8/1/2002 23:8
|
איש
|
מאת:
|
סיפור הלידה של ריש - ארוך
|
כותרת:
|
קודם כל הרשו להבטיחכן כי ריש עוד תתן את גירסתה לפרטים ובטוח אני שגירסא זו תהיה כתובה יותר יפה מגירסתי. אז למה אני בכל זאת כותב? גם כדי לחסוך מריש את הצורך בעובדות ולאפשר לה לכתוב על הרגשה, גם כי אני יכול עכשיו והיא וודאי תתפנה לכך רק עוד קצת זמן וגם כי יש לי דחף פנימי לספר ואף אחד לא יכול לעצור אותי. טוב אז לקחת אוויר ומתחילים. שבת בערב על פי התכנון אני חוזר לפרדס חנה ומשאיר את ריש אצל ההורים במכבים כי יש לה תור ליום ראשון לרופא ואילו אני צריך לעבוד. בשעה 2:30 בלילה הטלפון מצלצל ואני בנון-שלנטיות מרים את השפורפרת וממהר לנתק. כמובן שריש לא מוותרת לי ומנסה שוב, הפעם למרבה המזל אני מגלה יותר שיתוף פעולה ומתבשר על ירידת מים. טוב, יש כמה דברים אחרונים לקחת לפי הרשימה על הדלת ולנסיעה, ריש מחכה לי ולא נוסעת בינתיים לביה"ח ובאופן טבעי 100 הקילומטרים שהפרידו בינינו נגמרים תוך 50 דקות. קפה ולבית חולים. הגענו לבית החולים ב 5:00 בבדיקה נמצאה פתיחה של 1 ס"מ ומחיקה חלקית. מקבל את פנינו מיילד (יש אחד כזה באסף הרופא) בשם אילן. המוניטור תקין צירים כל 3-4 דקות אבל לחץ דם קצת גבוה. בשעה 7:00 החלפת משמרות ומגיעה גיליה. נכנס רופא ובקול רגוע תוך מתק שפתיים אמיתי מציע לנו לשים מוניטור פנימי כי "כך יותר טוב" וזאת למרות שהמוניטור החיצוני מצויין ואין שום בעייה. לאחר שסולק הרופא ריש בלחץ ואז מגיעים הרופאים של סיור הבוקר. לחץ הדם מרקיע שחקים והרופאים אומרים שצריך מגנזיום. בעקבות בקשת ריש קיבלנו חצי שעה להרגע ולראות אם לחץ הדם יורד. למרות מייטב מאמצינו (מסאג' ממני ושיחה רגועה עם גיליה) לחץ הדם לא יורד ומוחלט על מגנזיום. מגנזיום כפי שמתברר בא עם שלוש תופעות לוואי: 1. חיבור לקטטר מרגע ההכנסה עד ההוצאה כ 24 שעות לאחר הלידה. 2. חיבור רציף למוניטור. 3. עצירת הצירים. הצירים שהיו סדירים למדי וכל כ 4 דקות עוצרים. עכשיו יש ציר כל 10-15 דקות. הפתיחה נכון לאחת עשרה בבוקר (הכנסת המגנזיום) 3 אצבעות. עד שעה 14:00 אנחנו מנסים לזרז את הצירים במסאג' והרגעות אבל אין תנועה. גיליה מסבירה שבקצב זה הלידה תמשך זמן רב וכדאי להתחיל פיטוצין. יש לציין שבמידה ועוברות 18 שעות מירידת המים מקבלים אנטיביוטיקה וזה אומר עוד חמישה ימים בבית חולים. מתחילים פיטוצין והצירים חוזרים כל 3-4 דקות והרבה יותר כואבים. אין שום אפשרות לשיכוך על ידי תנועה וגם המוניטור הרציף מפריע וכך הדרך היחידה לשיכוך היא מכשיר הטנס שהבאנו אשר עוזר אבל לא מספק. ריש סובלת בגבורה אבל החשמל של הטנס מפריע לה והכאבים מעייפים. ב 15:00 עוזבת גיליה שהייתה מדהימה ומגיעה מרגלית שהייתה מדהימה לא פחות. ב 17:00 הכאבים שוברים את ריש ולאחר דיונים רבים ריש מחליטה על פטידין. הפטידין משפיעה מהר ועד מהרה מחרידות נחרותיה של ריש את העוברים ושבים במסדרון כך עוברות שעתיים של מנוחה יחסית שהיו חיוניות להמשך כשריש הצטרכה את הכוחות. בינתיים גיליה חוזרת כי יש המון יולדות והיא הייתה בכוננות. הפתיחה מגיעה לחמש אצבעות וסוף סוף עברנו את השלב הלטאנטי. בינתיים יורד הלחץ ולגיליה יש זמן לשבת איתנו ולהרגיע את ריש. אפילו נאמר לנו בשלב מסויים שיש לנו מיילדת פרטית. בשעה 19:00 פתיחה של 6-7 וריש על סף יאוש. ב 21:00 עדיין 6-7 וגיליה נפרדת מאיתנו. ב 22:00 מתחילה תזוזה חיובית ויש 8 כבר. ב 23:00 אמא של ריש מגיעה לביקור ומביאה לי ארוחת ערב וריש בשלב זה מתחילה צירים עם לחיצות אבל עדיין אין פתיחה מלאה. לקראת חצות האמא עוזבת ואז ריש ניגשת לעבודה. פתיחה לא מלאה אבל מרגלית אומרת שבעצם היא מצליחה להזיז לפתיחה מלאה אבל זה חוזר. אגב מרגלית סיימה את המשמרת והודיעה שהיא נשארת איתנו עד חצות (אפילו ביקשה ממני להיות מוכן ללכת להביר את הכרטיס שלה כאילו היא יצאה אם לא יאשרו לה שעות נוספות). בחצות מתחילות הלחיצות ומרגלית מדווחת על התקדמות ועל גמישות מצויינת באיזור הפרינאום (כל האימונים באפי-נו חייבים לתת תוצאות). ריש מתעוררת לחיים חדשים ומתזמנת אותנו מתי לתת לה קונטרה ומתי לתת לה לנוח. בשעה 00:42 מגיח הקטן לעולם מנוקה ומונח על בטן האם. לאחר כדקה נחתך חבל הטבור (לא אני לא רוצה לחתוך). אני כבר רוצה לבשר לעולם אבל מרגלית עוצרת בעדי ואומרת שלידה מסתיימת ביציאת השילייה ולא התינוק. נו טוב ב 1:00 השלייה בחוץ ואני מתקשר להורים ואפילו לענבל כדי שתעדכן בפורום אבל היא לא עונה. לאחר השקילה מרגלית אומרת שיהרגו אותה אם יגלו שיילדה לידה ראשונה תינוק של 4070 ללא חתך. לריש יש קרע בינוני בלבד (בדיעבד מסתבר שלא היה לה סיכוי מול ראש בהיקף 36.5 סנטימטר). לאחר שריש והקטן מכירים יחד את ההנקה לכמה תנועות מרגלית נפרדת מאיתנו בערך בשעה 2:00 (שלוש שעות לאחר סוף המשמרת שלה וחמש שעות לפני הבאה) לא לפני שהיא מקבלת שתי נשיקות ולוקחת עותק מתוכנית הלידה ומאמר על האפי-נו על מנת להעביר לבת שלה שנמצאת בהריון. ריש שהייתה גיבורה ועברה את הלידה ללא אפידורל נתפרת ומועברת למסדרון כיוון שצריך את חדר הלידה ואני מלווה את הקטן ליונקייה וחותם על טופס סירובים: לא רוצה ויטמין K. לא מעוניין בחיסון היפוטיטיס. לא לרחוץ את התינוק. לא לבדוק לסוכרת (תינוק מעל 4 קילו צריך לבדוק. למה? כי ככה הנוהלים. טוב אז תרשמו שאני מסרב). מוודא שמבינים הנקה בלבד ורגישות לחלב פרה במשפחה (אגב באמת יש). נפרד מריש ומהתינוק ונוסע לישון. יום שני בבוקר ריש עדיין מחוברת למגנזיום ולכן אסור להניק והקטן רעב ומסכן. בשעה 13:30 לאחר בדיקת רמות מגנזיום מתקבל האישור להניק ואחרי כחצי שעה הוא הולך לישון לחמש שעות כך שנראה שהוא תפס את העניין. ב14:30 סוף סוף ריש מנותקת מהאינפוזיה והקטטר ומתחילה להרגיש כמו בן אדם שוב. בצקת ברמה שלא נודעה במהלך ההריון. בלילה ריש מרגישה שההנקה לא הולכת טוב ובבוקר מבקשת עזרה, העזרה באה כדלקמן: אולי הוא לא רעב? (כן הוא בוכה כי הבטן שלו מלאה מידי) אולי אין לך מספיק חלב? (אפשרות, יכול להיות שכשריש נוגעת בפיטמה שלה הנוזל שיוצא זה משהו אחר ולא כולסטרום) אולי הוא רוצה משהו אחר? (איזה סטייק עסיסי כי הוא לא צמחוני) ריש כבר מבינה בשלב זה איך מתקלקלות הנקות אבל החלק הגרוע עוד לפניה: הוא נושם מהר מדי, צריך לקחת לרופא, צריך אנטיביוטיקה צריך להעביר לפגייה ולהשאיר לחמישה ימים. מרגלית שמגיעה לבקר בודקת ואומרת שזה שטויות והוא נושם בסדר ושהוא נסיך וריש מלכה והוא מסתכל עליה ונראה לה חכם. זה מרגיע את ריש באופן חלקי. ב 11:00 אני לוקח אותו לבדיקת רופאה והוא עצבני ער ובוכה הרופאה אומרת שהוא נושם בסדר אבל היא צריכה לבדוק כשהוא ישן אז להאכיל אותו ולהחזיר. בעזרת הסלולרי והדרכה צמודה של ענבל מסבירים לו את העבודה ועשרים דקות ללא הפסקה הוא שואב ונרגע. אני מחזיר אותו לבדיקה והנשימות מהירות אבל בגבול הסביר. הוא חוזר לריש ושוב יונק ב 12:00. המסכן כנראה היה רעב מאוד והאחות כמעט הכניסה תינוק רעב של 4 קילו לפגייה. הוא היה מרביץ לכולם שם וגונב להם את האוכל לא רחמנות. עד עכשיו נמדדה הנשימה עוד שלוש פעמים ותמיד הייתה על הגבול העליון של התקין ואנחנו מקווים שמחר בערך ב 11:00 נוציא אותו משם.
עד כאן בינתיים ומי שהגיעה עד כאן אז לסיום חיוך שגם מסביר למה אני כותב את הסיפור זה ולמה הוא כל כך ארוך:
אחד בא לכומר לווידוי: אבי ברכני כי חטאתי. אני בן 85 ואתמול פגשתי בחורה יפהיפיה בת 25 דבר הוליך לדבר וקימנו יחסי מין סוערים כל הלילה. הכומר שואל אותו: איך זה שאני בכלל לא מכיר אותך? זה בגלל שאני יהודי. אז למה אתה בכלל מספר לי? מה קרה לך? אני מספר לכל מי שאני רק יכול!
אז זהו ולילה טוב לכולם.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|