זה הולך ככה. מחר מתחיל בטיילת המקסימה של בת-ים פסטיבל בת-ים. אתמול בערב נקלענו לשם. וואו. תערוכת המסיכות כמו שכל אורבן המכבד את עצמו מייצר בשנים האחרונות (זוכרים את הפינגווינים, השוורים, הפרות?) עכשיו יש בטיילת בבת-ים מסיכות.
אבל זה לא העניין, למרות שכמובן ניתן למצוא את התמהיל הרגיל של הברקות מול קלישאות. העניין הוא שאתמול בערב עשו שם חזרות לפסטיבל. רעיונות חביבים יש להם. תזמורת שכל נגניה יושבים בכסאות המשתלשלים כשהם תלויים על כבל בתקרת הקונסטרוקציה כמריונטות. מגובה של עד חמשה מטרים פחד אלוהים. הדיג`יי של הכסאות המוסיקליים המתרוממים הללו שולט בהם בג`ויסטיק מלוח הבקרה. מגניב. ואתמול היו חזרות שזה הדבר הכי הכי מעניין. השיוף של הגבשושיות האחרונות, ההחלקה של הפינות המעקצצות. קול קול קול.
באזור אחר בטיילת תלויים מתופפים בגובה ובינותם מתרחש מופע אקרובטיקה על טרפז. אולי בגלל שהטיילת מטבעה אינה רחבה ומשום שתמיד הבעיה שמסתירים לילדים הוחלט בחכמה לקיים מן סוג של פסטיבל אנכי. כמו פתרונות האחסון של איקאה והלילה זו ההזדמנות האחרונה לפני שהפסטיבל וההמונים מגיעים.
בטח הערב יהיה גם שמייח כמו אתמול. ואולי אפילו תהיה החזרה הגנרלית עם תלבושות.
מילה על הטיילת של בת-ים. אני לא יודעת, בעיני היא יפהפיה בינלאומית.
לא רק הטיפוח, ויש וואחדה טיפוח ומדשאות דשא משובח ודקיק ומוריק, מצוקי פטוניות מרוככים וטונות של נר הלילה, אלא בגלל שאנשים חיים שם. ייתכן שאחוזי הבניה המטורפים, הטעות האורבנית לכאורה שהרשתה לכל קבלן לבנות מול הים מיליארדים של שטחים למגורים, הנדל"ן היה זול ויש נוף לים לכולם, והאנשים פשוט יורדים מהבית לטיילת ולים.
אתמול באחת עשרה בלילה התרחשה שם פעילות שנראתה לגמרי רגילה לחלוטין לכל יום, של משפחות שבדיוק סיימו לאכול את ארוחת הערב על הפיקה, ילדים שמשחקים במתקנים לאור הירח, פיות שעושות עיניים, מעגלי זקנים וזקנות על כסאות המשביר הפרחוניים שלהם שפשוט ישבו בנעימים ודיברו, ליד פסל השח הנהדר צייתו משחקי השח להזמנה והתעמקו במשחקם, מנגד שקשקו קוביות שחקני השש-בש.
כמה מאיתנו, אנשי הבועה התל-אביבים האפולוגטיים אכולי האשם והשנאה היינו בוודאי מסבירים את ההבדל בין הטיילות הבתימית והתלאביבית כך:
בטח שטיילת בת-ים מוצפת ושוקקת יותר. בתלאביב הבניה המאופקת ומחיריה המטורפים יצרו ניכור בין התושבים ובין הים (אותו הים), ולעומת בת-ים שחיה על הים, מוצף קו החוף התל-אביבי במפלצות מלונאות ומיזמי בניה יוקרתיים שמי שיכול להרשות לעצמו להתגורר בהם ממילא אינו חלק ממרקם חיי הקהילה, וממילא שנמצא רוב השנה ובטח בחודשים החמים בחו"ל.
בצדה האחד של הטיילת זה שקרוב לים, מסעדות הומות אדם ומספר בריכות מקסימות. בורה בורה בה חגגו בני כתתו של בני את מסיבת סיום השנה שלהם נהדרת במיוחד לפעוטות. בריכת הפעוטות הטובה בישראל להערכתי ובטח העצומה שבהן. בתי בילתה שם שעות בחקר האוקיינוס רחב הידיים שהוא הבריכה.
מצדה השני של הטיילת כביש שלאורכו קיוסקים (ששמותיהם נוחים להפליא להתמצאות קלה `תחילת הטיילת`, `אמצע הטיילת`, ואם היינו מגיעים לסוף די משוכנעת שהיינו מוצאים את מה שמתבקש), מסעדות חלקן סגורות ומיזמים משונים ספק אולמי חתונות ספק מסעדות או מועדונים, גלידריות מלאות ומעליהן ממש בקומה השניה ומעלה, בתי מגורים. אלפי בת-ימים זוכים כל בוקר להשקיף בנדיבות על חוף הים המרהיב שלהם. לא יודעת איך הוא ביום, אבל בין ערביים ובלילה הוא נראה הרבה יותר טוב מאחיו שבתל-אביב.
רוצו. רק היום, בזול בזול. אידיאלי עם קטנים, גדולים, וקטנטנים. ממילא כל שני מטרים תוכלו לפרוש למדשאה, לקנות מים בקיוסק אם יהיה חם ולח כאמש, או לבהות במיצג המסיכה המרהיב בעיני מכל - זו שהוטבלה באקווריום כחלחל וסביבה דגיגים והיא קורנת את שקט המעמקים בהוד המיוחד של פסל השיש של אותו נסיך מ`בת הים הקטנה`. אכן מעגל. מקצף גל
|
