בלוג פורומים השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 

דרושה בדיקה חיצונית לבדיקות הפנימיות בלידה

 גרסת הדפסה   
 
מאת: רותי קרני הורוביץ

בדיקה פנימית המבוצעת ביולדות במהלך הצירים והלידה שלהן נחשבת שגרה לגיטימית שאין עליה עוררין. הבדיקה משמשת את הצוות הרפואי לצורך הערכת קצב התקדמות בלידה. בדיקה זו מספקת לבודק נתונים אודות הדינמיקה של צוואר הרחם – התקצרות (`מחיקה`) של הצוואר והאופי שלה: מלאה, חלקית, סימטרית או לא וכו`, שיעור הפתיחה של צוואר הרחם הנמדד באצבעות כשכל אצבע מקבילה לשני ס"מ, וכן נתונים על בשלות הצוואר – רך או אולי עדיין קשה, אחורי עדיין או כבר קדמי; ונתונים על התינוק: גובה התינוק באגן יחסית לזיזי הספינות, המנח המדויק של ראש התינוק (לאן פונות פניו של התינוק בכל רגע, באמצעות מישוש השונות בין המרפסים כשהאחורי מפגיש שלושה לוחות עצם והקדמי ארבעה) , וכו`.

המידע שמתקבל בבדיקות הפנימיות מוזן לתוך הגיליון הרפואי של היולדת ומשמש בעיקר להערכת ההתקדמות שלה אל מול המודל של `עקומת פרידמן` המצפה מיולדת להתקדם בשלב הראשון של הלידה כסנטימטר בשעה.

האם המידע שמתקבל בבדיקה פנימית במהלך צירים ולידה תורם ללידה טובה יותר? ואם לא, האם ייתכן שהוא פוגע בה? אלו השאלות שמטרתי לעורר באמצעות מאמר זה. מטרתה של עוררות זאת כפולה: מחד לעניין את מי שמוכשר לכך לבצע מחקר אקדמי ומאידך לומר ליולדות שייתכן שבדיקות פנימיות אלו אינן משרתות את טובתן.

הבעייתיות של הבדיקות הפנימיות כפי שאני רואה אותה מורכבת ממספר גורמים:

בדיקה פנימית בלידה כמגבירה את החשיפה למזהמים ומכאן שאת הסיכוי לזיהומים ולפגיעה יאטרוגנית



אין עוררין על כך כי בדיקה פנימית כמו גם כל החדרה של אובייקטים לנרתיק, ובמיוחד לאחר ירידת מים, חושפת את היולדת ואת העובר שלה לזיהומים. ידו של הבודק, עטויה בכפפה ועליה מעט ג`ל סיכוך, מחדירה מיקרואורגניזמים וחלקיקים מן החוץ, מסביבת פתח הנרתיק ומהסביבה החיצונית כולל האויר פנימה אל תוך הנרתיק, ואף אל תוך צוואר הרחם. הבדיקה הפנימית תרה כידוע אתרים מגוונים בנרתיק לאחר שהיא באה במגע עם אזורי הפתח, החל ממבוא העריה והפרינאום והקיר הפנימי של הלביה מז`ורה, השפתיים החיצוניות הגדולות והקטנות. בנרתיק ממשיכות האצבעות הבודקות במסען לצדדים, לבדיקת גובה ראש התינוק או צוואר הרחם יחסית לזיזי הספינה, ומשם פנימה אל הפי החיצוני של צוואר הרחם, ואם הפתיחה מתקדמת הרי שהן ממשיכות אל קרום השפיר ואם זה נפקע באופן ספונטני או בידיהן – אל ראש התינוק. כל האיברים הבאים במגע עם היד הבודקת עשויים להיות חשופים לזיהום.
לבד מסכנות הזיהום שהטווח שלהן עצום, החל בזיהום קל וכלה בספסיס – אלח דם המעמיד את היולדת בסכנת חיים, הרי שזיהום באשר הוא הנו עשוי לפתוח את הסכר למפל התערבויות אל נחוצות ואף מזיקות שמעמידות את היולדת בסיכון להפגע פגיעה יאטרוגנית (מידי הרפואה).
למשל, אם הזיהום יאותר בזמן, באמצעות אבחנה של חום אמהי חריג לדוגמא, הרי שהאמא ואף התינוק מיד לאחר הלידה יטופלו באנטיביוטיקה, מה שעלול לגרום לבעיה משנית בהנקה ולסיבוכים האופייניים לרגישים לאנטיביוטיקה כעמידות חיידקית וכו`.

בדיקה פנימית כפירצה להשראת התערבויות ידניות כמו פקיעת מים וסטריפינג



פעמים רבות מוצאות את עצמן יולדות נתונות לביצוע התערבויות מכניות בלידתן, במהלך הבדיקה הפנימית, ללא בקשת רשות ומתן הסכמה מצדן. המוסכמה הבלתי כתובה והמדיניות הבלתי מוצהרת ברוב בתי-החולים היא שאיש צוות רפואי יכול על דעת עצמו לבצע את שתי ההתערבויות הללו בניגוד לחוק זכויות החולה, כלומר מבלי לשאול לרשותו, לקבל את הסכמתו ולפרט לו מראש את ההשלכות של ביצוע ההתערבות מחד ואי-ביצועה מאידך.

שתי התערבויות אלו מותנות בהגעה לתוככי אזור צוואר הרחם, כלומר בהליך הבדיקה הפנימית. בהיעדר בדיקה פנימית וכמובן שבהיעדר הסכמה לה הרי ששתי התערבויות אלו, העלולות להביא לפגיעה יאטרוגנית משום שהן מקדמות מפל התערבויות נוספות, נמנע כדור השלג שלהן מלכתחילה.
דוגמא לפגיעה יאטרוגנית כזו מודגמת בתסריט הבא: אשה מגיעה לחדר לידה כשהתינוק שלה במצג עורף לאחור, וכשהראש גבוה (ספּינה 1-). המיילדת מחליטה ופוקעת את המים במהלך הבדיקה הפנימית. פקיעת מים גורמת כמעט מיידית להנמכה של הראש. הראש מונמך אל תוך האגן אך בהנתן שמצבו אינו אידיאלי, הלידה מתעכבת עוד יותר.
לו היה שק מי השפיר שלם, ניתן היה אולי ביתר קלות שיחליק ויתברג מבעוד מועד למנח כניסה רצוי לאגן. משזה נמנע, עלולה היולדת לסבול מכאבים עזים שכתוצאה מקיבוע של מצג עורף לאחור וכתוצאה מחשיפת צוואר הרחם לפרוסטגלנדינים שבמי השפיר ועקב כך להגברת הצירים.
תופעת השימוש בבדיקה הפנימית כבחלון גנבים לצורך ביצוע התערבות הסטריפינג אף קיבלה את התואר המפוקפק `אמבושסטריפינג`. אמבוש, היינו מארב, לצורך ביצוע התערבות פולשנית. לעיתים מציע הצוות הרפואי "זירוז טבעי" ומשבח את הסטריפינג מבלי לדבר על כך שלאחר סטריפינג יכולים להתרחש פקיעה של הקרומים ואף צירים חזקים וכואבים באופן פתאומי.

במושגים משפטיים עשויה התערבות כזו, ללא בקשת רשות, ואף הבדיקה עצמה בתנאים מסוימים, להיחשב כתקיפה.

בדיקה פנימית כיוצרת כאב וסבל מיותרים, כמקדמת סטרס וכמעכבת התקדמות בלידה



בדיקה פנימית הנערכת ביולדת מגבירה את רמת הסטרס בחדר הלידה ואצל היולדת ובן הזוג המלווה אותה בלידה. בדיקה זו שאינה נעימה בלשון המעטה מערבת מגע קר של הג`ל והכפפה, תחושות שנעות בין חוסר נוחות ועד כאב ברמות שונות הנגרמות בהתאם לעדינות או לחוסר העדינות שבהן נוקט הבודק ובכפוף לנתונים הגופניים של הבודקת ולמצב ההתקדמות שלה בלידה.

דומה שרובנו מאומנות להיאטם רגשית וכפועל יוצא גם לאלחש את עצמנו ככל שניתן בזמן הבדיקה, אולם גם בהינתן הגנות אלו ברור שהחוויה אינה נעימה. אולם, לחוסר נעימות זה ישנן השלכות נכבדות מאד על התקדמות הלידה, ואלו אינן ניתנות לביטול כלאחר יד.

בעבודותיו המזהירות מדבר ד"ר מישל אודנט, מהוגי הדעות המובילים בעולם בתחום הלידה, רבות אודות יחסי הגומלין שבין היעדרו של צופה ביולדת, ובין התקדמות בלידה. לדברי ד"ר מישל אודנט גורמים מי שמקיימים תצפית על היולדת, ואפילו הנוכחים בחדר הלידה בעצם שאלותיהם ודיבורם, למצב של דריכות ביולדת הגורם לה להפריש אדרנלין אל תוך זרם הדם שלה. נוכחותו של הורמון האדרנלין, מסביר ד"ר אודנט, היא אנטגוניסטית להפרשת הורמון האהבה, האוקסיטוצין, הנחוץ להתקדמות הלידה המיוחלת.

הבדיקה הפנימית, בעצם הותר אבן בוחן להתקדמות הלידה, היא אולי גולת הכותרת של אותה תצפית, אותה עין צופיה, המלחיצה את היולדת ומצפה ממנה להישגים אמפיריים. למה הדבר דומה? וסליחה על הדימוי השחוק, לצוות רפואי המרים מדי פעם את הסדין של פציינט גבר לבדוק האם כבר פיתח זיקפה.

בנוסף, וכאמור בכותרת, הבדיקה הפנימית עשויה להכאיב, ולא רק גופנית.
אחת הנשים מתארת כך את חווית הבדיקות שלה: "הבדיקה הפנימית יכולה להיות עמוקה יותר מהפיזיות שבה, אצלי היא נכנסת בלידה לפנימיותי, לנשמה, לתהליכים עמוקים ומורכבים יותר, כפי שהגדרת "מבחן", כמה הצלחתי להתקדם או לא. כמה קיבלתי במבחן (מתוך 10 כמובן, כמו בבית ספר...). בלידה הראשונה "בזכות" הבדיקות הפנימיות ועקומת פרידמן (העקומה), נותחתי לרוחב גופי ולעומק נשמתי. נאנסתי. עד היום מרגישה קורבן לאונס קבוצתי אכזרי... הלוואי והיו מוצאים דרך לעקוף את הבדיקה העוצרת הזו... אני כותבת את התגובה זמן רב, חוזרת ללידה האחרונה (לפני חודשיים בערך), נבדקתי במינימום, מיילדת מופלאה, ההיפך מאינוס. תמיכה. אך הבדיקה ייאשה אותי. נתנה אינפורמציה חשובה לגבי הלידה שהסתבכה, אך גרמה לי לתיסכול שאותו לא יכולה לשכוח..."

בדיקה פנימית כמקבעת את נחיתות הידע והמיומנות הגופנית של היולדת ביחס לזו הרפואית



נשים רבות מגיעות לחדר מיון יולדות בזמן צירים כשהשאלה הגדולה שעליה היו רוצות לקבל תשובה היא `באיזו פתיחה אני נמצאת?`. האשה הסבירה בת זמננו אינה מיומנת לבצע בדיקה פנימית לעצמה, ואני מניחה שרובנו היינו נרתעות וחוששות מלקחת על עצמנו את האחריות הכרוכה בכך, אם מסיבות היגייניות ואם מחשש לגרימת נזק עצמי או לעובר, ואם מסיבות אחרות. הסיבות לאי רצון זה ראויות לבחינה ולבדיקה מדוקדקים, שכן אין ספק ששורשיהן נעוצים עמוק בחינוך ובתרבות. מכל מקום, נתון הוא שנשים אינן מבצעות בדיקה זו בדרך כלל מחד ומצד שני מבקשות לדעת את מצבן ביחס לבדיקה, כלומר באיזה ציון (מתוך עשר כמובן), זכו ב`מבחן`...

במקרים רבים משמש הנתון המספרי המתקבל בבדיקת הפתיחה לשפיטה עצמית של היולדת בשאלה `עד כמה הגעתי בזמן לביה"ח`? כשהנתון המבוקש להצלחה במבחן השפיטה הנו 4 ס"מ ומעלה, כלומר בתוך התחום של `לידה פעילה`.

בעצם היותה של היולדת חסרת אונים לבצע את המבחן (שלא נדון כרגע בסוגיית נחיצותו אם בכלל) בכוחות עצמה, מודה היולדת בנחיתותה יחסית לאיש הצוות ש`יושיע` אותה בשני אופנים לפחות: בפן הגופני, יבצע את הבדיקה שהיא אינה מיומנת, מוכשרת או מסוגלת לבצעה, ובפן המנטלי, יסביר לה, לחסרת ההתמצאות, `איפה היא נמצאת`.
המסר שמקבלת היולדת הוא: `את לא יודעת, אנחנו כן יודעים, וזה בסדר שאת לא יודעת, לכן תני לנו לנהל אותך`.

הבדיקה הפנימית עשויה להוות אם כן הרבה מעבר לסך רכיביה - טקס מכונן בניהול הלידה.

בדיקה פנימית כמחייבת שכיבה על הגב ומכאן כקוטעת התמודדות פיסיולוגית עם צירים



בדיקה פנימית מחייבת מהנבדקת לשכב ברוב המקרים בתנוחת הליטוטומי – שכיבה על הגב כששתי הרגלים נתונות במוסרות מוגבהים, או מונחות על המזרן. תנוחה זו ידועה כמעכבת התקדמות בצירי הפתיחה, כמעודדת פסיביות אמהית בצירים והלידה וכמגבירת כאב.
עצם ההשכבה על הגב מונעת מהיולדת תנועתיות שנחוצה להתמודדות עם הכאב ולקידום התינוק בתעלת הלידה, וקוטעת את רצף ההתמודדות שלה. למותר לציין שהבדיקה לא נעשית תמיד בזמן שנוח ליולדת, ובמקרים מסוימים במיוחד כשהצוות לחוץ או בלתי מתחשב היא עשויה להיעשות בזמן ציר, מה שעלול לגרום ליולדת כאב רב וסבל מיותרים.
זאת ועוד, כשהיולדת שוכבת בתנוחת הבדיקה קל גם לחבר אותה למוניטור, ולעודד אותה להתמיד בתנוחה שאינה התנוחה בה היו רוב היולדות להמצא בזמן צירים.

יש אקט של שליטה בלהשכיב יולדת על הגב, ישנן נשים שהתנוחה הזו משפילה עבורן, הן מרגישות נשלטות כשאדם אחר רוכן מעליהן.

בדיקה פנימית כסוכנת תקשורת המחלישה את היולדת



רבות מדובר בשנים האחרונות על חשיבות התקשורת המעצימה בחדר הלידה כתנאי תומך בלידה פיזיולוגית – זורמת וטובה. חשיבותן של אמירות חיוביות דוגמת: `את מתקדמת נהדר` נוסכות כוחות ואופטימיות ביולדת, כפי שידוע לכל איש צוות בחדר לידה.

הבדיקה הפנימית טבעה להסתיים בחיווי מילולי כתוב אך עפ"י רוב מדובר, המספק ליולדת ולמלווה שלה מידע אודות ההתקדמות בלידה. התוצאה, בצורת מספרים (גודל פתיחת צוואר הרחם), אחוזים (שיעור המחיקה הצווארית), ואותיות (מנח ראש התינוק), אופיינית לצורת החשיבה הפטריארכלית-טכנוקרטית, ומייצגת את התקדמות תהליך הלידה בכלים `מדעיים`, עליהם למעשה משליכה היולדת את יהבה בבואה ללדת בבית החולים, אם כי תהליך דומה עשוי להתרחש כמובן גם בין כותלי בית או מרכז לידה טבעי.

מכל מקום, תוצאות ה`בחינה` המדווחות בכתב או בעל-פה מוסרות מידע הרה גורל ליולדת. מידע זה שמלווה לעיתים גם במחוות גופניות תואמות של התפעלות ואופטימיות מחד או אכזבה ודאגנות מאידך, אומר ליולדת היכן היא ממוקמת יחסית למצופה ממנה, וגוזר עליה הלך רוח בהתאם – לשבט או לחסד.

במילים אחרות הבדיקה הפנימית מהווה מעין `בחינה` עבור היולדת. כידוע לנו, לפני בחינות וממש לקראתן מתרחשת בגוף תגובת סטרס. אדרנלין זורם בעורקים, הטונוס השרירי עולה והדריכות מגיעה לרמות שיא. ההתכוננות לבדיקה הפנימית אינה שונה וסביר שהיולדת מגיבה לקראתה בסטרס ובמדדים שצוינו. בתגובה לתוצאות הבדיקה עלולה היולדת להרגיש שהיא מאכזבת את הצוות, את עצמה ואת המלווה שלה, וכוחותיה להמשך התמודדות ניטלים ממנה. סביר שיולדת במצב כזה תנהג באופן תלותי ונזקק יותר ותבקש עזרה בדמות שיכוך כאב והתערבויות `מתקנות` שיסייעו לה להתמודד עם מה שלדעתה נכשלה בו*.

התקדמות הלידה אינה יכולה להיות מנובאת על ידי בדיקות. יתכן שיולדת תיבדק פעם אחת, ופעם נוספת לאחר שעה ולא יימצא שינוי ואז בבת אחת, תתרחש התקדמות באופן שאיש לא ציפה. לכן כאשר יולדת שומעת שהיא "לא התקדמה" היא יכולה להכנס לייאוש, ולחוסר אמון בכך שהגוף שלה אכן `עובד` ולחשוב שאינה מתקדמת.

בדיקה פנימית כאקט כוחני



הבדיקה הפנימית אינה מעשה אלגנטי. איך שלא מסתכלים עליה מדובר בתנועה המעלה אסוציאציות בלתי נעימות של חיוויי זלזול וכוחנות. אלגנטיות היא מילת מפתח באיתור מעשה שהוא `נכון` גופנית. בדיקה גופנית מחייבת את הנבדקת לתנוחה פסיבית וחסרת אונים ומעמידה את הבודק או הבודקת בתנוחה של עליונות גופנית עליה. נשים רבות מתארות את הבדיקה במילים `דוחפים לי ידיים`, `בלידה הבאה לא מוכנה שידחפו לי ידיים` וכד`. בחירתה של היולדת להשתמש בביטוי `לדחוף` מצביע בבירור על תחושה של מי שהופעלה נגדה אגרסיביות, פלישה, הסגת גבול.

בדיקה פנימית וחוויות עבר של התעללות מינית


בהסתמך נתונים המקובלים היום שלפיהם אחת עברה מכל ארבע נשים התעללות מינית ברמה זו או אחרת, הרי שביצוע בדיקה פנימית צריך להישקל בכובד ראש, גם לאור עובדה זו. שכן מגע באיברים אינטימיים עלול להתפס על ידי היולדת כתקיפה מחודשת ולהחזיר אותה לחוויה של התקיפה המינית אותה עברה.
נדמה כי הנתונים הקשורים ל – abuse שעברו נשים, אינם נלקחים בחשבון, שכן מספר רב של דמויות בודקות כיום נשים בחדרי הלידה – מיילדות, סטודנטיות למיילדות, גינקולוגים בכירים, סטודנטים לרפואה וסטאג`רים. איבריה האינטימיים של האישה אינם נתפסים ככאלה והיא אינה אמורה, לפי התפיסה הממסדית, להצניע עצמה אם זה רצונה, אלה לחשוף עצמה בפני כל.

בדיקה פנימית אינה מנבאת התקדמות מוחלטת בלידה



למרות שהבדיקה עשויה למצוא `פתיחה מלאה` למשל, אין הממצא אומר כי היולדת מוכנה להתחיל ללחוץ או כי החל שלב צירי הלחץ בלידה. במקרה זה לדוגמא, של יולדת בפתיחה מלאה שאינה מוכנה עדיין ללחוץ, עשויה תוצאת הבדיקה להפעיל שעון עצר הסופר לאחור את הזמן שנותר ליולדת ללחוץ לפי עקומת פרידמן, היינו בין שעה לשעתיים. במקרים לא נדירים יכולה יולדת לחוות דווקא בשלב הפתיחה המלאה מנוחה מכל סוג של ציר. גופה אוגר כוחות ונפשה אוזרת עוז כדי להמשיך בלידה. אולם, במקום שיותן לה הפנאי והשקט הנחוצים להפסקת זו של טעינה מחודשת של כוחות, גורמת הבדיקה הפנימית למיילדת להורות ליולדת ללחוץ בטרם עת. התוצאה – לחיצות בלתי יעילות והתשת כוחותיה של היולדת. למותר לציין שהפרעה שכזו עלולה לייצר בסופו של עניין מפל התערבויות מיותר, החושף את היולדת לסכנה של פגיעות יאטרוגניות ואף לניתוח קיסרי מהסיבה הנפוצה והעמומה של `חוסר התקדמות`.

בדיקה פנימית ולחיצות מאוחרות או מוקדמות מדי



לפי המודל הרפואי המקובל, משמשות תוצאות הבדיקה הפנימית לקביעה שרירותית של תחילת השלב השני של הלידה. מציאת `פתיחה גמורה` בבדיקה הפנימית משמעותה שהחל לפחות על הניר ולפי עקומת פרידמן, השלב שבו היולדת אמורה להתחיל וללחוץ.

קביעה שרירותית זו היא בעייתית ביותר. חלק מהיולדות שחשות את הדחף ללחוץ עוד בטרם נקבעה הפתיחה הגמורה נקראות שלא לעשות כן, ואילו חלק אחר של יולדות שהגיעו אמנם לפתיחה גמורה אך אינן מרגישות בדחף ללחוץ נקראות להתחיל וללחוץ.

תזמון שרירותי של הלחיצות לפי תוצאות הבדיקה עלול לגרום לעיכוב הלידה, להתשה של היולדת ולנזקים קצרים וארוכי טווח לרצפת האגן שלה.

יולדת שתתחיל ללחוץ כשאינה חשה דחף לעשות כן, עלולה להפסיד זמן מנוחה יקר העשוי להיות חיוני לקראת פליטת התינוק, ולהפעיל לחץ מתמשך ומיותר על רצפת האגן שלה שהוא כידוע הגורם המשפיע ביותר על מידת הטראומה מחד ומאידך על בריאותו של רצפת האגן שלה בטווח הארוך והבינוני.

יולדת שתמנע מללחוץ עקב מציאתה כבלתי עונה על הקריטריון `פתיחה גמורה` עלולה לעכב את פליטת התינוק והשיליה, ולעיכוב זה, הגם שלא נחקר עדיין בהיעדר קבוצת ביקורת, עלולה להיות השפעה מזיקה על האם ועל העובר.

בדיקה פנימית כמעלה את הסיכון לניתוח קיסרי



בדיקה גופנית עשויה להיות הקש האחרון שיטה את הכף ויכריע בשיקולי הצוות לבצע ביולדת ניתוח קיסרי. בגיליון הניתוח יוסבר כי כאמור נצפה `חוסר התקדמות` בלידה. הבדיקה הגופנית תסוכם בשלושת מדדיה העיקריים, ואליה יצורף פלט המוניטור, אם רלוונטי, והעשוי להיות בעל טעות של עד 60 אחוז.

בגלל השונות הרבה בין דגם המקצב של הלידה בין נשים ובגלל אחוזי הטעות הגבוהים של המוניטור וכן בעקבות תפיסה מדיקו-לגלית רווחת באשר לכדאיות הפרוצדורה הקיסרית למערכת, עשויה הבדיקה הפנימית לתרום באופן משמעותי לעלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים המיותרים, וכתוצאה מכך לסיבוכי התחלואה והתמותה שנגרמים כתוצאה מהם.

במילים אחרות, ייתכן שבהיעדר בדיקות פנימיות היה שיעור הניתוחים הקיסריים יורד פלאים.

סיכום והמלצות



לסיכום, מאמר זה מעלה צורך ברור ודחוף בעריכת בדיקה חיצונית לבדיקות הפנימיות. בדיקה חיצונית שכזו צריכה להגיע הן מצד המחקר האמפירי שיבדוק האם הבדיקות הפנימיות אכן תורמות לתוצאות טובות יותר של תהליך הלידה, ואם לא - יש להסיק את המסקנות המתבקשות.

בדיקה נוספת, צריכה להגיע מהיולדות עצמן. מחד, נשים שעברו בדיקות פנימיות בלידה, ואולי ירצו לשתף יולדות לעתיד או גורמים בתחום הלידה כמו מדריכות הכנה ללידה, דולות, מיילדות ומקצועני לידה נוספים בתחושותיהן ובמחשבותיהן לגבי הבדיקות ותוצאותיה, החל באלו המיידיות בהשפעתן על תהליך הלידה שלהן, דרך אלו שלטווח הבינוני והארוך יותר כולל על הדרך שבה הן תופסות את הלידה שלהן.
מאידך קורא מאמר זה לנשים העומדות לפני לידה ויכולות לתת את הדעת על הליך רפואי, שאולי בדומה לאחותו האפיזיוטומיה בשעתו יעבור בעזרת קולן הקורא של הנשים לחופש בחירה בלידה מתחום המיתוס שאין מהרהרים אחריו, לנחלת העבר.

אפילוג: לידה ללא בדיקות פנימיות - אפשרית?



במאמר זה סקרתי את החסרונות שבבדיקה פנימית בזמן צירים ולידה, במטרה לעורר כאמור את הצורך והרצון לחקור ולבחון את השפעתן של בדיקות אלו על תוצאות הלידה הן בקרב הקהילה הרפואית-מחקרית-מדעית, והן בקרב הנשים העומדות לפני ולאחר לידה.
מטרתו של המאמר היא לחולל שינוי. ככזו, עליה לקחת בחשבון את השלכותיו של שינוי כזה על היולדות. בהנתן שאני עוסקת בצד התיאורטי של לידה, ובהדרכת נשים לקראתה ובתחום הנוגע בחופש הבחירה בלידה, עלי להביא בחשבון בעיקר את ההשלכות התפיסתיות על תהליך הלידה של שינוי בצורת צמצום או ויתור מלא על הבדיקות הפנימיות בלידה.
לצורך כך, אתייחס לשתי נקודות בלבד: אלטרנטיבות לבדיקות הפנימיות, והשפעה של ויתור מלא עליהן, ללא שימוש באלטרנטיבות. אתחיל בוויתור מלא.

עקב חינוך לתפיסת לידה לפי המודל המערבי המדיציני, המנהל את הלידה, מותנות חלק מהיולדות לפחות לצרוך את הבדיקה כחלק מהתנהלות `תקינה` של לידה לפי המודל העדכני הסביר שלה. במקרים כאלו יולדת תחכה לבדיקה ולתוצאותיה במטרה לשאוב עידוד ומן `אור ירוק` כתנאי להמשך ההתקדמות בלידה. כפי שניסחה זאת אחת היולדות `בדיקה פנימית נותנת תחושת התמצאות מסוימת בתוך חוסר השליטה`.
אין ספק כי הבדיקות הפנימיות מסירות חלק מחוסר הוודאות הקשור עם תהליך הלידה, וויתור עליהן יהיה כרוך בחוסר נוחות אופייני הכרוך בחינוך מחדש. כחלק מאותו חינוך ניתן להביא בפני הנשים את המודל המיילדותי התימני המסורתי, הנעדר כלל את הבדיקות הפנימיות בלידה.
לגבי אלטרנטיבות. מיילדות מנוסות מספרות שהן יכולות לקבוע את שלב ההתקדמות בצירים רק על ידי הבטה בפניה של היולדת*.
אנשי מקצוע מנוסים נוספים דוגמת דולה, או רופא/ה, הקשובים ליולדת, עשויים לעיתים קרובות לזהות את שלבי הלידה לפי סימנים נוספים כמו התנהגות היולדת והקולות שהיא משמיעה ולכן הבדיקה אינה הכלי היחיד בו ניתן להיעזר.


קראה והעירה: גילה רונאל, ממחברות הספר `טבעי ללדת`, דולה ומכשירת דולות.

*מקורות:

סימבוליזם וטקסיות בלידה מערבית מדיצינית / רותי אורנוי אוג` 2006



מאמר מתוך המגזין מיילדות היום, הנוגע בנושא היתרונות שבהמנעות מבדיקות פנימיות בזמן צירים ולידה


לדיון בפורום שפתחתי לאחר כתיבת הטיוטה ולקריאת התגובות שסייעו לי בניסוח הגרסה הסופית




 
 

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל
דואר אלקטרוני
שם
 
לגיליונות קודמים
 



 

 

 

 

 
לאינדקס לידה - הגדול במדינה
כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש