אבדן הריון, לידה שקטה, הפלה

 
אבל תיאוריה והתמודדות
מנהגי אבל ביהדות
לידת מת
אבדן ושיח
שיטה
השיח כדרך התמודדות
תמיכה
דילמת המשכיות החיים
אלוהים והדת
לכל איש יש שם
דיון
References
להפרד לפני שמכירים
לידה מוקדמת
הפלה טבעית שבוע 15
אמהות חסרה התזה מבוא
סקירת ספרות
הזהות האמהית ואבדנה
בעיית המחקר
מתודולוגיה ושיטות
ממצאים
זהות אמהית בהעדר הסדר חברתי
זהות בעזרת רפואה ודת
זיכרון האובדן מול החברה
כחלום יעוף: מכתב לבן
כחלום יעוף: דיני אבלות
כחלום יעוף: הערות להלכות
כחלום יעוף: ערך ומשמעות
כחלום יעוף: מבוא
להיפרד. ולבחור (1)
להיפרד. ולבחור (2)
להיפרד. ולבחור (3)
לידה לא שקטה
 עמוד הבית  text  text  text פורום
אימהות חסרה. תודות, מבוא*
האוניברסיטה העברית בירושלים.
הפקולטה למדעי החברה.
המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
 
 
"אימהות חסרה":
כינון זהות עצמית בעקבות
אובדן היריון או אובדן ילוד.
 
חיבור לשם קבלת תואר מוסמך.
נכתב בהנחייתם של פרופסור הרווי גולדברג ודוקטור נורית שטדלר.
 
מגיש: זהר גזית.
 
 
 
ירושלים
דצמבר, 2007
 
·       תודות.
    
        תודה רבה לשני המנחים שלי, שהציעו, העירו, תיקנו וכיוונו – פרופסור הרווי גולדברג שדחף אותי מאחורה ודוקטור נורית שטדלר שמשכה אותי מקדימה.
        להוריי, דב ושרה גזית, שעזרו ותמכו ועוזרים ותומכים.
        לנילי, אשר לצד הסיוע הרב בצד הטכני של שקלוטי הראיונות ספקה את הפסקול לעבודה זו, מראשיתה ועד עתה.
        למרכז שיין אשר סייע במלגה נדיבה.
        למחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה שסייעה במלגה והעניקה לי את התנאים האופטימאליים, מבחינה אקדמית ואנושית, לרכישת דעת והשכלה.  
        ליעל בשור, שפתחה בפניי את הדלת ואפשרה את קיומו של מחקר זה בצורתו הנוכחית, בצורה בה קיוויתי כי יתקיים. 
        תודה רבה לכל מי שניאותו להקדיש לי מזמנם, להתראיין למחקר זה ולחלוק עימי את אסונם. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
·       תוכן עניינים.
·        מבוא................................................................................עמוד 3.
·        סקירת ספרות:
·         תפקידים חברתיים, זהות עצמית והתנהגות על פיה.............................עמוד 8.
·         מרכזיות זהות התפקיד האימהית....................................................עמוד 10.
·         אובדן היריון כאירוע מערער זהות....................................................עמוד 14.
·         בעיית המחקר.............................................................................עמוד 21.
·        מתודולוגיה ומערך מחקר:
·         שיטת המחקר.............................................................................עמוד 27.
·         מערך המחקר, הצדקות מתודולוגיות ומיקום החוקר............................עמוד 29.
·        ממצאים:
·        פרק I: הרקע.           
§         א) אובדן היריון וערעור הזהות העצמית ......................עמוד 34.
·        פרק II: כינון אנושיות העובר או הילוד.
§         ב)כינון חיות העובר או הילוד....................................עמוד 42.
§         ג)כינון אנושיות סביב המוות....................................עמוד 50.
·        פרק III: כינון זהות אימהית מול היעדר הסדרים חברתיים.
§         ד)כינון זהות תוך ביקורת על היחס החברתי.................עמוד 58.
§         ה)כינון זהות על פי משאבים רפואיים ומנהגי דת הלכתיים............................................................עמוד 67.
§         ו)זיכרון האובדן אל מול היחס החברתי......................עמוד 74.
·        דיון ומסקנות...................................................................עמוד 81.
·        ביבליוגרפיה....................................................................עמוד 85.
·        נספחים..........................................................................עמוד 106.
·       מבוא.
 
        מחקר זה עוסק בהבניית זהות עצמית בעקבות מקרה דו משמעי ועמום של אובדן. המקרה הנבחן הוא של כינון זהות אימהית בעקבות אובדן היריון או אובדן ילוד, המהווה, עם התרחשותו, ערעור זהות המורכב משני מוקדים מובחנים. ראשית, עקב "כישלון" במימוש יעודן המרכזי של נשים, בהקשר החברה הישראלית, בה הן מוערכות, ומעריכות את עצמן, בראש ובראשונה, על פי יכולת הפריון ונתפסות כאחראיות לתוצאות ההיריון. שנית, עקב היחס החברתי כלפי האירוע. כיוון שהעובר טרם הוכר חברתית כאדם ועקב קושי בסיווגו תחת קטגוריות של "חיים" ו"מוות", שורר כלפיו יחס חברתי מבטל והאישה מעודדת לנסות שוב ולהשלים את שלא עלה בידה. עולה מכך חוסר התייחסות אל מי שחווה אובדן כאל אימא של עובר או ילוד שמתו. בחברה הישראלית, המעלה על נס את חשיבות האימהות, לא ניתנת תמיכה חברתית ואין פרוצדורה פומבית, מקובלת, לציון ולהתאבלות על אובדן היריון.
        על רקע פרובלמאטיקה זו, עולה תהייה אליה נדרש המחקר הנוכחי, המבקש לענות על השאלה כיצד נשים מכוננות את זהותן העצמית כאימהות בעקבות אירוע אובדן היריון או אובדן ילוד?
        ספרות המחקר מציגה מספר אסטרטגיות של כינון זהות אימהית בעקבות אובדן היריון. יש המתארים פעולות כגון הולדת ילד נוסף (Reinhartz, 1987: 231) או הבלטת התנהגויות "אימהיות" בבחירת קריירה מכוונת ילדים (Farnsworth & Allen, 1996: 365), כלומר – פנייה למשאבים שאינם קשורים לאירוע האובדן עצמו והתעלמות ממנו. אולם אסטרטגיה זו אינה מתייחסת לפעולות והתנהגויות כינון זהות שיש להניח כי מתבצעות מרגע האובדן, ולא רק לאחר זמן. כמו כן, אסטרטגיה זו מותירה את האירוע, מערער הזהות, על כנו. המחקר הנוכחי בוחן הן התנהגויות סביב האובדן עצמו והן פרשנות הניתנת לו לאחר זמן, המיועדים להבניית הזהות האימהית.
        אסטרטגיה שונה מתייחסת לפירוש מחדש של אירוע האובדן, מערער האימהות, על ידי אימוץ היחס החברתי המבטל את אנושיות העובר (Sobo, 1996: 52; Winkvist, 1996: 66). כך, אמנם, משתמרת תפיסה עצמית של מי שאחראית לחיי העובר ומופחתות תחושות אשמה אולם, תוך התכחשות לכך שהאישה הייתה בהיריון או אף ילדה.
        כתוספת לאסטרטגיה המבוססת על התעלמות מהאירוע ואל מול אסטרטגיה המבוססת על ביטולו, מחקר זה מציג ומנתח אסטרטגיית כינון זהות, לפיה נשים שחוו אובדן מבנות ומפרשות את האירוע באופן המכונן את אנושיות העובר, כלומר, אדם, שחי – וככזה התקיים קשר בינו ובין האם, ומת – וככזה יש לציין את מותו בריטואלים ואופני זיכרון. הסיבה לכך היא שכינון ה"non event", למצער מבחינה חברתית, כ "event" וכינון ה "non person" כ"person"  מאפשרים הבלטת מאפייני אימהות בהתנהגותן ובאופן תפיסתן את האירוע. ההסבר שמציע מחקר זה מלמד כי נשים שזהותן עורערה בעקבות אובדן היריון מסתייעות, בין השאר, באירוע המערער על מנת להבנות מחדש את זהותן האימהית.    
        לאורך המחקר אמנע ככל הניתן מלהתייחס לאירוע האובדן כאל אירוע "מוות" ולנשים שחוו אובדן כאל "אימהות". זאת עקב רצון להימנע מהנחת המבוקש. בכוונתי להראות את האופנים בהם נשים מכוננות את האירוע כאירוע של "מוות" ואת עצמן כ"אימהות".
        ההסבר המוצע במחקר הנוכחי משלב בין תחומים תיאורטיים. בהסבר המוטיבציה להתנהגות הנשים, מתבסס מחקר זה על הנחת גישת האינטראקציוניזם הסימבולי, לפיה הפרט שואף לשימור זהותו העצמית ולהתנהגות על פיה (Stets & Tsushima, 2001: 287), במיוחד אל מול גורמי ערעור ואיום (Bagnoli, 2003). בהסבר פרקטיקת כינון הזהות העצמית, על ידי כינון אנושיות העובר, נעזר מחקר זה ברעיונות תיאורטיים בדבר נתינת משמעות ייחודית, מצד פרטים, לאירועים דו משמעיים ועמומים, מבחינה חברתית
(Buckley, 1998; Lawrence, 1988). בנוסף, מתבסס המחקר על רעיונות תיאורטיים בדבר פעילות ב"אזור דמדומים" חברתי, בין קטגוריות מקובלות של "חיים" ו"מוות", "אנושיות" ו"אי אנושיות" (Skultans, 1987;Ahren, 1975).
        מחקרים בתחום הציגו ניסיונות מתן פשר לאובדן היריון Neuman et al., 2005); בשור, 2004). בנוסף, נבחנו תגובות אבלות (Moulder, 1998; Toedler et al., 1988). השילוב התיאורטי שמציע המחקר הנוכחי מאפשר לבאר את המסגרת תחתיה מוסבר פשר האובדן ומציג שלב מקדים, הכרחי, של כינון אנושיות העובר, בטרם ניתן יהיה להתאבל עליו.
        תרומה נוספת של מחקר זה היא תרומה כללית לתחום חקר אובדני ההיריון. ביטוי להתעלמות החברתית מאובדני היריון עולה בהתעלמות מחקרית מהנושא
(Gray, 2001: 327). מעט מחקרים בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה עסקו במישרין באובדני היריון (Cecil, 1996a: 2). בתוך כך, בולט היעדרם של מחקרים באשר לחברה הישראלית. המחקר הנוכחי שופך אור על תחום שעודו שרוי, ברובו, בעלטה.
        תרומה אפשרית של המחקר הנוכחי היא לגישת האינטראקציוניזם הסימבולי. על פי הגישה, קשר עם "אחרים משמעותיים" מהווה בסיס לתפיסת הזהות העצמית של הפרט
(Bradbury, 1999: 175) ותפקיד מוגדר על פי תפקידים עימם הוא בא במגע
(Burke et al., 1988: 274). מחקר זה מציג מקרה בו הפרט מכונן "אחר משמעותי", שלא התקיים מעולם, למצער לא מבחינה חברתית, על מנת לכונן באמצעותו תפיסה עצמית.       
        תרומה תיאורטית נוספת היא לתחום חקר הריטואלים. טענה העולה בספרות המחקר היא כי ריטואלים מבוצעים בעקבות אירוע מוות, על מנת להשיב את הסדר החברתי שהופר על כנו (רובין, 1997:50; Bloch, 1982: 460). המחקר הנוכחי מציג מקרה בו שימוש בריטואלים נועד לבסס אירוע כאירוע של "מוות".
        על מנת לבחון פירוש ותגובה אישיים ולחקור את התופעה לעומקה, נעזרתי בשיטות מחקר איכותניות ברוח גישות ה"תיאוריה המעוגנת בשדה", הרמנויטיקה ו"מחקרי סיפר". מתודולוגיה איכותנית אינה חותרת להשגת מובהקות סטטיסטית או תיקוף רעיון מסוים במספר רב של דוגמאות כי אם שואפת להציג נקודות ורעיונות המאירים את התופעה הנבחנת מכיוונים שונים, מזוויות שונות(Ragin, 1994: 81, 92) .
        בהקשר זה, יש לציין כי עקב היעדר דפוסי התנהגות מוסכמים חברתית בעקבות אובדני היריון, כמו גם הבדלי אישיות, ניתן לצפות לשלל התנהגויות מצד נשים שחוו אובדן. איני מתיימר להציג קו התנהגות אופייני או דפוס רווח כי אם לעמוד על תופעה ייחודית בעלת עניין וחשיבות ועל בסיס משותף – המונח תחת התנהגויות לא בהכרח קוהרנטיות – המורכב מניסיונות שימור וכינון אימהות בעקבות אובדן היריון. 
        על מנת להבין את הסוגיות העומדות במרכז המחקר, ערכתי ראיונות עומק עם עשרים ואחת נשים שחוו אובדן היריון. בנוסף ניתחתי חמישה ושישה "סיפורי זיכרון" של נשים שחוו אובדן המופיעים ב"פורום אובדן היריון – תמיכה" באתר האינטרנט "תפוז". להרחבת התמונה ערכתי ראיונות עומק גם עם בני זוג, גורמים רפואיים ונושאי משרה דתיים – פורמאליים, כפי שיפורט בפרק המתודולוגיה.
        אציג את מבנה המחקר. החלק הראשון הוא סקירת הספרות התיאורטית. הסקירה תפתח בהתייחסות מחקרית לאופן בו הזהות העצמית מורכבת מתפקידים חברתיים מרכזיים ובדבר מוטיבציית הפרט לשמר את זהותו העצמית ולהתנהג על פיה. לאחר מכן תתמקד הסקירה בזהות התפקיד הספציפית הנבחנת במחקר זה – הזהות האימהית, החשיבות המיוחסת לה, בהקשר החברה הישראלית, והאופן בו נשים מעריכות עצמן ותופסות עצמן על פיה. סעיף ג' ממקד את עדשת המחקר ומפרט באשר לאופנים בהם אובדן היריון מהווה ערעור ואיום על הזהות העצמית האימהית. הסעיף האחרון מציג את שאלת המחקר, ההסבר שהוא מציע, תרומתו לתחום והרעיונות התיאורטיים מהם הוא שואב ושעליהם הוא מתבסס.
        החלק השני סוקר היבטים מתודולוגיים. ראשית, תוצגנה שיטות המחקר, על פיהן נאספו ונותחו הנתונים. לאחר מכן אפרט את אופן איסוף הנתונים ואתייחס להחלטות מתודולוגיות שחשוב להבהירן בטרם יוצגו ממצאי המחקר.      
        עיקרי הממצאים שעלו מניתוח החומר שנאסף יוצגו בשלושה פרקים. החלוקה לפרקים אינה חדה וחותכת. נושאים מסוימים "זולגים" בין הפרקים, המציגים זוויות הסתכלות משיקות ולעיתים חופפות. ההבחנות האנליטיות הן בין אירוע מורכב וסבוך שחלקיו השונים מתמזגים וקשורים זה בזה.
        הפרק הראשון ממלא תפקיד כפול. ראשית, הוא מהווה רקע לשאר הפרקים, מציג את תיאורי הנחקרות ובכך ממלא את המסגרת שתוצג בסקירת הספרות באשר לאופן בו אירוע האובדן נתפס כאירוע מערער זהות עצמית. שנית, תיאורי הכאב והסבל העזים בעקבות אובדן ההיריון מבליטים את חשיבות האירוע ומשמעותו הרבה עבור הנשים. ניתן לראות בכך ביטוי לאופן בו נשים מכוננות את זהותן האימהית באמצעות התייחסות לאירוע האובדן. 
        עיקרו של חלק הממצאים מורכב משני פרקים, המספקים תשובות לקשיים הנובעים מאסטרטגיית כינון הזהות אותה מנתח מחקר זה:
  • 1) כיצד מכוננים אנושיות של מישהו שייתכן כי אין מזכרות מוחשיות שיעידו על קיומו ושהקשר עמו עשוי להסתכם בבעיטות במהלך ההיריון ובציפיות לגבי העתיד?
  • 2) כיצד מכוננים אנושיות כאשר אין כלים חברתיים לשם כך וכאשר עצם העיסוק באירוע האובדן נעדר לגיטימציה ונתפס כבלתי נאות, מבחינה חברתית?
        קושי שלישי עולה מחיבור בין שני מוקדי ערעור הזהות שהוצגו לעיל:
  • 3) כיצד מבססים אימהות תוך הימנעות מרגשות האשמה עקב האחריות, כביכול, של האם על הצלחת ההיריון וחיי העובר?
       הפרק השני מספק תשובה לקושי הראשון. בפרק יוצגו תיאורים באשר לחיות העובר או הילוד ולקשר בינו ובין האם במהלך ההיריון או בתקופת הזמן הקצרה, מהלידה ועד האובדן. לאחר מכן, יוצג כינון אנושיות הילוד תוך התייחסות למותו. הפרק השלישי מתייחס לשני הקשיים הנוספים ומנתח כינון אנושיות של העובר והבניית אימהות אל מול היחס החברתי. ראשית יוצגו ביקורות וטענות כלפי היחס המבטל כשאלה משמשות להבלטת מאפייני אנושיות ומאפייני אימהות. לאחר מכן ייבחן אופן כינון באמצעות משאבים ומאפיינים של הגורם הרפואי והגורם הדתי – הלכתי. הסעיף המסכם מציג אופנים בהם נשים זוכרות את האובדן, אל מול ההשכחה החברתית, ומטמיעות אותו בתפיסתן העצמית כאימהות.
        בסוף העבודה יוצגו המסקנות העיקריות העולות ממחקר זה, תרומתו לתחום ולתחומים משיקים וכיוונים למחקרי המשך.  
        מחקר זה אינו בוחן "הצלחה" או "כישלון" בכינון זהות ואינו מציע מודל התמודדות לצורך "שיקום". מטרתו היא להציג אסטרטגיה ייחודית ובכך להאיר אספקט ביחסים המורכבים בין הפרט והחברה סביב כינון זהות עצמית. מחקר זה מנתח את האופן בו אירוע הזוכה ליחס חברתי מסוים מקבל פירוש שונה מצד הפרט; את הפער בין תפיסות חברתיות ותפיסות פרטיות ואת האופן בו פרטים עשויים לפעול לעיתים אל מול נורמות חברתיות מקובלות, גם אם לצרכי שימור זהות, שחשיבותה מוקנית לה על פי ערכים חברתיים.     
        בתוך כך, מבקש המחקר ללמוד על ערכים חברתיים מקובלים (Prior, 1989: 172) ועל מרכזיות הזהות האימהית. זאת, באמצעות ניתוח אירוע המהווה דוגמא ל"ערפול תרבותי", שבו לא ברור לפרט מה עליו לעשות ומהי התשתית הסמלית שבתוכה הוא פועל (חזן, 1992: 29). פעילות במצב זה מיועדת ליצור מחדש סדר שעורער. ניתוח פעילות זו מאפשר לעמוד על הכללים וההסדרים על פיהם מתנהל העולם החברתי (שלסקי ואריאלי, 2001: 45).
        מטרה נוספת של מחקר זה היא לאפשר לנשים שחוו אובדן היריון "להשמיע את קולן"(Ragin, 1994: 83)  ולהעמיד בקדמת הבמה אירוע הזוכה כיום להתעלמות חברתית וממסדית. 
*עבודת תזה זו נכתבה ע"י זהר גזית במסגרת לימודי התואר השני בסוציולוגיה
ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים. כל
 הזכויות שמורות למחבר ולאוניברסיטה העברית
 


כל הזכויות שמורות © צרו קשר שיווק באינטרנט הריון ולידה תקנון והצהרת פרטיות קידום והקמת אתרים