רוצה לשתף אתכם בחווית הלידה שלי, שהייתה לפני חצי שנה ורק כעת אני מוצאת כח לכתוב על כך, הקושי לא היה בגלל משהו שקשור ללידה עצמה אלא בגלל המיילדת, הסיפור לפניכם והייתי רוצה שתייעצו לי מה לעשות, האם לפנות למועדון יולדות שיבא, או לא?
אחרי מחשבה מרובה החלטתי ללדת עם מיילדת פרטית בתה"ש: המיילדת שהזמנתי הייתה ל', בפגישה לצורך תכנית הלידה הבהרתי לה שהסיבות בשלן אני מוכנה לשלם עבור השירות הן:
א. הליווי הרציף
ב. האינטימיות בלידה, דהיינו רק המיילדת קבועה נוכחת ולא שכל הזמן נכנסים לחדר אנשים שונים על מנת לבדוק אותי
ג. החדר הפרטי שהינו מבודד ואינטימי משאר חדרי הלידה.
בשל 3 הסעיפים לעיל השתלם לי לשלם את הסכום. בנוסף, יידעתי אותה במידת הצורך אין לי בעייה לקחת אפידורל והייתי מעדיפה להימנע מפטידין.
ל' רשמה את כל בקשותיי ואמרה לי שנודיע לה כשנתקבל לחדר לידה, בכל שעה, ואז היא תבוא, במקרה של ירידת מים שניידע אותה לאחר ירידת המים ושנגיע לביה"ח לאחר שעתיים.
הלידה התחילה בירידת מים בשעה 10 בערב, התקשרתי לל' והיא נשמעה עייפה, אמרה שהיו לה 2 לידות פרטיות ברצף ושאתקשר אליה לאחר שאתקבל לחדר לידה והיא תנסה למצוא לעצמה מחליפה.
אחרי שעתיים הגענו לביה"ח. האחות והרופא התורנים הציעו לי להתאשפז ל24 שעות במחלקה (ולעבור את הצירים ללא בעלי) או להיבדק, להתקבל חדר לידה, ולקבל זרוז (האופציה העדיפה, כך אמרו, מבחינתם). בחרתי באופציה השנייה והתקבלתי לחדר הלידה.
התקשרתי לל' שניסתה להתחמק מלבוא, ניסתה לשכנע אותי לחכות 24 שעות במחלקה, מה שלא רציתי, האחות התורנית הבהירה לי שלא אתקבל ללידה פרטית (דהיינו חדר פרטי, ליווי רציף, פרטיות) אם ליאת לא תבוא, התקשרתי לל' בשנית ובקשתי שתבוא כפי שסוכם בהסכם – המיילדת מופיעה עם הקבלה לחדר הלידה.
ל' אמרה שהיא תבוא רק אם אני סובלת מכאבים – כאבים עדיין לא היו לי, אבל מכיוון שהייתי אמורה לקבל מייד פיטוצין, ציפו לי הכאבים ובנוסף הלוא רציתי מיילדת פרטית לאו דווקא בשביל הכאבים.
לבסוף אחרי וויכוח מיותר היא הגיעה חמוצת פנים ובשעה שתיים בלילה לערך (לאחר קרוב לשעה שכבר התקבלתי רשמית לחדר לידה) נכנסנו בפועל לחדר הלידה.
הצירים והפתיחה לא התקדמו, אבל כאבים התחילו בגלל הפיטוצין. ל' רב הזמן ישבה חמוצת פנים בצד. בשעה 4 בבוקר היא הציעה לתת לי פטידין וללכת הבייתה לישון, בזמן שהיא תישן ואני אהיה מטושטשת תחת פטידין גם יעבירו אותי לחדר אחר מכיוון שלא ניתן להישאר לבד בחדר הפרטי ללא המיילדת.
כלומר –במקום ליווי רציף ופרטיות מה שרציתי – לא רק שאני נשארת לבד ללא המיילדת אלא גם עוברת מחדר לחדר,( דבר שלדעתי גם לא מקובל אף לעשות ליולדת שלא במסגרת השירות הפרטי), אבל ל' רצתה לישון ולא טרחה למצוא לעצמה מחליפה, כפי שהובטח לנו בפגישת ההיכרות.
מכיוון שכאבתי והפטידין הייתה האופציה היחידה שהוצעה, קיבלתי את הצעתה, עברתי לחדר אחר ול' הלכה הבייתה לישון (ובזמן הזה כמובן נכנסנו לחדר רופאים ומיילדות שונים בדיוק מה שלא רציתי.)
בשש בבוקר לאחר שפגה השפעת הפטידין התקשרתי אליה וביקשתי שתבוא, רק אז היא טרחה להתקשר לדבי, המיילדת האחראית עליה לבקש את הטלפון של המחליפה שלה, בשבע בבוקר למזלי הגיעה דבי בעצמה, החזירה אותי לחדר הפרטי והחזירה לי את הרוגע שאליו כל כך ייחלתי לפני הלידה ובמהלכה.
דבי הייתה נפלאה וגם דאגה לי לאפידורל, ל' חזרה בשמונה בבוקר והייתה עד שלוש שאז הגיעה איריס, נפלאה אף היא ששהתה איתי ותמכה בי עד סיום הלידה, בניתוח קיסרי.
אני יודעת שהדבר החשוב מכל שבני נולד בריא, אבל, אם בחרתי ללדת עם מיילדת פרטית ושילמתי עבור זכות זו כסף, עלי לקבל את השירות במלואו – דהיינו ליווי רציף מרגע קבלה לחדר לידה והיענות לתכנית הלידה שלי – דהיינו אם בקשתי פרטיות ואינטימיות על המיילדת להיות נוכחת במהלך הלידה או לדאוג למחליפה ובשום פנים אופן לא לזנוח אותי באמצע הלידה, לבדי, ועוד תוך כדי העברת חדר, כמו כן לא ציפיתי שתוך כדי הלידה אצטרך להתחנן למיילדת הפרטית מספר פעמים (גם בלילה וגם בבוקר) על מנת שתבוא!!!!!
אני כובת ונזכרת ומתרגזת, אז מה לעשות? לשכוח או לשלוח?
|
תוכן ההודעה:
|
