פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

30/10/2006 10:28 קרן מאת: סיפור הלידה של יהלי שלי כותרת: הסיפור שלנו מתחלי בוולנטיינז אחרי ארוחת ערב מדהימה שהכנתי וסקס מלא תשוקה ואהבה, מאיר נרדם ואני הרגשתי שהיום זה קורה ו"הזמנתי אותה" למשפחה שלנו. ביקשתי בת, בריאה, חכמה, יפה, שתהיה אהבה גדולה בינה לבין אחיה, שתביא לנו הרבה אור ואהבה הביתה ונרדמתי.. בדיוק אחרי שבועיים פס בהיר בבדיקת הריון והמסע של יהלי בדרך לידיים האוהבות שלי מתחיל.. ההריון עבר בכיף, מהר מידי לטעמי.. ולמרות ששוב עליתי יותר מידי במשקל, הרגשתי נהדר, התלבשתי, התאפרתי, אמצתי שגרת טיפוח הזויה שלא היתה מביישת את פנינה רוזנבלום! הצירים הלא סדירים התחילו בשבוע 36, בלילה אחרי צירים סדירים של 7 דקות אפילו נסענו כבר לבית החולים, ושם הם שוב הפכו ללא סדירים. באותה הזדמנות חגיגית גילו לי גם דלקת בשתן ולאחר שסירבתי להתאשפז פרופסור שיף, הרופא שלי, שלח אותי הביתה עם אנטיביוטיקה. במשך השבוע הצירים באו והלכו בעוצמות ובתדירויות שונות עד ה- 18.10, שבוע לאחר מכן. הצירים התחילו בשעות אחר הצהריים. היו אצלנו חברים. בן נפל על השפיץ של השולחן ופתח את העפעף. מאיר רץ איתו לבית החולים, רק "פרפר" ואני עם צירים, מנסה למדוד אותם בתוך כל ההמולה.. הם חזרו מהמיון וראינו טלויזיה. אורנה בנאי יולדת תוך כדי צרחות "אפידורל, אפידורל" ואני מתפוצצת מצחוק ומרגישה את זה מתקרב. החברים הלכו והלכנו לישון. בשתיים לפנות בוקר התעוררתי כאובה. פתחתי את החלון, נשענתי עליו והתחלתי לסובב את האגן ולנשום, לנשום. כל הזמן דאגתי שזה שוב לא "זה", שהם יטריפו אותי והם עדיין לא סדירים, אבל חזקים. הערתי את מאיר. לקחנו את בן להורים שלו ונסענו לתל השומר. צירים כל 3-7 דקות, עדיין לא סדירים ופתיחה של סנטימטר. ראיתי שחור. מבואסת לאללה, לפנות בוקר, חזרנו הביתה. אמא של מאיר שמה את בן בגן ובאה אלי. אני, מחוקה מעייפות עדיין עם צירים, כאלו שלא מאפשרים לי לנוח ביניהם. מודאגת מאוד מהחולשה, מהעייפות, מהמחשבה שהם שוב עלולים להעלם. נכנסתי לאמבטיה, המיים, כמו פלא "לקחו" ממני קצת מהכאב, יצאתי ונכנסתי, שכבתי וקמתי, סובבתי את האגן ונשמתי.. בצהריים הצירים התגברו, אבל לא נעשו סדירים יותר והתחיל לי לחץ על פי הטבעת, מה שהרגיע אותי קצת. משהו קורה, משהו מתקדם. אחר הצהריים בן חזר מהגן ואני בקשתי כבר לבית החולים. ההורים שלי לקחו אותי ומאיר בא לשם. האחות בדקה אותי והפתיחה היתה כבר 4, ייייייייששששש!! אז הנה, זה "זה". במיון עוד הספקתי להכנס שוב למיים, עשיתי לעצמי חוקן ולחדר לידה. נכנסנו אמא שלי, מאיר ואני לחדר לידה. ואני התחלתי לבכות מהתרגשות. כמה חיכיתי לרגע הזה והנה הוא הגיע, המיטה, העריסה שמחכה לה וכולי פרפרים. הכאבים הלכו והתגברו, ממש הפכו לבלתי נסבלים. קיבלה אותי רופאה שהתחילה לתחקר ולתחקר ואני חסרת סבלנות... מהלך הריון תקין? כן, אפשר אפידורל? עשית את כל הבדיקות? כן, את יכולה להריץ לי נוזלים? כשבראש יש לי את אורנה בנאי. לא רציתי לידה טבעית, לא התכוננתי לזה ובגלל שבלידה של בן הפתיחה התקדמה במהירות מסחררת.. פחדתי. גבי המיילדת נכנסה לחדר, נראתה לי בהתחלה קצת קשוחה. אני התחלתי לאבד שליטה מנשימות טובות, מחשבות על גלים פתאום הרגשה של פרפור בלי שליטה שמגיע ציר, שכחתי כבר מה קורה איתי וחוץ מהכאב וההרגשה שהעייניים שלי יוצאות מחוריהן, לא הצלחתי לעשות עם עצמי כלום. גבי החזיקה לי את שתי הידיים, הסתכלה לי בעיניים, נשמה איתי שהגיע ציר, הזכירה לי איך נושמים ועזרה לי להרגע. המרדים הגיע (מי שהיה לה מרדים בלי שפם בתל השומר, שתקום!) חיבר לי את האפידורל, גבי חיבקה אותי חזק תוך כדי ולא צייצה גם שלחצתי לה על היד ובאמת שהגזמתי.. כשהוא סיים היה לי מין דחף לחבק אותו. גם את גבי. היא נשארה לידי ודיברנו קצת. ביקשתי חוויה מתקנת, סיפרתי לה על הלידה של בן, שבגלל שנולד פג, נלקח ממני לרופאים מיד לאחר הלידה, כמעט בלי שראיתי אותו. בקשתי שתתן לי להיות איתה כמה שיותר, להניק אותה בחדר הלידה, נתתי לה את השמן ובקשתי רחמים.. היא היתה קשובה לכל הבקשות שלי ואמרה שתעזור בשמחה. היא יצאה מהחדר, עמעמה את האורות ונשארנו רק מאיר, אמא שלי ואני. כולי בהיי והתרגשות. שלחתי את אמא שלי.. ונשארנו רק אני ומאיר. מאיר ליטף אותי, שנינו מתרגשים בטירוף, סוף סוף הולכים לפגוש את קוצ'ה. ועוד פיור קיטצ'.. קראתי לסבתא שלי, שנפטרה במהלך ההריון שתהיה איתי, קיוויתי שהיא רואה.. כטקס פרידה מהמתוקים, בקשתי מגנום לבן ואכלתי אותו לאט לאט, אני עוד יתגעגע..! אחרי שעתיים בערך התחילו צירי הלחץ. קראתי לגבי, פתיחה של 8 ס"מ. אחרי כמה דקות שוב התגברו, פתיחה מלאה והנה הלידה מתחילה. מאיר תפס את הרגל השמאלית בנונשלנטיות, כאילו היה דולה בגלגול הקודם. גבי את הימנית עם כל ציר התחלתי ללחות ואחרי כמה לחיצות טובות (והנה היא מגיעה, אני רואה אותה, של הדול ההורס שלי) הרגשתי את הראש. (מדהים, בבן אמרו לי מתי הוא יצא והפעם הרגשתי הכל) הגוף התגלץ' מתוכי והנה היא עלי. שפתיים. 90% שפתיים ורודות. בזווית העין קלטתי את הגיבור שלי שוב, כמו בחופה ובלידה של בן, מוריד דמעות של התרגשות וגם אני. אני מנסה להיות "שם" להנות ולזכור את הרגע אבל צירי הלחץ ממשיכים, שורף לי. אני מניקה אותה והיא יונקת חזק. אבא שלי נכנס ורואה אותנו ואני לא יכולה לפסיק לבכות מהתרגשות. צירי החלץ ממשיכים. גבי לוקחת את יהלי לשקילה - 2800. אכן חוויה מתקנת.. גבי עוזרת לי והשליה יוצאת. יהלי שוב עלי. גבי מבקשת "לבדוק נזקים" כי עדיין שורף לי. היא מחמיצה פנים.. היתה לי כלי דם שהתפוצץ בזמן הלידה (היתה לי רגישות שם גם לפני אבל לא משהו שחשבתי אפילו ללכת לבדוק..) צריך תפרים. לא!! הכל היה מושלם עד עכשיו.. הרגשתי איך לאט לאט ה"הי" מתפוגג. שעתיים וחצי של תפירה. זה רק "KUSS-METIKA" אומרת הרופאה במבטא רומני, שנותן לתפירה משמעות חדשה והדמעות של ההתרגשות, הופכות לדמעות של בעסה.. גבי מנסה לעודד, יושבת לידי. "אני מתבעסת יותר ממך". אוי איזו מדהימה היא היתה.. אחרי שעתיים וחצי מיילדת אחרת באה להעלות אותי למחלקה, אבל כשראתה את המצב לקחה אותי למסדרון, הכינה לי צנימים ותה (ואפילו שאלה את מאיר אם להכין לו גם!) ורק שראתה שנרגעתי קצת, לקחה אותי למעלה. מאיר נסע הביתה, לא מצליחה להרדם הלכתי אליה והבאתי אותה לידי. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה כל הלילה. ומאז לא נפרדנו.. בן מקבל את אחותו באהבה גדולה, דואג לה ומנשק אותה בלי סוף. אני מרגישה שההכנה שעשינו לו היתה טובה ועזרה לו לעבור את זה בשלום. למרות שאני בטוחה שדרך ארוכה עוד לפנינו.. יהלי מתוקה. יש לה עיניים חומות וגדולות כמו שלי ושפתיים שבא לנשק בלי סוף והיא מפנקת את אמא בשנת לילה (טפו טפו טפו). נסיכה אמיתית! תודה בן בן שקיבלת אותה כל כך יפה, אתה אלוף אמיתי! (אני נדהמת שאפילו נתת לה במתנה את השיר שאני שרה לך מאז שאתה תינוק!) תודה מאיר על הפלא, על הרוך, הנתינה וההכלה. תודה יהלי שהבאת לנו כל כך הרבה אור ושמחה הביתה ותודה אלוהים, שהגשמת לי את החלום. קרן תוכן ההודעה: תגובות נוספות 30/10/2006  10:38 איזה מרגש - רונה 30/10/2006  11:13 מזל טוב!! ולרונה - - דפלול 30/10/2006  14:21 יפיפה ומרגש! מזל טוב ובהצלחה! (ל"ת) - צ'ק 30/10/2006  14:23 וואו!!! קרן - איזה סיפור מרגש. כתבת כל לך יפה ומצחיק -מזל טוב. (ל"ת) - אורלי ד. 30/10/2006  14:44 קרן, מזל טוב - שירי 30/10/2006  15:38 מזל טוב בנות אמיצות! המון נשיקות ליהלי בכל מקום שאמא שלה תבחר (ל"ת) - מיכל של נועה 30/10/2006  20:14 מזל טוב ורק טוב :-) (ל"ת) - maia 30/10/2006  21:22 איזו התרגשות !!! מזל טוב - סיקאנדה 31/10/2006  2:11 קרן, ריגשת אותי עד דמעות - אכן סיפור לידה מרגש (ל"ת) - גלה 31/10/2006  2:13 ברח לי.... שימשיך כל האושר הזה!!!! (ל"ת) - גלה 31/10/2006  7:22 תודה לכולן!! (ל"ת) - קרן

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש