|
19/2/2008 13:51
|
ליהי
|
מאת:
|
סיפור הלידה של נטע המדהימה שלי
|
כותרת:
|
אז ככה אני חייבת לכתוב את הסיפור הזה - נטע כבר בת שנתיים. כותבת אותו במיוחד בשבילכן בנות מקסימות.
נכנסתי להריון של נטע כששירה אחותה הגדולה הייתה בת שנה וארבע. לא תיארתי לעצמי שההריון והלידה יעברו בצורה שכזו. הבחילות היו איומות אמרתי לעצמי או.קי כמו בהריון של שירה הבחילות יימשכו שלושה עד ארבע חודשים אבל, זה ממש לא קרה.הבחילות נמשכו לאורך כל ההריון עד ללידה נוסף לבחילות היו לי הקאות רבות עד למצב של ייבוש. ביקרתי בחדרי מיון 7 פעמים ולא גילו שהמקור לבחילות נוסף להריון זה חיידק הליקובקטור פיילורי שבו לא ניתן לטפל בנשים הרות, אז צריך לסבול אותו וזה נורא. כבר רציתי ללדת רציתי כל כך שיגיע חודש תשיעי שיגיעו הצירים ולא משנה כמה שהם כואבים. נוסף לכל טיפלתי בשירה שהייתה שובבה לא קטנה.
בחודש שמיני שבוע 33 +4 זה היה יום שישי רגיל אכלנו ארוחת ערב ביחד אני בעלי ושירה, הלכתי להשכיב אותה לישון והרגשתי טיפות קטנות של מים נוזלות, חשבתי לתומי שאולי זה פיפי שבורח, (דבר שקורה לנשים בחודשים אלה בהריון). הלכתי לשירותים והטפטוף הקטן נמשך. אמרתי לעצמי טוב נחכה עוד קצת ונראה, לאחר כשעה של המתנה בבית ראיתי שזרם הטיפות גובר יותר, הזעקתי את אימי שגרה קרוב. ידעתי שזו ירידת מים ואמרתי לעצמי אני הולכת ללדת מוקדם מהרגיל, הולכת ללדת ילדה פגית. התחלתי לארוז תיק (התיק לא היה מוכן אצלי בחודש שמיני), זרקתי לתוכו את כל הדברים שנראו לי הכרחיים ונסענו. החלטתי שאני יולדת ב"מאיר" ולא בחיפה כפי שהיה עם שירה. באוטו במהלך הנסיעה זרימת המים גברה והיה שיטפון פשוט שיטפון המים הרטיבו לי כמעט את כל המכנסים, הגענו למיון יולדות, שביינתים תבינו יש ירידת מים ואין זכר לציר אחד. הגענו למיון יולדות הותיי בטוחה שהערב אני יולדת. השעה הייתה 12:00 בלילה מיילדת מדהימה קיבלה את פניי עזרה לי להוריד את כל בגדיי שהיו ספוגים במים ונתנה לי כותנת של בית החולים. נשלחתי לעבור בדיקה ידנית וזה היה סיוט הרופאה הייתה מגעילה ביותר, חסרת התחשבות וחסרת סבלנות. לאחר הבדיקה נשלחתי למחלקת הריון בסיכון גבוה לאישפוז על מנת לקבל את זריקות הבשלת הריאות. את הזריקות האלה צריכים לקבל בטווח של 24 שעות אחת מהשניה. קיוותי שלא יתפתחו צירים במשך 24 השעות הבאות על מנת שהריאות של נטע יוכלו להבשיל, ואכן זה היה כך. לאחר יומיים של אישפוז במחלקה נשלחתי לחדר לידה ללדת. חיברו אותי למוניטור והסבירו לי שצריכים לגרום לצירים ולכן צריכים לתת לי פיטוצין. סיוט פשוט סיוט. לא נתנו לי לקום מהמיטה, .הייתי צריכה לעשות פיפי בסיר וכל הזמן הגדילו את כמות הפיטוצין עד שלאחר 10 שעות החלו צירים. ניסיתי להתמודד איתם אבל זה היה קשה מאוד שאת מחוברת למוניטור ולא יכולה לזוז. קיבלתי אפידורל שקצת הפחית את הכאב. בפתיחה של עשר המיילדת אומרת לי ללחוץ אני לוחצת בכל הכוח עם נשימות וכלום נטע לא יוצאת החוצה. פתאום בא רופא מתמחה הכניס יד ובדק שנטע נמצאת במצג ראש ולכן היא יכולה לצאת החוצה. מיד לקחו אותי לחדר ניתוח כאשר אני דורשת שבעלי ייכנס. קשרו אותי בשתי ידים שזה נורא את מרגישה חסרת אונים. פחדתי מאוד שאני ארגיש את החתך של הקיסרי כיוון שההרדמה האפידורלית פגה. הרגשתי סחרחורת אמרתי להם את זה ואז נרדמתי. מסתבר שבגלל שהייתי לחוצה הם עברו להרדמה כללית. הם הוציאו את נטע נתנו אותה מיד לרופא ילדים, הוא הראה אותה לבעלי ולקח אותה לאינקובטור. נטע שקלה 2.60. הסיפור איתי נמשך אחרת. במקום שהניתוח יימשך 20-30 דקות הוא נמשך ארבע שעות הם טענו שהיה דימום ברחם. הרופאים המתמחים והרופא הבכיר שהיה עימם בניתוח לא הצליחו לעצור את הדימום ברחם ולכן הם קראו לראש מחלקת יולדות מהבית. מזל שהוא גר קרוב בכפר סבא. הוא הצליח בעזרת קשירה כירורגית לעצור את הדימום.
יש לציין שהרופאים ואחות חדר ניתוח לא עידכנו את בעלי בהסתבכות מהלך מהלך הניתוח עד שהוא החל לכעוס וללחוץ עליהם. יומיים לא יכולתי לראות את נטע כיוון שאיבדתי דם רב בניתוח, לא יכולתי לקום מהמיטה. כשראיתי את נטע אחרי יומיים היה לי מאוד קשה היא הייתה כל כך קטנה. נטע הייתה יומיים באינקובטור ולאחר מכן היא עברה למיטת תינוקות רגילה.
נטע מתוקה שלי למרות ההריון והלידה הקשה הבאת לנו אור שמחה צחוקים ןאושר. את אחות מקסימה לשירה המתוקה שכל כך אוהבת אותך. מאחלת לך המון בריאות כייף ואושר. ממני אמא
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
