פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

11/6/2002 15:38 טלי ר מאת: רציתי לשתף אתכן בסיפור הלידה של דקל(ארוך) כותרת: חודש תשיעי ----------- מאז השמיני הצירים ליוו אותי בקביעות במהלך כל התשיעי ונטעו בי את האמונה שיהיה לי תינוק עוד לפני סופו המייגע ש ל התשיעי. אבל מה- תקוות לחוד ומציאות אי שם במקום אחר. מצאתי את עצמי בשבוע 39 ורק אז הפנמתי כמה מייגע יכול להיות חודש תשיעי- בחילות, צירונים, כאבים, עייפות,שום דבר לא נוח,ואי אפשר לתכנן כלום........ בחיי שעשיתי הכל: כל ה"זירוזים הטבעיים" למינהם,הפכתי את מנועי החיפוש של הפורומים ותחקרתי כל מי שהכרתי, קראתי בספרים(יש לי את כולם......) שוב ושוב. הכרחתי את עצמי לצעוד ברגל עד אובדן חושים וכן כל שאר השיטות המוכרות לנו בנות הפורום היטב ;-) ואז הגיע סופשבוע של סוף שבוע 40 ואני החלטתי שהמשימה שלי ללדת ויהי מה! כל סוף השבוע היה מרתון זירוזים שהסתיים ב.....כלום . בשבוע שאחר כך כבר אבדה לי קצת שמחת החיים והתחלתי לקטר במרץ. קצת עידוד היה לי ביום חמישי-ירד לי הפקק הרירי. בלילה הרגשתי צירים סדירים. החלטתי לא להעיר את בעלי הפעם, אבל ההחלטה עמדה בעינה 3 דקות ואז הערתי אותו בשאגה"נראה לי שזה סדיר" הוא ענה לי מנומנם "תמדדי!" הסתובב והמשיך לישון....... לא נתתי לזה לדכא אותי ומדדתי , זה היה כל 3 דקות. התקשרתי בהתרגשות כעבור שעתיים לדבי המיילדת (7 בבוקר) והיא גם לא התרגשה: "זה לא נשמע לי 'זה' תמשיכי בתוכניות שלך כרגיל" היא אמרה לאכזבתי הרבה. יותר מאוחר הבנתי למה היא התכוונה...... התוכניות "כרגיל" התוכניות היו מעקב הריון עודף בקופ"ח ולראות דירות כדי לקנות(ראה איסטינקט הקינון) ואז צהריים אצל ההורים שלי. היתי במעקב הריון וסירבתי בגאווה רבה להצעת הבדיקה הפנימית של הרופא (הזהירו אותי שהם עושים סטריפינג) או לזירוז. בקיצור, הגעתי הביתה ב-18 מדוכאת ובכיתי נורא. פתאום הצטערתי על שדחיתי את הזרוז במקום כמו איזה עקשנית להמשיך לסחוב שכבר אני בקושי זזה ובטח שאין לי כוח לעבוד, כדי לנחם אותי בעלי עשה לי עיסוי של למעלה מ 30 דקות אפילו שכבר עשינו את זה וזה לא זרז כלום עד אז. כחצי שעה אח"כ פתאום שמעתי על פקיעה. מה זה? תהיתי? לא הספקתי להתעמק בזה כי יצא שפריץ עצבני שהיה מלווה בכאב בטן הכי כואב שהיה לי עד אז בחיים. רצתי מהר למקלחת עם הטלפון ביד ונחרדתי שהמים היו עם דם. תל השומר --------- התקשרנו לדבי המיילדת. היא אמרה שמותר לי להתקלח ושאם הדימום מועט וכהה זה בסדר. בשלב זה נרגענו וקיפצצתי על הכדור. היו לי צירים כל שלוש דקות כואבים בהיסטריה!! אחרי שעתיים הגעתי לבי"ח עם תינוק נמוך באגן מחיקה של 90% ופתיחה של 1.5. זה היה 11 בלילה. קצת התאכזבתי כי הכי כאב לי בעולם והמחשבה הראשונה שלי היתה שאם זה ככה כואב אני רוצה אפידורל כאן ועכשיו!!!!!! "אם ככה את מתלוננת עכשיו, איך תחזיקי מעמד אחר כך" אמרה המיילדת טובת הלב שקיבלה אותי בתל השומר . "את רוצה אפידורל? "היא שאלה "כן!!" עניתי ובאותה שניה ממש "לא" ענה בעלי (ככה הוא אמר , אני בכלל לא זוכרת את הקטע הזה) סירבתי לעשות מוניטור בשכיבה, זה כל כך כאב! עמדתי ועשיתי מוניטור בעוד המיילדת שואלת אותי שאלות קיטבג שכל התשובות נמצאות בכרטיס טיפת חלב שהיה איתי. ביקשתי לעשות חוקן אבל לא הצלחתי עם זה מי יודע מה. ביליתי במקלחת מזרימה על עצמי מיים ורואה מטושטש. מדי פעם אחות או רופא קוראים לי שואלים שאלות מעצבנות או מחברים אותי למוניטור. אני מזמן ויתרתי על כללי הנימוס ומתעטפת ממש באופן יצוגי במשהו ,כל פעם שנאלצת לצאת מהמקלחת, אפילו לא מתלבשת. ואז הגיעה דבי ----------------- היא לקחה אותי לחדר עם אורות מעומעמים ושמנו בו מוסיקה. דבי הניחה את התיק שלה על מיטת הלידה והנחנו שם את התיקים שלנו. את כל השעות עם הצירים העברתי בתנוחות שונות:על הכדור, בבעמידה בג'קוזי תחת המיים, הכריעה על הברכים תוך כדי השענות על הדופן כשבעלי או דבי מעסים לי את הגב כשמגיע ציר,בעמידה תוך השענות על המיטה...... בנות, זה כואב! אמרתי לדבי שזה כואב והיא אמרה שנבדוק פתיחה. היה לי פתיחה של 6! אז היא אמרה שיש שלב מעבר עד פתיחה מלאה שיכול מאד לכאוב ושאחר כך זה רק לוחץ ולא כואב. זה אכן מאד כאב. אני רק זוכרת במעומעם , נדמה לי שזה היה סביב 3 לפנות בוקר. בכלל לא התייחסתי לבעלי ולדבי אבל איכשהו הם היו שם איתי מבלי להפריע וידעו לעשות דברים כדי להקל עלי. זה היה שלב ממש כואב וצעקתי שזה כואב לי, אבל הרגשתי שזה מקל עלי הצעקות ולא מיאש אותי. מתישהו הגיע שלב הלחיצות. זה היה שלב ממש ארוך ופתאום נתקפתי פחד איום ולא הצלחתי ללחוץ. גם לא הרגשתי לחץ של קקי כמו שכולם אומרים אלה סתם כאב. התדירות של הצירים ירדה לכל 10 דקות והמוניטור היה תקין. דבי אמרה שאני לא לוחצת למקום הנכון אבל לא ידעתי איפה זה המקום ההוא........ נכנסה רופאה ודבי אמרה שהתינוק ממש נמוך ובקרוב יצא. היא אמרה את זה לרופאה שוב כעבור שעתיים של לחיצות........................ זה היה שלב לא קל. לראשונה הרגשתי את סימני בעייפות מהשבוע האחרון שלא ישנתי בו,אבל הצלחתי לנמנם בין הצירים (גם שאני שמעתי שמישהי אחרת אומרת את זה זה נשמע לי מוזר, אבל ככה זה היה.....) פחדתי נורא, לא ברור לי ממה: ניסינו המון תנוחות: בעמידה, בשכיבה על הגב ועל הצד(על המזרן) על שש........... כלום לא עבד. הרופאה התחילה למלמל משהו ששמעתי במעורפל ופתאום קלטתי שאם התינוק לא יצא עלולים לעשות לי ואקום או גרוע מזה, ניתוח! עברתי לתנוחת כריעה. בעלי ישב על כסא כשהוא תומך בי תחת בית השחי ואני נשענת על כפות הרגליים שלי. בעוד אני פוזלת בפחד כלפי המספריים המעוקמות שניחשתי מהו שימושם........... דבי הכניסה אצבעות כדי להראות לי לאן ללחוץ.זה ממש עזר לי. השמעתי קולות של חית ג'ונגל מפחידה ולא הצלחתי ללחוץ בלי היד של דבי. בנות- זה כאב בהסטריה! ורק המראה של הרופאה שנראתה לי התגלמות הרוע בעולם, עם האצבעות של דבי שהשתמשה בשמן שקדים ובעלי שתומך מאחור, קרה פתאום משהו מוזר! פתאום יצא ממני בבת אחת משהו והכאבים נעלמו כלא היו! מה שיצא ממני היה יצור מקסים וקצת מלוכלך, הסתבר שחבל הטבור היה כרוך סביב צוארו פעם אחת, אבל הוא היה בסדר וקיבל ציון אפגר 9 ו- 10 ושקל 3.670 קילו. אהבנו אותו מיד, ושעתיים בילינו בנעימים בחדר לידה עם המלאכון הקטן הזה ,שהתבונן בנו בעיניים פקוחות סקרניות וכהות,הינקתי אותו קצת ובעלי עשה לו פרצופים והוא חיקה אותם (זה עובד רק ביום הלידה). אחר כך הגיע רופא שתפר את שני הקרעים הקטנים שהיו לי. הרשתי לעצמי להתבכיין קצת אפילו שזה כאב הרבה פחות...... וחשבתי לעצמי כמה מדהימות אנחנו שיכולות לעבור את זה ולהביא כאלו יצורים מקסימים לעולם! תוכן ההודעה: תגובות נוספות 11/6/2002  15:49 נכון¬ מאד¬ כולנו מדהימות ומזל טוב מאד לך ­ ללא תגובה - נועה ברקת 11/6/2002  15:52 ה-ת-ר-ג-ש-ת-י - ללי 11/6/2002  17:12 טלי - המון מזל-טוב לך ולמשפחתך הקטנה! (ל"ת) - אסנת ש. 11/6/2002  17:55 וואו טלי ר, זו לידת טקסט בוק. ברכות חמות ל"ת - ורד 11/6/2002  18:12 טלי יקרה, אושר ובריאות, הרבה חלב ופוסטפרטום קל ונעים ! לת - זהר 11/6/2002  18:34 המון מזל טוב לכם ולדקל - איילת 11/6/2002  18:44 איזו לידה נפלאה! כתבת מקסים! רק אושר ואהבה בגידולו של הקטן. ל"ת - איריס גוב 11/6/2002  23:21 מזזל-טוב לכם, כל הכבוד על הדבקות במטרה(לידה טבעית), ימים של אשר עם המלאך. - יעל 11/6/2002  23:39 טלי יקירה, איזו לידה יפה, מזל-טוב. ל"ת - יעל.ש. 12/6/2002  1:16 מזל-טוב, אושר ואושר. איריס גוב כתבה כאן לפני כיומיים על סוג הלידות שמעצימות באמת. הלידה שלך נשמעת כזו - רותי קרני הורוביץ 12/6/2002  1:26 מזל טוב לכולכם, כל הכבוד על הדבקות במטרה(לידה טבעית). ימים של אושר עם המלאך. לת - יעל 12/6/2002  7:26 מזל טוב גדול לכולכם המצטרף לשלל הברכות!! רק אושר ובריאות(לת) - ליאתי 12/6/2002  7:59 כל הכבוד!!! מזל טוב והנקה קלה! - גלית.ג 12/6/2002  9:35 טלי, איזו מקסימה וגיבורה את! - ענבל ל 12/6/2002  19:23 תודה לכן על התגובות מחממות הלב - טלי ר 12/6/2002  22:11 איזה מתח, איזה יופי, אושר לכם ל"ת - שפירית 13/6/2002  10:36 לטלי - מזל טוב וכל הכבוד. מודה שאיחלתי לעצמי את הלידה שלך (לת) - רותמית

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש