בלוג פורומים השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 

זירוז לידה אלקטיבי

הנוחות שבקביעת מועד הלידה קורצת לרופאים מיילדים עסוקים עוד יותר מאשר למטופלות שלהן, כך שאם זה מתאים, למה לא לזרז? בעיקר, מפני שזירוזים מגבירים מאד את הסבירות לקיסרי בלידה ראשונה. ואם כבר מזרזים, איך ניתן למזער את הסיכונים? הנסי גואר מסבירה

 גרסת הדפסה   
 
מאת: הנסי גואר*

"אני גרה במרחק שעת נסיעה מבית החולים. במקרה של סופת שלגים, הכביש עלול להיחסם".
"אני זכאית רק לשישה שבועות חופשת לידה. אני לא רוצה לנסוע לבית החולים מהמשרד, אבל אני גם לא רוצה לשבת בבית שבועיים כך שיישארו לי רק ארבעה שבועות להחלמה".
"אימא שלי יכולה לבוא לעזור לי אחרי הלידה, אבל היא צריכה להתארגן מראש".
"אם נזרז את הלידה, אוכל לוודא שהרופא שבו אני מעוניינת יטפל בי".
"אני ענקית, לא נוח לי ונמאס לי להיות בהיריון".
מי לא שמע לפחות אחת מהסיבות הלא-רפואיות הללו לזירוז לידה? רופאים מיילדים רבים לא מתנגדים לזירוז אלקטיבי, וחלקם אף מקדמים אותו. המשפט: "לא כדאי שהתינוק הזה יגדל יותר מדי" הוא ודאי אחד הנימוקים הכי נפוצים, למרות שאני בוחרת ב"פקיעת תאריך הלידה" כטיעון היצירתי ביותר (36). הנוחות שבקביעת הלידה קורצת לרופאים מיילדים עסוקים עוד יותר מאשר למטופלות שלהן, כך שאם זה מתאים וזה לא מזיק, למה לא לזרז?
עליכן להיות מודעות לעובדות לגבי זירוז אלקטיבי כדי שתוכלו לסייע לתלמידות שלכן לקבל החלטה מושכלת. השאלה החשובה ביותר, כמובן, היא האם זהו הליך בטוח ויעיל, אך כדי לשקול כהלכה את הסיכונים ואת היתרונות יצטרכו תלמידותיכן לדעת גם מי מהווה מועמדת טובה ואיך למזער את הסבירות לבעיות.
 
האם הזירוז האלקטיבי בטוח ויעיל?
מינהל התרופות והמזון וה"אינדקס השולחני לרופא" (Physician's Desk Reference), התנ"ך למידע על תרופות, לא ממליצים על זירוזים אלקטיביים (31, 35) . מינהל התרופות והמזון "לא מתיר" זאת; באינדקס השולחני נכתב: "כיוון שהנתונים הזמינים אינם מספיקים להערכת שיקולי היתרונות לעומת הסיכונים, פיצוטין (שמו המסחרי של האוקסיטוצין) אינו מומלץ לזירוז לידה אלקטיבי". בניגוד אליהם, הקולג' האמריקני לרופאים מיילדים ולגניקולוגים (American College of Obstetricians and Gynecologists, ACOG) כולל "גורמים לוגיסטיים" כגון "סיכון ללידה מהירה, מרחק מבית החולים, אינדיקציות פסיכו-סוציאליות" ברשימת האינדיקציות שלו לזירוז. זירוזים מסיבות אלה הם זירוזים אלקטיביים (ACOG 1999) (1). לכן, בהתאם לאמות המידה הגמישות של הקולג', הטיעון: "נמאס לי להיות בהיריון" ודאי יהווה "אינדיקציה פסיכו-סוציאלית".
בעיות בזירוזים נובעות משני מקורות: הפיזיולוגיה של גרימת לידה ותופעות הלוואי של ההליכים ושל התרופות. ראשית, למרות האמונה הרווחת לפיה הם יכולים לעשות כן, רופאים מיילדים לא יכולים ליזום לידה כרצונם. התחלת לידה והעצמתה כרוכות במפל מורכב של מנגנוני משוב שמחזקים ומגבילים זה את זה בו זמנית. זהו ריקוד אלגנטי ועדין של הורמונים ושל חומרים אחרים בין התינוק - שיוזם את התהליך ושולט בו - לבין האם. הוספת אוקסיטוצין למשוואה – בנוסף להליכי הבשלת צוואר הרחם או בלעדיהם – בדרך כלל לא יוזמת לידה מתקדמת אלא אם הלידה עמדה להתחיל בכוחות עצמה. זאת הסיבה העיקרית לכך שמחקרים מראים שוב ושוב שזירוזי לידה, בלא קשר לסיבה לזירוז, מגבירים משמעותית את הסבירות לניתוח קיסרי בלידה ראשונה (2, 8, 9, 23, 28, 32, 36, 42, 45) (כמה מחקרים הגיעו למסקנות שונות. הסיבות לכך מאלפות ויידונו בפסקה הבאה) (ראו טבלה). שנית, לכל ההליכים והתרופות שבהם נעשה שימוש בזירוז לידה עלולות להיות השפעות מנוגדות.
 
אוקסיטוצין (פיטוצין, מכונה גם "פיט"): גירוי יתר של הרחם: גירוי יתר של הרחם הוא בעיה נפוצה וחמורה יותר בזירוזים מאשר בשימוש באוקסיטוצין להעצמת צירים בלידה שכבר החלה, כיוון שבהתחלה יש מאין דרושים לחצי צירים חזקים יותר לקידום לידה ולשמירה על התקדמותה (20). בעשרה מחקרים שהשוו שיעורי גירוי יתר בשני מינוני אוקסיטוצין שונים, נעו שיעורי גירוי היתר בין שני אחוזים לבין שישים אחוזים במינון הנמוך יותר ובשישה מהמחקרים דווח על שיעורים של 15 אחוזים ויותר (14). במינון הגבוה יותר נעו שיעורי גירוי היתר בין 13 אחוזים לבין 63 אחוזים ובמחצית מהמחקרים דווח שלפחות 25 אחוזים מהנשים סבלו מגירוי יתר.
 
מצוקה עוברית: גירוי יתר של הרחם עלול לגרום למצוקה עוברית. ארבעה מחקרים שדיווחו על שיעורי גירוי יתר דיווחו גם על שיעורי מצוקה עוברית (14). אחד דיווח על שיעור של שמונה אחוזים במינון הנמוך, השאר דיווחו על שיעורים שנעו בין 15 אחוזים לבין 54 אחוזים.
 
ציון אפגר נמוך: מחקר נפרד דיווח שזירוז מגדיל את אחוז התינוקות שנולדים במצב ירוד מ-16 אחוזים ל-21 אחוזים ולאחר שכלול סטטיסטי של גורמים נוספים התלויים זה בזה הוכפלו הסיכויים (21).
 
דימום לאחר הלידה וצהבת היילוד (4-5, 7, 13, 16, 29, 37): דימום וצהבת עשויים להיות קשורים להשפעות ישירות של אוקסיטוצין, של שימוש מוגבר בנוזלים בעירוי, במיוחד בנוזלים שלא מכילים מלח, או של שניהם.
 
ניתוח קיסרי: אוקסיטוצין מגביר משמעותית את הסבירות לניתוח קיסרי בלידה ראשונה (ראו טבלה).
 
הליכים שבהם נעשה שימוש באוקסיטוצין: מתן אוקסיטוצין מחייב עירוי ופיקוח על העובר בעזרת מוניטור, הליכים עם השפעות שליליות אפשריות כשלעצמם. כיוון שהלידה כואבת יותר, הסבירות לכך שנשים יבקשו אפידורל גדלה. מחקר שהשווה בין נשים בלידה ראשונה שעברו זירוז אלקטיבי לבין נשים בלידה ראשונה שהתחילו בלידה בכוחות עצמן, דיווח שקבלת אפידורל לפני פתיחה של ארבעה סנטימטרים הגדילה את הסיכויים לקיסרי כמעט פי חמישה וגם כשהאפידורל ניתן בפתיחה של חמישה סנטימטרים ויותר הסיכויים הוכפלו (36).
 
פקיעת קרומים: כיוון שמי השפיר מונעים את דחיסת חבל הטבור במהלך הצירים, פקיעת קרומים מגדילה את הסיכויים לדופק עוברי חריג ולניתוח קיסרי בשל מצוקה עוברית (12, 15, 28). זה עלול להיות בעייתי יותר במהלך זירוזים כיוון שלרוב, לחצי הצירים חזקים יותר. כיוון שפרק הזמן בין הפקיעה לבין הלידה עלול להיות ארוך בזירוז, פקיעת קרומים מגבירה את הסיכון לזיהום אצל נשים שסובלות לאחר מכן מאקזמות בנרתיק ואצל נשים שנדבקות בסטרפטוקוקוס מקבוצה בי. במקרים נדירים, היא מחמירה כשלים בחבל הטבור. כשל כזה נגרם כשקרומים נפקעים בשלב מוקדם של הלידה כשהראש עדיין גבוה, כפי שקורה בזירוזים.
 
פרוסטגלנדין אי-2 (שמות מסחריים: פרפידיל, סרוידיל): פרוסטגלנדין אי-2, המכונה גם דינופרוסטון, מוחדר לנרתיק כג'ל (פרפידיל) או כטמפון ניתן להסרה (סרוידיל) לריכוך צוואר הרחם. הוא עלול לגרום לגירוי יתר של הרחם ולמצוקה עוברית. במקרים מסוימים עלולה המצוקה העוברית להוביל לניתוח קיסרי.
 
פרוסטגלנדין אי-1 (שם מסחרי: ציטוטק): פרוסטגלנדין אי-1, המכונה לרוב מיזופרוסטול, הוא טבלייה ששימושה היחידי שאושר על ידי מינהל התרופות והמזון הוא כתרופה אוראלית לכיבי קיבה. היצרנית, סירל, לא מייעדת תרופה זו לשימוש בלידה ומתנגדת לשימוש בה למטרה זו מסיבות בטיחותיות (33). מינהל התרופות והמזון אומר על ציטוטק (11):
 
"השפעה שלילית משמעותית של השימוש המיילדותי בציטוטק היא גירוי יתר של הרחם שעלול להתדרדר לכווצת הרחם [עווית מתמשכת] עם פגיעה ניכרת במחזור הדם ברחם ובשלייה, היקרעות רחם (שמצריכה תיקון כירורגי, כריתת רחם ו/או כריתת שחלות וחצוצרות), או תסחיף מי שפיר (שיעור תמותה גבוה מאוד בקרב יולדות ועוברים). דווח על כאבים באגן, על מקרים שבהם השלייה לא נפלטה, על דימום חמור מאיבר המין, על הלם, על ברדיקרדיה עוברית (דופק עוברי נמוך עד כדי סכנה) ועל מות היולדת והעובר... הסיכון להיקרעות הרחם גובר... לאחר ניתוח רחם קודם, לרבות לידה קיסרית. ריבוי לידות קודמות עשוי אף הוא להוות גורם סיכון להיקרעות הרחם".
 
בניגוד לאוקסיטוצין, שבו ניתן להחליש או לנתק את העירוי, לא ניתן לבטל את תוקפה של הציטוטק במידה והיא גורמת לבעיות.
 
מה גרם לרופאים מיילדים להאמין שזירוז אלקטיבי אינו כרוך בסיכונים?
האמונה לפיה הטכנולוגיה פתרה את הבעיות בזירוז: המצאת משאבות העירוי שמפקחות היטב על מינון האוקסיטוצין והג'ל פרוסטגלנדין לריכוך צוואר הרחם גרמה לרופאים מיילדים להאמין שהטכנולוגיה פתרה את בעיות גירוי היתר והזירוז הכושל. תורת הרפואה המיילדותית והכשרתה משרישות העדפה לניהול התערבותי, לכן ברגע שהפסיקו לחשוב שזירוז לידה כרוך בהשלכות חמורות אך טבעי היה ששיעורי הזירוז ינסקו. למעשה, גירוי יתר עדיין נוצר לעתים קרובות למרות המשאבות ומחקרים מראים שג'ל פרוסטגלנדין מצטיין בריכוך צוואר הרחם אולם תורם אך במעט, אם בכלל, להקטנת שיעור הניתוחים הקיסריים (24, 30, 39). אף על פי כן, העדפת ההתערבות והאמונה ביתרונותיה גורמות לרופאים מיילדים רבים להתנער מאמיתות אלה.
 
הפיכת הניתוח הקיסרי לנורמטיבי: מאז 1983 עומד שיעור הניתוחים הקיסריים על אישה אחת לפחות מכל חמש (40). לאחר תקופה כה ארוכה שיעור זה נראה תקין, הגיוני ובלתי נמנע, למרות שלא כך הוא. כשהעובדה שלידות רבות מסתיימות בניתוח קיסרי לא נתפסת כבעיה, הדבר נכון גם לגבי העובדה שזירוזים מובילים לניתוחים קיסריים.
 
הצטמצמות הפער בשיעורי ניתוחים קיסריים בין לידות בזירוז לבין לידות ספונטאניות: הגידול החד בשיעור הניתוחים הקיסריים תרם אף הוא לאשליה לפיה הזירוז כבר לא משנה. הפער בין שיעורי הניתוחים הקיסריים בלידות ספונטאניות לבין אלה שבלידות בזירוז הצטמצם כיוון ששיעור הניתוחים בלידות הספונטאניות גדל והתקרב לזה של הזירוזים. לדוגמה, במחקר משנת 1992 ייעדו החוקרים באקראי 3,400 נשים – שני שלישים מהן בלידה ראשונה – לזירוז מתוכנן בשבוע ה-41 או להמתנה ללידה (18). הנשים שיועדו לזירוז בשבוע ה-41 עברו, למעשה, זירוזים אלקטיביים כיוון שבאותה תקופה פקע תאריך הלידה המשוער רק לאחר השבוע ה-42. 21 אחוזים מאוכלוסיית הזירוז המתוכנן עברו ניתוחים קיסריים, לעומת 25 אחוזים מקבוצת הנשים שחיכו ללידה, עובדה שגרמה לחוקרים להסיק שזירוז מתוכנן הוא המדיניות העדיפה. המחקר צוטט מאז כטיעון בעד זירוז אלקטיבי, אולם כל היולדות היו נשים בריאות לאחר היריון מלא עם תינוקות יחידים שראשם פנה כלפי מטה. כלומר, זו הייתה אוכלוסייה שאמורה הייתה להיות בסיכון מזערי לניתוח קיסרי.
ניתוח מעקב דיווח על שיעורי ניתוחים קיסריים בהתאם לשאלה אם הלידה החלה באופן ספונטאני או זורזה (19). מתוך הנשים בלידה ראשונה, 26 אחוזים מהלידות הספונטאניות, הן בקבוצת הזירוז המתוכנן והן בקבוצת ההמתנה ללידה, עברו ניתוחים קיסריים. נתון זה עלה לשלושים אחוזים מהנשים שעברו זירוז מתוכנן ולנתון המדהים של 42 אחוזים מנשים בקבוצת ההמתנה שעברו זירוזים, שרק 17 אחוזים מהם בוצעו בשל תוצאות חריגות של בדיקות העוברים (18). לעומת זאת, מחקר שכלל 12,000 נשים בסיכון נמוך שהתחילו בלידה במרכזים בלתי תלויים דיווח על שיעור ניתוחים קיסריים של ארבעה אחוזים, כשעשרה אחוזים מהנשים בלידה ראשונה נותחו (34).
 
העדפת התערבות על פני התהליך הטבעי: המחברת הראשית של המחקר הנ"ל סבורה שכל אישה צריכה לעבור ניתוח קיסרי, אמונה שהתבטאה בעובדה שעמדה בראש כנס בשם: "בחירת לידה בניתוח קיסרי: האם הגיע הזמן?" (17) נטייה זו בהחלט מסבירה את הסיבה לכך שהמאמר הראשי טועה בפירוש הסיכונים האמיתיים שבזירוז ומתעלם משיעורי הניתוחים הקיסריים הגבוהים להחריד הן בלידות ספונטאניות והן בלידות בזירוז.
השפעת ההעדפה המיילדותית ניכרת גם באחד המחקרים בטבלה שלי. פרייסק וקסטרונובה (Prysak and Castronova) משווים בין תוצאות של נשים בריאות שעברו זירוזים אלקטיביים לבין אלו של נשים בלידה ספונטאנית (32). הם מסיקים שהזירוז האלקטיבי "בטוח ויעיל", למרות שיעור ניתוחים קיסריים של 16 אחוזים בלידות ראשונות לאחר זירוזים אלקטיביים לעומת עשרה אחוזים בלידות ראשונות ספונטאניות. המחברים מעדיפים זירוז אלקטיבי, כפי שמעידה הפסקה הבאה מההקדמה שלהם:
 
"יתרונות הזירוז האלקטיבי כוללים נוחות מטופלת-רופא, שימוש יעיל בסגל בית החולים וטיפול אופטימאלי במטופלת; היתרונות הלא-מוכחים כוללים את הפחתת הסיכון למורבידיות ולתמותה סב-לידתית (כמה שבועות לאחר הלידה), לטראומת לידה וללידה קיסרית".
 
איך הם גרמו לנתונים שלהם לצאת "צודקים"? הם ביצעו רגרסיה לוגיסטית, טכניקה סטטיסטית שמחשיבה  גורמים סותרים שעלולים לטשטש את היחסים האמיתיים בין הנושאים הנחקרים (דוגמה לשימוש הולם ברגרסיה לוגיסטית היא החשבת שימוש בסמים אחרים ועישון בהבשלת צוואר הרחם ושימוש באוקסיטוצין ברגרסיה, ששקללה את השפעת הזירוז על התוצאה).
 
מי מהווה מועמדת טובה לזירוז אלקטיבי?
המועמדת האידיאלית לזירוז אלקטיבי היא אישה שילדה בעבר בלידה נרתיקית, שצוואר הרחם שלה מוכן ללידה ושהחלה בפתיחה. זוהי, כמובן, גם אישה שתתחיל ללדת בכוחות עצמה זמן קצר לאחר מכן. לאחריה יגיעו במורד סולם הסתברות ההצלחה אישה עם לידה נרתיקית או לידות נרתיקיות קודמות שצוואר הרחם שלה לא ממש מוכן ללידה, אישה בלידה ראשונה שצוואר הרחם שלה מוכן ואישה בלידה ראשונה עם צוואר רחם ארוך, קשה וסגור. לאישה בקטגוריה האחרונה סיכויים קלושים באמת ללידה נרתיקית; עד כמחצית מלידות אלה יסתיימו בניתוח קיסרי (27). לעומת זאת, אם לרופאה של אישה יש שיעור ניתוחים קיסריים גבוה, ייתכן שלבחירה בזירוז או להמתנה ללידה ספונטאנית לא תהיה חשיבות. תהיה לכך השפעה מזערית בלבד, אם בכלל, על סיכוייה לעבור ניתוח קיסרי.
 
איך יכולות נשים ששוקלות זירוז אלקטיבי למזער את הסיכונים? (מתוך "המדריך לאישה החושבת ללידה טובה יותר" 1999 מאת הנסי גואר)
במידה וזוהי הלידה הראשונה שלכן, סרבו לזירוז. זירוז יגדיל את הסיכויים לניתוח קיסרי ב-50-250 אחוזים (ראו טבלה).
סרבו לשימוש בציטוטק (מיזופרוסטול, פרוסטגלנדין אי-1). כפי שצוין לעיל, לציטוטק נטייה להובלת נשים ללידות קצרות ואלימות ופוטנציאל לסיבוכים הרי אסון. הציטוטק לא נועד לשימוש בזירוז לידה ולא אושר על ידי מינהל התרופות והמזון למטרה זו, למרות שלאחרונה הובילה שתדלנות מצד הקולג' האמריקני לרופאים מיילדים ולגניקולוגים להסרת האיסור על כך מטעם מינהל התרופות והמזון. מלבד היותו מסוכן יותר מפרפידיל ומסרוידיל (פרוסטגלנדין אי-2), הציטוטק לא מפצה על כך ביתרונות כלשהם, לפחות לא לנשים. הציטוטק מוביל לשיעורי ניתוחים קיסריים כמעט זהים בהשוואה לזירוזים שבהם נעשה שימוש בפרוסטגלנדין אי-2 (22). בלא קשר לסיכונים הגבוהים יותר וליעילות השווה, בתי חולים אוהבים ציטוטק כיוון שכל מנה עולה כמה עשרות אגורות, לעומת 75-100 דולרים למנת פרוסטגלנדין אי-2. רופאים מיילדים אוהבים אותו כיוון שהוא מאפשר להם לעבוד ב"מיילדות יום" – מחדירים את הטבלייה בבוקר, חוזרים בהמשך היום ללידה או לניתוח קיסרי ומגיעים הביתה בזמן לארוחת הערב (41).
סרבו לפקיעת קרומים בלידה שטרם התקדמה. קרומים שלמים מאפשרים נסיגה במידה והזירוז לא פועל. סירוב לפקיעה מוקדמת גם מקטין את הסיכון למצוקה עוברית בשל דחיסת חבל הטבור, את הסיכון לזיהום, מה שמונע עירוי אנטיביוטיקה וטיפולים מחטאים, ואת הסיכון הנדיר אך הנורא של כשל בחבל הטבור.
שקלו לסרב לזירוז עם צוואר רחם לא מוכן ו/או פתיחה מועטת או אפסית. תנאים אלה תורמים מאוד לסבירות לניתוח קיסרי בלא קשר לשימוש בהליכים להבשלת צוואר הרחם (27, 43-44).
כשיש צורך בהבשלת צוואר הרחם, בקשו סרוידיל. להבדיל מפרידיל, ניתן להסיר אותו במקרה של גירוי יתר של הרחם.
הימנעו מהרחבה מכאנית להבשלת צוואר הרחם. חומרים אלה מרחיבים בהדרגה את צוואר הרחם בכך שהם סופחים מים. הם פחות יעילים מפרוסטגלנדין אי-2 בקידום זירוז לידה מוצלח ובהשגת לידה נרתיקית ועלולים להגביר את הסיכון לזיהום (25, 43). שוב, היתרון היחידי הוא עלות נמוכה יותר.
למרות שזה אמור להיות נוהל סטנדרטי, ודאו שנוזל העירוי מכיל מלחים. נוזלים נטולי מלחים, במיוחד בשילוב עם אוקסיטוצין - שאחת מהשפעותיו היא אגירת נוזלים, עלולים לגרום לפגיעה חמורה באיזון הכימי בדם (14).
עברו פיקוח עוברי מתמשך במוניטור. הוא מפחית את הסיכון לעוויתות היילוד (26).
דרשו מינון נמוך (פיזיולוגי) של אוקסיטוצין עם חצי שעה לפחות בין כל הגדלת המינון (14). הסיכוי להתפתחות השפעות שליליות גדל בהתאם לגידול בכמות האוקסיטוצין הכוללת ובמנת השיא. מינונים גבוהים מגדילים משמעותית את שני המשתנים הללו.
בקשו מהאחות להפסיק את מתן האוקסיטוצין ברגע שמתחילה לידה פעילה ומתקדמת. כשלידה מתחילה היא עשויה להמשיך בכוחות עצמה בלי הגירוי הנוסף. זה יתרום להפחתת הכאבים שלכן ולנוחות של התינוק. עירוי רגיל יושאר פתוח כך שאפשר יהיה לחדש בקלות את מתן האוקסיטוצין במידת הצורך.
פרוטוקולים במינון נמוך ובמרווחים ארוכים מגדילים את הסיכויים להצלחת הפחתת או הפסקת מתן האוקסיטוצין בלידה פעילה (3).
הימנעו מקבלת אפידורל, או לפחות דחו אותה. כיוון שאפידורל מאט את הלידה, הוא עלול להגביר משמעותית את הסיכון לניתוח קיסרי, במיוחד כשהוא ניתן בשלב מוקדם של הלידה. בשימוש ממושך, אפידורל עלול לגרום גם לחום. חום בלידה מצביע על זיהום אפשרי של היולדת או של התינוק ומוביל למפל התערבויות.
הגבילו את הבדיקות הנרתיקיות לאחר פקיעת הקרומים. קיים קשר ברור בין אורך הזמן מאז הפקיעה, מספר הבדיקות הנרתיקיות וזיהומים (38).
סרבו לניטור פנימי של לחץ הצירים. הליך זה מחייב פקיעת קרומים, מגדיל את הסיכון לזיהום, כרוך בסיכונים כשלעצמו ולא תורם לתוצאות (6).
 
מחקר
מספר המשתתפות
אחוז הלידות הראשונות
שיעור הניתוחים הקיסריים זירוז אלקטיבי/לידה ספונטאנית
 
 
 
סה"כ
לידה ראשונה
לידה שנייה
אלמסטרום (Akmstrom) 1995 (2)
321
--
18%/12%
--
--
דבו (Devoe) 1983 (8)
215
--
15%/2%
--
--
דבלין (Dublin) 2000 (9)
12,534
35%
10%/6%
19%/10%
4%/4%
ג'רבלין (Jarvelin) 1993 (23)
8,606
32%
8%/6% (1)
--
--
מייסר (Macer) 1992 (27)
506
30%
15%/11%
34%/22%
6%/6%
פרייסק (Prysak) 1998 (32)
922
46%
9%/5%
16%/10%
3%/1%
סייב (Seyb) 1999 (36)
1,264
כולן
--
18%/8%
--
וויגטון (Wigton) 1994 (42)
274
36%
8%/10% (2)
24%/10% (2)
אפס
ייסט (Yeast) 1999 (45)
18,061
44%
--
16%/8%
3%/4%
 
1.         אי-ההתאמה עלול היה להיות גדול יותר לו היו בקבוצה יותר נשים בלידה ראשונה.
 
2.         עשרה אחוזים הוא שיעור הניתוחים הקיסריים העיקרי בבית החולים שנחקר לאחר שלילת הניתוחים הקיסריים שנבעו ממנח עכוז.


*הנסי גואר, דוברת בעלת שם עולמי שזכתה בפרסים על כתיבתה בתחום הרפואה, היא מחברת הספר "מדריך האישה החושבת ללידה טובה יותר" (The Thinking Woman's Guide to a Better Birth). ספרה הקודם, "מיתוסים מתחום הרפואה המיילדת לעומת מציאות המחקר" (Obstetric Myths Versus Research Realities), מהווה משאב משובח לאנשי מקצוע בתחום הלידה. כמלומדת עצמאית, היא מוכרת כמומחית בנושאי לידה המתבססת על ראיות. גואר כתבה עלונים ליידוע צרכנים ואינספור מאמרים למגוון ירחונים, כגון רידרז דייג'סט והג'ורנל אוף פרינטל אנד נאונטל נרסינג. היא ניהלה מיזמים והשתתפה כחברה בקבוצת עבודת מומחים במסמך "בסיס ראייתי לעשרת השלבים בטיפול ידידותי לאם" (Evidence Basis for the Ten Steps of Mother-Friendly Care).
 

            *הנסי גואר, דוברת בעלת שם עולמי שזכתה בפרסים על כתיבתה בתחום הרפואה, היא מחברת הספר "מדריך האישה החושבת ללידה טובה יותר" (The Thinking Woman's Guide to a Better Birth). ספרה הקודם, "מיתוסים מתחום הרפואה המיילדת לעומת מציאות המחקר" (Obstetric Myths Versus Research Realities), מהווה משאב משובח לאנשי מקצוע בתחום הלידה. כמלומדת עצמאית, היא מוכרת כמומחית בנושאי לידה המתבססת על ראיות. גואר כתבה עלונים ליידוע צרכנים ואינספור מאמרים למגוון ירחונים, כגון רידרז דייג'סט והג'ורנל אוף פרינטל אנד נאונטל נרסינג. היא ניהלה מיזמים והשתתפה כחברה בקבוצת עבודת מומחים במסמך "בסיס ראייתי לעשרת השלבים בטיפול ידידותי לאם" (Evidence Basis for the Ten Steps of Mother-Friendly Care).


מאנגלית: יעל דדיה, מתרגמת מוסמכת



ביבליוגרפיה
ACOG. Induction of labor. Practice Bulletin 1999, No 10.
Almstrom H, Granstrom L, and Ekman G. Serial antenatal monitoring compared with labor induction in post-term pregnancies. Acta Obstet Gynecol Scand 1995;74:599-603.
Blakemore KJ et al. A prospective comparison of hourly and quarter-hourly oxytocin dose increase intervals for the induction of labor at term. Obstet Gynecol 1990;75(5):757-61.
Buchan PC. Pathogenesis of neonatal hyperbilirubinaemia after induction of labor with oxytocin. Br Med J 1979;2:1255-7.
Chalmers I, Campbell H, and Turnbul AC. Use of oxytocin and incidence of neonatal jaundice. Br Med J 1975;2:116-8.
Chia YT et al. Induction of Labour: does internal tocography result in better obstetric outcome than external tocography? Aust NZ J Obstet Gynaecol 1993;33(2):159-61.
D’Souza SW et al. The effect of oxytocin in induced labour on neonatal jaundice. Br J Obstet Gynaecol 1979;86:133-8.
Devoe LD and Sholl JS. Postdates pregnancy. Assessment of fetal risk and obstetric management. J Reprod Med 1983;28(9):576-580.
Dublin S et al. Maternal and neonatal outcomes after induction of labor without an identified indication. Am J Obstet Gynecol 2000;183:986-94.
Egarter CH, Husslein PW, and Rayburn WF. Uterine hyperstimulation after low-dose prostaglandin E2 therapy: tocolytic treatment in 181 cases. Am J Obstet Gynecol 1990;163(3):794-6.
FDA. Cytotec 2002.
Garite TJ et al. The influence of elective amniotomy on fetal heart rate patterns and the course of labor in term patients: a randomized study. Am J Obstet Gynecol 1993;168(6 Pt 1):1827-1832.
Gilbert L, Porter W, and Brown VA. Postpartum haemorrhage—a continuing problem. Br J Obstet Gynaecol 1987;94:67-71.
Goer H. The Thinking Woman’s Guide to a Better Birth. New York: Perigee Books, 1999.
Goffinet F et al. Early amniotomy increases the frequency of fetal heart rate abnormalities. Br J Obstet Gynaecol 1997;104(5):548-53.
Goldberg CC et al. Effect of intrapartum use of oxytocin on estimated blood loss and hematocrit change at vaginal delivery. Am J Perinatol 1996;13(6):373-6.
Hannah, M. Choosing Delivery by caesarean: Has its time come? Sponsored by the University of Toronto’s Maternal, Infant, and Reproductive Health Research Unit at The Centre for Research in Women’s Health, Toronto, Canada, Nov 7, 2002.
Hannah ME et al. Induction of labor as compared with serial antenatal monitoring in post-term pregnancy. A randomized controlled trial. N Engl J Med 1992;326(24):1587-1592.
Hannah ME et al. Postterm pregnancy: putting the merits of a policy of induction of labor into perspective. Birth 1996;23(1):13-9.
Hauth JC et al. Uterine contraction pressures with oxytocin induction/augmentation. Obstet Gynecol 1986;68(3):305-9.
Herbst A, Wolner-Hanssen P, and Ingemarsson I. Risk factors for acidemia at birth. Obstet Gynecol 1997;90(1):125-30.
Hofmeyr GJ and Gulmezoglu AM. “Vaginal Misoprostol for Cervical Ripening and Induction of Labour (Cochrane Review).” In: The Cochrane Library, Issue 3, 2001. Oxford: Update Software.
Jarvelin MR, Hartikainen-Sorri AL, and Rantakallio P. Labour induction policy in hospitals of different levels of specialisation. Br J Obstet Gynaecol 1993;100(4):310-315.
Keirse MJNC. Prostaglandins in preinduction cervical ripening. Meta-analysis of worldwide clinical experience. J Reprod Med 1993;38(1 Suppl):89-100.
Krammer J et al. Pre-induction cervical ripening: a randomized comparison of two methods. Obstet Gynecol 1995;85(4):614-8.
MacDonald D et al. The Dublin randomized controlled trial of intrapartum fetal heart rate monitoring. Am J Obstet Gynecol 1985;152(5):524-539.
Macer JA et al. Elective induction versus spontaneous labor: a retrospective study of complications and outcome. Am J Obstet Gynecol 1992;166(6 Pt 1):1690-1697.
Mercer BM et al. Early versus late amniotomy for labor induction: a randomized trial. Am J Obstet Gynecol 1995;173(4):1321-5.
Orhue AAE. A randomised trial of 45 minutes and 15 minutes incremental oxytocin infusion regimes for the induction of labour in women of high parity. Br J Obstet Gynaecol 1993;100:126-9.
Owen J et al. A randomized, double-blind trial of prostaglandin E2 gel for cervical ripening and meta-analysis. Am J Obstet Gynecol 1991;165(4 Pt 1):991-996.
Parke-Davis. Physician’s Desk Reference. 52d ed. Montvale, NJ: Medical Economics Company, Inc., 1998.
Prysak M and Castronova FC. Elective induction versus spontaneous labor: a case-control analysis of safety and efficacy. Obstet Gynecol 1998;92(1):47-52.
Reuters Health. “Off-label Cytotec Use for Labor, Abortion Prompts Searle Letter to Physicians.” Aug 29, 2000.
Rooks JP et al. Outcomes of care in birth centers: the National Birth Center Study. N Engl J Med 1989;321(26):1804-1811.
Rooks JP. Midwifery and Childbirth in America. Philadelphia: Temple University Press, 1997.
Seyb ST et al. Risk of cesarean delivery with elective induction of labor at term in nulliparous women. Obstet Gynecol 1999;94(4):600-7.
Singhi S et al. Iatrogenic neonatal and maternal hyponatraemia following oxytocin and aqueous glucose infusion during labor. Br J Obstet Gynaecol 1985;92:356-63.
Soper DE, Mayhall CG, and Dalton HP. Risk factors for intraamniotic infection: a prospective epidemiologic study. Am J Obstet Gynecol 1989;161(3):562-6.
Trofatter KF. Endocervical prostaglandin E2 gel for preinduction cervical ripening. Clinical trial results. J Reprod Med 1993;38(1 Suppl):78-82.
United States 1996. Month Vital Stat Rep 1997;46(1 Suppl 2).
vigilante obstetrics. Presented at Celebrating the Gift of Birth, sponsored by the International Cesarean Awareness Network, Cleveland, OH, Apr 20-22, 2001.
Wigton TR and Wolk BM. Elective and routine induction of labor. A retrospective analysis of 274 cases. J Reprod Med 1994;39(1):21-26.
Williams MC, Krammer J, and O’Brien WF. The value of the cervical score in predicting successful outcome of labor induction. Obstet Gynecol 1997;90(5):784-9.
Xenakis EM et al. Induction of labor in the nineties: conquering the unfavorable cervix. Obstet Gynecol 1997;90(2):235-9.
Yeast JD, Jones A, and Poskin M. Induction of labor and the relationship to cesarean delivery: a review of 7001 consecutive inductions. Am J Obstet Gynecol 1999;180(3 Pt 1):628-33.
 

 

 
 

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל
דואר אלקטרוני
שם
 
לגיליונות קודמים
לאינדקס לידה - הגדול במדינה
כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש