|
2/7/2002 16:39
|
שלי
|
מאת:
|
בעקבות בקשתה של רויטל, סיפור הלידה שלי
|
כותרת:
|
סיפור הלידה שלי – ביה"ח בלינסון
חברותיי הוירטואליות היקרות,
כבר מזמן רציתי לספר לכם את סיפור הלידה שלי אבל עד עכשיו עדיין לא עזרתי אומץ, אולי בזכות רויטל שביקשה פרטים לגבי הלידה שלי אני מוכנה לחלוק עימכן את החוויה המדהימה הזו
לידה זוהי חוויה מדהימה בעיקר שזוהי לידה ראשונה. ההיריון והתחושה שגדל לו שם עובר בבטן זוהי הרגשה עילאית תחושה מדהימה הבעיטות הקטנטנות והסקרנות של לראות כבר את התינוק, זוהי סקרנות גדולה. למי הוא דומה, איך הוא ייראה 42 שבועות של שיכרון חושים והנה הגעתי לשלב הלידה שבוע 41+5 ימים (כמעט שבוע 42) קבעתי עם הרופאים ובעלי שאני אגיע לזירוז ביום ראשון, תחילת שבוע 42. באותו יום, יום רביעי הגעתי בבוקר למעקב היריון בביה"ח. הרופאה בדקה אותי ואמרה צוואר הרחם מחוק 30% שזה אומר חצי סנטימטר. זה יכול להימשך ככה כמה ימים. כי כבר כמה ימים שהצוואר מחוק רק 30% חצי סנטימטר ואין שום התקדמות. אז ממשיכים לחכות, וזה קשה לחכות שכבר לפני שבועיים עבר התאריך המיועד ללידה.
במהלך כל ההיריון ומסיפורים של חברותיי שילדו כמעט במקביל אליי. הבנתי שלידה ראשונה לוקחת המון זמן. צירים לוקחים המון זמן, ועד הלידה זה יכול לקחת יותר מ- 24 שעות. יומיים לפני הלידה חברה בהיריון עם שני ילדים אומרת לי שהלידה הראשונה שלה היתה בלי אפידורל וזה זכור לה כסיוט מתמשך. ולכן החלטתי שאני לא יולדת בלי אפידורל....הגעתי לחדר לידה כמעט בלי צירים, היו לי לחצים מאוד קטנים בבטן התחתונה, ורציתי כבר ללכת לישון אבל היה זה בעלי ששיכנע אותי שנלך לחדר לידה לבדוק בכל זאת מה קורה. הוא אמר לי שאם הלחצים האלה הם כל 3-5 דקות אז אלה צירים. אמרתי לו אבל צירים אמורים נורא לכאוב אז הוא אמר תגידי תודה שלך יש רק לחצים, אבל אני מבטיח לך שאם זה סדיר אז אלו צירים....הלחצים האלה נמשכו בערך שעתיים ואז הסכמתי ללכת לחדר לידה..... הגענו לביה"ח בשעה 02:00 נכנסנו למחלקת יולדות והתקבלנו...האחות בדקה אותי כרגיל לחץ דם ופינתה לי מיטה למוניטור. היא אמרה לי תשכבי בינתיים, תעשי מוניטור זו לידה ראשונה וזו רק ההתחלה....תבינו אפילו האחות הבינה שאם זו לידה ראשונה ואין לי צירים כואבים אז יש לי זמן עד הלידה.... אף רופא לא בדק אותי בידיעה שאני רק בהתחלה ויש מקרים הרבה יותר דחופים של יולדות שכבר בלידה. שכבתי במוניטור חצי שעה וזהו..אני לא יכולה לשכב יותר התגברו הכאבים ואני דבוקה למוניטור המעצבן הזה...אמרתי לבעלי שיקרא לאחות והאחות באה לבדוק אותי ואמרה לי תרגעי עדיין אין לך צירים סדירים. ואז התחלתי להרגיש את הכאב של הצירים ואמרתי לה, איך אין לי צירים סדירים אני מרגישה אותם....פתאום היא שמה לב שמה שמודד את הצירים נמצא בכלל במקום הלא נכון..אז מה הפלא שזה לא מראה צירים.....התחילו להתגבר הכאבים באה הרופאה לבדוק אותי והיא אומרת:"חביבתי את בפתיחה של 5 ס"מ, נכנסים לחדר לידה"...אני קיבלתי שוק איך כל כך מהר הגעתי לפתיחה של 5 ס"מ...נכנסנו לחדר לידה השעה היתה 2:50 הייתי בהלם מוחלט...לא האמנתי שהנה אני הולכת ללדת, חשבתי שזה סיפור מאוד מאוד ארוך...והנה 3/4 שעה אחרי שהגעתי לביה"ח ואני כבר בחדר לידה...דבר ראשון שביקשתי מהמיילדת היה אפידורל, היא אמרה אני מצטערת את כבר בפתיחה של 5 ס"מ ואת אוטוטו יולדת. לא נספיק לתת לך אפידורל...ואז נכנסתי ללחץ רציני כי הכאבים התגברו....היא עשתה לי חוקן שאגב לא היה נורא בכלל ואמרה לי להיכנס להתארגן בשירותים ולעשות מהר מקלחת קצרה...כל הזמן אמרתי לה שאני רוצה אפידורל....היא לקחה לי בדיקת דם והיא אמרה שהתוצאות יגיעו תוך 30 דקות ואז יוכלו לתת לי אפידורל השעה 3:10 לפנות בוקר המיילדת אומרת לי: אם תלחצי את תוך רבע שעה יולדת...אני על מיטת היולדות...בלי אפידורל, בלי שום משככים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי...כל פעם שיש ציר אני פוחדת שהנה מיילדים אותי בכאבים האלה בלי אפידורל...המיילדת אומרת לי שאני בפתיחה של 8 ס"מ והתינוק כבר נמצא ממש למטה ואוטוטו בחוץ... כולי מוטשת מכאבים, ואלה כאבים איומים שרק מי שחוותה צירים ולידה בלי אפידורל בלי פטידין ובלי שום משככים אחרים, נטו לידה, רק אחת כזו יכולה לתאר בכלל איזה מאמץ זה...השעה 4:00 לפנות בוקר ואני רואה סביבי 3 רופאים ו-2 מיילדות אני לא מצליחה ללחוץ מרוב הכאבים....הרופא פרופ' המחלקה שהיה נוכח גם בלידה אמר לבעלי וגם שאני אשמע: אם אשתך לא לוחצת אנחנו מיילדים את התינוק עם וואקום או קיסרי (בדיעבד הבנתי שזה רק על מנת להפחיד אותי) אנחנו מצטערים אבל בשלב זה אי אפשר לתת משככים שתעשה מאמץ ונגמור אם זה. אני בלידה... וכולי מוטשת מכאבים איומים וכל הזמן אומרת...מה עם האפידורל הבטחתם לי אפידורל...ואף אחד לא מתייחס אליי...ובחצי עין אני רואה סביבי את הרופאים צוחקים כשאני אומרת אפידורל... בעלי תומך בי לאורך כל הלידה ונותן לי תמיכה עצומה בלידה... השעה 5:00 לפנות בוקר ואני שומעת את בעלי שאומר או השעה כבר 5:00 ולא הספקתי להבין מה קורה ואני מרגישה את המספרים חותכות לי את האיזור 3 פעמים אני מרגישה אותם בלי זריקת הרדמה בלי משככים בלי כלום...מרגישה איך חותכים לי בבשר החי.....ופתאום לפני שהספקתי להבין מה קורה אני רואה איך שולפים את התינוק הקטן כולו מקופל בתנוחה עוברית ושומעת את בכיו המדהים... ואו נפסקו כל הכאבים בין רגע...סה"כ הייתי בחדר לידה שעתיים וחצי.. מהלידה עצמה התפתחה לי המטומה ענקית שבדיעבד התברר שגם התפרים נקרעו לי (3 ס"מ) היה לי חתך גדול חשבתי לעשות ניתוח הטרייה ולסגור את זה, אבל החלטתי לתת לגוף לעשות את שלו, וראו זה פלא הגוף שלנו פשוט מדהים בנות, תוך חודש וחצי כל התפרים שנקרעו התאחו. אחרי הלידה לקחו אותי להתאוששות ולמחלקה + ביות. המחלקה היתה מאוד מאוד נוחה היתה פרטיות, 2 מיטות בחדר +מקלחת שירותים...היחס היה טוב, והאוכל היה טוב, יועצת ההנקה באה להדריך אותי וראו זה פלא התינוק הקטן שלי ידע בדיוק איך לינוק ולא הייתי צריכה שום הדרכה....והלידה עצמה זה מקרה פרטי של כל אחת (תלוי באיזה צוות נופלים ותלוי בך ובגופך).
תודה רבה לכן שקראתן עד הסוף אני יודעת שזה היה מאוד ארוך, אבל תאמינו לי שמאוד קיצרתי...שמחתי לשתף אתכן ואני מקווה שבמשהו תרמתי, אשמח לשמוע תגובות.....
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
