8/2005  21:26 שרי יקרה, המון המון מזל טוב, אושר ובריאות, שתגדלי אותו בנחת ותהני ממנו (ל"ת) - גלי
15/8/2005  21:46 שרי יקרה, איזה סיפור מקסים! - אפרת
15/8/2005  23:41 מקסים ומרגש. אהבתי את הקטע עם הבלון. באמת גאוני. (ל"ת) - מיכל של איל ויסמין
16/8/2005  1:4 שרי יקרה - רותי קרני הורוביץ
16/8/2005  6:50 אכן מקסים ומרגש, המון מזל טוב, אושר ובריאות. (ל"ת) - לולי2
16/8/2005  8:24 וואו שרי איך שריגשת אותי על הבוקר, מזל טוב והרבה אושר, - ורד ג.
16/8/2005  10:13 הי - noa007
16/8/2005  12:19 שרי יקרה יקרה - annat
16/8/2005  13:10 מקסים - בלו
16/8/2005  14:29 סיפור מקסים ומרגש - ליק333
18/8/2005  10:23 שרי!!!! - ענבר
19/8/2005  1:24 יו.... כמה זמן לא שמעתי ממך - שרון


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש