אי אפשר להתייחס לשאלת האימהוּת בלי להבין את התהליך שכל האנושות המערבית עוברת, תהליך שבו כל מה שהחזיק אותנו מבחוץ, וקבע לנו מי נהיה ומה נעשה, מתפרק. בעבר היה ברור – היית מתחתנת, יולדת ומגדלת ילדים. המשפחה שלך ציפתה שתעשי את זה, הדת שלך אמרה שזהו הדבר הנכון לאישה לעשות, חוּנכת להיות אישה ואם. זו לא הייתה שאלה. לשאול שאלות אפשר רק כשיש אפשרות בחירה.   

אנחנו יכולות לשאול שאלות לגבי האימהוּת בעידן הזה, רק מפני שהיא כבר לא מובנת מאליה, כבר לא נכפית עלינו ככורח מבחוץ. אנו לא חייבות להיות אימהוֹת כדי להגשים את עצמנו כנשים, אנחנו יכולות לבחור מתי להיות אימהוֹת ואיך להיות אימהוֹת. אנחנו נאלצות לשאול את השאלה הזו ולענות עליה בעצמנו. אין מי שיענה לנו מבחוץ. אף אחד לא יכול להחליט בשבילנו - מתי נכון ללדת את הילד הראשון ומתי את זה שאחריו? האם להישאר בבית או לצאת לעבוד? האם להניק או לא? איך ללמד אותו לישון? אנחנו צריכות למצוא את התשובות שמתאימות לנו, והתשובות ישתנו עם השנים ועם ילדים שונים. אין שום תיאוריה שלגמרי מסתדרת עם המציאוּת. אין שום "נוסחת קסמים" שתמיד עובדת. 

רק במאה השנים האחרונות פוּתחו תיאוריות ונכתבו ספרים בנושא אימהוּת. החל מד"ר ספוק וכלה ב"לוחשת לתינוקות" – כולם מציעים ומסבירים לנו איך להיות אימהוֹת. בד בבד אנחנו חוזים בתופעה שיותר ויותר נשים באמת אינן יודעות יותר איך להיות אימהוֹת. הן חוֹווֹת את המעבר לאימהוּת כמשבר. אני מעריכה שתהליך זה יצבור יותר ויותר תאוצה. הכישרון הטבעי להיות אם הולך ודועך. מחנכים אותנו להיות עצמאיות, לסמוך על עצמנו, לעשות את מה שאנחנו רוצות, מתי שאנחנו רוצות ועם מי שאנחנו רוצות - מה הפלא שהאימהוּת, שהיא משימה מאד הפוכה כמעט (את לא באמת עושה כל הזמן את מה שאת רוצה, מתי שאת רוצה ועם מי שאת רוצה...) נחווית אצלנו כמשבר? כאובדן זהות וחירות אישית?  

אחריות וחירות

הריון, לידה ואימהות, כמו גם תחומי חיים אחרים (נישואין, עבודה, התבגרות ומוות) היו עד לתקופה המודרנית תחת פיקוח ושליטה, כזו או אחרת, של נציגי העולם הרוחני: כוהנים, כוהנות, אנשי דת ומנהיגים אחרים. אלו לקחו לידיהם את האחריות לניהול חיי האדם על כל רובדיהם, מתוך הבנה שהאופן שבו יעבור האדם את השלבים השונים של חייו הינו משמעותי ומתוך הבנה שהאדם הינו ישות רוחנית, בעלת צרכים רוחניים, בנוסף על היותו בעל ישות גופנית ורגשית. הם העניקו לו את צרכיו, אך בתמורה ניטלה מהאדם החירות לבחור את דרכו שלו.

העידן המודרני מציב את חופש הפרט מעל הכל, בד בבד עם התנתקות מהידע הרוחני, ממסורות וחוקים. האדם זכה לחירותו, אך הוא עומד לבדו ועליו למצוא בעצמו (אם ברצונו בכך) את הידע הרוחני שממנו התנתק, לבחור בו וליישם אותו באופן אישי ועצמאי. ידע רוחני לעולם לא יכפה את עצמו על האדם, אלא ימתין בסבלנות ובאורך רוח עד שיבקשו אחריו.

בכל תחום שבו חל תהליך ההתנתקות וההשתחררות של האדם לווה הדבר בתהליכי פירוק ושבירה של מסגרות. גם תחום ההריון והלידה לא "נמלטו" מתהליך זה, אם כי תחום זה, כמו גם תחום המוות, הם האחרונים "להשתחרר". קודם כל היה אפשרי לבחור מקצוע באופן חופשי, לבחור מקום מגורים, אחר כך לבחור בבן זוג, ורק לאחר מכן נוצרה האפשרות לבחור האם ומתי להרות. זה אינו מקרי שהמוות והלידה נשארו, במובן מסוים, בידי כוחות גדולים מהאדם, מאחר והם נוגעים בקשר שלנו עם העולם הרוחני ועם הגורל - שלנו ושל אחרים.

כבר כעת, ובעתיד נראה זאת יותר ויותר, נפרץ וייפרץ גם תחום זה: האדם יוכל לקבוע יותר ויותר מי ייוולד ומי לא ע"י הנדסה גנטית, הפריות ומניפולציות נוספות, וגם ההריון והלידה יהיו יותר ויותר בשליטת האדם, בכל הנוגע לאופן ולמועד שבו זה יתרחש (כבר עכשיו, למעשה, ניתן לגדל עובר בראשית דרכו עד ל"שתילתו" ברחם, ובאינקובטור החל משבוע 20+. כמה זמן ייקח עד שהמדע יציע פתרון לעשרים שבועות ראשונים אלו?). האדם ישיג יותר ויהיה חופשי יותר, אך גם מנותק יותר מידע רוחני.

כמעט ואין בנמצא היום אישה בשלבים אלו של חייה שאינה מוטרדת, חוששת ומלאת שאלות לגבי תהליכי ההריון, הלידה והאימהות. תהליכים אלו מחייבים אותה לבחור, להחליט ולהתמודד עם שאלות מהותיות. הסביבה המודרנית מציעה פתרונות טכנולוגיים לשאלות הללו, מה שמכתיב שכלול האמצעים הטכנולוגיים, שיפור וריבוי בדיקות ודרכי התערבות. גם הייעוץ הפסיכולוגי עוסק בעיקרו בחיי הנפש של האישה ואינו מציע פשר או משמעות רוחנית למה שהיא עוברת.

הייעוץ הרוחני לוקח בחשבון את שלושת ההיבטים של האנושי: גופני, רגשי ורוחני, ומנסה לסייע לאישה להכיר את עצמה בשלושת ההיבטים הללו. הוא מציע לאישה ידע רוחני אודות החוקים העומדים מאחורי תהליכי ההריון והלידה והאופן שבו הם פועלים על כל אישה. מתוך הבנת חוקים אלו צצים ועולים עניינים עמוקים ובעלי משקל העוסקים בהתפתחות האישית שלה, במסעה להיות אדם חופשי המכיר ויודע את עצמו. מסעה דרך כל אלו מעניק לה הבנה מעמיקה של האתגרים והחוויות שלפניהם היא עומדת או שאותם עברה, ומתוך כך כוחות לפעולה ולעשייה.

ידע רוחני תמיד משאיר את האדם חופשי לפעולה, משאיר לו בחירה עצמאית, אך גם מעניק משמעות. לידות טראומתיות, קשיי פוריות, דיכאון לאחר לידה, קשיים מסוג זה או אחר – כל אלו נראים באור אחר, כאבני דרך חשובות במסע האישי.

הידע הרוחני מהווה לא רק מקור של כוח, משמעות והבנה, אלא גם מעניק לאירועי החיים השונים את הקשרם המחודש ומתוך כך נוצר מחדש הקשר והגשר בין העולמות: זה שכאן, הארצי-החושי, וזה שמעבר לנו, העולם הרוחני, האל-חושי. כך ניתן - בתוך החיים המודרניים, מתוך חירות וחופש - לחוש שוב כי איננו לבד ומעולם לא היינו לבד, כי לגורלנו יש משמעות ומובן, וכי אנו באמת בני שני העולמות בו זמנית, יצורים חופשיים בעלי מהות רוחנית נצחית, הנמצאים במסע מתמשך לחופש והתפתחות.

מתוך הבנה זו מתעצבת דרך חדשה של ליווי לתהליכי ההריון והלידה. דרך רוחנית, שאינה דתית במובן הישן של המילה ואינה מיסטית או מעורפלת. זוהי דרך שמכבדת ומקדשת את האנושי על כל פניו ומופעיו, ופונה אל ההכרה החופשייה של האישה, מתוך כבוד מוחלט לרצונה ולבחירותיה ומתוך ידיעה ולמידה של חוקים רוחניים טמירים הפועלים ומכוונים את חיינו.