פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

15/7/2002 20:35 ציונה מאת: סיפור הלידה שלי - "קצת" ארוך כותרת: סיפור הלידה שלי אני מקדימה ומספרת שילדתי את ניצן לפני כמעט 4 שנים בבי"ח ליס בלידה תקינה, במשקל 4.010 ק"ג עם חתך גדול והרבה מאד תפרים. אני לא זוכרת את פרטי הלידה כמו שאני זוכרת את התפרים שליוו אותי במשך 6 שבועות במקלחות 5-6 פעמים ביום ובהגבלת תנועותיי ותחושת חוסר אונים גדולה. כמו שחלק מכן כבר יודעות, בהריון הזה הצבתי לי למטרה ללדת ע"פ רצוני, ללא תפרים וללא חתך. מהלך ההריון היה תקין אם כי הלחיצו אותי עם בדיקות סוכר חוזרות בגלל הגודל המשוער של העובר והערכת משקל של 4.200-4.400 ק"ג מה שהגביר אצלי את החשש לחתך ותפרים בלידה ואולי אף התערבות מכשירנית. בגלל הגודל המשוער, רציתי ללדת לפני הזמן, בשבוע 38 או 39 אבל הקטנצ'יק הידוע בכינויו גוגיש (ניצן החליטה שקוראים לו גוגיש כשהודענו לה שאני בהריון ואין חולקין עליה) התנגד לכל הזירוזים הטבעיים ועמד על שלו. לקחתי מגוון דברים מהום גליל, שתיתי תה פטל לרב וביום שסיימתי את שבוע 40 (ביום שני) עשיתי שיאצו לזירוז לידה אצל גילה רונאל המופלאה (ומאד מומלצת) למחרת, ביום שלישי החלטתי לצעוד. שמתי את ניצן בגן, הלכתי ברגל לבייבי טבע (ברח' דיזינגוף) שם קניתי שמן לעיסוי בזמן הלידה, צעדתי ברגל עד הום גליל (ברח' בן-יהודה) שם קניתי תכשירים נוספים לזירוז. הייתי עייפה ומיוזעת אך צעדתי ברגל הביתה. אני מעריכה שצעדתי 5 ק"מ. התקלחתי ואכלתי משהוא והלכתי להביא את ניצן מהגן. שיחקנו קצת, התעצבנו קצת (היה לניצן קצת קשה בסוף ההריון ואני מודה, גם לי) ואז חברתי ושכנתי (שהבת שלה גלי בגן עם ניצן) הציעה לקחת אותן לכיכר רבין לראות את הדולפינים במכירה פומבית. שמחתי מאד על ההצעה ושלחתי את ניצן בגילה ורינה. לא הלכתי לנוח חלילה (טיפשה שכמוני) אלא סידרתי לניצן את התיק לגן למחרת, הכנתי לה ארוחת ערב, קיפלתי כביסה, סידרתי את החדר, סיימתי את העבודה שהיתה לי במחשב ושלחתי את הכל למשרד באי מייל, דיברתי בטלפון עם עבודה. אייל בדיוק הגיע הביתה (משלושה ימי אימון במילואים, כולו מאובק ושפוך מעייפות), דיברנו קצת והוא הלך להביא את ניצן. משלא חזרו הזעקתי אותם בעצבים ואמרתי לו שאין זמן היום. הספקנו לריב בינינו על זוטות כמובן. אכלנו ארוחת ערב, ניצן עשתה אמבטיה והשכבתי אותה לישון. קמתי מהמיטה של ניצן, הלכתי לשירותים וירדו לי המים. (השעה 8:25 בערב) לא האמנתי , חיכיתי כ"כ הרבה זמן ודווקא היום שאני שחוקה מעייפות, רבתי עם אייל, נזפתי בניצן אני מתחילה לידה. התחלתי לבכות, הכל היה כ"כ מתוכנן אחרת בראש שלי, היה נראה לי הכי מתאים להתחיל לידה בבוקר כשניצן הולכת לגן ועד הערב כבר להודיע לה שנולד אחיה. קראתי לאיל שהגיע לשירותים שם עוד ישבתי על האסלה, אמרתי לו שירדו לי המים ותגובתו היתה "אני לא מאמין". וכך התחלתי את הלידה. דבר ראשון התקשרתי לגיסתי והודעתי לה שהגיע הזמן ושתבוא לישון אצלנו. אח"כ הלכתי להתקלח. ארגנתי דברים אחרונים ואמרתי לאיל מה לשים בתיק ואיך לסדר את הבית. כתבתי לניצן מכתב בציורים והשארתי לה מתנה שהכנתי מבעוד מועד, משהוא שידעתי שתאהב. אח"כ נשכבתי על הספה בסלון, לפקודת איל שלקח את נושא ירידת המים ברצינות רבה. בינתיים פקק הרירית ירד ואיל מאד רצה להגיע לבית חולים כבר. ידעתי שמחכה לנו לילה ארוך כי היו צירונים, כאבי מחזור בלתי מורגשים כמעט וחוץ מזה, ככה ילדתי את ניצן. אז החלטנו לראות "חברים" ו"אי אר" בערוץ 3. אחרי תוכניות הטלוויזיה, כבר לא עמדתי בלחץ של איל וחני, (גיסתי) ונסענו לבית החולים בשעה 10:45. התקבלנו במיון יולדות וחיברו אותי למוניטור. כצפוי הצירים לא סדירים ואין תנאים לחדר לידה. אשפזו אותי ביולדות בשעה 12:30 בבוקר עם איחוליי לילה טוב, שיבואו לבדוק אותי בשעה 6:00 בבוקר. ידעתי שעוד לפני כן יצטרכו לעלות אותי לחדר לידה כי בלידה קודמת זה התקדם תוך 7 שעות והייתי אופטימית שכעת זה יהיה יותר מהר. אחרי שעתיים של צירים נסבלים, בהן קראנו ודיברנו ואייל אפילו נמנם התחלתי להרגיש את הצירים כואבים מאד. מכיוון שרציתי לרדת מהמיטה ואת זה מאשרים רק בחדר לידה ולא במחלקות קראתי לאחות שזימנה מיילדת שתבדוק אותי. בבדיקה היתה פתיחה של 2 ומחיקה 80% אבל הראש עוד לא התבסס באגן ולדעתה עוד שעה בערך יעלו אותי לחדר לידה. שעה זה סבבא אמרתי לה. אחרי שלושת רבעי שעה אמרתי לאיל שאני מבקשת שיבדקו אותי שוב והגיע רופא שעשה לי בדיקה לא עדינה ופסק חד משמעית שאין מה לדבר עד הבוקר. אמרתי לו שהצירים יותר סדירים ואני מבקשת להגיע לחדר לידה כי אני רוצה לרדת מהמיטה. הוא הסתכל עליי כאילו נפלתי מהשמיים ואמר לי שאין לרדת מהמיטה. שמחתי שאני נמצאת במקום (מבחינה נפשית לא פיזית) שאני יכולה להסתכל על הרופא ולהגיד בליבי יאלה, יאלה ולהמשיך הלאה אבל זה לא אומר שהוא היה בסדר, ההיפך הוא נכון. בינתיים הצירים הרבה יותר כואבים ואתן יודעות כמה קשה לסבול צירים על הגב ואני מרגישה שאני רוצה לשירותים אבל לא מוכנה לסירים. אחרי רבע שעה ביקשתי מאיל שיתעקש שתגיע המיילדת שבדקה אותי פעם ראשונה ולא הרופא. אחרי מאבק קצר עם האחות האחראית (הרי בלילה לא רוצים להעיר אף אחד, אז מה אם אני יולדת?) הגיעה המיילדת. הסברתי שוב את רצונותיי ואמרה שתבדוק אם יש חדר לידה פנוי. אכן היא בדקה ואמרה שיבואו להעלות אותי לחדר לידה תוך חצי שעה. חצי שעה זה סבבא, אמרתי. בינתיים הצירים כואבים, אייל עושה לי מסאז' ברגליים, אני שכובה על הצד ונאנחת מידי פעם. ספר כבר אי אפשר לקרוא. חני מצלצלת אליי ואני בטוחה שניצן ערה ומחפשת אותי אבל היא בסה"כ רוצה לשמוע מה שלומי ולעדכן שבתי ישנה שנת ישרים. הללויה – בשעה 3:30 מעלים אותי לחדר לידה. המיילדת (לא אנקב בשמה) שנכנסת בודקת אותי, פתיחה של 4 וכמעט מחיקה אבל הצירים לא מספיק סדירים והכי חשוב, הראש עוד לא התבסס באגן ולכן יש חשש לצניחת חבל הטבור ואי אפשר לקום מהמיטה. אמרתי לה שאני אחכה עוד קצת ובתנאי שאוכל לרדת עוד מעט מהמיטה. היא שואלת אם אני רוצה אפידורל ואני עונה בשלילה. המיילדת נקראת למקרה דחוף ואני ואיל נשארים להתמודד עם הצירים במיטה. אני יושבת קצת אבל עדיין בלתי נסבל במיטה. כעבור שעה אני מזמנת את המיילדת אך היא עדיין עסוקה עם המקרה הדחוף ונכנסת מיילדת אחרת שאני דורשת ממנה לבדוק אותי ולאשר לי לרדת מהמיטה, לשירותים, להתקלח, לקפוץ. נו כבר. היא בודקת אותי, פתיחה של 4 (איך הפתיחה תזוז שאני שוכבת כמו צמח, אני אומרת לה!) ומחיקה ושישו ושמחו הראש מבוסס. היא הולכת לקבל אישור להוריד אותי מהמיטה. ביקשתי שתעשה לי חוקן (בלידה הראשונה זה מאד הקל על תחושת הלחץ כלפי פי הטבעת) וכך היה וכמה דקות לפני השעה 5 בבוקר אני קמה מהמיטה! כל-כך שמחתי לא ידעתי מה לעשות קודם. התקלחתי והעברתי כמה צירים מאד כואבים ככה, הסתובבתי בחדר ונשענתי על הקיר, התכופפתי כלפי המיטה, אח"כ הביאו לי את הכדור הפיזיוטרפי וקפצתי להנאתי במשך חצי שעה נוספת בכל ציר, כמה שיותר חזק. אבל הגיעה השעה 6 והרגשתי שאלו כאבים שלא הכדור ולא איל יכולים לסייע לי בהם. ואני מודה התחלתי לפקק בעצמי וביכולתי להשלים את הלידה בצורה טבעית. הרופאות שנכנסו ושאלו למה אני בלי אפידורל לא עזרו לי בכלל. אפילו איל שאל אותי אם אני לא רוצה אפידורל, היה לו מאד קשה לראות אותי בכאב כל-כך גדול. המיילדת הראשונה נכנסה ואמרה שאם אני רוצה אפידורל זה עכשיו, כי הפתיחה 8 ס"מ ומחיקה מלאה. שאלתי אותה כמה זמו היא מעריכה ואמרתי לה שאם זה מעל 3 שעות אני נשכבת לאפידורל. היא העריכה בשעתיים ואמרתי לה שאני ממשיכה. נכנסתי שוב למקלחת וניסיתי בכל כוחותיי להעביר כל ציר וציר. הכאב של הציר היה כאילו חזק ממני וסחף אותי לתוכו בכל פיסגת ציר. חשבתי רק שכל ציר כזה מביא אותי ללידת בני בצורה שרציתי ואולי מהר יותר ממה שהמיילדת ציפתה. קרוב לשעה 6:30, בדיוק כשחשבתי שאין לי עוד כוחות נכנסה מירה, מיילדת שהכרתי לפני הלידה (קיוויתי ללדת במשמרת שלה והיא בדיוק הגיעה למשמרת בוקר) כמו מלאך משמים. ראיתי אותה והתחלתי לבכות. היא חיבקה אותי, תמכה בי ואמרה שנעשה את זה ביחד. שאלתי אותה מה היא חושבת והיא בדקה אותי ואמרה לי שאני יולדת. בדיוק אז נכנסה שוב אחת הרופאות ואמרה שזה יכול לקחת עוד שעתיים ושאפשר עדיין לתת לי אפידורל. הסתכלתי על מירה בשלב זה מבולבלת מאד מהאינפורמציה הסותרת אבל מירה אמרה לרופאה להשאיר אותנו, שאני כבר בלידה. נכנסתי לעשות פיפי אבל לא היה לי ואז הבנתי שאלו הם צירי לחץ. ניסיתי את תנוחת הכלב (אותה תכננתי) על 6 אבל הלחץ היה כ"כ גדול ולא יכולתי לתמוך בעצמי גם בעזרתו של איל. הרגשתי שאין לי שליטה על הגוף שלי ומירה הציעה לשכב על הצד עם רגל אחת מכופפת לכיוון הראש בזמן הציר. והתחלתי ללחוץ וגם לפחד (שאני לא אצליח להוציא אותו, שיהיה צורך לחתוך שיהיו תפרים ואולי אף גרוע מזה) מירה ידעה משיחה שקיימנו לפני הלידה שהדבר שאני חולמת עליו זה ללדת בלי חתך ובלי תפרים. אחרי 3 לחיצות לחשתי למירה שאני חוששת שאני לא אוכל להוציא אותו, היא הרגיעה אותי. בין ציר לציר, התחלתי להלעות את איל ומירה בדיבורים מהירים ולחוצים תוך שמירה מפצירה בי לנוח ולאגור כוחות ואיל מנגב את פניי עם מגבת רטובה קרה. אחרי הלחיצה הבאה שאלתי את מירה עוד כמה לחיצות יהיו והיא אמרה לי עוד שניים והראש בחוץ , בעצם עוד 3 צירים. אמרתי לה ש- 3 זה בסדר אבל לא יותר. והמשכתי ללחוץ כמו שלא לחצתי מימיי. עוד 2 לחיצות. ואז מירה אומרת לי לא ללחוץ ואיל אומר לי שהיא קיפלה את קצה הפרינאום החוצה. עוד לחיצה ופתאום איל קורא הנה הראש יוצא ובאמצע שיא הלחץ מירה אומרת לי לא ללחוץ יותר (רק מאוחר יותר הבנתי שזה היה כדי שאני לא אקרע) אמרתי לה שאי אפשר, אני לא יכולה והיא אמרה להסתכל עליה ולעשות נשימות קצרות והתחלתי בפה, פה , פה מהיר מאד וכל הזמן בראש שלי, לא ללחוץ לא ללחוץ ובחיי שזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי מימיי. ואז מירה אומרת לי ללחוץ עכשיו. והראש של גוגיש בחוץ. אני מרגישה זרימה חמה של מים ונוזלים יוצאים מגופי. ושוב מירה אומרת לי ללחוץ והיא מוציאה את הכתף ואז עוד כתף וגוגיש כבר על הבטן שלי. ולא להאמין לפלא הזה שהיה בתוכי ועכשיו מונח עליי. ולא להאמין שעשיתי את זה , שעשינו את זה והנה הלידה בסיומה. ומירה משאירה אותו עליי הרבה זמן ואח"כ מזמינה את איל לחתוך את חבל התבור ואחרי נסיון אחד איל מעביר את הכבוד למירה. רק אחרי רבע שעה גוגיש נשקל והערכת המשקל של 4.200-4.400 נהפך לגיחוך על שפתנו לגוזל ששוקל 3.840 ק"ג. אני שואלת את מירה אם נחתכתי והיא אומרת שהפרינאום שלי שלם, כמו חמאה ואני המאושרת שביולדות. מרגישה שטיפסתי לאוורסט בקפיצה קלה ותקעתי דגל גדול מאד. מירה המופלאה משאירה אותנו עוד שעה קלה בחדר לידה, שם אני מניקה, איל מחזיק אותו ואנחנו מבלים זמן שקט יחד מתפלאים מהאח הקטן שהפך אותנו מזוג עם ילד למשפחה. אנחנו מתקשרים לניצן (שישנה עד שעה 7:00 מבלי להניד עפעף) לספר לה שנולד גוגיש וההתרגשות בעיצומה אבל הסיפור שאחרי הלידה זה כבר סאגה אחרת. איל מלווה את יורש העצר לתינוקיה ואני מתקלחת בכוחות עצמי, חופפת ראש ומתלבשת כאילו שכלום לא היה. אני מתפלאה איך יכול להיות ששעה ורבע אחרי הלידה אני עומדת על שתי רגליי, מרגישה טוב בלי תופעות לוואי ואני נהנית לי מהמקלחת הטובה. אני גם נהנית מהסיפוק שאני חשה על כך שילדתי בדרך שרציתי בלי התערבות רפואית בלי חתך ובלי תפרים. אני גם נהנית מהמחשבה שהפכתי לאם בפעם השנייה. ובעיקר אני נדהמת ומודה על כך שהייתי חלק מ ועדה לנס הכי גדול בעולם. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 15/7/2002  20:45 וכמו שכבר אמרו - בא לציונה גואל!!! מזל טוב, את גדולה, ל"ת - נועה ברקת 15/7/2002  21:24 ציונה, אייל וגם ניצן - מזל טוב ואושר לאינסוף. ל"ת - יסמין 15/7/2002  22:12 ציונה יקרה - פולינה 15/7/2002  22:14 ציונה, מזל-טוב. סיפור לידה נפלאה. תודה שחלקת איתנו. ל"ת. - יעל.ש. 15/7/2002  22:16 נשיקות לניצן וגוגיש-ומה השם הסופי? ל"ת - מירי 15/7/2002  22:32 מ-ר-ג-ש!!! - ללי 15/7/2002  22:41 ציונה, כל הכבוד! המון אושר ואהבה וכמובן מזל טוב. לת - אמא תמי 15/7/2002  22:48 ציונה, איזה סיפור מרגש! סיפרת אותו כמו שילדת - גדול!!! הרבה אושר ומזל לכולכם, שיהיה בכיף ובקלות תמיד, ותזכרי שאנחנו כאן לתמוך, בכלל ובהנקה בפרט. לת - ענבל ל 15/7/2002  23:1 כל הכבוד!! מזל טוב והרבה אושר! ל"ת - חגית 15/7/2002  23:45 וואו, כל הכבוד, ממש גיבורה! המון מזל טוב! (ל"ת) - סאלוש 16/7/2002  1:32 לציונה, - בת חן 16/7/2002  2:36 המון מזל טוב למשפחה המורחת, כל הכבוד, ציונה, מחזיקה מנחישות וכוח רצון שלך! הרבה אושר!ל"ת - MILK FARM 16/7/2002  5:27 ציונה את גדולה מהחיים !!! עשית זאת יקירה, המון מז"ט לכולכם. לת - זהר 16/7/2002  7:35 מזל טוב ציונה! - כלבובה 16/7/2002  7:53 מזל טוב לציונה היקרה! איזה סיפור מופלא! - שרון-ש 16/7/2002  9:45 אז אפשר לעשות את זה, אה? - ורד 16/7/2002  10:52 וואוו, מדהים ומרגש כל-כך!! מזל-טוב גדול! ל"ת - דנה 16/7/2002  11:6 ציונה יקרה, מזל טוב גדול, - דיאנה 16/7/2002  12:7 ציונה יקרה, מרגש ומעורר השראה, מזל טוב גדול לכולכם! (ל"ת) - אסנת ש. 16/7/2002  12:13 תודה על התגובות הנהדרות, איזה כיף לקבל תמיכה כזו. ליורש העצר קוראים - ציונה 16/7/2002  17:36 ציונה יקרה - מזל טוב, כל הכבוד!!!! אין לך מושג כמה נהניתי לקרוא את הסיפור המקסים שלך .. מז"ט לאייל ולניצן..בהצלחה וכל טוב!!! (ל"ת) - בלו 16/7/2002  22:51 ציונה, באיזה בי"ח ילדת הפעם? ל"ת - חגית 17/7/2002  0:24 מזל טוב ציונה. ניצחון כוח הרצון וכמה קשה עם התמיכה המזערית של בית החולים. שיהיה רק טוב (ל.ת) - נירית שפירא 17/7/2002  2:59 שאו ציונה נס ודגל (על פסגת האוורסט) - רותי קרני הורוביץ 17/7/2002  5:33 רותי, לא הבנתי האם את חושבת שיש צורץ "לפסוח" על חבלי הכאב בסיפורי הלידה?ל"ת - יעל 17/7/2002  11:25 תשובות לשאלות שהופנו - ציונה 18/7/2002  23:41 מזדנבת עם ברכות - מזל טוב רב!!! בריאות ואושר! לת - טובה קראוזה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש