מטרתה של הרצאה זו למקם את לידות הבית ואת הבחירה ללדת בבית בתוך ההקשר הרחב יותר של תהליך הולדת ילדים בישראל. איזה מקום תופסות לידות הבית? מה הסיכוי של שיעורי לידות הבית לגדול באופן משמעותי? מה עשוי לעכב ומה עשוי לעזור לנשים לבחור בדרך זו?
הפרספקטיבה שאני מציעה לבחון דרכה את השאלות הללו היא פרספקטיבה תהליכית. תרבותית.
תהליכית: במובן שכל דיון בלידה ובדרכים ללדת חייב לקחת בחשבון שלידה היא שיאו של תהליך ארוך מאוד של הריון. ושכל ניסיון להבין את ההחלטות לגבי הלידה מבלי לקחת בחשבון את התהליך שנשים עוברות במהלך ההיריון והמסקנות הגלויות והסמויות שנשים מסיקות ממנו לוקה בחסר.
פרספקטיבה תרבותית: כי כפי שמראים מחקרים אתנוגרפיים באופן ברור, ובתוכם המחקר שלי העוסק בהריון ביפן ובישראל ,המערכות המארגנות את ההיריון והלידה ברמה הטיפולית מעשית וברמה הסימבולית רוויות ברעיונות תרבותיים על אימהות, ויכולתן להשפיע על תהליכים הקורים בגופן.
הלידה נתפסת היום ברוב העולם התעשייתי והפוסט תעשייתי, כאירוע מדיקאלי, אלא שהתבוננות מעמיקה מעלה כי אל תוך התנהלותן של מערכות רפואיות בעולם מוטבעים הגיונות שונים
טענתי היא : תרבות ההיריון הישראלית עושה ליולדת סוציאליזציה אל תוך הבנה של היריון ולידה כתהליכים מסוכנים במיוחד שהאישה ההרה והיולדת אינה מסוגלת להשפיע על התפתחותם באופן משמעותי.
בתוך הקשר משמעות כזה, יולדת חייבת לרתום אומץ רב כדי לבחור ללדת מחוץ לבית החולים.
התבוננות בתרבות ההיריון היפנית והישראלית באופן השוואתי ממחישה את טענתי.
ביפן האישה ההרה נתפסת כאם לכל דבר כנושאת תינוק/ת ברחמה. מטרתו של הטיפול הרפואי בהריון הוא לעזור לאישה לבנות גוף המתאים ללידה בטוחה. הרופאות והרופאים מתמקדים בהדרכה ומעקב אחר עלייתה במשקל של האישה ההרה, ואיכות התזונה שלה. התפישה הרווחת היא כי אם האישה תנהל את חיי ההיריון שלה בתבונה ותבנה את גופה לקראת הלידה, אין שום סיבה שלא תצליח ללדת ללא התערבות. בהמשך לתפישה זו , ממעטים מאוד בנתינת משככי כאבים מכל הסוגים במהלך לידות בבתי חולים.
בישראל לעומת זאת, מובנה מעקב ההיריון סביב המאמץ לאבחן מומים עובריים. המסר הסמוי והגלוי שנשים מקבלות במהלך ההיריון הוא כי קשה מאוד לסמוך על הגוף, אפשרויות רבות מאוד בתוך תרשים הזרימה של ההיריון מובילות להסתבכות ושיבושים. האם יכולה לעשות מעט מאוד כדי להשפיע על בריאותו של העובר/ית או כדי להשפיע על תהליך הלידה , שלא לדבר על לשלוט בהם. למעשה "מוסר ההשכל" מתוך תהליך מעקב ההיריון הישראלי הוא כי הדרך היחידה לאבטח את התהליך המסוכן והמועד לפורענות הזה היא להשתמש בטכנולוגיות רפואיות שונות, ו/או להתכנס אל מתחת כנפיו של מוסד רפואי.
התובנות הללו מצביעות על ההיריון כאתר שאליו יש לכוון את מאמצנו כדי לחולל שינוי בתפישת הלידה.
