פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
2/12/2005 18:5 אסנת גלבוע מאת:
סיפור הלידה שלנו
כותרת:
שבת שלום לכולן, מצ"ב הסיפור:

סיפור הלידה של ניב 24.11.05

ביום חמישי ה- 24.11 היו לי צירים שבאו והלכו כל היום. למעשה זה היה כך לאורך כל חודש תשיעי, לכן לא התיחסתי לזה, למרות שכבר הייתי יום לפני התל"מ ונסעתי עם אמא שלי לקניון גבעתיים לארוחת בוקר.
בקניון הרגשתי שקשה לי ללכת ויש לי לחץ למטה, אבל גם הרגשה זו כבר היתה מוכרת לי. באיזשהו שלב הרגשתי שכבר ממש קשה לי ללכת וחזרנו הביתה. בבית שכבתי במיטה, צירים באו והלכו, חברה באה לבקר אותי ולא היה שום חדש תחת השמש.
בשעה שלוש, למרות שלא היה שום שינוי בתכיפות הצירים (הם לא היו סדירים במיוחד או חזקים במיוחד) התקשרתי לבעלי וביקשתי שיחזור מהעבודה. הוא שאל אם יש צירים סדירים אמרתי לו שלא, אבל אני מרגישה משהו קצת שונה.
עד שהוא בא הביתה כבר עברו לי הצירים... אוי לבושה. הוא שיחק עם הבן שלנו במחשב ובשעה חמש וחצי בערך אמרתי לו : "בוא ניסע לבית חולים". שוב הוא ניסה להבין למה, מה שונה עכשיו ואני לא יכולתי להסביר את זה, פשוט הרגשתי משהו שונה. שוב פעם בעשר דקות- רבע שעה באו צירים ואנחנו בדרך לבית החולים.
הגענו לבית החולים בשעה 17.55 כשאני שוב בלי צירים... נכנסתי לחדר הבדיקות וחיברו אותי למוניטור. לשמחתי הופיע לו איזה ציר בינוני (לא רציתי שיחשבו שאני ממציאה צירים) והאחות שקיבלה אותי אמרה שהיא גם מילדת אז היא כבר תבדוק לי את הפתיחה. בבדיקה היא אמרה לתדהמתה (ולתדהמתנו) שאני בפתיחה של 4.5 אצבעות. פתאום הרגשתי כמו פיצוץ בבטן שהיה כל כך חזק שהמתמר של המוניטור נפל מהבטן לריצפה... לא הבנתי מה זה היה עד שהרגשתי שמים נוזלים ממני – מי השפיר כמובן. מאותו רגע התחילו צירים סדירים וכואבים מאד. המילדת ביקשה לראות את כרטיס מעקב ההריון בזריזות ושאלה אם ארצה אפידורל. אמרתי שכן וחתמתי על המסמך הרצוי. בינתיים הסתבר שאין לי ספירת דם מעודכנת מהחודש האחרון אז חייבים לשלוח ספירת דם דחופה כדי לאשר לי קבלת אפידורל. אני כבר מתחילה לראות כוכבים בצירים חזקים ותכופים.
אחות אחרת שנכנסה שאלה אותי ממש באגביות על הלידה הקודמת וסיפרתי לה שהיו לי קרעים בדרגה 4 (כלומר נקרעתי עד הרקטום). רבותי, פה נפלו השמיים. היא מיד החוצה תוך שהיא מזעיקה רופאים ותוך דקה היו בחדר הבדיקות 5 רופאים ושתי מילדות + סטאז'ר. כולם שאלו למה לא אמרתי את זה קודם ואמרו שאהיה חייבת ניתוח קיסרי. הייתי בהלם. מה ניתוח קיסרי? הרופא שלי אמר שלא תהיה לי בעיה ללדת לידה רגילה!
כל רגע פונה אלי רופא אחר ואומר לי שאין ברירה חייבים. הסתכלתי על בעלי והוא היה בדיעה אחת איתם- אסור להסתכן בקרעים נוספים.
אני להזכירכן עם צירים בתכיפות של 2 דקות, בלי אפידורל באופק ומטיסים אותי לניתוח דחוף תוך כדי שמזהירים אותי לא ללחוץ. עד שהגענו לחדר הניתוח אני כבר הייתי ממש בלחץ. כולם סביבי שידרו פשוט ברדק, כל אחד פנה לשני בעצבים ובכעס והתחלתי לרעוד מפחד. בעלי נשאר בחוץ והייתי פשוט מבועתת ולבד.
רופא מרדים התחיל להכין אותי להרדמה כללית ורופא אחר חיטא לי את הבטן. שמו לי נעלי ניילון וכובע ניילון והתחלתי ממש להזיע ולהכנס ללחץ והצירים הפכו לבלתי נסבלים. לא יכולתי לנשום ונאחזתי בסדינים של המיטה והתחלתי לנשוך אותם בכל ציר.
ואז...
הגיע המשיח על הסוס הלבן: רופא שההתמחות שלו היא קרעים באזור הרקטום. הוא תשאל אותי ואחר כך ביצע בדיקה פשוטה והחליט בפסקנות שאין שום סיבה שלא אלד בלידה רגילה. מיד נוצר מעגל שלם סביבו והוא פשוט התעקש על זה.
עכשיו העבירו אותי לחדר לידה רגילה. אני תרה במבט אחרי בעלי אבל לא מוצאת אותו. בקושי יכולה לדבר בגלל הצירים אני שואלת איפה בעלי ואומרים לי שהוא יושב בצד (בתוך חדר הלידה). היה לי לא ברור איך הוא יושב בצד ובדיעבד הסתבר לי שמהלחץ שנוצר סביבי בשלב ההכנה לניתוח קיסרי הוא לא הרגיש טוב ואיזו רופאה טיפלה גם בו...
הרופאים החלו להתפוגג סביבי, תוצאות ספירת הדם הגיעו וקיבלתי את זריקת האפידורל המיוחלת. המרדים אמר לי שתוך 7 דקות בערך אני אתחיל להרגיש את ההרדמה.
המילדת שלי נכנסה, מיד עמעמה את האורות וביקשה מכולם לצאת החוצה. הסטאז'ר ביקש רשות להשאר ולעמוד בצד ואישרתי.
נותרנו בחדר המילדת, בעלי והסטאז'ר שעשה קולות של עציץ.
אחרי שהמילדת ראתה את המצב של בעלי ושלי היא מיד פתחה במונולוג קצר ובו היא אמרה (ואני מקצרת) : "עכשיו אתם חייבים לשים מאחור את כל מה שקרה. עכשיו אתם איתי ואני איתכם. מרגע זה אנחנו יולדים בלידה טובה ורגועה, שוכחים מהכל ומתרכזים רק במה שאני אומרת. תהיו איתי ואני מבטיחה לכם חוויה בלתי נשכחת".
ואתן יודעות מה? כך היה.
בדיקה הראתה שאני בפתיחה של 9 אצבעות + .
כל פעם שהגיע ציר סימנתי לה (כי לא יכולתי לדבר מכאבים) והיא הפעילה את בעלי ואותי. כל הזמן עודדה, הראתה לניר את הראש המתקרב, נתנה לי להרגיש עם האצבעות את שערות הראש שלו כל פעם שנחלשתי וזה מיד גרם לי ללחוץ חזק יותר.
האפידורל לא משפיע כבר בשלבים האלו של לידה. למעשה זכיתי לחוית לידה טבעית אמיתית.
אני לא יודעת להגיד כמה זמן הייתי בחדר לידה אבל ניב שלי יצא ומילא אותנו בהתרגשות. מיד היא הניחה אותו עלי, בעלי אני היינו המומים מרוב אושר. ממש בהיי.
אחרי שהמתינה שחבל הטבור יסיים לתפקד היא נתנה לבעלי לחתוך אותו, השיליה החליקה בקלות והייתי פשוט על גג העולם מרוב אושר. אחרי כמה דקות היא אמרה לי שאני יכולה להניק אותו. חיכיתי לרגע הזה כל כך ופתאום הוא היה שם.
אני מחזיקה את התינוק שלי ומניקה אותו!
עכשיו האפידורל התחיל להשפיע... לפחות בתפירה לא הרגשתי. למה תפרו? החליטו לעשות לי חתך יזום בגלל נושא הקרעים. למעשה יש לי 4 תפרים לא מורגשים ואני שמחה שלא לקחו סיכון וחתכו אותי.
זכיתי לחויה מתקנת אמיתית, הכי טובה שאפשר. המחשבה על זה שכמעט נלקחה ממני מחרידה אותי. החויה היתה כל כך מעצימה, בעלי הסתכל עלי בהערצה ואמר "אני לא מאמין שעשית את זה! עכשיו אני יודע שאת מסוגלת להכל". האמת? גם אני.
אז זהו, מקווה שהחזקתן מעמד...
נשיקות!
אסנת





תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
2/12/2005  18:21 איזה מרגש - רונה
2/12/2005  19:8 עברה בי צמרמורת של התרגשות - רונית
2/12/2005  22:7 כמה טוב שהלימון הפך ללימונדה! הרבה בריאות והנאה ופוסט סביר ומעלה (ל"ת) - ריש
2/12/2005  22:52 מקסים!!! מזל טוב, כל הזמן. בריאות, שמחה וכיף. (ל"ת) - ליאתיתי
3/12/2005  8:46 וואו, כל כך מרגש. שיהיה המון מזל טוב. (ל"ת) - סנפיר
3/12/2005  9:22 מזל טוב לכם ! ושאלה - - זהבית
3/12/2005  10:28 אסנת יקרה, איזו דרמה, אילו תפניות. מזלטוב ושפע חלב. איזה מזל שהרופא ההוא היה במשמרת - רותי קרני הורוביץ
3/12/2005  10:57 תודה בנות - אסנת גלבוע
3/12/2005  19:23 באמת מדהים ומרגש!! שיהיה הרבה במזל טוב והמון אושר (ל"ת) - אדווה
3/12/2005  20:9 תודה עח השיתוף... - אורית
3/12/2005  21:17 מזל טוב! סיפור מרגש... וגם: - דנה השניה
4/12/2005  9:26 וואוו אסנת כמה מרגש... - מירבת
4/12/2005  15:23 מזל טוב!!! וכדאי לך - נועם


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש