הטקסטים אותם ניתחתי הם שיחות של הורים על אבל. השיחות נאספו בפורום "אבדן הריון ותמיכה", פורטל תפוז.   השיח בפורום מתקיים לאורך זמן, מישהו מעלה נושא, והאחרים מגיבים לנושא עם הזמן וכן מגיבים לתגובות שעולות. לקבוצת תגובות לנושא קוראים שרשור. שרשור נשאר פעיל בפורום כל עוד יש אנשים שמגיבים לנושא. לאחר כמה ימים שאין תגובות לשרשור מסוים הוא עובר לארכיון ואז יש אפשרות לקרוא אותו אך אין אפשרות להגיב עליו באופן ישיר. יש אפשרות כמובן להעלות את אותו הנושא שנית עם או בלי קישור לדיון שנמצא בארכיון.

 

הפורום אבדן הריון ותמיכה בפורטל תפוז, קיים מזה כשנה וחצי והוא הפורום היחיד בארץ לקהילה זו ומתוקף כך מהווה מקום מפגש לאנשים שעברו הריון שהסתיים בהפלה לא רצונית (אם ספונטנית ואם מתוך בחירה לאחר גילוי מום בעובר), בלידת מת, או שהתינוק נפטר במהלך או סמוך ללידה. לפורום יש כללי התנהגות הברורים לכל המשתתפים, כל משתתף יכול להגיב לכל אחד מהאחרים. את הפורום מנהלים שני אנשים, גבר ואישה. אחד עבר הפסקת הריון עם זוגתו לאחר גילוי מום בשלב מתקדם של ההריון והשניה עברה לידת מת. למנהלי הפורום אין זכויות או חובות מבחינת ההשתתפות בפורום מעבר לשאר המשתתפים (הם אחראים בעיקר על הסדר הטוב).

 

את הטקסטים שנלקחו מהפורום ניתחתי על פי מתודולוגיה השייכת לתחום ניתוח השיח. ניתוח שיח ( Discourse Analysis) הינו ניתוח משמעות השפה מעבר לנאמר במשפט הפשוט, בהתייחס ליחסים בין השפה והתרבות, תוך התמקדות במאפייני הדיאלוג של תקשורת יום-יומית. בניתוח השיח בודקים את ההקשר הרחב יותר של הנאמר ויחסי הגומלין בין ההקשר למשמעות המפורשת. המילה שיח משמשת בשפת היום-יום תחום רחב וכשמצרפים את המילים ניתוח ושיח נוצר ביטוי המתייחס לגישות רבות של לימוד טקסט או דיבור. משמעות אחרת למילה שיח היא המשמעות של אוסף מסובך של אמונות על פעולות המשקפות פעילות חברתית וכאן באה הבדיקה של ניתוח שיח להראות כיצד אותן פעולות ואמונות באות לידי ביטוי בשיח.

 

תחת המטריה הרחבה של ניתוח שיח קיימות מספר גישות, שלכל אחת מהן דגשים שונים ודרך אחרת לניתוח השיח: (Tracy, in press; Tracy, 1995; Wood & Kroger, 2000)   

1. ניתוח שיחה – (Conversational Analysis) בחינת שיחות יום-יומיות תוך התייחסות אך ורק לטקסט עצמו עם שימת לב לפרטים הקטנים ביותר בטקסט, מתוך מטרה לאבחן את הארגון העומד מאחורי סיטואציה שיגרתית.

2. ניתוח שיח ביקורתי – (Critical Discourse Analysis) בחינה ביקורתית של שיח המשלבת אלמנטים של כח, דומיננטיות ואי שוויון חברתי ובדיקה כיצד מבנים, אסטרטגיות ותכונות של הטקסט משמשים ביחסי הכוחות בין מעמדות שונים.

3. פסיכולוגיה שיחית – (Discoursive Psychology) בדיקת מערכת היחסים בין השיח ותהליכים קוגניטיביים תוך התמקדות בנושאים הקשורים לקשר בין המציאות והנפש  (mind).

4. סוציולינגוויסטיקה – (Interactional  Sociolinguistics)  ניתוח תקשורת בהיבט לשוני, חברתי ותרבותי. מטרת הגישה להראות כיצד דוברים מרקע תרבותי שונה נבדלים זה מזה בדרך שבה הם נותנים משמעות וכיצד הבדלים אלו עשויים ליצור אי הבנות.

 

המתודולוגיה על פיה ינותחו הטקסטים במחקר זה היא מתודולוגיה של חקר שיח שפותחה על ידי טרייסי (Tracy, 1995). למעשה, זוהי מסגרת תאורטית על תקשורת מעשית, המתמקדת בבעייתיות בין המתֵקשרים ומשלבת רעיונות לגבי זהות ורטוריקה   ((Wood & Kroger, 2000, p. 312. טרייסי (1995) פיתחה שיטה לניתוח שיח הנקראת  Action Implicative Discourse Analysis – (AIDA). אחד הדברים המשמעותיים ביותר בעבודה של טרייסי הוא אבחון מדויק של הבעיה בפרקטיקה תקשורתית מסוימת והאמצעים השיחיים בהם משתמשים המשתתפים על מנת לגלות או לטפל בבעיה.

 

טרייסי מתייחסת לשיחה כאל תהליך שבאמצעותו באות לידי ביטוי ומחוזקות זהויות ובמקביל הזהויות של הדוברים מנתבות את הבחירות השיחיות שלהם (Tracy, 2001). במובן זה משמעות השיחה נגזרת מבחירת המילים, מהדרך בה הדברים נאמרו, מזהות הדוברים וההקשר של השיחה. היא מציגה מודל לניתוח שיח בעל שלושה שלבים: זיהוי בעיה תקשורתית המאפיינת סיטואציה תקשורתית נתונה, ברור האסטרטגיות השיחיות לפתרון או התמודדות עם הבעיה, והכללה של אסטרטגיות הפתרון, שהיא הרמה הפילוסופית של השיטה, המאפשרת הבנת דילמות דומות דרך זיהוי האסטרטגיות השיחיות אך בהקשרים אחרים. לדוגמא, באחד מהמחקרים, מאבחנים טרייסי ואנדרסון     (1999) את האסטרטגיות השיחיות שאמורות לאפשר התמודדות עם בעיית תקשורת בשיחות של אזרחים המתלוננים על אדם מוכר למשטרה. כאשר אדם מתקשר למשטרה עם בעיה פשוטה, הנוגעת לאדם מוכר לו, הוא שרוי בדילמה: מאחר ולא נהוג להתקשר למשטרה עם תלונה על אדם מוכר, כדי שלא יחשדו שזה "סכסוך משפחתי" או שהמתקשר הוא בעל אינטרס, על המתלונן להציג את הקשר בינו ליוצר הבעיה בצורה שלא תזהה את מושא התלונה כקרוב ושתשאיר אותו באור חיובי ויחד עם זאת שהמשטרה תתייחס לתלונתו ברצינות. טרייסי מצאה שאנשים מתמודדים עם דילמה זו באמצעות אסטרטגיות שיחיות כמו למשל על ידי הצגת הבעיה כנוצרת מעצמה, ללא הזכרת האדם האחראי לבעיה, ובכך יכול המתלונן להתחמק מתאור הקשר ביניהם: "ילדים הושארו לבד", בלי לציין מי השאיר אותם לבד. בעזרת אסטרטגיה זו ניתן להבין גם דילמות נוספות בהקשרים אחרים בהם נוצרת סיטואציה בה האדם נמצא בדילמה שאם יזדהה יגרום לעצמו מבוכה על רקע חברתי. למשל, אם בכתה התלמידים לא יודעים חומר בנושא מסוים שהיה עליהם לדעת, המורה תאמר "לא לימדו את החומר" מבלי להתייחס לגורם שעליו היה ללמד את החומר. וכך היא נמנעת מאי הנעימות הקשורה באחריות על הבעיה שעליה היא מדווחת. .. זו רמת ההכללה: שימוש באסטרטגיה שנבנתה מדילמה ייחודית להבנת דילמות שונות.

 

הייחודיות של גישה זו, לדברי טרייסי (in press) היא בתשומת הלב הניתנת לניסוח הבעיות, האסטרטגיות התקשורתיות והאידיאלים שמשמשים במהלך פרקטיקה תקשורתית בינאישית. זו גישה הממזגת את הצעדים הניתוחיים של ניתוח שיח (תוך שימת דגש על פרטים של השיחה והטקסט) עם מטרות של בניית והבנת הפרקטיקה (practice) של תקשורת כך שניתן ליישמם הלכה למעשה. פרקטיקה בתקשורת הוא מושג שיכול להתאים לסיטואציות שונות כמו משא ומתן, ארוע של שיחה או מסגרת בה מתרחשת תקשורת (כמו קולוקוויום, שיעור בכתה, ישיבת הנהלה של בי"ס וכדומה). כלומר משתמשים במילה פרקטיקה על מנת לחלק את העולם החברתי ליחידות שניתן יהיה לנתח אותן. השאיפה היא לאפשר נקודת מבט על הבעיות, האסטרטגיות והאידאלים של פרקטיקה בתקשורת כדי שהמשתתפים יוכלו לשקף בנאמנות את דרך פעולתם. זו גישה רטורית המניחה שאנשים בוחרים את דרך הפעולה במטרה להשיג או להמנע מתוצאות מסוימות. הקריטריון החשוב ביותר להערכת הניתוח הוא השימושיות. הבחירה בקריטריון של שימושיות (במקום בקריטריון של יכולות תאור או הסבר), מבחינה את ה AIDA מגישות אחרות מאחר והשימושיות מדריכה את החוקר בבחירת שדה המחקר שלו ומחייבת יכולת לראות את ההקשר הרחב שמעבר לנושא הספציפי שנחקר תוך שימוש בשפה של המתקשרים עצמם.

 

במאמריה ובספרה הציגה טרייסי (, in press1995) את גישתה תוך כדי ניסיון לבחון כיצד הגישה שונה מארבע גישות עיקריות בתחום ניתוח שיח אך גם להניח את התשתית התאורטית שעליה מושתתת גישתה. להלן עיקרי הדברים:

 

מניתוח שיחה ( Conversational Analysis) שונה AIDA בשלוש נקודות עיקריות: א. בחירת הטקסטים בהם משתמשת כל גישה, בעוד שניתוח שיחה משתמש בשיחות חולין AIDA משתמשת בשיח בו ניתן לאבחן בעייתיות מסוימת. ב. AIDA  מתייחסת לתוכן (content) ולא להיבטים מבניים או פונטיים.  AIDA  מעונינת להראות כיצד צעדים שיחיים מסוימים רלוונטיים לפתרון בעיות מסוימות, ושימוש בטון כזה או אחר בשיחה גם אם משנה את המשמעות ברגע נתון, לא בהכרח משנה את הטענה בדבר היותו של המשפט פתרון לבעיה מסוימת. ג. AIDA שונה מניתוח שיחה בשימוש שהיא עושה בניתוח שלה. במקום להדגיש את מבנה הטקסט, AIDA מתרכזת בעיקר בפרקטיקה התקשורתית ותוצאותיה ומעונינת ללכת מעבר למה שנראה לעין. יחד עם זאת, AIDA לקחה מהגישה של ניתוח שיחה את המחויבות ללמוד אינטראקציות של יום יום והתייחסות לפרטים כמו אינטונציה, חזרתיות וצלילים כמו או, א… וכו'. דבר נוסף שמשותף לשתי גישות אלו היא התפיסה שתגובת משתתף אחד היא מקור חשוב להבנת המשמעות שנותנים המשתתפים האחרים.  כמו כן משאב משמעותי ביותר לניתוח בעייתיות בתקשורת הוא הבנת קטגוריזציות של המשתתפים בשיחה  (מונחים שונים להתייחסות לפרטים וקבוצות המייצרים מסקנות שונות).  

 

מסוציולינגוויסטיקה (Interactional  Sociolinguistics) שונה AIDA בכך שבעוד ש IS עוסקת בהשתקפות שוני תרבותי בשיחה, AIDA מתרכזת בשיחות בתוך תרבויות ספציפיות כמו תרבות מוסדית מסוימת. IS מתייחסת לתזמון והבעות בעוד ש AIDA מתעלמת מהם. בצד השוני בין הגישות, גם סוציולינגוויסטיקה תרמה למתודולוגיית המחקר של  AIDA בכך שהיא מניחה שהחשיבות של ההכרה בהערכת שיחה תלויה תמיד בשיפוט תלוי תרבות. בהקשר זה מתעניינת AIDA בלימוד אינטראקציות בין אנשים מחברות שונות ובעיקר בין מוסדות שונים. התחום של נימוס, המשולב בסוציולינגוויסטיקה תרם גם הוא למתודולוגיה זו. נימוס מתאר כיצד תקשורת שומרת על חזות חיצונית חיובית (face) ומכאן אימצה AIDA את הרעיון שמהלך שיח ספציפי הוא פרקטיקה רוטינית להשגת מטרה תקשורתית כללית יותר, תוך שמירה על החזות החיצונית. נקודה נוספת היא ניתוח בין תרבותי של פעולות שיחה כמו בקשה והתנצלות וכן יש התייחסות לדרכי שיחה מובחנות מבחינה אתנוגרפית, לאומית או אתנית.

 

ניתוח שיח ביקורתי ( Critical Didcoursive Analysis) שונה מ AIDA בסוג הטקסט בו הן עוסקות: CDA עוסקת בטקסטים ציבוריים כמו ראיונות או מסמכים מפורסמים, הקשורים לנושאים בעלי רגישות פוליטית או חברתית (כמו גזענות), בעוד ש AIDA עוסקת בטקסטים העוסקים באינטראקציות יום-יומיות בהקשר מוסדי ספציפי. שוני נוסף נובע מכך ש AIDA יותר אינדוקטיבית, והניתוחים שלה פחות מושפעים מתאוריות כלומר זיהוי הבעיה הוא חלק מהניתוח ולא מגיע א-פריורי. השיח הבקורתי  תרם ל AIDA את הפן האתנוגרפי בכך שכאשר נחקרת "תרבות" מוסדית מסוימת יש משמעות להיבטים הייחודיים למוסד ולתרבותו. כמו כן יש דמיון בין ניתוח שיח ביקורתי ו AIDA במחויבות לפיתוח רעיונות בעלי פוטנציאל לשיפור הפרקטיקה החברתית הנחקרת.

 

פסיכולוגיה שיחית ( Discoursive Psychology) היא הגישה ש AIDA דומה לה ביותר. שתיהן מסתמכות על כך שמטרות, פרדוקסים ודילמות הן חלק מחיי היום יום ולכן עובדים על בעיות תקשורת יום-יומיות. המפתח העיקרי לשוני בין הגישות הוא בתחום התאורטי. DP  עוסקת בקשר בין המציאות והנפש, בתהליכי זכרון, תפיסה ועמדות- וכיצד הם מבוטאים בשיח. ואילו AIDA עוסקת בהבנה וביקורת של פרקטיקה של תקשורת כמשקפי חיים חברתיים, מנסה לאבחן את הבעיות בתקשורת את האסטרטגיות השיחיות בהם משתמשים המשתתפים והאידאלים המייצגים את הרפלקציות של המשתתפים. מטרתה המרכזית של AIDA היא לכן לתרום להמשכיות ההבניה הביקורתית והרפלקטיבית של פרקטיקות התקשורת בחברה. למרות השוני בין הגישה למתודולוגיה של טרייסי, פסיכולוגיה דיסקורסיבית תרמה ל AIDA  בשתי דרכים: התפיסה של מהי דילמה שמציעה דרך מועילה להגות איפיון בעיה שהמתקשרים מתמודדים איתה בפרקטיקה חברתית משמעותי. בנוסף, פסיכולוגיה דיסקורסיבית מציעה קווים מנחים לדרך בה רטוריקה ניתנת לאימוץ ללימוד פרקטיקות מוסדיות פשוטות. יחד עם זאת, טרייסי מדגישה את השוני בין גישה זו לבין גישתה (Tracy & Anderson, 1999), בנקודה חשובה שפסיכולוגיה דיסקורסיבית עוסקת בתחומים שבאופן מסורתי קשורים לפסיכולוגיה כמו רגש וזכרון ובודקת כיצד תחומים אלו נראים דרך עיניים דיסקורסיביות, על ידי מיקומם בהקשר סוציודיסקורסיבי מסוים.

 

בנוסף לגישות ניתוח השיח שהוזכרו לעיל, טרייסי (in press) מציגה תחום תאורטי נוסף ממנו שאבה השראה והוא התקשורת כתחום פרקטי. טרייסי מציגה את התקשורת הפרקטית כמנסה ליצור קישור בין התאוריה והפרקטיקה, לקָשר בין הצד הטכני והיצרני עם אספקטים של מוסר ופוליטיקה (פרקטיקה). בתקשורת יתעמקו בפיתוח הצעות לדרכים משמעותיות מבחינה פרקטית ומוסרית בהם ינהגו אנשים כשיפעלו בדרכים מסוימות. יתרכזו בטווח רחב של סוגי תקשורת: אינטימית מוסדית וחיים ציבוריים. AIDA  אימצה מהתחום הזה את דרך החקר שלה: החל באבחון וניסוח בעיה, דרך אבחון האסטרטגיות השיחיות ברמה הטכנית, וכלה בדיון ברמת ההכללה – הרמה הפילוסופית. העבודה על ניתוח שיח מתרחשת אם כן בשלוש רמות: רמה ראשונה – הקריטית ביותר – רמת ניסוח הבעיה- ניסוח מחדש של הבעיה או הדילמה המתגלה בטקסט. לאחר מכן עובדים במקביל על הפן הקונקרטי והאבסטרקטי. הפן הקונקרטי, זו הרמה השניה, תאור הטכניקות והאסטרטגיות הספציפיות בהן משתמשים לפתרון הבעיות, כלומר זו רמה טכנית. הדגש בצד זה הוא על ניתוח פרקטיקה אמיתית של תקשורת במטרה לפתח רעיונות שיתרמו לחשיבה רפלקטיבית על פרקטיקה זו ולא לבוא עם גישה תאורטית וליישם אותה על בעיה.  הפן האבסטרקטי, זו הרמה השלישית, בה מבצעים פרוט האידאלים והעקרונות המעצבים את הלוגיקה לדרך הפעולה הקשורה לבעיה. זוהי הרמה הפילוסופית.

 

המתודולוגיה בעקרון היא בעלת גישה אתנוגרפית. על מנת לנתח בעיה, על המנתח להיות בעל ידע רחב על הפעולות הרוטיניות והווריאציות בה. על המנתח לערוך תצפיות חוזרות ונשנות בתקשורת. עליו להבין תקשורת הן בין המתקשרים (שיח פוקלי) וכן כיצד הם מדברים או כותבים על עצמם כקבוצה (מטה-שיח). למשל במחקר שנעשה על שיחות למוקד חרום משטרתי (Tracy & Anderson, 1999), החומר המחקרי עצמו כלל 650 שיחות שנעשו למשטרה אך המיון לדברי טרייסי (in press) נעשה לאחר כ- 100 שעות עבודת שדה לאורך 10 חודשים שכללו תצפיות על עבודת שוטרים ונותני שרות אחרים במשטרה (פרמדיקים ומכבי אש), חומרים נוספים כמו סמינרים לשוטרים, מידע שנאסף במהלך הצטרפות לעבודת השוטרים, שיחות לא פורמליות מחוץ לעבודה ותצפיות במרכזי חרום נוספים. בנוסף, רואיינו כמה ממקבלי השיחות וכן נאסף חומר מתועד של המשטרה. חלק גדול מחומר הרקע נשאר חומר רקע אך חלק מהמידע היה חיוני ביותר לצורך ניתוח הבעיות. כך שהצעד הראשון בניתוח AIDA  הוא איסוף בסיס מידע נרחב על התקשורת האמורה והסובב אותה. נקודה נוספת לגבי AIDA היא שתקשורת נעה בטווח שבין תקשורת מונולוגית ואינטראקטיבית ול-AIDA יש כלים לחקור את כל הטווח הזה. לראיה מביאה טרייסי (in press) דוגמאות מסוגי מחקר שונים (ע"מ 20).

 

הצעד הסופי של חוקר AIDA הוא להציע רעיונות לגבי הדרך בה המשתתפים יעשו רפלקציה על הפרקטיקה הפוקלית/מקומית על מנת שיפעלו להבא בדרך אפקטיבית ומעשית יותר. פיתוח רעיונות שיעזרו למשתתפים בתהליך השיפוט שלהם הוא החלק של הפעולה(action)  בגישה של AIDA. השלכות לפעולה נוטות להיות ספציפיות, ויחד עם זאת ניתן להצביע על שתי מסקנות : האחת היא שנתינת שם לבעיה היא משמעותית. היא זו שמצביעה על כיוון מסוים לבעיה ועל השותפים לבעייתיות. מסקנה נוספת היא הצורך להזהר מלוותר על תקשורת מסוימת כי היא נחשבת לא מוצלחת ולא מתפקדת. גם אם אנשים פועלים בדרך שנראית לא רצינית כמו ויכוח על מילים, הרי שיש צורך לחקור אותה ולא לזלזל בתקשורת זו.

 

שימוש בגישתה של טרייסי, ניתן למצוא במחקר העוסק בנאומים של מטיפים אורתודוקסים יהודים ( Neuman & Levi, 2003). במחקר זה בוחנים החוקרים דילמות שונות העולות בנאומים של מטיפים דתיים. אחת הדילמות העולה בנאום היא דילמת ההפחדה: על המטיף להשתמש בהפחדה במידה נכונה, על מנת לא להפחיד את השומע יתר על המידה אך בד בבד שההפחדה תהיה אפקטיבית. החוקרים מראים את האסטרטגיות השיחיות בהם משתמשים המטיפים על מנת לפתור בעיות שונות וביניהן בעיית ההפחדה. מאחר ושימוש ישיר בהפחדה יכול לאיים על ה face של השומע, הנואם משתמש באסטרטגיה שיחית שמעמעמת איום ישיר זה. הנואם משתמש במניפולציה של "אנחנו" לעומת "לא אנחנו", חוטאים ולא חוטאים, אנחנו והם. השומעים שייכים לקבוצת "אנחנו" וכך מעמעם הנואם את האיום הישיר על השומע. יחד עם זאת, התוצאה הבלתי מוצדקת של התנהגות "לא טובה" ומניעתה היא באחריות הקהל השומע, ה"אנחנו". היתרון של אסטרטגיה זו היא שה – face לא נפגע אך האחריות, הפחד, עדיין קיים אצל השומעים.  המעבר בין "הם" ל"אנחנו"  מיועד לשתף את השומע בקהל האחראי על המצב, וכך מונע חשיפה מיידית לפחד אך בונה בהדרגה תחושת פחד וגם מאפשר לאדם לחשוב מה עליו לעשות על מנת להמנע מהפחד. דילמה שניה שעולה במחקר וקשורה לדילמת ההפחדה היא שהקהל השומע את הנאום מודע לטקטיקת ההפחדה ולכן אולי חסין בפניה. על מנת להמנע מחסינות זו מפני הפחדה, משתמשים הנואמים, לפי החוקרים, בטקטיקה של "לשים את ההפחדה על השולחן". כמו שסרט אימה מפחיד את הצופים למרות שהם מודעים להיותו סרט אימה, כך הנואם "שם על השולחן" את הפחדה, משתמש בתגובה הרגשית שהיא מעוררת למרות שהשומע מודע למניפולציה. טקטיקה שיחית נוספת שמשתמשים בה בנאומי ההפחדה היא המעבר בין הפחדה להומור. על ידי מעבר להומור נמנעים הנואמים מהפחדת יתר שאינה אפקטיבית מאחר ובנקודות שיא מבחינת ההפחדה הנואם "שובר" את אפקט ההפחדה, משחרר פחד על ידי הומור ומשאיר את השומעים בתחום בו ההפחדה אינה מוגזמת ומאיימת.

 

עד כאן נבחן הרקע התאורטי של התמודדות עם אבדן בכלל ומנהגי אבלות ביהדות בפרט. כמו כן נבדק המושג Stillbirth והתמודדות של אמהות עם מקרי לידת מת. תחום נוסף שהוצג הוא המתודולוגיה המחקרית על פיה ינותחו הטקסטים – המתודולוגיה של AIDA על פי טרייסי. מכאן והלאה אציג את האסטרטגיות השיחיות המיוחדות להורים שעברו לידת מת וכיצד אסטרטגיות אלו משמשות לפתרון דילמות ייחודיות להורים שעברו לידת מת.  מאחר ורוב הדוגמאות שמוצגות הן של נשים, מכאן והלאה אדבר על אמהות.