פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

18/9/2002 17:29 מיכל ל מאת: הודיה נולדה - סיפור הלידה שלי - שלה כותרת: שלום! במשך ההריון היה לי הפורום הזה למקור מידע, הנאה ותקווה ללידה טובה. לא כתבתי הרבה, אבל קראתי והחכמתי, וידעתי שאשמח לשתף אתכם בסיפור הלידה שלי, לכשיגיע. עבר כבר יותר מחודש וחצי מאז הלידה, וסוף-סוף הועלה הסיפור על המחשב ומועבר לכן באהבה. ההתחלה תשעה חודשים נפלאים עומדים להסתיים. אני כבר מוכנה לכך שעוד מעט הקטנטונת שלנו תבוא אלינו ושאצטרך להיפרד מההריון, מהבטן, מהבעיטות והתזוזות והשיהוקים שבתוכי, שאני כל-כך נהנית להרגיש. כבר מלפני שבועיים הרופא חושב שאני מוכנה ללדת, הראש כבר באגן, ואמא שלי כל יום בודקת מה המצב ובטוחה לחלוטין שאני עוד שניה יולדת, למרות שעוד לא הגיע התאריך – יש עוד שבוע! רק אני לא מרגישה שום דבר מיוחד ותוהה אילו סימנים יבשרו לי שהרגע מתקרב. יום רביעי בערב. אני חוזרת הביתה מאוחר מהעבודה ומתיישבת לבהות קצת בטלוויזיה. בתכנון להערב אימון אפי-נו (אני רוצה להגיע כבר לקוטר של 10 ס"מ) ולישון מוקדם כי אני שפוכה מעייפות. אבל... אחרי שעה מול הטלוויזיה, בדיוק כשהרמתי טלפון להורים – פתאום מן תחושה מוזרה... משהו יוצא שם למטה, וכאבי מחזור... ווהו... ניתקתי במהירות את הטלפון, רצתי לשירותים – בהחלט נוזל שם משהו ורדרד... איזו התרגשות! זה מתחיל! בישרתי לאביעד, ומיד גם טלפון לנעמי (הדולה המקסימה שלי). אני לא בטוחה אם זה הפקק הרירי או ירידת מים (כי זה די נוזלי). בכל אופן – זו רק ההתחלה. נעמי מבטיחה להיות מוכנה, אני נכנסת למקלחת ואביעד מסדר את התיקים לפי הרשימה שהכנתי (הייתי אמורה לסדר את התיקים מזמן, אבל...) אופוריה אנחנו מחליטים ללכת קצת לישון כדי לאגור כוחות להמשך. שנינו ממש עייפים – בלילה הקודם הופיע תרנגול בחצר שלנו וה"קוקוריקו" שלו לא ממש נתן לנו לישון. אביעד נרדם מיד, אבל אני מגלה שקשה נורא לשכב כשיש צירים ומחליטה לקום. הלילה עובר בקפיצות על הכדור, בתנועות שונות ובעיקר בהליכה ברחבי הבית. באיזשהו שלב הצירים הופכים להיות ממש צפופים ואני הולכת ושרה בלי הפסקה. אני באופוריה! נורא כיף לי ואני לא יכולה להפסיק לשיר וללכת. הצירים ממש צפופים אבל משום מה אני לא ממהרת לבית חולים. בכלל, בבית טוב לי, וכל הקטע של בית-חולים לא נראה לי. אבל - כשמתחיל לעלות השחר המרווחים בין הצירים שוב גדלים ואני מתחילה להתייאש... יום של צירים הצירים לא מפסיקים אבל הם לא מספיק קרובים אחד לשני. אנחנו מודיעים בעבודה שלא נגיע היום (בלי להזכיר את המילה "צירים"). וכך מתחיל יום ארוך וקשה של צירים. במשך כל היום אני מרגישה שמשהו עוצר אותי, ושאני צריכה לבכות – אבל אני לא מצליחה, וזה מייאש. בערב נעמי מציעה שננסה לדבר על כל מיני דברים, לפרוק כמה שיותר מהלב כדי לשחרר את מה שעוצר אותי, וגם להיכנס לאמבטיה חמה כדי לשחרר את הגוף. הדיבורים עזרו – כנראה בין כל הנושאים שהעלינו עלה גם מה שהפריע לי והחשק לבכות נעלם. לגבי האמבטיה – מסתבר שכמה שעות במקלחת חיסלו את המים החמים... אז כמו בסרטים אביעד מרתיח מים בקומקומים ובסירים ומכין לי אמבטיה לתפארת... .אח"כ אני מנסה לישון קצת ומתעוררת כל כמה דקות באמצע ציר – אוף! זה נורא כואב!! מזל שאביעד המקסים שלי שומר עלי כשאני ישנה, מתזמן את הצירים, ואיך שאני מתעוררת מהכאב – עושה לי עיסוי בגב התחתון שמקל עלי לעבור את הציר. מתישהו בסביבות 2:00 בלילה אנחנו מחליטים פתאום ללכת לבית חולים כדי לבדוק מה המצב, למרות שנעמי מזהירה מפני שעות ארוכות שיעברו עד שנוכל לחזור הביתה במידה והפתיחה עוד לא מספיק גדולה. בבית החולים אז נוסעים. אני נורא מפחדת מהקטע של בית חולים. אבל כשמגיעים דווקא הכל שקט ורגוע. בחדר הקבלה מחברים אותי למוניטור למשך המון זמן ואומרים שיש לי צירים מרשימים (לפחות יש צירים חזקים – לא סתם כואב לי...). אני מקווה שיש קצת פתיחה, ואיזה כיף! פתיחה של 7-8 ס"מ! יש!! מיד לחדר לידה, ונעמי כבר בדרך אלינו, כשכולם בטוחים שעוד שעה שעתיים אני יולדת... אני מודיעה שאני רוצה לידה טבעית, ולשמחתי מקבלת את המיילדת טיה המקסימה (איזה כיף! שמעתי עליה רק דברים טובים). אני נכנסת למקלחת ומאותו רגע שוכחת מבגדים (הייתי בטוחה שאתבייש אבל משום מה זה כבר לא מעניין אותי. אני מרגישה טוב עם עצמי ועם הגוף שלי). נעמי מגיעה, ומרגע זה ועד הבוקר אני מרגישה כמו מלכה – אביעד ונעמי עושים לי עיסויים בגב וברגליים ומזכירים לי לנשום בצירים, טיח נותנת לי לעשות מה שבא לי ואפילו בודקת אותי כשאני על הרצפה, בעמידת שש, כדי לא להפריע לי, ואני משנה תנוחות כל הזמן. כך עובר לו לילה קסום – הולך לי טוב בלילה בלידה הזאת... המשבר אבל אז ב 7:00 בבוקר יש חילופי משמרות, וכאן מגיע המשבר הגדול. לחדר נכנסים אחראית המחלקה, מיילדת ורופאה (ואולי עוד אנשים) ומתחילים להעיר הערות לגבי תוכנית הלידה שלי (הם לא מסכימים לכל מיני דברים שם), ורוצים לבדוק לי פתיחה. אני לא מוכנה שיבדקו אותי, כי הרגע טיה בדקה אותי -(ודרך אגב – אין התקדמות בפתיחה, אבל ירדו המים בינתיים) ואני לא רוצה שיבדקו אותי שוב עכשיו. מאותו רגע אני מרגישה שכולם נגדי. אחראית המחלקה מתעקשת לפתוח לי וריד (אני שונאת מחטים!) וזה כואב, ומעכשיו רוצים שאני אהיה מחוברת למוניטור כל הזמן – למרות שלא היתה שום בעיה במוניטור עד עכשיו, ובכלל – כל היחס אלי נהיה מגעיל. לפני שמחברים אותי למוניטור אני הולכת למקלחת ושם מתחילה לבכות. אני לא רוצה להיות כאן! אני רוצה לברוח מהמקום הזה וללדת בבית... זה נשמע קצת מטורף גם באוזני עצמי, אבל אני מיואשת לחלוטין. לא רוצה שיהרסו לי את הלידה! אוף, הייתי צריכה ללדת בבית. לא רוצה להיות כאן! בסופו של דבר אביעד ניגש לדבר עם הצוות ומבקש שרק המיילדת שלי תיכנס לחדר, ושרק היא תבדוק אותי. ואז הכל נרגע קצת. המיילדת (לאה) מאוד נחמדה, ולמרות שלא כל-כך כיף להיות עם המוניטור כל הזמן – אפשר להמשיך בלידה. הבעיה היחידה היא שהפתיחה לא מתקדמת... לידה בערך ב 12:00 המיילדת מודיעה לי שהצוות הרפואי לא מרוצה מהעניין, ומיד נכנס רופא, ובלי לנסות אפילו להיות נחמד, מודיע לי שיש לי שתי אפשרויות: או לקבל פיטוצין או לחתום לו שכל מה שקורה בלידה הוא על אחריותי... הבחירה מבחינתי ברורה לחלוטין, כי עם כזה יחס אני לא מוכנה לקבל שום הצעה של רופא אנטיפט, ואני עונה שאני מוכנה לחתום על מה שהוא רוצה – הרופא רושם משהו ויוצא מהחדר בעצבים – אני לא נדרשת לחתום על כלום... עכשיו אפשר להתחיל לחשוב ברצינות על המצב והאפשרויות – אני רוצה כבר ללדת ומשתכנעת שככל שהזמן עובר אני רק נהיית מותשת יותר ויותר, ואולי כדאי בכל זאת לעשות משהו בעניין. כניסיון אחרון אביעד ואני נשארים לבד בחדר ומנסים שיטות זירוז טבעיות כדי לגרום לצירים צפופים יותר... אבל זה לא ממש עובד. הצירים חזקים אך לא מספיק צפופים, ואני בוחרת לקבל פיטוצין, כשהמיילדת מבטיחה להתחיל במינון ממש נמוך. הפיטוצין משפיע מהר, והצירים מגיעים בלי הפסקה. אחרי בערך 10 דקות המיילדת רוצה לבדוק פתיחה, כי הרופאים רוצים לדעת מה קורה. איך שאני עולה על המיטה אני מרגישה את הדחף העצום ללחוץ... איזו התרגשות! התינוקת שלנו כבר ממש קרובה! המיילדת מאשרת שיש פתיחה מלאה ורוצה שאני אתחיל ללחוץ ככה, על הגב בחצי ישיבה. NO WAY! אני מתחילה להתווכח איתה (תוך כדי צורך עצום לדחוף כבר!). בא לי להיות על שש דווקא, אבל אני רואה שהיא נבהלת מהעניין ואין סיכוי. היא טוענת שהיא יילדה תמיד רק על הגב והיא לא מכירה תנוחות אחרות. אין זמן לויכוחים. אני מסתובבת על הצד עם רגל אחת באוויר, אומרת למיילדת שאם תהיה בעיה שתגיד לי ואז אני אסתובב חזרה, ולא שוכחת להזהיר שלא תחתוך אותי... זהו. אביעד מחבק אותי ואני מתחילה ללחוץ ופתאום המיילדת מתחילה לסדר לי את המוניטור על הבטן – HELLO – התינוקת עוד שניה בחוץ, מה הקטע עכשיו? אני ממש מתרגשת! עוד שתיים-שלוש לחיצות, ואז החלק הקשה שאסור ללחוץ – נשיפות קצרות למעלה, ו... התינוקת שלנו יוצאת ומונחת עלי! ווהו! איזה כיף! אני צוחקת בהתרגשות, ואחרי כמה דקות נרגשות היא פותחת את הפה, ומיד מתחילה לינוק. כל-כך מתוקה! לפני שנה בדיוק אביעד ואני עמדנו מתחת לחופה, ועכשיו, ביום שישי בצהריים, ביום הנישואים הראשון שלנו זכינו במתנה הכי מדהימה – הודיה שלנו נולדה. לפני סיום – כמה דברים קטנים: · למרות המשברים שהיו – הלידה זכורה לי כחוויה נפלאה. ונכון מה שאומרים – שוכחים מהר את הכאבים כשאושר גדול כל-כך ממלא את הלב. · אני מאושרת להצטרף למאגר ממליצות האפי-נו מניסיון אישי – היה אמנם קרע קטן, אבל הוא בכלל לא הורגש, והיה נפלא לקום מהמיטה ולהסתובב מיד אחרי הלידה. · הנשימות לבטן בזמן הצירים ממש עוזרות! וגם הלחיצות כמו שלמדנו בקורס של גילה – תוך כדי נשיפה (והתאמנתי בבית...) – זה פשוט מעולה! אני ממליצה בחום להתאמן קצת על כל העניין – זה שווה. · ודבר אחרון חביב – אביעד שלי ונעמי עזרו לי כל-כך שבחלק מהזמן ממש נהניתי, למרות שצירים זה דבר כואב. מאחלת לכולכן לידות קלות, טובות ומהנות! מיכל תוכן ההודעה: תגובות נוספות 18/9/2002  17:50 מזל טוב מיכל! ולרותי למיטב זכרוני גם לכם מגיע מזל טוב-"חכם כמו באטמן אמיץ כמו סופרמן" (ל"ת) - מיכל ר 18/9/2002  18:47 מיכל ואביעד היקרים, שוב המון מזל טוב להולדת הודיה! }{ - נעמי 18/9/2002  20:53 מזל טוב לכם. איזה סיפור מדהים. - אמא של אר"ד 18/9/2002  21:1 מזל טוב, שמחה מאוד בשמחתך. הרבה אהבה והנאה, אושר ושנה מתוקה (לת) (ל"ת) - אמא 10 18/9/2002  21:56 איזה יופי, ועד כמה השם של הקטנה הולם. אכן, אי אפשר היה לחשוב על מתנה נפלאה יותר ליום הנישואים הראשון. (ל"ת) - איריס גוב 18/9/2002  22:20 יופי של סיפור. מזל טוב ורק אושר לכולכם (ל"ת) (ל"ת) - *מאיה* 18/9/2002  22:30 אך איזו לידה נפלאה! - סאלוש 18/9/2002  22:50 היה שוווה לחכות כדי לקרוא את הסיפור! מדהים! - לירון 18/9/2002  23:7 מיכל - הסיפור מרגש כל-כך - shachar 18/9/2002  23:50 תודה על סיפור מרגש, והרבה מזל טוב! (ל"ת) - דנה השניה 18/9/2002  23:57 עם כל זה שהלידה היתה נפלאה - שרה 19/9/2002  8:47 שרה- ברור שלא, וכל הכבודלמיכל שידעה בדיוק מה היא רוצה, התעקשה על כך- וניצחה (ל"ת) - לירון 19/9/2002  9:17 כן.. כל הכבוד לה שנלחמה על זכותה הבסיסית ללדת איך שהיא צריכה - שרה 19/9/2002  11:9 איזה סיפור מרגש, מזל טוב ובקשה... - רותי 19/9/2002  12:47 המון מז"ט ואושר, איזה סיפור מרגש. ולרותי - נראה לי שמדובר בתה"ש (לפי נעמי הדולה שעובדת שם) (ל"ת) - רויטל 19/9/2002  15:53 שוב, מזל טוב - גילה רונאל 19/9/2002  18:24 המון מזל טוב ושיהיה לכם רק טוב! סיפור מרגש! (ל"ת) - שרי 21/9/2002  0:19 מיכל, כל הכבוד על לידה אסרטיבית ועל-כן חוייתית. מרגש ונפלא והיית ממש גיבורה. מזל טוב!!! (ל"ת) - ענבל ל

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש