שיטת ימימה, היא פרוטוקול לעבודה רוחנית המבוסס על השיטה ל'חשיבה הכרתית' שפותחה על ידי ימימה אביטל והמשלבת 'תיקון מידות' יהודי בסגנון קבלי יחד עם תובנות מהפסיכולוגיה הקלאסית . ימימה, פסיכולוגית, מרפאה ומיסטיקנית יהודית בעלת שיעור קומה, העבירה את משנתה בצורת הכתבות שהעבירה בעל-פה לתלמידיה ב'מכון מעיין' אותו יסדה בשנות השבעים, מאז ועד חודש לפני פטירתה בחודש מאי 99'. בשיעורים העבירה ימימה לתלמידיה 'חלקים' בשיטה, העוסקת בצמיחה אישית ובהשתפרות תוך התמודדות עם בעיות חיים. כיום מועברת 'שיטת ימימה' על ידי ממשיכי דרכה ותלמידיה, ועל ידי תלמידיהם של התלמידים.
סימה ימימה אביטל נולדה בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1929. בשנת 1951 עלתה לישראל, נישאה, שימשה כמורה בבית-ספר יסודי וילדה בן ובת. זמן קצר לאחר מכן נפטר בעלה, וימימה סיימה לימודים לתואר ראשון בספרות צרפתית באונ' בן-גוריון ותואר שני בפסיכולוגיה באונ' ת"א. בשנות השבעים עברה להתגורר בתל-אביב ופתחה את מכון 'מעיין'. לאחר מכן העתיקה את מקום מושבה להרצליה יחד עם המכון הממשיך להתקיים ולפעול גם כיום.
לפי עדות תלמידיה, לימדה ימימה בתחילה את קבוצותיה במכון מעיין פנים אל פנים. מאוחר יותר עטתה צעיף על פניה בעת השיעורים, משום שרגישותה הרוחנית לא אפשרה לה שלא להיות עדה לכל הנעשה בתוך תלמידיה, ובשלב מאוחר יות מתוך גרם המדרגות, חצי קומה מעל תלמידיה, מטעמים דומים. השיעורים נערכו במתכונת דומה; מפגש הלימוד היה נפתח בשירה, לאחר מכן מסרה ימימה את ה'חלק'. התלמידים והתלמידות (השיעורים ניתנו לקבוצות נשים וגברים בנפרד) היו מסכמים, מעלים את שאלותיהם תובנותיהם וימימה היתה מדייקת ומתקנת. כך נולדו המון טקסטים כתובים, המזינים את השיטה לשלושה וארבעה דורותיה עד היום.
מבנה השיעורים המתקיימים בכל רחבי הארץ בתקופה זו אינו שונה בהרבה. המנחה פותח את המפגש, ומזמין את המשתתפים להעלות תובנות התנסות לאור ה'חלק' שניתן בשיעור הקודם, וכפי שהשתקף בסוגיות חייהם. לאחר מכן מכתיב המנחה את ה'חלק' החדש, וכל משתתף מנתח אותו בעצמו. לאחר מכן מפרק המנחה את הטקסט לגורמים ומביא פרשנות תוך 'הצבה בנוסחה' מתוך חיי היום יום.
השיטה צוברת בשנים האחרונות פופולריות הולכת וגדלה, אולי בזכות החיבור שהיא מקיימת בין נגיעה במקורות ברוח מיסטית-קבלית, בין תובנות ניו-אייג'יות ונגזרות עבודה עצמית ('תיקון מידות') שלהן, באופן התואם כנראה במדויק את רוח הזמן והתקופה בה אנו חיים. עוזרת לא מעט גם היותם של סלבז לא מעטים דוגמת אברי גלעד, אתי אנקרי, סיגל שחמון ושלמה ארצי בין חסידיה. רבים מבין המשתתפים בקבוצות הלימוד מוצאים בה ערוץ 'מכובד' עכשווי ומספק לחזרה בתשובה ו'מתחזקים' בד בבד עם לימוד השיטה.
עבור משתתפי הקבוצות החילוניים, מציבה שיטת ימימה אתגר כפול: בנוסף על המשימות המובנות בשיטה נאלצים הלומדים למצוא תחליף לזולת המשמעותי האולטימטיבי המובנה בשיטה - האל. עבור הלא מאמינים יש כאן חולית חסרה משמעותית משום שזוהי נקודת משען מרכזית של השיטה. בעיני, מבוקש כאן 'מתורגמן תרבות' מוכשר שימצא את הדרך להתגבר על ההיעדר הזה עבור מי שאינם דתיים ועדיין מעוניינים להיות מוטבים מהשימוש בידע האדם המרשים שימימה מציעה, מבלי להתחייב ל'חבילה' הדתית.
גם החשאיות היחסית האופפת את השיטה והקושי להניח יד על כתביה של ימימה, מעניקים לשיטה מעטה דק של יוקרה אזוטרית, וזו, מעולם לא הזיקה לעסקים. עבור אחדים משמשת השיטה צוהר לחזרה לדת ול'התקרבות למקורות', ועבור אחרים היא נותנת כלי פסיכולוגי אופנתי ואפקטיבי ל'עבודה עצמית' בסגנון גורדייף-אוספנסקי, במיוחד בניהול קשיים או בלשונה האופיינית של ימימה 'עומסים'. מצב של עומס משקף סגירות רגשית וקונפליקט הנובע מדחפים סותרים לנקוט עמדה. דחף זה מונע לשיטה זו מחוסר היכולת לראות את כל חלקיו של השלם בו זמנית, ומכאן את מקומם בו ללא סתירה. מנגד לאותו 'עומס' שלילי מציעה השיטה אופק של'העדר עומס', שהוא תולדה של לימוד כל היבטיהם של ה'חלקים' ומכאן ראיית השלם ללא קונפליקט.
ה'חלק' של שיטת ימימה הנוגע ללידה ולהכנה ללידה, כמו גם טקסטים נוספים בשיטה ושהוכתבו על ידי ימימה, מתאפיינים בלשון ייחודית, וזו גולשת במקרים רבים גם לתוך שפת ההוראה של מורי השיטה.
בקורס שלי, בביה"ס אמנות הלידה, לימדה קרן גוטמן יום מרתק את עיקרי השיטה לדולות ולמדריכות הכנה ללידה. כשחזרתי וקראתי את הטקסט שהכתיבה, התרשמתי מעומקו. נהניתי לחזור אליו שוב ושוב ולגלות בו רבדים חדשים של תובנות בעלות ערך בכל פעם מחדש.
כפי שהבנתי מדבריה של קרן, ישנם שני מסרים עיקריים בשיטת ימימה ללידה. הראשון, לבחור בשעת הלימוד ואז לאחוז בזמן אמיתי בשמחה, והשני, להרפות מזיכרון הציר הקודם ומהציפיה לזה הבא. ב'שכבה הבאה' של המסר ישנה החלוקה של היולדת לשתי רמות הוויה: זו של 'הילדה', הפגועה העמוסה בהתנסויות עבר מכאיבות ובחוסר מסוגלוּת הנובע מכך, ומנגד, ישנה ה'לומדת' - זו האשה הבוגרת, ה'הכרתית' המתעלה מעל אותה ילדותיות ראשונית ופאסיבית, לוקחת את המושכות לידיה, אחראית על תודעתה ובוחרת באמצעות חשיבה בהכרה או בלשון הטקסט שלהלן 'משתייכת למתרחש'.
השפה של שיטת ימימה היא ייחודית ובעלת 'טעם' אופייני. עיון שני ושלישי בטקסטים, שלא לדבר על השתתפות במפגשים מן הסתם, מכניס מהר מאד ל'עניינים', והלומד או המעיין מסגל את עצמו במהירות למן קוד מפתח של אוצר הביטויים השמורים: 'חלק', 'התחזקות כביכול', 'התקרבות', 'התקרבות המלווה בהתרחקות', 'קביעה אישית' ועוד.
קרן הרצתה לפנינו בסגנון האופייני לשיעור בשיטה - ראשית הכתיבה 'חלק' מדברי ימימה הנוגעים ללידה ולאחריו 'פרשנות' שגם היא ניתנה ברוח ימימה. סגנון הדברים הזכיר תקשור, כך שלא ברור האם מקורו של חלק הפרשנות בקרן עצמה, במורותיה או בימימה ה'מדברת מפיה'. להלן, אביא את הרצאתה של קרן, כמיטב יכולתי לרשום.
1. ישנם הצירים החוזרים על עצמם ויש הנמשכים במקצב של הזמן, הל חצי שעה או כל שעה וישנם צירים תכופים המקדמים את שעת הלידה. אני נושאת את ההכרה למתרחש בזמן ציר, נשארת שולטת ממוקדת. אין חשש אלא משתתפת בזמן ציר בנשימות הנלמדות. לקחת חמצן בהתאם לצורך זאת אומרת בהתאם לעצמת הציר.
2. בזמן שהציר הולך ופוחת מפסיק מכאן אינני ממתינה לציר נוסף אלא עוסקת בעיסוקים שיש לעשות, מעסיקה את עצמי בעיסוקים כמו בישול מטבח נקיון בעיקר לא לשבת ולהמתין לעוד ציר. בסעיף זה איני חושבת על ציר שעבר ואיני ממתינה לציר נוסף אלא בהתאם למתרחש. זאת אומרת כשמגיעה לציר נמצא אני פועלת מרוכזת בנשימה איטית תכופה ולא מתפזרת וכך נמשכים הצירים כל הזמן. לא חושבת על צירי שעבר ולא דואגת לציר שיבוא שלא נמצאת בהכרה למתרחש הכרת הציר לזמנו הכרת היש לזמנו. הקשר ההכרחי עם הציר המתרחש. חלק זה מאפשר לי חסכון של כוחות הגוף והנפש. חלק זה מכוון אותי כמשתתפת וכמשתייכת למתרחש.
3. כאשר הצירים תכופים ציר כל 10 דקות ואפילו ציר כל 15 דקות הלידה קרובה אבל יכול להיות שעוד אמתין לשעת הלידה העיקר הינו ברצון להיות משתייכת למתרחש. הרי התינוק עושה תנועות. הוא מתכוון למטה כדי לצאת ואז אם יש לך רגש טוב אותו רגע אם יש הכרה כמו בסעיף 2 אז אני נמצאת בזמן ציר תכוף בקשר וברגש עם המתרחש. זאת אומרת אתקרב למתרחש ולא אהיה נסוגה כדי לא לגרום להתקרבויות ולהתרחקויות בזמן הלידה זאת אומרת שאהיה נוכחת בקשר עם המתרחש וברגש עם התינוק. זאת אומרת יציאתו לאויר העולם בשמחה. כאן יש לנו חלק חשוב מאד. חס ושלום כישי פחד הרי תינוקות שנולדים בבהלה מתוך מאבקי נפש של האם אז גם התינוק נבהל. בתנאים שנלמדים הרגע הלידה יותר קלה. אני לא נמצאת נמתחת, חוששת, אלא מנהיגה את עצמי, נוכחת כמשתתפת ובזאת הרבה התחזקות ואין פיזור נפשי. לא החלשת כוחות הגוף אלא נמצאת מוכנה ומקצרת את זמן הלידה.
אני משתתפת ולא מעכבת. כפי שכבר הוסבר שאין התקרבותי מלאה בהתרחקויות. אין ההתקרבויות שלי, לא דרך תנודות נוגדות זאת אומרת שלא תהיה התקרבות ונסיגה באותו זמן אלא שתהיה התקרבות שתאפשר לי ללדת גם מתוך הכרת השתתפותי כמביאה את התינוק לחיים דרך שמחה. זה מאד חשוב לתינוק ולי. אז הלידה יותר קלה.
4. בהכרה להשתתפות הפנימית, להשתתפות האמיתית להבנה פנימית, לא דרך נפש וחששותיה אלא דרך נפש העולה יותר וכוחותיה לפנות לטוב שבנפש לטוב שבלב לטוב שבמחשבה לאסוף את כולם כדי למנוע התרחקות תוך התקרבות. אלא התקרבות נמשכת ורצופה תוך נוכחות אשר מאותה השתתפות שמורה להביא בעזרת השם את התינוק בשמחה. להכניסו לעולם תוך הכרה לשייכותו לעם ישראל בשעת כניסתו לאוויר העולם בכניסה לחיים בשמחה שלמה. השתתפות פנימית כמלווה את צאתו רק בשמחה. שם שומר על הברכות שיש, גם בנפשו יהיה בריא. נמצא שמור מהפרות. שמור דרך שמחה רוחנית. השתתפות מעמיקה מחובתה פנימיותה של היולדת לנתינה שלמה. אינה חושבת על עצמה אלא מתעלה ומובילה את התינוק לדרכו לקבלו בשמחה רבה. שמחה רוחנית ערכה רב ומשמעותה עמוקה. יש לזה משקל רב לנפשו, מוחו ורוחו ודאי שיש התרגשות אך היא נכנסת למידה. לגבולות. אינה מפירה את הגבולות דרך פיזורה הנפשי רגשי אלא זה ממקד אותה, מכין אותה, היא נוכחת, מבצעת, משתתפת דרך פנימיותה, הכרתה לבה ונפשה רוחה הכול כדי לאפשר לתינוק לבוא כפי שהוא צריך.
להכין עצמך בהתעלות דרך בינתך שהרגש יהיה בתיאום עם מחשבתך הכל מאלוהים. להתפלל בלי קביעה אישית. בלי דאגה. לתת שהדברים יהיו רק טובים. הירגעי בתור מאמינה. עושה טוב גם לתינוק שלא מותחת אותו. נותן לו בטחון. הכרה שייוולד בשעת שמחה. מוכנה לעזור לו לצאת. מתעלה ופועלת כך שלא מפריעה לתנועותיו. משתתפת ביציאתו כך שיולד לשעת שמחה בקלות..
פרשנות:
לקחת חמצן בהתאם לצורך. זוהי מידתיות. אנחנו עסוקות מבוקר עד ערב בלצפות בהכרזות ובהחסרות שלו ובלפצות את עצמנו. לא דייקתי לפי עצמי, עכשיו אני לוקחת בהפרזה. לעשות דרמה. המשמעות של דיוק בנשימה שהאויר אינו רק משהו פיזי. היא צריכה לספק לעצמה את צרכיה באופן מדוד. זה מערב את הנפש מאד. קשובה ללבה תמצא תשובה (למידה שלה, לדיוק שלה). בלימוד של ימימה אנחנו מתחמים זמן. אני מלמדת את עצמי זה יקח שתי דקות.
נשים שבמהלך החיים היו צריכות לסגור את הקשב עם הגוף כדי להימנע מכאב, זה ממשיך להתקיים במערכת. ימימה עושה הבחנה בין הילדה ובין הלומדת כאשר הילדה היא החלק שרושם את הרישומים הקשים בלידות, ועדיין לא גדל אצלי.
חוסר אמון בסיסי, קיומי, מוטבע אצלי בילדות ויהיה גם כשאהיה בת 10, 20, עד הסוף. אותם חלקים של הילדה מתקיימים. הלומדת היא הכרתית ונושאת הפרדות. ילדה עובדת דרך ההתניות שלא בטובתה. כשילד הוא טוב טובים אליו. כשלא – רעים אליו. רשימת ההתניות והפחדים ארוכה. כשאני מבינה שההתניות שלי נובעות מתפיסות קודמות וההתנהגות שלי הישרדותית אני לומדת. אם אני מפחדת מסמכות, מגברים וכו', זה ילחץ לי על אותה נקודה שתנטרל אותי. כשהילדה באה ללדת היא רוצה שיעשו את זה בשבילה. מי שבוחרת להיות ילדה קרבנית זה משרת אצלה מה שימימה קוראת התחזקות כביכול.
בשיטת ימימה אנחנו מחזקים. פריקת עול מבזבזת המון כוחות והיא לא עוזרת לעצמה. להכיר לקבל ולשנות באופן יחסי לפי המידה האישית שלך היי את מנהיגה את עצמך. אם את נותנת תמיכה מלאה אפילו מול מי שכל הדפוס שלה הוא יאוש, יש מקום באוזן שיקבל את זה.
כלים לעבודה בהכנה ללידה עבור יולדות, מדריכות והכנה ללידה ודולות, להבנתי:
בהכנה ללידה:
1. דעי את עצמך. היולדת צריכה להכיר את עצמה. לדעת להבחין בין החלק הילדותי, העובד דרך התניות שלא בטובתה, ובין החלק הבוגר, הלומד, המנהיג, ולחזק אותו כדי שיבשיל לידי נוכחות מלאה ככל האפשר בלידה. בעיני יש כאן מפתח פסיכולוגי מרכזי. כשמסתכלים על לידה, מגלים בדיעבד שאין הפתעות. סך כל החוויה קשור קשר ישיר עם הוויתה של היולדת. הכתובת על הקיר. אם תרצו, מדובר ב'ניקוי ארובות' יסודי של הנפש, ויפה שעה אחת קודם לקראת הלידה, ואז שינוס חלק התודעה הראוי להנהגה, וחיזוקו כדי שיתפוס את נפח הארי של ההכרה בלידה.
2. הכיני את מחשבותייך ללידה, במיוחד את אלו הנוגעות להיותך המלווה של תינוקך לעולם. היולדת צריכה להכין בהקפדה את מחשבותיה לקראת רגעי הקבלה של התינוק לאויר העולם. ממש לשנן לקראת הלידה טקסט תודעתי הולם מלוא הכרתה. גם כאן זה קל יותר כשאת דתית וברור לך מקומו של התינוק שאת עומדת להביא במרקם החיים.
בעיני, חשוב לא פחות אם אינך משתייכת לקהילה הדתית, להשקיע מחשבה רבה בנושא, משום שאת נדרשת להמציא יש מאין, לכבוש ארץ תודעתית בתולה מעקבות, אין לנו על מי לסמוך, ארון הספרים שלנו (מי אנחנו, ישראלים? ציונים? יהודים 'רעים' המתחמקים ממצוות? אנשי הכפר הגלובלי? אתאיסטים?) אינו יכול להתחרות בקוהרנטיות המשנה הסדורה של האלגוריתם הדתי. היולדת ה'חילונית' עומדת כאן מול אתגר קשה ביותר, טווית נארטיב, בפלך המדבריות האי-טקסטואליים.
ארון הספרים ה'חילוני' (אני מתנגדת בחריפות להגדרה 'חילונית', אך אין זה המקום להרחיב) אינו מספק כאמור משנה סדורה כזה הלאומי-דתי. לכן, להבנתי, על היולדת ה'חילונית' לחצוב מעצמותיה או ממקורות תרבות חיצוניים או משניהם את המילים המדויקות או את ה'סטייט אוף מיינד' המדויק שיעטפו את נשמת תינוקך ואת הוויתו כגלימה כדי להעביר אותם בדרך שלמה וחלקה ולקדמם בברכה בבואו אל העולם.
בזמן צירי לידה:
1. נוכחות מרצון. פרקטיקלי, יישום של ההכנה ללידה, שעיקרה הכרה והפרדה בין החלק הילדותי האוטומטי, שירצה לסגת מנוכחות עם כל קושי, הרי שבשעת האמת, העיקר הוא ברצון להיות משתייכת למתרחש. תמצית ה'היות ברגע' הזן-י הטאואיסטי. מה רבותא? ברצון להיות שייכת. לגייס גם את הרצון כדי לאסוף את כל הווייתה ונוכחותה של היולדת ללידה.
2. העיקר לא לשבת ולהמתין לעוד ציר. שליטה אקטיבית בהכרה ובמחשבות, שתכליתה חיסכון במשאבים והעצמה מתוך בחירה של זו ה'מנהיגה את עצמה'. הכי פשוט: לעסוק במלאכות הבית הרגילות בזמן שאין צירים.
3. שאין התקרבותי מלווה בהתרחקויות. בלידה אין העמדות פנים. דפוסים השרדותיים של חוסר אמון מסיגים את היולדת מהתקרבות ללידה ולמעמד הנפשי של הכלת המתרחש כיולדת הלומדת חזרה אל ה'ילדה', והלידה מתעכבת.
4. חשיבה חיובית. לפנות לטוב שבנפש, לטוב שבלב, לטוב שבמחשבה. ברגעי הלידה הלא פשוטים עדיין ישנה בחירה במחשבות, ימימה מציעה לדבוק בחשיבה חיובית
5. שיתוף פעולה גופני ורוחני עם התינוק. כמביאה את התינוק לחיים דרך שמחה. זה מאד חשוב לתינוק ולי, אז הלידה יותר קלה
שיתוף הפעולה הגופני, כלומר בתנועות המלוות בהרמוניה את מסעו של התינוק, והרוחני, כלומר ליווי אמיתי של התינוק מתוך האזנה לתהליך העובר עליו, בין האמא והתינוק בלידה מקודם באמצעות שמחה והופך את הלידה קלה יותר. שלושת העקרונות בסעיף זה: תנועתיות אפקטיבית, התמקדות בזולת שהוא תינוקך ושמחה הופכים את הלידה לקלה יותר.
6. מניעת היפר-וונטילציה. ימימה מזכירה 'לקיחת חמצן בהתאם לצורך, כלומר בהתאם לעוצמת הציר. ואולי באמצעות כך, מניעת מצב של אוורור יתר.
7. זירוז לידה באמצעות מיקוד בתפקידי כיולדת. זירוז לידה הוא ראשית חכמה מניעת עיכובים מיותרים, מיקוד נכון וסילוק מעקשים. אלו מתאפשרים בעזרת הכנה טובה מראש, לאחר מכן נוכחות מלאה מבחירה בזמן צירים 'אני משתתפת ולא מעכבת', ו'שאין התקרבותי מלאה בהתרחקויות, ו'שתהיה התקרבות שתאפשר לי ללדת גם מתוך הכרת השתתפותי כמביאה את התינוק'.
בזמן לידה ממש, ברגעי יציאתו של התינוק:
להביא את התינוק בשמחה תוך קבלת סיוע מצד שלישי
שני מפתחות חשובים, סיוע ושמחה, עומדים לרשות היולדת לשיטת ימימה.
ראשית, לעניין הסיוע. עבור היולדת הדתית, מובנה כאן יתרון ברור. בשיטת ימימה, המציעה להביא בעזרת ה' את התינוק בשמחה היולדת אינה לבד, יש זולת משמעותי מי שנמצא לה לעזר.
עבור היולדת ה'חילונית' (שוב, כאמור, סליחה על ההגדרה הנפשעת), אין כאן עזרת צד שלישי מובנית והיא צריכה לגייס אותו מעצמה, מתוך טעם חייה, מתוך כל מה שראתה ולמדה עד לאותו הרגע. מדובר באתגר לא פשוט אך אפשרי, התובע השקעה בטווח ארוך.
מכל מקום, חשיבות הליווי התודעתי את התינוק ברגעי הלידה היא כאמור עצומה. ברגעים אלו יש לאסוף את כל ההכרה ולחשוב 'טקסט תודעתי' מלא, שאינו בהכרח על טהרת המילים בלבד, ההולם את מעמד הבאתו לעולם של התינוק החדש, ולהכין מראש את אותו 'סטייט אוף מיינד' ההולם את המעמד.
בעיני יש כאן קריאה לאם המוכשרת, החושבת, והמפותחת תודעתית, לטוות מבעוד מועד 'גלימה' טקסטואלית לקראת אותו רגע נדיר של הכתרה. גלימה זו, נועדה כנראה להיטיב את סיכויו של התינוק להגשים את עצמו בעולם במלוא יפעתו. אין ספק שיש גם מתאם גבוה בין כישוריה הרוחניים של אמו ובין החינוך שיקבל ושישפיע על עיצוב ישותו האנושית, אך זו הערת אגב ואני מרגישה מחויבת בעיקר לטקסט ממוקד הלידה שהוכתב. מדובר אם כן לטעמי בקריאה לאם המוכשרת לייצר מעין גלימת מלכות הנטווית בדומה לטקסטיל הבדים המוחשי, העשוי שתי וערב מטקסט הכרתי העשוי אף הוא מטריצה. ככל שהגלימה תהיה מלכותית ונאצלת יותר, (אני מניחה שלא מן הנמנע שימימה תיארה לעצמה גלימה ממשפחת הטלית), כך משפרת האם את סיכויי הילד שהיא מביאה להצליח במשימות חייו.
מתוך הנחה שקיומו של האדם בעולם הזה עטוף בטקסטורה של תקשורת זולתית, יש לפעול לטווית הטקסט הראשוני, שאמו יולדתו חושבת עבורו, ויש לדאוג לכך שהטקסט(ורה) של 'גלימת הלידה' תהיה המשובחת ביותר בעת רגעי הלידה, שכן היא מלבוש ראשון ברגעים הקובעים, של ההכתרה.
לשמחה המתווספת לגלימה תפקיד חשוב גם בשמירה על בריאותו הנפשית של התינוק. 'שמור דרך שמחה רוחנית'. אליבא דימימה, וכדבריה, 'שמחה רוחנית ערכה רב ומשמעותה עמוקה, יש לזה משקל רב לנפשו, מוחו ורוחו'.
