|
24/10/2001 10:57
|
נתי
|
מאת:
|
סיפור הלידה שלי (זהירות- יצא ארוך)
|
כותרת:
|
בתור משתתפת פסיבית אך מתמידה בפורום הזה שאבתי הרבה מידע ועידוד מסיפורי הלידה של בנות אחרות. עכשיו תורי לשתף בתקווה שבנות אחרות ימצאו בו עניין. ביום רביעי שעבר התעוררתי ב 4:00 באופן טבעי. 5 דקות אח"כ התחילו צירים בני 40 שניות כל 2 דקות. בתור הריונית שסובלת מצירים מוקדמים משבוע 31, הכרתי את התופעה, אך הפעם בניגוד לפעמים קודמות הצירים היו כואבים. החזקתי מעמד בבית עד 8:30 במיוחד לאור העובדה שלא רציתי להצטייר כמי שקוראת "זאב זאב" כשאגיע לבית החולים וישלחו אותי הביתה. ב 9:00 הגענו אני ובעלי לשיבא. בתור לקבלה הפסיקו הצירים. חשבתי לעצמי "אוי לא, אני הולכת לעשות מעצמי צחוק". אך אל דאגה, כמה דקות אחרי שחיברו אותי למוניטור, הצירים חזרו. התופעה המעניינת הזו של צירים שנחלשים/מפסיקים בזמן שאני מצפה למשהו חזרה על עצמה בהמשך. אחרי כשעתיים של מוניטור (היו עסוקים שם), התפנו לבדוק את מצבי ודווח לי על 3 ס"מ פתיחה וראש צף - יאללה לחדר לידה. בחדר לידה עזבו אותי לנפשי במשך כשעה וחצי, מה שאפשר לי ללכת בחופשיות בחדר ללא עירוי/מוניטור/ שאר הגבלות. הכאבים היו חזקים אך שיא הכאב של כל ציר היה קצר, מה שאפשר לי למשוך עד שעה 15:00. אמצתי את מה שלימדה אותי מיכל בונשטיין הנהדרת והשתדלתי להרפות את כל השרירים בזמן ציר במקום להתכווץ. קשה, אך ניתן לביצוע ונראה לי שגם משתלם כי הצלחתי להגיע לפתיחה של 5 ס"מ. בשלב זה החלטתי ללכת על אפידורל גם בגלל שפחדתי שבסוף לא יהיה לי כוח וגם בגלל הסימפיזיוליזיס שיש לי (בעיה באגן) ואמרו לי שיכאב לי מאוד בזמן הלידה. אבל מה, נפלתי על החלפת משמרות כך שהייתי צריכה לחכות עד 16:00 לאפידורל המיוחל. המרדים היה די סאדיסט- החליט לחסוך בלידוקאין ומבלי להזהיר אותי מראש, הלך ישר על האפידורל- זה היה הרבה יותר כואב מכל ציר (ראו הוזהרתן ממרדים עצבני נמוך וקירח עם מבטא רוסי בשיבא, קודם שמעתי אותו ננזף ע"י אחראית משמרת לאחר שהתעמר מילולית ביולדת אחרת). בכל מקרה, אחרי האפידורל החיים נראו הרבה יותר טוב (הרעידות הבלתי רצוניות הוסיפו לי חן מסויים). תוך חצי שעה מהזריקה הייתי בפתיחה מלאה (מיכל אמרה לי שמפתיחה של 5 ס"מ הסיכוי לזירוז הלידה ע"י אפידורל גדל ובמקרה שלי היא צדקה). חיכינו לצירי לחץ וכשהם הגיעו באה בתיה המיילדת (אישה מקסימה ונהדרת), אמרה לי לתת לחיצת ניסיון, ראתה כי טוב והתחלנו ללדת. אחרי הלחיצה הראשונה היא אמרה לי "עןד שתי לחיצות וזהו". חשבתי לעצמי, איזה עידוד נהדר אבל לא נראה לי שזה יהיה כל כך מהר. בלחיצה השניה היא קראה לבעלי לראות את הראש. בלחיצה השלישית חל חיתוך מהיר בלי שהרגשתי ודניאל כבר היתה בחוץ. את האמת, לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קצר.
זהו. בדיעבד טוב שלקחתי אפידורל כי גם עכשיו, שבוע אח"כ אני בקושי הולכת בגלל האגן (התפרים לא מוסיפים). אבל סה"כ היתה לידה אחלה למרות כל הפחדים והחששות.והכי חשוב- יש לי בת מקסימה ונהדרת.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
