|
5/9/2002 15:10
|
נועה
|
מאת:
|
ילדתי סוף סוף!!
|
כותרת:
|
מאז תחילת ההריון אני עוקבת יום יום אחר הסיפורים שלכן ורוצה להודות לכולכן על המידע הרב שצברתי ועל ההמלצות ללדת באסף הרופא.
אז ככה...אשתדל לקצר.
סוף סוף, לאחר תסכול רב שהקטנה (למעשה די גדולה) לא רוצה לצאת. זה קרה.
בשבוע 40 + 3 ימים. לידה ראשונה.
שבת בצהרים 31.8.02 התחילו צירים סדירים, לא כואבים כל 8-10 דקות אבל מכיוון שבעבר התנסתי פעמים רבות מצירים שהסתיימו כפי שהתחילו, לא האמנתי שזה זה והלכתי לישון. ב-20:00 התעוררתי ועדיין הרגשתי את אותם צירים. התחלתי למדוד זמן - כל 4-5 דקות. שוחחתי עם חברות והן יעצו לי למהר לבית החולים כי הצירים עלולים בבת אחת להתחזק ולכאוב. אז נסענו לאסף הרופא.
התקבלנו בסביבות 22:00. פתיחה 1 ס"מ וצירים סדירים אשר בשלב כלשהו בעודי במיון, הפכו לכואבים מאוד. המילדת בקבלה רצתה שאחזור עוד כמה שעות אבל בכיתי מכאבים. בקשתי להכנס לג'קוזי עד לפתיחה 3 ואז לקבל אפידורל. וכך היה.
ב-1:00 בערך אושפזתי, נכנסתי לג'קוזי שמאוד עזר להקל בכאבים. לאחר כחצי שעה המיילדת בקשה שאצא מהג'קוזי לבדיקת פתיחה ולמוניטור - ואז הבשורה - פתיחה 3. צעקתי שיקראו מהר למרדים. בפתיחה 5 הגיעה רופאה ובקשה לפקוע את המים. הם היו מיקוניאליים והרופאה הכניסה צינורית לרחם להזרמת מים נקיים. מהר מאוד פתיחה 7 ומאז הצירים הפכו ללא סדירים ולא היתה התקדמות. הוסיפו לי אוקסיטוצין ותוך זמן קצר פתיחה 10. בדיוק אז נגמר לי האפידורל והמיילדת התעקשה לא להוסיף. היא הסבירה לי שכשמקבלים בשלב הלחיצות אפידורל, אז לא מרגישים מספיק את הצירים ואז גם הלחיצות הן לא אפקטיביות, העוברים הרבה פעמים נתקעים או נכנסים למצוקה ואז צריך ליילד בואקום. היא הציעה שאנסה קודם בלי אפידורל. הסכמתי אבל אז עוד לא ידעתי איזה כאבי תופת יהיו לי. במשך שעתיים וחצי סבלתי מכאבים נוראיים. בכיתי והתחננתי לאפידורל אבל כל הזמן אמרו לי שזה כבר מתקרב לסוף.
היתה לי מיילדת מדהימה - גיליה. המון שנות ניסיון ואומץ רב להתווכח עם הרופאים. גיליה אמרה שאין צורך בחתך. הפרינאום מספיק גמיש ורחב. היא עשתה לי בלי סוף עיסויים עם שמן נבט החיטה שהבאתי איתי (עשיתי בבית עיסויים כפעמיים בשבוע בחודש האחרון). לעומתה הרופאים שנכנסו לחצו עלי ועליה לעשות חתך קטן כי לטענתם זו לידה ראשונה ועובר גדול. אבל גיליה התעקשה שאין צורך.
ולבסוף, לאחר כ- 15 שעות בחדר לידה, מתוכם שעתיים וחצי צירי לחץ, יצאה המלאכית שלי במשקל מכובד - 4,130 גרם ללא חתך וללא תפרים. באותו רגע עברו כל הכאבים בבת אחת ונתנו לי להחזיק בילדה המדהימה שלי. אין מילים לתאר את התרגשות.
אני רוצה להמליץ בחום על בית החולים אסף הרופא. המיילדות שנתקלתי בהן פשוט נהדרות, הרופאים ברובם מקסימים. האשפוז ברמה סבירה מאוד.
אז נותר לי לאחל בהצלחה להריוניות שבינכן. ואמשיך לעקוב אחר ההודעות שלכן.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
