בנות יקרות, מי היה מאמין (בטח לא אני) שאשב מול המחשב בבית היום, פחות משבוע אחרי הלידה שלצ יובל, וכמו כל "ותיקות הפורום" אשב ואכתוב את סיפור הלידה שלי... אז זהו, כחלק מטקס החניכה הנשי של הלידה, אני אכן יושבת מול המחשב, ועכשיו בבית, כדי לספר לכן הכל, ולהוכיח לכל הספקניות (ואני בתוכן!!!) שממש אפשר ללדת כמו שרציתי. הסיפור אמנם מתחיל לפני כמה חודשים, כשגיליתי את האתר הנפלא הזה של רותי, שהוא איננו אתר וירטואלי כלל, אלא מין חדר אירוח נשי, שתמיד יש בו מארחות ומתארחות, וחום ונתינה לכל מי שמציצה או קופצת לביקור. בעקבות ביקורים תכופים באותו חדר אירוח, החלטתי על רצוני בלידה טבעית, עם הדולה אביבה גרבובסקי, ללא משככי כאבים, והתחלתי באימון עם האפי-נו.
ביום חמישי בבוקר נכנסתי לשבוע ה-42 להריון ולכן הלכתי לבדיקת מוניטור בקופ"ח. בבדיקה הכל היה תקין, אך גם נתבשרתי כי יש לי מחיקה של 80% ופתיחה של 1.5 ס"מ. אביבה לא התרגשה ואמרה שזה לא אומר שהלידה תתרחש דווקא היום, ומצד שני - בהחלט ייתכן שכן. ללכת הביתה ולטפס על הקירות ממש לא נראה, ולכן הלכתי למשרד לעבוד קצת ואפילו לכמה פגישות שנקבעו לי. אחה"צ קצת צירונים - ושום דבר מיוחד. המפנה הדרמטי אירע ב-11:30 בלילה, תוך כדי צפיה בסרט "פרש על הגג" בטלוויזיה: ירידת מים, אבל ממש כמו בסרטים: ליטר של מים גולש ממני בחדר השינה. אחרי מקלחת קצרה והתרגשות משותפת, הוחלט (יחד עם אביבה)להמתין לצירים בבית, למדוד חום כל שעתיים ולעקוב אחר תנועות העובר. לאט לאט החלו הצירים להתקרב ולהתחזק, בתחילה כל 7 דק', כל 6 דק', כל 5 דק' וכל 4 דק'. בשלב הזה עדו הלך להתקלח ואני התחלתי לארוז את הדברים האחרונים בתיק. בשעה 3 בבוקר הגענו לתל השומר. הוכנסתי לחדר הבדיקה, התחברתי לטנס המופלא ולמוניטור והתחלתי להתסתובב כה וכה עם הצירים, שהלכו והתגברו. האחות הציעה לבדוק את הפתיחה, אבל אני סירבתי בינתיים ודרשתי טיפול שמרני, מחשש זיהום שעשוי להוביל לזירוז מאוחר יותר. בשלב זה בנות, הרשו לי להמליץ לכן לשחרר כל לחץ אפשרי (ולכן כדאי מאד לעשות חוקן. זה ממש שולי, לא מציק, לא מכאיב ולא כלום). עשיתי מקלחת, והצירים החלו להתגבר יותר ויותר. בשלב זה, הצירים היו תכופים כל כך וכואבים כל כך לפי הרגשתי, שביקשתי לבדוק מה הפתיחה, מתוך בטחון פנימי שעברתי את סף הקבלה לחדר לידה. ואכן, הייתי בפתיחה של "5 ס"מ טובים ואולי אפילו 6". מיד הוכנסנו לחדר הלידה ואביבה הוזעקה במקביל. במשך כל הזמן הזה הייתי מחוברת לטנס המבורך, אשר הקל מאד על הכאבים, הגם שלא העלימם לגמרי. עדו סידר את החדר כפי שתכננו, הדלקנו את מבער השמן בריח למון-גראס (אבל שכחנו את הדיסקים והטייפ באוטו) והמשכנו בצירים. כשאביבה הגיעה התיישבתי על כדור הפיזיוטרפיה, עם הטנס, נשענתי על צד המיטה וכך התמודדתי עם הצירים. זה היה קשה, אבל מנחם משום מה. לאט שבו ותכפו הצירים, ואני הרגשתי שאני נמצאת שם ויודעת כל מה שקורה, אבל חלק מההכרה שלי נמצא במקום אחר. התודעה כאילו נמצאת בשני מישורים, האחד מתמודד עם המציאות הפיזית שלי, והשני נמצא במקום "אחר" קצת מעורפל, וכל מה שיש שם זה גלים של צירים שאני צריכה לרכב עליהם ולשחות איתם ובתוכם. אני לא יודעת כמה זמן עבר, כי ממש לא היתה לי מודעות לזמן, אבל בשלב כלשהו (אחרי ששוב עשו לי מוניטור לסירוגין ובדקו לי פתיחה, שם התברר כי צוואר הרחם בצקתי מעט) אביבה הציעה שנלך למקלחת. במקלחת, אני עומדת, משעינה את הראש על הפינה של 2 קירות, אוחזת בידית המתכת, אביבה אוחזת בי מלפנים ועוזרת לי לעבור כל ציר וציר בדימויים כל כך נכונים, ועדו (ללא נעליים, גרביים ובמכנסיים מופשלים למעלה) מחזיק בטוש המקלחת במלוא העוצמה, עם מים ממש-ממש חמים כמו שאני אוהבת, ומתיז בכח על הגב התחתון והסקרום. כך העברתי את כל הלידה, וכך עברו בי ומעלי כל הצירים, כל הכאבים וכל החרדות מהלידה.הדימוי הבצקתי של צוואר הרחם לא עזב אותי כל הזמן הזה, ולכן בכל ציר ניסיתי שלא "ללחוץ" עליו או לכיוונו, אלא החוצה, למקום אחר. פתאום ידעתי שזהו, אי אפשר יותר, ודרשתי לחזור לחדר הלידה. עדו ואביבה נגבו אותי, הלבישו אותי ואז - בדיוק אז - תקפו אותי צירי הלחץ. בבדיקה אמרה המיילדת המקסימה לאה בנסל שיש לי פתיחה מלאה. אני לתומי חשבתי שעכשיו יגיע שלב המעבר, וממש חיכיתי לו כדי לנוח קצת. די התאכזבתי שפשוט דילגתי עליו. התחלתי ללחוץ, עדו ואביבה משני צדדי והמיילדת מלפנים. כשראיתי אותה לובשת כפפות ומסדרת את הציוד ממש התעודדתי - זו היתה הרגשה שהלידה עצמה ממש כבר כאן. כמה לחיצות, וזהו - יובל פרצה לעולם. היא מיד הושמה עלי ואנו הבטנו זו בזו. אחרי כמה דקות החלה לינוק. לאחר שסיימה פרצה ב"גרפץ" מרשים, ונרדמה לי על החזה. אין - ממש אין - מילים לתאר זאת.
כאן המקום לומר (כמו רבות אחרות לפני) שהאפי-נו היא המצאת המאה. בזכותו בלבד ילדתי ללא חתך וללא כל תפר, וכן בעזרתה של לאה המיילדת ואביבה הדולה. יציאת הראש (35 ס"מ) אפילו הרגישה מוכר כל כך בזכות האפי-נו, ואפילו לא הפחידה. באימונים, הגעתי ל-31 ס"מ ובסוף הלידה אמרה לאה: "ממש פרינאום של בתולה". הרופא שבדק אותי במחלקה פשוט לא האמין... בכל הלידה עצמה לא נכח אף רופא, והרופאה נכנסה לראשונה רק לבקשת המיילדת, לבדיקת שלמות השיליה. זהו, זה כמעט כל סיפור הלידה שלי, ואני אסירת תודה לכל מי שעזר לה להיות כפי שהיתה, וגם ובמיוחד לכולכן.
נתראה בהמשך בחדר האירוח...
|
תוכן ההודעה:
|
