פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
27/4/2002 22:57 עירית מאת:
סיפור הלידה של שירה
כותרת:
אמנם עברו יותר משלושה חודשים אבל רק היום הבשיל בי פתאום הצורך לכתוב אותו. הדבר שמהמם אותי הוא איך אשה כמוני,שחשובה לה מאוד שליטה עצמית, הצליח, אולי בזכות התכוננות נפשית (כבר נתתי לפני כחודשיים את הקרדיט לאתר הזה), להיות לחלוטין ב"טייס אוטומטי", בהרפיה ושלווה, והגוף שלי עשה הכל נכון.

ביום ששי בשבע בבוקר אני מתעוררת עם תחושת אי נוחות בבטן תחתונה, דומה לכאבי מחזור קלים. ביקור בשירותים מסביר את הכאבים כקלקול קיבה – כנראה שהגזמתי בזלילת פירות בפונדו שוקולד עם חברים בערב הקודם.
אני מסתובבת בבית בשלווה של תחילת סוף השבוע, עושה כביסה ותולה בחבלים במטבח כי בחוץ גשם. ממשיכה להרגיש מידי פעם עוויתות קלות בבטן ולבקר בשירותים. שותה קפה אך מקיאה, ובכל זאת מרגישה טוב.
בעשר בבוקר אני מעירה את טל. מספרת לו שהבטן קצת כואבת ושהקאתי. אני אומרת שלא נראה לי שאלה צירים. אנחנו מודדים ושמים לב שהכאבים במרווחים די קבועים. אני עדיין מתעקשת שזה לא "זה". קודם כל, כולם אמרו לי שכש"זה" יבוא אני אדע, והנה, אני לא יודעת. מעשרות סיפורי לידה שהתמכרתי להם בהריון הבנתי שבלידה ראשונה כמעט תמיד כשמגיעים לבית חולים מתברר שמדובר באזעקת שווא או שלב מאוד התחלתי של לידה, וחוזרים הביתה. אני רוצה להישאר בבית כמה שיותר ולנסוע לבית חולים מאוחר ככל האפשר.
טל שם מוסיקת ג'אז שקטה ואני מסתובבת בבית מאוד רגועה ומסתכלת בגשם שבחוץ. כל פעם כשהכאב מגיע מנסה אחת מהתנוחות לצירים מהדף שקיבלנו בקורס הכנה ללידה. הגיוון בתנוחות משעשע את שנינו וטל מצלם.
בסביבות אחת עשרה וחצי אני מבינה שבכל זאת לא כדאי שאקפוץ לעבודה כפי שהייתי אמורה. מתקשרת להודיע שאני לא מרגישה כל כך טוב. מבטלים גם יציאה לארוחת צהרים.
חצי שעה אחר כך מרגישה רטיבות שמתבררת כדימום די משמעותי. נכנסת לאתר "leida” וקוראת בפעם העשירית את "הצילו צירים", שם כתוב שכאשר יש דימום צריך להגיע לבית חולים. עכשיו שאני מבינה שזה כנראה בכל זאת "זה", אני גוזרת ציפורניים כדי לא לשרוט את התינוקת כשאחבק אותה. מחכים שיעבור ציר ונוסעים לרמב"ם. בנסיעה הכאב מתגבר מאוד, בעיקר בקפיצות - איזה מ זל שזה כל כך קרוב! חונים אך מגלים שבחוץ שוב גשם שוטף ושכחנו מטריה. יושבים במכונית ומחכים להפוגה שלא מגיעה. בסוף ציר מחליטים לרוץ ומגיעים לחים, שמחים מהריצה בגשם כמו ילדים.
הרגשה אמביוולנטית בכניסה לרמב"ם. מצד אחד מקום מוכר מאוד, מצד שני סבתא שלי נפטרה שם במפתיע שבועיים קודם.
עולים ברגל למיון יולדות – אין לנו סבלנות למעליות האיטיות - ומתקבלים על ידי המיילדת הקיבוצניקית שהכרנו מהסיור בחדר לידה חודש קודם. היא בודקת אותי ומבשרת "שמונה סנטימטרים". אני מאוד מאושרת להיות במצב כל כך מתקדם, כי ברור שלא אצטרך להתלבט בקשר לאפידורל. פתאום מתייחסים אלי ברצינות כאל יולדת ואני לובשת חלוק ומוסעת בכיסא גלגלים לחדר לידה. הגענו סביב החלפת משמרות ושלוש-ארבע נשים מסתובבות שם, נכנסות ויוצאות, לא ברור לי מה תפקידה של כל אחת, אבל באופן מפתיע בכלל לא אכפת לי מהן או מהמראה של חדר הלידה. אני מרוכזת בתחושות בגוף שלי והסביבה מעורפלת. מחברים אותי למוניטור, ושוב, להפתעתי, אני בכלל לא מעונינת להסתכל ברישום למרות הידע שלי מלימודי הרפואה. אחת מהנשים מציעה לי להמשיך להסתובב או לעמוד על הברכיים תוך השענות על משענת המיטה. אני מעדיפה לשכב על צד שמאל כמו שהתרגלתי לישון בהריון. נותנים לי לנשום ממסכה גאז צחוק. לא מרגישה שזה משפיע. בזמן הצירים נושמת נשימות איטיות ומלאות, וכשמרגישה צורך לצעוק צועקת. בכלל לא אכפת לי אם יש אנשים לידי. מבקשת מטל ללחוץ על עצם הזנב, מה שמאוד עוזר. בין הצירים באופן פלאי הכאב נעלם ומאפשר מנוחה מלאה. במרווחים האלה אני לפעמים מדברת עם טל ומוודאת שהוא לא נבהל מהצעקות. הוא אומר לי ששמע שהצוות מזהיר לא לדבר לידי כי אני מבינה את הז'רגון.
מישהי אומרת לי שצריך לפקוע את המים, לראות שאין דימום לתוך שק השפיר. אני משתכנעת שזה חשוב ואין ברירה, ומסכימה. למרות חששותי הכאב לא מתגבר.
בשלב כלשהו באמצע ציר נכנס רופא ואומר שצריך אפידורל, ואני מעורפלת בתוך הכאב, בכלל לא מבינה מה הוא רוצה. הגוף שלי הרי עושה הכל כל כך נכון, למה להפריע לו? הוא אומר משהו על סיכוי להפרדות שליה, ושלמרות שהמוניטור תקין כדאי שאהיה מוכנה לניתוח קיסרי. מנסה לשאול למה בעצם אני מתנגדת. למי יש כוח עכשיו להתווכח? אני מסרבת להפנים ולהילחץ, מתעלמת ממנו כמו משאר האנשים מסביב.
בסוף אומרים לי שצריך להפסיק לצעוק ולהתחיל ללחוץ. אני קצת מתרגזת שמתייחסים לצעקות כאל משהו מיותר בעוד שלי הן עוזרות. אני מחכה לציר ומצטרפת אליו. מבקשת מטל לתת את השמן למיילדת ומהמיילדת לא לחתוך. מרגישה ראש, ומיד גוף חלקלק, ופתאום שמים לי תינוקת על הבטן ועליה סדין מחומם. אני המומה מחבקת אותה. השעה חמישה לארבע. טל מצלם.
המיילדת עוטפת את התינוקת ומשאירה את שלושתנו יחד. התינוקת מסתכלת עלינו ויונקת קצת. זה אושר שאי אפשר לתאר, ולכן לא אנסה.

עוד כמה מלים על בית חולים רמב"ם, שמשום מה יש לו תדמית פחות טובה ואני דווקא הייתי מרוצה ממנו:
חדרי הלידה באמת לא יפים, וזה הפריע לי בסיור אבל בזמן הלידה בכלל לא.
חלק מהמיילדות עברו הכשרה ללידה טבעית. המיילדת שלי (בדיעבד אני יודעת שקוראים לה רוזמארי) מאוד שיתפה פעולה ולא היו לי תפרים.
מחלקת יולדות ריקה יחסית למחלקות אחרות בחיפה ולכן שקטה ונעימה. בגלל שלא היו לי תלונות לא הציקו לי בכלל בזמן שהותי שם, לא אחיות ולא רופאים.
למי שרוצה, יש ביות משבע בבוקר עד עשר בלילה, ואם מבקשים במיוחד, גם בלילה. כשרצו לבדוק את התינוקת קראו לשתינו לתינוקיה. מאוד מעודדים הנקה ובלילה קוראים להנקה על פי דרישת התינוק (קראו לי אפילו רבע שעה אחרי שהחזרתי את התינוקת). אחיות התינוקיה עברו הכשרה כמדריכות הנקה ובאו לעזור בכל מצב ושעה לכל יולדת שביקשה. הידע שלהן חלקי ואין יועצת הנקה, אבל הגישה תומכת, וזה לדעתי בשלב הראשון דבר חשוב מאוד. יש חדר הנקה גדול ויפה.








תוכן ההודעה:


תגובות נוספות
27/4/2002  23:8 וואו עירית, איזה יופי! מזל טוב וגידול מהנה! ל"ת - הדס של מעין וניצן
28/4/2002  0:55 מזל טוב! איזה סיפור יפה. הרבה אושר. (ל"ת) - דנה השניה
28/4/2002  4:16 כל הכבוד שטרחת ושיתפת - יעל
28/4/2002  7:33 איזה תחילה יפה של בוקר! מזל טוב וגידול נפלא (לת) - ליאתי
28/4/2002  9:6 עירית,אין ספק ששיחקת אותה! מזל-טוב ענק!!! ל"ת - דנה
28/4/2002  10:18 איזה כיף לקרוא! - מיכל ג.
28/4/2002  10:39 תודה, ברוכה הבאה שירה! ל"ת - מיכל ד.מ.
28/4/2002  14:30 Congratulations and much hapiness!!! l"t - mommy
28/4/2002  14:42 מזל טוב ותודה ששיתפת אותנו בסיפורך היפה (ל"ת) - מיכאלה
28/4/2002  21:0 מזל טוב, עירית! איזה כיף לשמוע סיפור לידה טובה. ל"ת - קוקי
28/4/2002  21:43 מזל טוב והמון אושר! (ל"ת) - ענת ב
29/4/2002  0:9 עירית, סיפרת את זה נהדר. נשמע כמו לידה מתוכננת היטב. כל הכבוד על האסרטיביות והריכוז פנימה. מזל טוב לך, לטל ולשירה! לת - ענבל ל
29/4/2002  2:14 מזל"ט, אושר ועושר, ותודה על ששיתפת אותנו - רותי קרני הורוביץ
29/4/2002  17:34 איזה סיפור נפלא ומחמם את הלב. מזל טוב ענק והרבה אושר (לת) - דיאנה


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש