בכורתי,מאיה ,נולדה בשיבא , הרופא שלי היה מנהל חדרי לידה והרגשתי שאני לא לבד ,שיש לי גב ובכל בעיה אוכל להיעזר בו. בלידה הזאת היינו לבד, עם רופא קופ"ח ובלי קשרים בשום בי"ח. פחות משבוע לפני הלידה בחרתי באיכילוב, בלי סיור בחדר לידה, רק לפי שיחת טלפון ושיטוט באתר של ליס. ההחלטה הוכרעה בעיקר בגלל הביות המלא. ועכשיו הסיפור- שבת 30-9-06 בשעה 6:00 בבוקר התעוררתי והרגשתי צירונים, פתאום נזכרתי איך זה מרגיש. בשעה 9:00 הינו בדרך לאיכילוב. כשהגענו לליס המוניטור הראה צירים יפים ,כך אמרה האחות/מיילדת במיון יולדות אבל אין פתיחה. חזרתי הביתה כואבת בשעה 24:00 שוב חזרנו לבי"ח – צירים כל 5,7 ד'ק בלי פתיחה. מה עושים??? לא מוכנה לחזור הבייתה עם הכאבים הללו. ואז כמו נס התגלתה רופאה מקסימה שאמרה לי : "הביתה את לא חוזרת. את יולדת היום." שאלה אם אני רוצה סטריפינג. הסכמתי מיד. זה לא כאב בכלל, היא הייתה עדינה,קשובה,רגישה בקיצור מקסימה. אח"כ עשינו סיבוב של חצי שעה באויר הדביק והלח כשחזרתי הייתה פתיחה של 4 ס"מ. תוך חצי שעה הייתי בחדר לידה והמרדים הגיע מיד. קבלתי אפידורל ואז כבר לא איכפת לי מה קורה, העיקר שלא כואב. בשעה 5:00 בבוקר פתיחה של 10 ס"מ אבל הוד מלכותה, כפי שכינתה אותה המיילדת נמצאת גבוה מידי ואין טעם ללחוץ. ממתינים שעה וקצת ואז מחליטים על פיטוצין. בשעה 8:00 התחלתי ללחוץ בשעה 8:45 נוגה נולדה. פרצתי בבכי של שחרור והקלה . הנה התינוקת שלי מונחת לידי והיא בריאה ושלמה. שעתיים נשארנו בחדר לידה ורק אז נוגה נלקחה לתינוקיה לבדיקות. בגלל שילדתי בערב כיפור היינו לבד נוגה אני ושקט גדול, כל הלילה היא עלי ואני מרגישה את הנשימות שלה - איזה אושר ענק. ועכשיו שבוע ויומיים אחרי, אני עדגיין מאושרת. מחכה לפוסט ברעד. ומאיה שלי בת השלוש עד עכשיו סביר, לא מציקה יותר מידי , היו יומיים של ריבים ביננו לבינה אבל אתמול היא הייתה מקסימה ולא הציקה לנוגה, רק התקרבה לעריסה ואמרה לה שהיא אוהבת אותה.
|
תוכן ההודעה:
|