|
8/5/2002 18:51
|
שבית
|
מאת:
|
סיפור ההריון והלידה שלי
|
כותרת:
|
פרסמתי את הסיפור באתר תחת כותרת אחרת, אבל במשוב שקיבלתי נאמר ששווה לפתוח לו כותרת חדשה.
אז להלן סיפור ההריון ולידה שלי:
אחרי שנודע לנו שאנחנו בהריון (יחי הדיאפרגמה!!)החלטנו למסד את הקשר. את הטיול לניו זילנד תכננו הרבה קודם והיה חבל לוותר עליו מה גם שזו הייתה הזדמנות לראות את אחותי שגרה שם. אז עשינו טקס יהודי בלי רב (שווה סיפור בפני עצמו), עלינו על מטוס ובילינו חודשיים בניו זילנד. בניו זילנד עשינו אולטרא סאונד בשבוע 19, שם אמרו שהכל בסדר חוץ מזה שהעובר מתאים לשבוע וחצי פחות.חזרנו בסוף שבוע 26 מבואסים מהחזרה אבל מרגישים מצויין. הלכתי לרופא לבדיקה שיגרתית והוא שלח אותי לבדיקות דם שגרתיות. כאשר חזרתי אליו עם התשובות בשבוע 30 הוא הסתכל באולטרא סאונד וגילה פערים בצמיחה. רגליים קטנות משמעותית ביחס לראש. מכאן החלה סידרת בדיקות שכללה אין ספור אולטרא סאונדים, בדיקת מי שפיר (כולל fish ובדיקות לגמדות), צילום רנטגן, אקו לב עובר, בדיקות דם. הכל נמצא תקין חוץ מהפרופורציות שהיחס ביניהן המשיך לגדול. אני מן הסתם הייתי מותשת, בהתחלה כשדובר על אפשרות של הפסקת הריון, מחשש לתסמונת דאון, שלושה ימים לא הפסקתי לבכות, עד שהגיעו תוצאות ה-fish ששללו את התסמונת. לא נותר יותר מה לעשות חוץ ממעקב שבועי במרפאה להריון בסיכון גבוה ואולטרא סאונד פעם בשבועיים. כך חלפו הימים בשגרה שכזו, עד שסיימתי שבוע 37. הרופא במרפאה ל-hrp חשב שכדאי כבר לחשוב על זרוז הלידה, כי ברור שהעובר לא מתפתח יותר מדי ברחם. אולם הרופאים בתל השומר חשבו שאין מה למהר אך ליתר ביטחון אני צריכה להגיע אליהם לביקורת כל יומיים. הגעתי כל יומיים. אבל כל יומיים פגשתי רופא אחר. ולכל רופא דעה משלו, וכל רופא שלח אותי לבצע בדיקות אחרות אבל לא התעניין במה שקודמו ביקש. בקיצור - תיזוז אחד גדול!!! בשלושת הימים האחרונים ביקרתי בתל השומר מדי יום. עד שלבסוף נתקלתי שוב ברופאה שכבר פגשתי והיא החליטה שהגיע הזמן לזרז - סוף שבוע 39, וקבעה לי תור לזרוז עוד באותו ערב.
כנראה שכששמעתי שזהו הגוף כבר החל מעצמו בתהליך. (וזרוז טבעי לא הזיק...) כאשר הגעתי לחדר לידה ב-21:00 כבר היו לי צירים (לא סדירים), מחיקה של 90% ופתיחה של 2 ס"מ. הוחלט בכל זאת לתת לי זרוז באינפוזיה. בשעה 24:00 החלו לתת לי את האינפוזיה. בערך ב- 2:00 התחילו לי צירים שלא מהעולם הזה. אחרי שעה כבר הודעתי שלמרות כל תכנוני אני בכל זאת רוצה אפידורל. הייתה לי כבר פתיחה של 3 ס"מ, הוכנסתי לחדר לידה וכעבור שעה כבר הייתי מחוברת לאפידורל. היו לי 4 שעות של מנוחה (בן זוגי נרדם בהם ובקושי יכולתי להעירו כשהצטרכתי). כאשר התחלתי להרגיש נזילות קראתי לאחות. זה היה רק דימום ופתיחה של 7 ס"מ. בסביבות 9:00 החלו צירי הלחץ. ב- 9:15 האפידורל כבר הפסיק להשפיע. ב- 9:30 הגיע רופא והסתבר שהתינוק כבר בדרכו החוצה. רק אז ביצעו פקיעת מים. דופק העובר החל לרדת לכן הוחלט לעזור עם וואקום. כאשר הכניסו את הוואקום הוא כבר כמעט היה בחוץ וכל שעשו זה רק לסובב אותו קצת כי הוא הגיע עם הפנים הצידה. וכך ב- 20.3.02 בשעה 9:45 יצא לעולם תינוק במשקל 2495 גר'. קראנו לו גל (מיקרו-גל).
היום הוא כבר בן 7 שבועות. יונק בלבד. מרגיש מצויין, נראה מצויין, שוקל כבר 4 קילו.
הטראומה העיקרית מהלידה היא התפירה שאחרי. לא ביצעו חתך אבל היו הרבה קרעים ספונטנים. במשך שעה הרופא תפר אותי ללא הרדמה.
אז מה הייתה הבעיה בהריון? כנראה השלייה לא תפקדה כראוי. שלחו אותה לפתולוגיה אבל לא הצלחתי לקבל את התוצאה.
עכשיו אנחנו נהנים מגלצ'יק וכבר מתכננים מתי לעשות לו אח. מזל שהזכרון קצר!
--------------------------------------------------------------------------------
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
