מה יש בו בחלב שהפך אותו לסמל של הזנה ושפע? החל מדימוייה של ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש וכלה בשד המלא והתפוח של האם המניקה. להיות זבת חלב, בין אם את אמא ובין אם את חבל ארץ או אפילו גבעה הולכת חלב או מטיפת עסיס, משמעו שאת שופעת כל טוב, שלווה, אימהית, מזינה ונעימה.

חלב האם הלבן, תואר לאורך ההיסטוריה כנוזל בעל סגולות מיוחדות. כאשר זאוס חפץ להעניק חיי נצח לבנו הרקולס (שלא היה בנו החוקי ובוודאי לא של אשתו הרה) הוא הניחו בסתר ליד שדיה של הרה כדי שיינק מהם ויזכה בחיי נצח. הרה, שניעורה בבעתה, הדפה את הרקולס, והוא ניתק מהשד השופע בכוח כזה שזרם חלב פרץ ממנו אל הרקיע – ויצר את שביל החלב. הרקולס שטעם ולו מקצת מחלב האלה– זכה לחיי נצח.

 החלב עומד בניגוד לנוזל מופלא אחר – הלא הוא הדם. גם אותו אנו זבות, אך זהו נוזל שזכה ליחס הפוך. דם הזיבה, הוא דם המחזור, נחשב לרעיל, אפילו מסוכן. האישה זבת הדם נחשבה טמאה ואסורה בנגיעה. בני המאות הקודמות הניחו שחלב האם הוא אחיו של דם המחזור. הם קישרו את הופעתו של החלב עם העדרו של הדם. בקבלה מסבירים את ההקשר בכך שהאם מבררת עבור העובר את הטהור מהטמא, הן במהלך ההריון והן במהלך ההנקה. מה שטמא הופך לדם ומה שטהור הופך לחלב.

החלב נוצר בעיקרו מהדם. רוב המרכיבים שלו נלקחים מהדם האימהי (אך לא מדם המחזור, כמובן), חלקם מעובדים ומותאמים לתפקיד החדש וחלקם נלקחים כמות שהם. מרכיב אחר של החלב נוצר בבלוטת השד. הנוזל המסונטז מזכיר, אולי את מה שניסו האליכמאים ליצור במעבדותיהם המשוכללות - להמיר חומר טמא לחומר טהור, עופרת לזהב, דם לחלב.

צבעו הלבן של החלב קשור לחלבון החלב קזאין, העשיר מאד בסידן. ככל שהחלב מכיל יותר שומן צבעו לבן יותר. השומן והסידן משקפים את האור בשלמותו ולכן הם לבנים.

הלבן, מסמל בתרבויות רבות את הרוח, את מה שטהור וקשור לשמיים.

צבעו האדום של הדם, לעומת זאת, קשור לברזל ולחמצן. ככל שהדם אדום יותר, כך הוא מכיל יותר ברזל ומעיד על נמרצותו של בעליו. חוסר ברזל גורם לעייפות, חולשה ובלבול.לצבע האדום משמעויות ושימושים סמליים רבים, כולם עומדים בניגוד ללבן והם קשורים לאדמה, למעשים ולעירנות.

החלב הוא טרנספורמציה של הדם. טרנסופורמציה של הצבע האדום המעורר לצבע הלבן הטהור והקדוש. הקבליסטים נהגו לערוך טקסי ט"ו בשבט שבהם מהלו בכל פעם את היין הלבן באדום, כדי לעורר את הטבע ולסייע לכוחות הצמיחה להתעורר. הדם האדום והארצי משתנה ללבן כדי להרדים את כוחות האדמה, לווסת אותם ולהתאימם לתינוק הקטן, העושה את צעדיו הראשונים על פני האדמה וזקוק עדיין למזון אלים מיוחד, למזון שכוחות האדמה שבו מרוככים משהו. ואכן, השפעתו המרדימה של החלב ידועה. יעל השקתה את סיסרא בחלב, הרדימה אותו ויכלה לרצחו בקלות. משקה חלבי חם, יסייע לך להירדם, ממליצה שילה קיצנגר, כוהנת ההריון המודרנית לאם ההרה המוטרדת ולבסוף, אין כמו שנתו של תינוק קטן לאחר היניקה, מבושם בחלב מתוק, מרוצה ושיכור חושים.

 אכן, חלב האם הוא מזון שמיימי, המיוצר כאן על פני האדמה, על ידינו האימהות. איך אנו עושות זאת בעצם? מה אנו עושות כדי שזה יוכל להתרחש בטבעיות כזו? על מה אנחנו מוותרות ומה אנו יכולות להרוויח מכך? (מלבד ילדים בריאים, כמובן).