ההריון היה נפלא. היא ציירה, בישלה, עשתה יוגה, קנתה ירקות אורגניים ובגדים נהדרים ונהנתה מכל רגע. הארוחות בנות שלוש המנות שהכינה כל יום שיקפו את אושרה שלא היה לו גבול. יום אחד המציאה גלילות חזה עוף בחזה אווז מוגשים ברוטב קטיפתי של דובדבנים שחורים צימוקיים, וביום אחר הגתה אגסים מלכותיים בקרם קסיס, והכל יצא בדיוק כפי שתיכננה. מעולם לא הרגישה שלווה גדולה כל כך בין המצוי והרצוי בחייה.
גיסתה אמרה לה שתיהנה כל עוד היא יכולה, ושאחרי הלידה הנשים נחלקות לשתיים, אלו שאומרות שהן רוצות לפעמים לזרוק את התינוק מהחלון, ואלו שעושות את זה בפועל. הדברים נראו לה מרושעים מאין כמוהם, ולעולם נטרה לה על אמירתם.
בעלה היה חוזר מאימון אחר הצהריים, מניף מבט מהיר על כרסה המתעגלת ופניה הנוהרים, ומתיישב, קסום כולו, לשולחן שערכה בקפידה. בקורס ההכנה ללידה ישבו כרוכים זה בזה ומשכו את מבטיהם של הזוגות האחרים. והלידה, עם האפידורל והרופא הפרטי באלפיים וחמש מאות הדולרים, היתה מהירה וטובה.
כשחזרו הביתה, כואבת מהתפרים ותשושה מחוסר שינה, הבינה שמשהו לא כל כך בסדר. היא היתה זקוקה נואשות לשינה, אבל התינוק רצה לינוק כל שעה. היא, מיס-פרפקט הרי לא תיתן בקבוק. אחרי שבוע, בו לא הניח לה לנפשה לרגע, הורתה לבעלה לתת לו בקבוק בלילה. אבל זה לא עזר. התינוק התעורר בכל שלוש שעות, וביום תיעתע בה בהתקפי שינה ארוכים של חמש שעות, כשכבר חשבה לצאת אתו בעגלה.
פתאום הבינה שחייה נגמרו. אין לה זמן לבשל, בטח שלא לצייר, את המקלחות היא גונבת בקושי, וחוסר שעות השינה מכער את עיניה. הקניות הוזמנו בטלפון, והיא מצאה עצמה במאסר בית, בדירת הגג שקנו בקומבינה עם הקבלן. הסבתות איכשהו התנערו מלעזור.
יום אחד, אחרי החיסון, כשצרח שעות, הרגישה שהיא לא יכולה יותר. בעדינות הניחה את ידה על פיו, רק כדי להרוויח שניה של שקט, וכשהורידה את היד, התינוק היה אדום כולו. הוא הגביר את צווחותיו, והיא הניחה אותו על כרית המיטה הזוגית, תוחבת את פניו לתוכה, ושוב מסירה את ידה בבהלה, כששמעה את השקט. לאט לאט החלו חוזרים אליה סיוטי הילדות. אבא מניף עליה את ידו השנואה, הצרובה משמש ומאיים לרסק את עצמותיה, מבלי שיהיה לה מושג למה. גם אמא, שולפת חגורה מהארון ומקפידה להכות אותה כך שלא ישאר סימן, עלתה באוב העשן באותם ימים אינסופיים.
כשחיתלה עתה את התינוק, חושקת שיניה לשמע צרחותיו, צבטה את ירכו הזערורית כשהיא מסננת אליו 'סתום את הפה שלך' מבין שפתיה הקפוצות בכיעור רב, והוא הביט בה נדהם לרגע ולאחר שניה פרץ בבכי גדול עוד יותר. בערוץ שמונה הראו איזה בחורה אמריקאית שעברה התעללות כילדה, וקבעה נחרצות שאסור לה להיות אמא כי ההתעללות עיוותה את נפשה, והדברים נפלו על אזניה הצמאות כהסבר מניח את הדעת. כשצרח באותו היום הרגישה איך מישהי אחרת קמה, תופסת אותו כאילו היה איזושהי חבילה, מוציאה אותו מחוץ לחלון, ועוזבת פשוט שומטת חבילה של כך וכך קילוגרם, ומביטה בכף ידה הפתוחה והמתוחה לקצה גבול היכולת.
כשהביאה את התינוק לבית החולים, אמרה שאין לה מושג מה קרה. אחרי שעתיים הגיע התקף הפסיכוזה, עמוק וטובעני, וסחף אותה במערבולת אפורה לתוך בוץ שהלך והעכיר ככל שהתבהרה תפיסתה.
רוצים עוד?
|
