בדיקות פנימיות בצירים ובלידה - מה המיילדת בודקת שם?

שתי אצבעות המוכנסות אל תוך הנרתיק מגששות אחר צוואר הרחם וראש התינוק. המיילדת בודקת את מצב צוואר הרחם: אורכו או מחיקתו, והפתיחה שלו, ואת גובה, מנח והפוזיציה המדויקת של ראש התינוק. כדאי לזכור שאצבע=2 ס"מ. וש-10 ס"מ הם מידה יחסית ולא כמותית

בדיקה פנימית מבוצעת בשגרה אצל יולדות שפנו לחדר מיון יולדות ובמהלך השלב הראשון והשני של הלידה. הבדיקות מבוצעות עי-ידי איש הצוות הרפואי (רופא או מיילדת, לצורך הפשטה נשתמש להלן במיילדת שאכן מבצעת אותן על-פי רוב) ותקפידם להעריך את התקדמות הלידה.

במהלך הבדיקה מוכנסות שתי אצבעות (המורה והאמה) אל תוך הנרתיק, ומגששות אחר צוואר הרחם. המיילדת בודקת באמצעות אצבעותיה את מצב צוואר הרחם וראש התינוק. צוואר הרחם אמור להתקצר, להימחק ולהיפתח, ואצבעותיה ממששות אותו כדי לאמוד את מידת הפתיחה והמחיקה שלו. המידה של 'אצבע אחת' נחשבת מקבילה לקוטר של שני ס"מ, כך שלדוגמא 'פתיחה של אצבע וחצי' מתארת פתיחה של כ-3 ס"מ. אך גם האומדן הזה מאד לא מדויק, וסובייקטיבי, ואותה 'פתיחה גמורה' של עשרה ס"מ היא הכרזה סימבולית בלבד המשקללת גם את גובה התינוק יחסית לצוואר הפתוח ואת מידת הפתיחה יחסית למידותיה של האם וצוואר הרחם שלה. כמו שדיאפרגמה מותאמת אישית, כך גם השונות במידות הצוואר בלידה. צריך להבין שעשרה ס"מ הם מידה יחסית ולא כמותית. אצבעות המיילדת תרות אחר עובי הצוואר, שאת אורכו הנותר הן מתארות באחוזים של 'מחיקה'. אצל מבכירות (אלו היולדות לראשונה), המחיקה מתקדמת יחסית מהר ביחס לפתיחה. אצל ולדניות (מי שילדו בעבר), הפתיחה והמחיקה מתקדמות בד בבד. 

לאחר שסיימה לבדוק את מצב צוואר הרחם, מסיטה המיילדת את אצבעותיה כשהן שוב צמודות יחדיו לימין ולשמאל, ומגששת אחר הספינות. הספינות הן זיזי עצם הנמצאים בצדי האגן, בחלקו התחתון, ושניתן לחוש אותן בקלות מעבר לדופן הצדית של הנרתיק מימין ומשמאל. ראש התינוק מותאם ברוב המוחלט של המקרים לרוחב שבין הספינות, וזהו החלק הצר ביותר מבחינה גרמית של האגן שעל התינוק לעבור. הספינות משמשות בבדיקה מן 'קו אפס' שגובה ראש התינוק נמדד יחסית אליו. 

צריך להבין שכל מכניזם הלידה הוא מחול של כלים שלובים. אמנם צוואר הרחם נפתח, אך העובר אינו ממתין כל אותו הזמן במקומו כדי לזנק לנרתיק בתום הפתיחה. התינוק מתקדם באגן, מתברג ומתעצב ללידה, בו בזמן שהרחם פועל את פעולתו, והצוואר מתקצר ונפתח. בזמן הפאזה האקטיבית עושים התינוק והרחם את השינוי המשמעותי ביותר של תזוזה מכיוון הריון לכיוון פליטת עובר והפיכתם של האם והתינוק לשתי ישויות נפרדות. המיילדת בודקת באמצעות הספינות עד כמה התקדם העובר בציר האנכי של התברגותו יחסית לגובה הספינות. אם הראש נמצא בגובה הספינות, כלומר בגובה 0 תציין המיילדת בדו"ח ההתקדמות שהראש מבוסס ובגובה 0. ראש בגובה -3 יצויין כראש 'גבוה'/'צף'. ראש בגובה + אחת, כבר נמצא בתעלת הלידה, וגובה +3 הוא בגובה הכתרה, כלומר לידה. 

דבר נוסף שהמיילדת בודקת באמצעות אצבעותיה הוא הפוזיציה המדויקת של ראש העובר. המיילדת ממששת את קדקודו של העובר כשאצבעותיה בעומק הנרתיק. לתינוק מרפס קדמי (פונטנלה) המהווה נקודת מפגש של ארבעה לוחות עצם ולכן המבנה שלו מזכיר צורת מעויין. המרפס האחורי, מפגיש שלוש עצמות וצורתו מזכירה משולש. בין שני המרפסים מצוי התפר הסגיטאלי.