פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

18/8/2005 0:26 ליאת** מאת: חוזרת אחרי תקופה ארוכה אבל עם סיפור לידה...(מאוד מאוד ארוך). כותרת: זוכרות אותי? אני לא יודעת לעשות קישור אבל סיפור הלידה הראשונה שלי גם כאן באתר, בכל אופו הלידה ההיא הייתה מאוד מאוד טראומתית, הריון בסיכון גבוה בשל יתר לחץ דם כרוני, רעלת הריון, לידה של פג שמאוחר יותר היו קצת בעיות בהתפתחותו, עברנו אבחונים , גן טיפולי והיום הילד שלי רז בן 6, בגן רגיל, השארתי אותו עוד שנה שיתבשל עד לבית הספר. רק כשהגדול לא היה זקוק עוד לעזרה מקצועית בגיל ארבע וקצת אזרתי אומץ לחזור לטיפולי הפוריות ולעבוד על השני, החלטתי לנסות לבד, חשבתי שאני דוחה לי את הטיפולים קצת אם אעשה דיאטה קודם, אז עשיתי דיאטה במשך חצי שנה ולהפתעתי קיבלתי מחזור טבעי לראשונה בחיי יש לציין, זה היה יום שמח בלשון המעטה, להרגיש אשה עם גוף שעובד, למרות שלא הגעתי למשקל תקין, ירדתי מ107 ל85 ק"ג. אחרי שקיבלתי מחזור הבנתי שמשהו טוב קורה , אני ובעלי הפסקנו לעשן ביחד וחזרנו לטיפולים, ניסינו חודשיים טיפולים לייט עם כדורים בלבד ולא הלך, חזרנו לנוסחה של הילד הראשון, זריקות לי והזרעות ביום הנכון, רק שהפעם עשיתי את הזריקות לעצמי. הביוץ יצא ביום שבת ופספסנו אותו כי ההזרעה נקבעה ליום ראשון ובכל זאת ההפתעה חיכתה לנו בפינה, בעלי טוען שהילדון הזה הגיע אלינו באופן טבעי בכלל ולא מההזרעה ואני אוהבת לחשוב כך גם. לא יכולתי להתאפק, ולמרות שאני יודעת שצריך לחכות לאיחור ושצריך לבדוק בשתן הראשון עשיתי בדיקה ביתית יום לפני האיחור והקו הדקיק והחלש היה שם. ואיזו חוויה מתקנת הייתה זו, כל חלומותי התגשמו. היה זה ההריון המשעמם ביותר שיכול להיות, כמובן שהייתי בלחץ כי עדיין אני בסיכון בשל לחץ הדם שלי, חייתי מבדיקה לבדיקה כדי לראות שהוא מתפתח. נהניתי כל כך מהתנועות שלא חשתי בהריון הקודם, עכשיו אני מתגעגעת אליהן כל כך. כל הבדיקות שהיו גבוליות או לא תקינות בפעם הקודמת יצאו מצויינות וחיכינו לבננו השני בציפייה ובחשש. עבדתי על שיפור חווית הלידה שלי, עשיתי שיעורי בית, לא האמנתי שאני בכלל בבית בסוף ההריון ולא בשמירה בבית חולים, היו לי ציוני דרך חשובים כל כך, לעבור את משקל הלידה של בני הראשון ,(1.460ק"ג) , לעבור את שבוע הלידה (34), שלא יהיה מיעוט מים, שיזוז מספיק, שיבוא איתי הבייתה אחרי הלידה, שאוכל הפעם להניק ולא להאכיל אותו עם זונדה, שאהיה איתו בבית החולים אחרי הלידה כמה שיותר ועוד תקוות רבות. בכל אופן אחרי קינון היסטרי שכלל תליית מדפים וחגיגת יום הולדת מוקדמת לגדול מפני שהתל"מ נקבע ל10/7 והיומולדת שלו היא ב13/7 הקדמתי אותה כדי שיקבל את תשומת הלב המגיעה לו. בשבוע 39+1 4/7, אחרי שלקחתי את הגדול לחוג קראטה וכל האמהות הביטו בזעזוע בקרסוליי המזעזעים ואיחלו לי להתפוצץ בקרוב וגם אני איחלתי זאת לעצמי. יום קודם נזכרתי שלא פינקתי את עצמי באמבט כל ההריון ומילאתי אותו, גילחתי כל מה שהיה צריך לגלח ואחרי האמבטיה כמו מלכה בעלי עיסה לי כף רגל אחת והילד את השנייה, מין פינוק אחרון שכזה. בכל אופן יום לאחר מכן החלטתי שצריך גם להוריד מה שלא צריך להיות בפנים ומיד כשסיימתי קצת לפני חצות חשתי בטיפה נוזלת על הרגל, עוד מוקדם לשמוח מטיפה אחת, הלכתי לשירותים שם זרם הפיפי היה ארוך מהרגיל ובניגוב חשבתי לעצמי שהמרקם (סליחה) שונה מהרגיל, רירי משהו, חזרתי לעיסוקי ועוד כמה טיפות נזלו להן אז הצהרתי לבעלי שנראה לי שיורדים לי המים, כמובן שהוא נכנס להיסטריה טוטאלית ואילו אני הייתי בעננים מכך שגופי מתחיל את התהליך לבד, ללא זירוזים והתערבויות. התיק היה כמעט מוכן, קראנו לשמרטפית ויצאנו שעה לאחר מכן לבית חולים כרמל, כמובן שעשיתי תכנית לידה עם מיילדת משם ווידאתי שיש כבר ביות מלא קודם לכן. הגענו, לקח קצת זמן עד שבדקו אותי, אין נזילות בינתיים, היו רק בבית כמה שטפונות קטנים ומאז כלום, המוניטור תקין ומראה על צירונים, זה לא כל כך כואב אבל אני יודעת שזה עוד יכאב. הרופאה טוענת שלא הייתה לי ירידת מים כלל והתאכזבתי מאוד אבל היא הרגיעה אותי שאני אהיה מחר עם תינוק בכל מקרה כי יש לי כבר פתיחה של 2.5 ומחיקה של 50%. עברתי לחדר צירים, לא חלף זמן רב לפני שהתחלתי לחוש אותם היטב, בעלי שלא ידע כל כך מה לעשות בלידה הקודמת תמך בי ולהפתעתי למרות הסיכון הגבוה לא חיברו אותי כל הזמן למוניטור ונתנו לי להסתובב ולהעביר את הצירים איך שנוח לי, בעמידה ונדנוד הכי טוב. עשיתי חוקן, כי רציתי מראש, ומקלחת מרעננת. האחות הראשונה והלא נחמדה כל כך אמרה לי שאני בטח לא מתקדמת כי הצירים שלי קרובים וקצרים, שתקתי וסיננתי אותה כי בלידה הקודמת היו לי את אותם צירים, כל שתי דקות ציר של חצי דקה והתקדמתי מהר. בארבע לפנות בוקר הייתה עוד ירידת מים מסיבית שלאחריה נשברתי וביקשתי אפידורל, הועברתי לחדר לידה ושם הגישה הטבעית יחסית המשיכה והרופא שהיה מאוכזב משהו מפתיחת הארבע וחצי שלי ניסה לשכנע אותי לעשות מקלחת ולהסתובב, מכיוון שהצירים מאז ירידת המים הצטופפו מאוד וכאבו מאוד מאוד לא מצאתי בכוחי לעשות כעצתו והתעקשתי על אפידורל. כשהמרדים הגיע לאחר עשרים דקות הפתיחה הייתה כבר שש , התחננתי על חיי והוא היה כל כך איטי, המינון מוחלש כך נאמר לי כדי שאוכל לחוש קצת מן הצירים על מנת שאוכל ללחוץ היטב , ואני כל הזמן לא הבנתי ושאלתי למה עוד כואב לי כל כך, המינון מוחלש מאוד אמרתי לו , האמת היא שהייתה הקלה מסויימת אך ציפיתי להקלה קצת יותר משמעותית. חלפה חצי שעה נוספת והפתיחה כבר עומדת על תשע, אני לא מאמינה שאני עומדת ללדת תינוק במשקל רגיל ולהרגיש את זה ממש ובעלי לצידי, בפעם הקודמת זרקו אותו החוצה והוא פספס הכל כי רצו קיסרי ובסוף כשילדתי רגיל הוא פספס את זה בכל אופן הפעם הוא כאן, ואני אוחזת בידו ועל פניו כל כך הרבה רחמים כלפיי , ואז הסיוט מתחיל לחזור על עצמו, הדופק של הקטנצ'יק מתחיל לרדת ולוקח לו קצת יותר מידי זמן להתאושש, מוניטור פנימי מחובר, בעלי בחוץ בדיוק מתקשר לשאול מה עם הילד הגדול ולא חוזר, שוב אני בסיוט הזה והוא איננו לצידי, היא חשב שבגלל שהכל זורם ותקין זה הזמן לקנות לעצמו כוס קפה. מחברים לתינוק מויטור פנימי לקרקפת,אומרים לי להסתובב מצד אחד ואז לשני , אני עם מסיכת חמצן ובכל זאת הדופק עומד על חמישים ולא מתאושש. אני בוכה שבעלי יחזור, אני דורשת ניתוח, לא עברתי את הכל כדי לאבד אותו עכשיו, פתאום הדופק מפסיק לגמרי, היסטריה טוטאלית, מגלחים אותי, מודיעים לחדר הניתוח וכשבאים לחבר את הקטטר מגלים כי המוניטור הפנימי פשוט נפל, מחברים אחד חדש, מסכן התינוקי, כבר דקרו אותו פעמיים, שומעים דופק אבל חלש מאוד, הפתיחה מלאה ויש רק שוליים של צוואר, ואני משתגעת עוד רגע, והדופק לא עולה, והם אומרים לי שהוא מתאושש אבל אני שומעת במוניטור שיש דופק אבל איטי מאוד, בעלי חוזר לתוך הגיהנום ולא מאמין שהכל חוזר על עצמו, הוא לא יכול להרגיע אותו כי הוא מנסה להרגיע את עצמו, שנינו צועקים על הרופא לא לקחת צ'אנס שאנחנו רוצים ניתוח, הוא מחליט שואקום יהיה מהיר יותר, שוב בעלי נזרק מהחדר, אני היסטרית לחלוטין מזה ששוב אני יולדת בלעדיו, בפעם שעברה הוא החזיק את הדלת של המעלית לחדר הניתוח, הפעם הוא לפחות רק מאחורי הוילון ושומע הכל, אומרים לי ללחוץ בציר, מעודדים אותי מאוד , אני לוחצת מצויין, מחברים את הואקום, כואב לי מאוד, אני מרגישה לחץ עצום שמשאיר אותי פעורת פה, אז ככה זה להוציא תינוק, הרגשה שכל הגוף נחלק לשניים, וברגע שהראש בפתח אינני יודעת אם להפסיק ללחוץ כדי לעצור את הכאב או ללחוץ כדי לגמור איתו, המוניטור משכנע אותי שהילד חייב לצאת ובשתי לחיצות הוא בחוץ, בוכה מייד ואני לא מאמינה שעשיתי את זה, אני בוכה בזעקות ושואלת אם הוא בסדר, לא מאמינה להם ושואלת שוב, בעלי נכנס מייד , עוד לפני שחתכו את חבל הטבור והוא דומע ומאושר, התינוק בסדר, אפגר 9 ואח"כ 10, חבל הטבור היה כרוך סביב צווארו וגם היה קצר מידי מכדי להניח אותו עליי, הוא נחתך ואז שמים אותו עליי, איזה אושר, הפעם האהבה היא מיידית, אני מאוהבת , מאושרת, לא אכפת לי הואקום, לא חשוב שלא עמעמו את האורות, לא חשוב כלום, הוא כאן, הוא חי והוא שלי וכל כך יפה, עיניו גדולות כל כך, כמו שלי ושערו כהה כמו שלי, הילד שלי, התיקון שלי. נתנו לי להיות איתו אחרי הלידה כמעט שעתיים למרות הואקום, יניקה ראשונה מוצלחת בזמן ההתאוששות, אני מודה לכולם בחדר הלידה, הרופא היה נחמד כל כך, התייחס אליי כאל בן אדם ולא סתם עוד מטופלת, כולם חשבו שאני אחות בגלל הידע הרפואי הרב שהפגנתי בחדר הלידה עד כדי ויכוח על סוג התפר שעושים לי. ילדתי בשמונה וחמישים בבוקר ה5/7, תשע שעות מירידת המים בבית, לא נורא בכלל, ירדתי מהמיטה מהר, והתאחדתי עם התינוק שלי אחרי הבדיקות והחיסונים ומאז לא החזרתי אותו לתינוקיה. היה קשה מאוד אחרי הלידה לא לנוח ולהניק כל הזמן אבל לא התייאשתי, אחרי יומיים חזרנו הבייתה ואני מחכה שהוא יקום כבר כדי לאחוז בו שוב. אז עכשיו אני אמא לשני בנים נהדרים, רז הגדול שבבגרות נפלאה מקבל את אחיו הקטן ועברי החמוד, עכשיו אני מתקשה לחכות להריון הבא, רוצה עוד פעם, זה לא מפחיד אותי יותר. תודה למי שקראה עד הסוף, אני מקווה להצטרף שוב לפורום הנהדר הזה , להעזר ולעזור. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 18/8/2005  0:46 אני כל כך מאושרת בשבילך, למרות שאיני מכירה אותך .. - אפרתה 18/8/2005  0:57 וואווווו , איזה אושר, עשית לי את הלילה! המשך חיים נפלאים. (ל"ת) - עדי 18/8/2005  0:59 ליאת יקרה - annat 18/8/2005  5:28 ריגשת אותי מאד. מזל טוב והרבה אושר. - אורנה דן 18/8/2005  6:57 ואו-איזה סיפור. מזל טוב! - נתוש 18/8/2005  7:20 מצטרפת לאיחולים, אכן סיפור מרגש מאד. - אלישבע 18/8/2005  8:28 ליאת יקרה - לוליק 18/8/2005  8:44 תודה רבה בנות יקרות... - ליאת** 18/8/2005  9:9 מזל טוב, והרבה אושר ובריאות - ליק333 18/8/2005  9:12 וואו, איזה סיפור לידה מרגש, כל הכבוד לך, שיהיה לך אושר גדול בגידול הבנים והצלחה בהמשך (ל"ת) - עדן של יובל 18/8/2005  9:13 ליאת וכולם - אורנה דן 18/8/2005  11:34 עומדות לי דמעות בעיניים - אופי 18/8/2005  17:22 מזל טוב גדול גם ממני! שיהיה כיף וקל (ל"ת) - שרי_אמיר 18/8/2005  17:45 ליאת, ריגשת אותי בסיפורך - רינתני 18/8/2005  18:56 ממש מרגש וכל הכבוד לך על הזיכרון - לושי 18/8/2005  19:38 מזל טווווווווווווווווב!! חיבוקים ונשיקות (-: היה תענוג לקרוא את סיפורך. המון בריאות ואושר! (ל"ת) - גילגול 18/8/2005  23:5 וואו - רותי קרני הורוביץ 18/8/2005  23:51 המון מזל טוב. תהני מהם. (ל"ת) - אוש 19/8/2005  0:5 אני רוצה שוב להודות ... - ליאת** 19/8/2005  1:28 מזל טוב! - noa007 19/8/2005  4:53 איזה יופי, מזל טוב!!! - מיכל של איל ויסמין 19/8/2005  8:23 איזה סיפור מקסים. - רחליקה 19/8/2005  22:56 איזה מרגש! - אירנה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש