פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

11/6/2007 10:54 קרן מאת: סיפור הלידה של נדב - לידה טבעית במרכז ללידה של תל השומר כותרת: [אני משתתפת פסיבית בפורום מאז לידת בני הבכור – לפני שלוש שנים. מתעדכנת בקביעות בשלום אסף של שירי, בהנקת טל של הוטיקה, בתפקיד החדש של רונה וכדומה...] פרולוג נדב נולד בדיוק שלוש שנים ויום אחרי אחיו הבכור, בלידה שונה לחלוטין. בעקבות הלידה הארוכה והקשה של הבכור, החלטנו, בעלי ואני, לנסות הפעם לידה טבעית. לי קסמה חוסר ההתערבות התרופתית ולבעלי דווקא ההשגחה של מיילדת פרטית – בסופו של דבר נראה שהשילוב בין השניים מנצח... הלידה בשלוש לפנות בוקר, בלילה שבין שישי לשבת, החלה ירידת מים. יצאנו לתל השומר והורדנו בדרך את הבכור אצל סבתא. באוטו התחילו צירים חלשים – כל 7 דקות. אחרי ההליך הראשוני של מוניטור ובדיקה (פתיחה אחד וחצי) נשלחנו על ידי איריס (מיילדת של המרכז ללידה טבעית, שהיתה במקרה במשמרת) להתהלך שעה וחצי כדי לקדם את הצירים. עשינו אפילו אימון מדרגות... חזרנו אחרי ה"טיול" ישירות למרכז ללידה ונפרדנו מבחינתו מבית החולים. כשנכנסנו למרכז עטפה אותנו תחושה נפלאה – הצירים התקדמו והסוויטה נראתה חשוכה בדיוק במידה הנכונה, ומאוד מאוד מזמינה. איריס בדקה אותי – התקדמתי לפתיחה של שתיים וחצי, שהיא הרחיבה לשלוש וחצי, והייתי מאושרת עד הגג! שמנו מוזיקה (אריק איינשטיין), בעלי ארגן אוכל ושתייה, ואני, עדיין אופטימית, נכנסתי למקלחת לחצי שעה של הנאה. כן – הנאה – תוך כדי צירים שחשבתי אז שהם נחשבים כחזקים... כשיצאתי מהמקלחת הגיעה ורד, המיילדת שהוציאה בסופו של דבר את נדב. אני, עדין אופטימית, פטפטתי איתה בין הצירים. כל פעם שהגיע ציר היא עיסתה לי את הגב, תוך כדי שאני נשענת על בעלי. חלק מהזמן אפילו שכבתי במיטה ונמנמתי בין צירים. אחרי כשלוש שעות כאלה, בערך בשעה אחת, הצירים התחילו להתחזק מאוד, נעשיתי קצת פחות קומוניקטיבית ועליזה, וביקשתי מורד שתבדוק אותי – הייתי בטוחה שמדובר לפחות בפתיחה שש... הפתיחה נשארה שלוש וחצי. זהו – מכאן המצב רוח שלי השתנה ליאוש קיצוני. התחלתי לחשוב על אפידורל. על זירוז. אפילו על ניתוח. בעלי וורד התלחשו קצת, ושכנעו אותי לצאת קצת מה"סוויטה" ולטייל במסדרון של המרכז ללידה. עכשיו אני חושבת שמצב הייאוש, בצירוף ליציאה מהחדר שנועד ללידה – אפשרו לי דווקא לשחרר את הגוף משליטה עליו ולהתקדם בלידה. תוך הסתובבות במסדרון הצירים התחזקו והייאוש גבר. ביקשתי מורד שתקל איכשהו על הכאב – כי אני לא מצליחה לעמוד בו. ורד אמרה לי להתיישב באמבטיה ובעלי החזיק את הטוש והשפריץ לי מים חמימים על הגב התחתון. תוך כדי ורד חיבקה אותי ואני פתאום הרגשתי צורך לשיר. המוזר הוא שהתנגנו לי בראש דווקא שירי שבת וניגונים חסידיים (אני דתייה לשעבר) – התחלתי עם "לכה דודי" עברנו ל"כל העולם כולו גשר צר" (שזה, כדרך אגב, שיר לידה נפלא) ול"דרור יקרא". קשה לי לתאר את התחושה במקלחת הזאת. השתחררתי מעצמי ונכנסתי לטרנס, כשכל ציר מוציא אותי באכזריות מהטראנס ומיד כשהוא נגמר חזרתי אליו – לשיר החסידי הבא. מהמקלחת יצאתי והתחלתי ריקוד דובים עם בעלי – עדיין בטראנס, כשבכל ציר ורד הנפלאה מעסה לי את הגב. בין לבין התחלתי לרעוד בכל הגוף. מפחד. אחרי שעתיים כאלה ורד רצתה לבדוק אותי. אני קצת פחדתי להתאכזב שוב ולהישבר, אבל היא חשבה שזה רעיון טוב וצדקה – פתיחה שמונה. התחלתי לבכות. כרבע שעה אחר כך הצירים נעשו תכופים עוד יותר ואני כבר התחלתי להרגיש לחץ. ורד ואיריס, שחזרה לחדר, ארגנו בלי ששמתי לב משטח ליציאת התינוק – אני נלחצתי. המשכתי לרעוד. לא הייתי מוכנה עדיין לצירי לחץ. צעקתי לורד שעכשיו צריכה לבוא הפסקה, והיא שאלה "באיזה עמוד בספר אני" ואמרה לי שכשאני רוצה, אני יכולה להתחיל ללחוץ. לא מצאתי תנוחה נוחה. ניסיתי כריעה, ניסיתי להישען על חבל, ניסיתי עמידת שש. הכל כאב לי ופחדתי. איריס וורד הציעי לי לשבת על מעין כסא חלול (אני חושבת שזה נקרא "רייכים הולנדיות") ולהישען על בעלי. זה היה נוח. בעלי תמך בי. התחלתי ללחוץ. לא הייתי מוכנה לתחושת הצריבה הקשה. שאלתי את ורד אם זה בסדר. בקשתי ממנה שתגיד לי איך ללחוץ. כך זכרתי שעושים מלידת הבכור. ורד אמרה לי ללחוץ איך ומתי שאני מרגישה. הגוף יודע מה לעשות. שוב, היא צדקה. היה לי קשה ללחוץ כשזה היסב לי כל כך הרבה כאב ושריפה. אבל לא היתה ברירה. כל הענין נמשך כרבע שעה (לעומת שלוש שעות וחצי של צירי לחץ עם הבכור) – ונדב יצא. נדב לא הצליח לנשום בהתחלה – הוא שכב על המזרון, מכחיל לאיטו, בעוד ורד, איריס וסיגל (מיילדת שבאה להחליף משמרת עם ורד) – מעסות אותו. הדקה הכחולה עד שהוא התחיל להשמיע קול עדיין נראית לי כמו נצח. אחרי 5 דקות הניחו אותו עלי. אני, עדיין רועדת, כואבת והמומה. נדב כבר בכה בקול גדול ונפלא. אפילוג ההתאוששות מהלידה היתה מהירה. חצי שעה אח"כ נכנסתי למקלחת – עומדת בלי בעיות. תפרו אותי קצת (קרעים ספונטניים), בתפרים שבכלל לא הרגשתי אחרי יומיים. מהמרכז עברנו ישירות למלונית (הלכתי ברגל) – שם לא האמינו שאני רק שש שעות אחרי לידה... עכשיו אנחנו בבית – כבר אחרי הברית. אני בחששות מההתמודדות הרגשית שלי עם שניים, אבל בכל פעם שאני חושבת על הלידה המעצימה של נדב – נראה לי שאוכל להתמודד עם הכל... תודה למיילדות הנפלאות – סיגל, איריס וורד (שנדמתה לי ענקית פיזית ורק כשבאה לבקר אותי במלונית ראיתי שהיא יותר קטנה ממני...) ותודה לבעלי התומך והמקסים. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 11/6/2007  11:33 מרגש מאד! (ל"ת) - אורלי ד. 11/6/2007  11:47 סיפור מדהים ומיוחד והעיקר בלי התערבות מיותרת. (ל"ת) - ליהי 11/6/2007  12:59 מזל טוב! - גלקה 11/6/2007  13:38 מזל טוב קרן. התברכת בוורד שהיא מקסימה ומדהימה - אורנית מזרחי 11/6/2007  14:17 מזל טוב! איזה יופי - סמדר 11/6/2007  14:55 מדהים ומרגש. המון אושר ובריאות (ל"ת) - ג'ול 11/6/2007  15:30 כ"כ מרגש לקרוא את הדברים האלה! שיהיה לארבעתכם המון ביראות ואושר! (ל"ת) - מרי 11/6/2007  17:54 קרן איזה יופי של לידה וחוויה מתקנת. מזל טוב! (ל"ת) - מאיה של אופק ומעוף 11/6/2007  20:32 איזה כיף לקרוא כזה סיפור - רונה 11/6/2007  21:8 כנה ומרגש! מזל טוב! נקרעתי מצחוק כשכתבת שהשיר "כל עולם כולו גשר צר מאוד" התאים לך ללידה, - שיבולת 11/6/2007  22:4 מזל טוב!!! ממש ריגש אותי לקרוא ועשה לי - גלה 11/6/2007  22:37 איריס וורד נשים מדהימות (ל"ת) - אורנלית 11/6/2007  23:39 סיפור לידה מרגש יש לי דמעות בעיניים - עדי 12/6/2007  11:34 מקסים ומרגש .... - mommy כמעט 3 12/6/2007  12:24 תודה רבה לכולן על התגובות המפרגנות! כיף לקרוא! (ל"ת) - קרן 12/6/2007  14:51 מקסים! מזל טוב! - חבצלת 6/7/2011  20:28 ךךלל - נחומית

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש