ביירון קייטי
כשראיתי את ביירון קייטי לראשונה ראיתי אישה פשוטה. הכי פשוטה שיש. הכי נקייה שיש. כל כך פשוטה ונקייה שיש אומרים שהיא מוארת.
אחרי 10 שנים של דיכאון עמוק, אמא לשלושה ילדים, במרכז גמילה - בבת אחת משנה לגמרי את חייה. "העבודה" כך היא אומרת "מצאה אותי".
האישה הפשוטה מגלה שהיא מאמינה לקול הזה, הדבר שחושב במוחה. היא מגלה שהקול הזה מספר לה ללא הרף סיפורים שאינם תואמים את המציאות. היא יוצאת למסע חקירה. ומגלה מציאות אחרת.
כשהתחלתי לתרגל את "העבודה" גיליתי שהיא פשוטה. הכי פשוטה שיש. הכי נקייה שיש.
כל כך פשוטה ונקייה כמו שרק האמת יכולה להיות.
לכולנו יש את אותו הקול במוחנו. אותו פטפטן שלא מפסיק להביע דעתו על כל דבר ועניין. אותו אחד שאומר לנו על מה לשמוח ועל מה להתאבל, מה טוב ומה רע כאן. אותו קול שמתווכח ללא הרף עם המציאות.
"העבודה" שביירון קייטי מביאה לעולם היא תהליך לחקירת המחשבות שלנו.
כשקייטי התעוררה למציאות ב-1986 היא הבינה שהמחשבות מתרחשות מאליהן – הן באות והולכות ללא סיבה נראית לעין. "העבודה" גילתה לה שכשחוקרים לעומק מחשבות – הן משתחררות – הן עוזבות מעצמן.
וכשהמחשבות עוזבות – אז אפשר לפגוש את מי שנמצא שם באמת – את עצמנו.
כשפוגשים את ביירון קייטי רואים את זה מייד. החופש מהאמונה בחשיבה פורץ מתוכה כמעיין של אהבה אין סופית.
כשעושים את "העבודה" של ביירון קייטי – אפשר להרגיש את זה מייד. השחרור מהאמונה מפכפך מתוכנו וכל מה שנשאר זה הטבע האמיתי שלנו – נקי ופשוט.
חקירת מחשבות עם יולדות
כשאני עובדת עם אישה לקראת לידה, חלק עיקרי מההכנה שאנו עושות הוא זיהוי של "עולם הלידה הפנימי" שלה – מכלול המחשבות, התחושות, התפישות והרגשות שיש לה לגבי לידה.
בעצם לא משנה באיזה תחום בהכנה ללידה אנחנו נוגעות בו – בכל כיוון שאליו נסתכל יש את המכלול הזה.
כשאנו מתייחסות ללידה עצמה אנו מוצאות משפטים כמו – "לידה זה כואב", "נשים חזקות יולדות בלי אפידורל", "אני מפחדת מהלידה כי אף פעם לא ילדתי", "אצלנו במשפחה לידות מתחילות בירידת מים"
וגם "אני לא מוכנה שיתערבו לי בלידה", "הרופאים לא יתנו לי ללדת כמו שאני רוצה", "אין לי כוח להתמודד עם המערכת ברפואית", "אני צריכה שיגנו עלי בלידה"
וכמובן: "הגוף שלי לא יעמוד בזה", "האגן שלי צר מידי", "הבעל שלי לא יתמוך בי כמו שצריך"
וכשאנו בוחנות את התקופה שאחרי הלידה אז – "הקריירה שלי תיהרס אחרי הלידה" או"המקצוע שלי לא מעודד הולדה", "החיים שלי ישתנו ללא היכר", "ההנקה מסתבכת לי" או "אני לא יודעת איך להיות אמא"
אז יופי – עכשיו אני יודעת חלק ממה שהאישה חושבת בנושא. מה עכשיו?
במשך השנים השתמשתי בכל מיני טכניקות להתמרה וריפוי של אמונות לגבי לידה.
מצאתי כלים בתוכי, בתורות שונות וממורים שונים. חלקם עבדו, חלקם פחות אבל כשגיליתי את העבודה של ביירון קייטי הבנתי שהדרך יכולה להיות הרבה יותר פשוטה ונגישה.
ה"עבודה" היא דרך פשוטה, עוצמתית ויעילה מאין כמוה לחקירה ושחרור של מחשבות הגורמות לנו סבל. אפשר לעשות אותה בכל מקום ובכל נסיבות, לבד או עם תמיכה, עם כל אדם ובכל רגע.
אחרי שנתיים של שימוש ב"עבודה" של ביירון קייטי עם יולדות, החלטתי לפעול כדי להכניס אותה לתוך עולם הלידה. אני רואה את הפוטנציאל של הדרך הזו לעורר שינוי מהותי בכל עולם הלידה בישראל.
פרוייקטורית שכמותי חושבת כמובן בגדול ורחוק מאוד – ויחד עם זאת יודעת שהחזון הגדול ביותר מתחיל בצעד הראשון – אז הנה הוא לפניכם. הבייבי סטפ.
אחרי שתקראו כאן עוד כמה שורות על הפוטנציאל של המתנה היקרה הזו שביירון קייטי מביאה לעולם, אם המילים נוגעות בליבכן אתן מוזמנות לקחת חלק בשלב הראשון של ההתרחשות הזו ולהתוודע בעצמכן ל"עבודה" של ביירון קייטי
מחשבות על מחשבות
הרבה מהמחשבות שלנו לגבי לידה (או "אמונות" כפי שביירון קייטי מכנה אותן), יוצרות בתוכנו מתח אדיר. כשאישה מזדהה עם החשבות שיוצרות מתח – הן מפעילות אותה, ויוצרות את המציאות שלה על פיהן.
מחשבות מעוררות מתח מפעילות אותנו בדרכים שונות, ובסופו של דבר הן מוביל לעוד מעצמן – עוד מחשבות שמעוררות מתח.
"הגוף שלי לא יעמוד בלידה" – לאיזו מציאות אמונה כזו יכולה להוביל? אולי לניתוח קיסרי יזום? אולי ללידה ארוכה המלווה בהתערבויות? הגוף מקבל מסר ברור מהמוח– אתה לא יכול לעשות את זה, אתה לא יכול ללדת.
כל אמונה (מחשבה, תפישה) והתוצאה שלה.
העבודה של ביירון קייטי מביאה דרך פשוטה, ויעילה מאין כמוה לחקירה של אמונות.
לא עוד "חשיבה חיובית" לא עוד "השראות מועילות" – "העבודה" היא חקירה פשוטה
של אמונות שאנו נושאים בתוכנו. והחקירה הפשוטה הזו מביאה לשחרור המתח הקשור באותן אמונות. במילים אחרות – בסיום החקירה אנו פחות מזוהים עם האמונה, פחות מחזיקים אותה, וכך היא יכולה להניח לנו לנפשנו מעצמה.
העבודה של ביירון קייטי ועולם הלידה
רגע לפני שאתאר בפניכם את "העבודה" כמה מילים על הקשר שלה לעולם הלידה.
מאז ש"העבודה" מצאה את ביירון קייטי (כך היא מגדירה זאת) ב-1986, היא חולקת אותה עם העולם עם כל סוגי האוכלוסיה ובכל תחומי החיים. ואכן "העבודה" היא כלי לחיים שמתאים לחקירת כל סוגי האמונות שניתן לחשוב. כל מחשבה ניתנת לחקירה ע"י "העבודה" ואם עוקבים אחריי ההוראות הפשוטות של ביירון קייטי – ההיאחזות במחשבה אכן נחלשת בתום החקירה המעמיקה.
אז למה אני מחברת את העבודה דווקא לעולם הלידה?
אחת השאלות שאינה מיי גאסקין ענתה עליהן ביום העיון שנתנה בארץ הייתה "איך את מסבירה את הסטטיסטיקות המדהימות שלך – איך כ"כ הרבה לידות שלך מסתיימות ללא שום סיבוך או התערבות"
התשובה של אינה מיי הייתה מאוד פשוטה "אני ממגרת את הפחד לפני הלידה. ואם עולה הצורך אז גם בלידה עצמה"
במילים אחרות – הכל בראש. סיבוכים וקשיים מתחילים בחשיבה שלנו, בתפישות שלנו, באמונות ובתחושות. הם ממשיכים ומתגשמים לתוך הגוף הפיזי אם לא משחררים אותם לפני כן.
נשמע פשוט לא?
כאן נכנסת "העבודה" של ביירון קייטי לתמונה. דרכה - זה אכן פשוט. פשוט, נגיש ואפשרי לכל מי שמעוניין להשתחרר מהסבל.
לשחרר את האחיזה בפחד
פחד הוא גורם מספר אחד לסיבוכים בלידה – איינה מיי גאסקין אומרת את מה שרובנו יודעות זה מכבר כנשות מקצוע בתחום.
הוא גם גורם מספר אחד להתערבויות וכמובן לסבל שמגיע לעיתים איתם.
מי לא מכירה את המעגל המפורסם של פחד-מתח-כאב?
מה קורה כשמוציאים גורם אחד מתוך המעגל הזה?
העבודה של ביירון קייטי מוציאה את שלושת הגורמים האלו מהמעגל. הוא פשוט מפסיק להתקיים. בסיומה של חקירה פשוטה – חקירה של מחשבה בודדת – כל המעגל מתמוטט. הפחד עוזב, המתח משתחרר והכאב פשוט לא נראה בסביבה.
מה שמדהים אותי בכל פעם מחדש זה כמה "עבודה" יש בתחום הזה שלנו – בעולם הלידה.
אין סוף לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על לידה. משחר ההסטוריה נבנות אמונות ותפישות לגבי הלידה וכמעט כולן מעוררות פחד, מתח וכאב.
היום זה כבר לא רק "בעצב תלדי בנים" התפישות שלנו לגבי לידה חדרו כל כך עמוק לתוך חיינו עד שהחיים עצמם מעידים על כך – נתוני הסטטיסטיקה של דיכאון אחרי לידה בארץ מדברים בעד עצמם, וגם העובדות לגבי כמות ההתערבויות, הניתוחים והסבל שנשים חוות בלידה.
לפני שנתיים הכנסתי את "העבודה" לתוך "ללדת אם" – לתוך התהליך שאני והמאפשרות מביאות איתנו בליווי יולדת בשנת ההולדה.
אחרי שנתיים של התנסות "בעבודה" בכל מיני אופנים אני מבינה את העוצמה של הכלי הזה ורואה בו אפשרות אין סופית לריפוי של כל המעצורים והמחסומים שאנו נתקלים בהם בעולם הלידה.
תארו לכם חדר לידה בו אף אחד מהמשתתפים לא מאמין בשום דבר. הם פשוט שם. היולדת לא מאמינה שזה מסוכן או שמשהו מאיים עליה, המיילדת לא מאמינה שמישהו אומר לה מה לעשות, ומפקח עליה, או שהיא עייפה או שהדברים לא מתרחשים כמו שהם צריכים לקרות, הרופא לא מאמין שאין לו זמן ומליון דברים לטפל בהם או שמישהו עלול לתבוע אותו.
כולם שם, בפעולה, יולדים ביחד, משתמשים בכל הכלים והידע שיש להם פשוט בלי שום אמונה, בלי שום מחשבה שמפרידה ביניהם לבין ההתרחשות.
יחד, הם עוקבים אחרי ההוראות הפשוטות שהגוף והלידה עצמה מספקים בכל רגע נתון.
כמעט כל הבחירות שאנו לוקחות כנשות מקצוע וכנשים יולדות מונחות ע"י האמונות שלנו. כמה מהן מסיבות לנו אושר? כמה מהן מובילות לסבל?
ביירון קייטי ממליצה להתחיל באלו שמובילות לסבל, וההתחלה הכל כך פשוטה הזו פותחת דלת לאין סוף. אין סוף של שמחה, אהבה, והודיה.
דרך אגב אינה מיי גאסקין גם התייחסה בהרצאתה להודיה – לדבריה זהו הרגש שמוביל לידה בריאה. כל מה שצריך זה לעזור לאישה להיות בהודיה. וזה בדיוק מה שהעבודה של ביירון קייטי עושה.
לא במקרה היא קראה לספר הראשון שלה "לאהוב את מה שיש" (הוצאת פראג) – וכשאנחנו אוהבים את מה שיש – אנחנו מייד מודים עליו.
איך "העבודה" עובדת...
"העבודה" או החקירה מתחילה בהעלאת השיפוטים שיש לנו לגבי נושא או אדם מסויים.
ביירון קייטי מבקשת מאיתנו להיות שיפוטיים קטנוניים וילדותיים בהעלאת השיפוטים האלו בכתב על הנייר. היא אומרת שלימדו אותנו לא לשפוט, שלשפוט זה לא יפה, לא מוסרי וכו', אבל שבתוכנו – אנחנו שופטים כל הזמן, אז יאללה – "ושפטת את רעך".
בתור יולדת בית בלידות ללא תמיכה זה היה מדהים לגלות איזה שיפוטים יש בי לגבי המערכת הרפואית של הלידה. כל כך הרבה מחשבות ואמונות.
בתור מייסדת "ללדת אם" – שהיא בעיני הגישה להכנה ללידה ב"הא" הידיעה זה היה מאלף לגלות כמה אני מאמינה שכל העולם טועה ורק אני צודקת – כמה אמונות יש לי לגבי מה שאני עושה ומה שאחרים עושים.
אחרי שיש לי את השיפוטים מנוסחים באופן שאפשר להתחיל לעבוד איתם – מתחיל תהליך החקירה.
על כל משפט – מחשבה או אמונה שואלים ארבע שאלות פשוטות:
1. האם זו האמת?
2. האם אני יכולה לדעת בוודאות שזו האמת?
האם אפשר לדעת משהו בוודאות בכלל – האם ה"וודאות" היא חלק מהמציאות?
3. מה קורה, איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה הזו?
כאן יש הזדמנות לזהות את המתח שנגרם לי באמונה למחשבה הזו, מדהים לגלות כמה סבל יכולות כמה מילים בראש שלי לעולל.
4. מי הייתי בלי המחשבה הזו?
רק לרגע אחד אני רואה את עצמי כמו שאני בדיוק, פשוט בלי המחשבה
בלעדיה מתגלה הטבע האמיתי שלי – אני.
אחרי ארבעת השאלות אני מוצאת היפוכים למשפט שאותו אני חוקרת לדוגמא:
את המשפט "הרופאים חושבים שהם יודעים יותר טוב ממני"
אני הופכת ל- "אני חושבת שאני יודעת יותר טוב מהם"
ול- "הרופאים לא חושבים שהם יודעים פחות טוב ממני"
וגם "החשיבה שלי חושבת שהם יודעים יותר טוב ממני"
את כל אחד מההיפוכים אני אוכיח בדוגמאות ספציפיות – איך זה נכון שאני חושבת שאני יודעת טוב יותר מהם? מה הרופאים חושבים שהם יודעים פחות ממני? וכן הלאה
ממני נפתח ומגלה עולם שלם – נקודת המוצא הופכת לאין ספור נקודות מוצא. אין יותר אמת מוחלטת אחת. הכל יכול לקרות ולכן אני כבר לא כל כך מפחדת לשמוע מה יש לרופאים לומר לי. אני יכולה להקשיב להם באמת, פתוחה לגמרי בלי לחשוש שהם יבטלו אותי או יפגעו בי או יכפו עלי את דעתם או רצונם. הנה בא השחרור. והלידה הבאה שלי, אם תצטרך להתרחש עם צוות רפואי יכולה להיות רגועה, ושלווה בדיוק כפי שהיא כשאני יולדת בבית בלי צוות רפואי.
לאפשר את העבודה
"העבודה", כך אומרת קייטי היא מדיטציה בכתיבה. כל מה שצריך זה לענות על השאלות.
בתוך התשובות נמצא השחרור.
כמובן שהרבה פעמים במקום לענות על השאלות אנחנו מתחילים לספר סיפורים. כאלו שמחזקים את האמונה או מנסים נואשות להיאחז בה. כאן נכנס תפקידו של "המאפשר"
המאפשר מנחה את החוקר (קייטי קוראת לו "הקליינט") לחזור לעבודה ולענות על השאלות במקום לנדוד לסיפורי מעשיות.
בהכנה ללידה אני עושה את זה כל הזמן – מאפשרת (אנחנו אפילו קוראות לזה "מאפשרות ללדת אם") אבל כאן המצב קצת שונה.
אני לא מביאה את עצמי, את הידע שלי או הגישה שלי בשום צורה – רק את תהליך החקירה הזה – כל מילה מיותרת תוציא אותנו מ"העבודה" לתוך אותו סיפור ישן שאנו חוקרות.
מה שמעניין בלאפשר את "העבודה" זה לזהות את החשיבה שלי בתוכה.
מערכת האמונות שלי, עם כמה שאני אוהבת לחשוב שהיא ייחודית, היא לא אישית. בכולנו עוברות אותן מחשבות ואמונות ולכן כל תהליך חקירה על כל אמונה בעולם – כשאני מאפשרת – מתאפשר גם לי.
כאשת מקצוע אני משתמשת ב"עבודה" כדי לזהות ולחקור את אותן אמונות שגורמות לי מתח במקצוע:
"אני צריכה להספיק לדבר איתה על התערבויות"
"אין לי מספיק יולדות החודש"
"אכזבתי את היולדת הזו"
"אני רוצה שהיא תבין"
"התפקיד שלי הוא רק להקשיב"
"זה חשוב שהיא תרגיש שאני שם בשבילה"
איך האמונות האלו מפעילות אותי? האם הן גורמות לי מתח?
מי אני בלעדיהן?
אחד הדברים המיוחדים שקייטי מביאה בספר "אהבתך נחוצה לי האם זו האמת?"
זה חיפוש של מניעים. מי היה מאמין שכשאני מלווה יולדת אני רוצה ממנה משהו?
אני, הרוחנית הטהורה?
כולנו מחפשים כל הזמן אישור, הערכה ואהבה. כן, לא רק מהבעלים שלנו – גם מהיולדות שלנו. מה קורה כשאני רואה את המניעים שלי? מזהה אותם וחוקרת אותם?
גם כאן "העבודה" מביאה אותי בחזרה אל עצמי – אל האהבה שאני.
כשאני חווה את העומק שלי והאותנטיות שלי בלי המחשבות והאמונות האלו – אני כל כך אוהבת את עצמי שאין לי צורך באישור הערכה ואהבה מבחוץ.
אז אני יכולה באמת לאפשר לאישה את החקירה שלה.
לשם העבודה של ביירון קייטי לקחה אותי.
לשם היא יכולה לקחת כל אחד "אם רק עוקבים אחר ההוראות הפשוטות" כפי שקייטי אומרת.
*איילה אלישע היא
חוקרת תהליכי גוף נפש רוח בלידה
מייסדת ללדת אם ומכשירה מאפשרות בגישה
בוגרת בית הספר לעבודה של ביירון קייטי,
מנחת סדנאות של "העבודה" למקצועות הלידה
Modified by Ayala Elisha 2008
copyright 2002-2008 Byron Katie, inc. all rights reserved
www.thework.com
