פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
23/3/2006 9:59 אמאתמר מאת:
לידת הויבק שלי - חלום שהתגשם...
כותרת:
בנות יקרות,
אני שותפה לפורום כבר למעלה משלוש שנים, טרם ההריון הראשון שלי, ותמיד מאוד מתחזקת מהסיפורים ומהתשובות. הרבה זמן חלמתי על הרגע בו אני אכתוב על לידת הויבק שלי, אחרי שקראתי והתעודדתי מהסיפורים שלכן. אז ככה, סיפור הלידה השינה מתחלי כמו כל לידת ויבק אי שם לפני שנתיים וחצי בלידת בני הבכור. כתבתי על הלידה שלו בפורום לפני כמעט שנה כשניסיתי להיכנס שוב להריון ללא הצלחה. הבנתי שעד שאני לא אפתור ואעבד את טראומת הלידה הראשונה יהיה לי קשה להרות שוב. וככה התחיל המסע, קראתי את כל סיפורי לידת הויבק באתר, קראתי ספרים ונעזרתי בכל דרך על מנת להתחזק ולחזור ולהאמין ביכולת שלי ללדת לידה וגינלית בריאה וטבעית. מי שחוותה קיסרי חרום יודעת עד כמה החוויה קשה ועבורי היא יהתה מאוד טראומטית והשפיעה על כל ההתקשרות שלי לבני הבכור ועל כל האימהות שלי. מהרגע שנסנסתי להריון החלטתי שהפעם הכל יהיה אחרת והתכווננתי לכך בכל ליבי. ההריון היה לא פשוט בתחילתו כי קיבלתי תשובה חיובית על CMV והתקשתי לשמוח אבל מהרגע שהעיניין נרגע, התחיל המסע. התחלתי לתרגל יוגה, לקרוא חומר, להתייעץ עם כל מי שרק ילדה לידה וגינלית אחרי קיסרי ובעיקר לדבר עם עצמי שהפעם זה יהיה אחרת. לקראת חודש שביעי פגשתי את עונגי חרפק- דולתי המופלאה שליוותה אותי לאורך כל הדרך על הלידה המדהימה. פגשתי את עונגי לשיחות וטיפולי שיאצו ובכל פגישה הרגשתי יותר ויותר בטוחה ושאני הולכת ללדת כמו שאני רוצה. סוף ההריון הגיע, אני נשלחת למיון עם חשד לעובר קטן מה שמתברר כטעות באולטראסואונד אבל מתגלה מיעוט מי שפיר, אני במעקב, הרופאים במיון מתחילים ללחוץ על קיסרי, אני מתחילה לפחד, שוב מתלבטת ומתחזקת וככה עוברים הימים - יש לי צירים כל לילה שחולפים בבוקר. המשפחה מסביב כבר מתחילם לפקפק בי. אני ובנזוגי מתחילים לדבר שוב על אפשרת של קיסרי אבל אני יודעת בלב שאני הפעם יולדת כמו שחלמתי. שבוע 41 מתחיל, יש לי עדיין צירים כל לילה שחולפים בבוקר. אני כבר מתחילה להתרגל לכאב לשעות שכל הבית ישן ואני מסתובבת ומדברת אל הגוזל שלי, מסבירה לו שהפעם אנחנו עושים את זה אחרת, שהוא מסוגל ושאני מסוגלת. וכל הזמן שיחות עם עונגי, אנחנו מנסות לעבוד על הגוף שיתחילו צירים ועדיין אין.
יום שלישי בערב, יש לי כאבי בטן, בנזוגי חוזר מהעבודה, אנחנו יושבים לאכול, הקטנציק נרדם. ושוב הצירים האלו רק שהפעם הם קצת יותקר צפופים אני מנסה לתזמן, לא אומרת כלום כי הסיפור הזה כבר חוזר על עצמו כל כך הרבה לילות, אני הולכת לעשות פיפי והפיפי ממשיך לצאת.... יורדים לי המיים... והם מעט מקוניאלים. בנזוגי ואני מחליטים לצאת למאיר, סבא וסבתא מגיעים ציק צק, בנתיים הצירים מתחזקים, אני מתזמנת כל חמש דקות ולא מאמינה שזה קורה. אני מתקשרת לעונגי ואמרת לה עוד לא לצאת כי זה בטח שום דבר- עונגי עונה שהיא מיד מגיעה.
הגענו למיון בהליכה כמו זוג שיוצא לבלות, היינו כאן כל כך הרבה פעמים... אני נבדקת, הצירים מתחזקים יש לי פתיחה של 3 , עונגי מגיעה, נפלאה מתמיד מתחילה לעסות ולתת לי כל מיני שיקויים ואני מתמסרת כולי לכל מה שיקרה. אנחנו הולכים לחדר לידה בחגיגיות ואין מאושרת ממני. אני נשכבת למוניטור מגיעה הרופאה התורנית ומתחילה להפחיד אותי ולהחתים אותי על טופס הסכנות שבלידה וגינלית אחרי קיסרי. אני כל כך רגועה, מסתכלת על בנזוגי ועונגי ואומרת לה שלא תדאג כי אני עומדת ללדת ממש מהר. החדר חשוך נכנסת המיילדת דיאנה ומאשרת לי לרדת מהמיטה, אני עם ניטור פנימי. הצירים ממש כואבים, עונגי מנחה אותי להשמיע קולות נמוכים ולנוע, בהתחלה אני מתביישת, נוהנת לי בשקט מתחת לשפם ולאט לאט אני מאבדת שליטה ומתמסרת כולי ללידה ואין דבר מדהים מזה... אני גונחת וצועקת ולרא אכפת לי מכלום, מקויאה פעמיים וכולם כלך הזמן מעודדים אותי שזה סימן שהלידה מתקדמת. אני כל הזמן שומעת את עונגי ובנזוגי מרגיעם ומעודדים אבל אני לחלוטין שקועה בכאב ובמה שהוא מקדם והא מקדם כי תוך שעה וחצי אני בפתיחה של 7 כמעט נשברת מעוצמת הכאב וכאן עונגי מרגיעה שזה סימן שאני אוטוט יולדת והיא כל כך צודקת... אני צורחת ולא אכפת לי מכלום... אני אומרת לעונגי שאני מרגישה שאני צריכה ללחוץ, אלוהים איזו תחושה חזקה, דיאנה מגיעה, אני בפתיחה מלאה ואני לא מאמינה שאני עושה את זה, אני שהרופא אמר שכנראה הגוף שלי לא יודע לפתח צירים עצמונים! אני עוברת למיטה, עונגי מאחרוי, בנזוגי לצידי, דיאנה מנחה אותי מתי ללחוץ לחיצה אחת, הפסקה, עוד אחת, הפסקה ובשלישית האושר שלי מונח עליי עדיין שקט, אני בעננים, חבל הטבור נחתך והאוצר עובר לידיים של בנזוגי והוא צורח, זהו השילייה יוצאת, דיאנה בודקת אותי ולא נקרעתי- רק שריטה קטנה( תודה ותודה לממציאי האפינו) והאוצר מונח עליי ואני בוכה כל כך והא מתחיל לינוק... אין לי מילים לתאר את התחושות, חזר אליי הביטחון בכוח שלי בנשיות שלי ותחילת החיים המשותפים של האוצר ושלי כל כך הרבה יותר נכונה. הרגשה שמימית.
תודה לעצמי שהאמנתי שאני יודעת ויכולה
תודה לבנזוגי שהאמין איתי
תודה אינסופית לעונגי המופלאה שהאמינה, חיזקה ועודדה אותי לאורך כל הדרך.
תודה לצוות ביח מאיר שנתנו לי את ההזדמנות - דיאנה המיילדת ודר בני שכטר
ותודה לפורום שנתן לי את הכוח ואת הסיפורים והתשובות שלכן.
אני מקווה שאני מחזקת בסיפור שלי עוד כמה נשים במצבי שרוצות ללדת בדרך הטיבעית ויכולות!
תודה למי שקראה
אמאתמר.


תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
23/3/2006  10:7 כל הכבוד, אשה!! - צביה
23/3/2006  10:38 אכן מדהים, מיליוני ברכות ושיהיה לכם רק טוב (ל"ת) - טלולה
23/3/2006  10:52 כמה מקסים! - גילי אבישי
23/3/2006  10:54 מדהים! - שחר
23/3/2006  11:43 איזה סיפור מקסים ומשמח! - annat
23/3/2006  11:51 שיהיה מזל טוב, אושר, בריאות והרבה הנאה מהגוזל הקטן (ל"ת) - שחף
23/3/2006  12:46 ויבק היי! איזה כיף להציץ לרגע ולקרוא סיפור לנל"ק נפלא כל כך! כל הכבוד לך! (ל"ת) - כרמית_מ
23/3/2006  12:51 ריגשת אותי - תמר
23/3/2006  13:8 איזה סיפור! מדהים , מרגש ומחמם את הלב והרחם - מיקי.ג
23/3/2006  13:46 איזה אמא אמיצה! המון מזל טוב והרבה אושר ונחת מהפשוש החדש! (ל"ת) - לימורית
23/3/2006  13:48 מזל טוב וכל הכבוד!!!! (ל"ת) - ניה
23/3/2006  15:30 האותיות על המסך מטשטשות...מרגש.תודה על השיתוף. (ל"ת) - נועם
23/3/2006  21:14 תודה לך על סיפור נפלא ומעורר השראה. רק טוב. (ל"ת) - צאלה
24/3/2006  13:32 מרגש כל-כך! - נועל'ה
25/3/2006  6:41 וואו - ריגשת אותי - גלה
25/3/2006  14:27 אמאתמר יקרה, ברכות - רותי קרני הורוביץ


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש