בלוג פורומים השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 

החינוך מחדש ללידה לאור השינויים שחלו לאורך ההיסטוריה של המיילדות.

 גרסת הדפסה   
 
מאת: רוית פרידמן*

 

הלידה היא אחד האירועים החשובים והמכוננים בחייו של אדם ובחייה של האנושות כולה. ברגע אחד שבו יוצא לו תינוק מתוך חממת גידולו המגוננת אל העולם שבחוץ, הרגע שבו הוא יוצא אל האור ואולי נאמר, הרגע שבו הוא ניתן אל האור.... ניתן מפני שאת המסע עוברת איתו גם אימו, חווה גם היא את התהליך ועוזרת להוציאו אל האור של חייו....
כשנלמד את ההיסטוריה של האדם ילווה אותנו תמיד תהליך הלידה כפי שבא לידי ביטוי בתרבויות העתיקות , נראה פסלים וציורים של נשים הכורעות ללדת, שירים וטקסים המיוחדים לתהליך הלידה, מאכלים שנהגו להכין ליולדת ואביזרים שונים ששימשו את המיילדות העתיקות והחכמות.
מעדויות הסטוריות רבות נלמד כי הלידה הייתה אירוע נשי מובהק שבו נטלו חלק נשים הקרובות ליולדת . את הלידה ליוותה המיילדת שסייעה ליולדת, הנחתה אותה ותמכה בה. לעיתים שימשה כמיילדת אמה של היולדת או אחת הנשים המבוגרות והמנוסות.הקהילה הכירה במיילדות שהיו בד"כ נשים שילדו בעצמן ואת סודות המקצוע למדו מניסיונן. תורת המיילדות עברה מדור לדור, המיילדות למדו זו מניסיונה של זו והעבירו את הידע הלאה. גברים- רופאים או מטפלים, לא הורשו להתקרב ליולדת ואפילו אבי התינוק לא היה רשאי להתקרב אל היולדת עד לסיומה של הלידה.
הלידה בעת העתיקה נחשבה לאירוע בריא ונורמאלי, נשים ילדו בדרך כלל בגיל צעיר ועסקו בפעילות גופנית לאורך כל ההיריון. מעדויות שנמצאו מתרבויות עתיקות אנו למדים שנשים נהגו ללדת כשהן עומדות או כורעות ומוקפות בנשים אחרות שסייעו להן להתמודד עם הכאב. המיילדות נחשבו בקרב העם ל"נשים חכמות" והיו בעלות יידע רב ברקיחת תרופות מצמחים.
המאה השש עשרה הייתה תקופת המעבר בין עידן היילוד המסורתי לעידן המודרני.1543 מתפרסמת עבודתו של וסליוס ”שבעת הספרים על מבנה גוף האדם" שציינה מפנה בחקר האנטומיה והשפיעה בין היתר על חקר הלידה. המחקר העיון והלימוד נעשו בידי גברים ולנשים לא הייתה כל גישה ליידע זה. בתקופה זו החלו גברים לעבוד כמיילדים ואילו המיילדות נדרשו לקבל רישיונות עבודה וסופחו למערכת הרפואה העירונית. שינויים אלו השפיעו על מערכת היחסים שבין מטפלים למטופלים ועל זו שבין גברים לנשים . המחקר המדעי הדגיש את ההיבט הפיזיולוגי של התהליך והציג אותו במנותק מהחוויה האישית הנשית. המיילדות שנחשבו קודם לכן לנשים חכמות הופכות לנרדפות העיקריות בצייד המכשפות באירופה. עיסוקן נתפס כמאגי והן נתפסות כמאיימות על הממסד ,מעונות ומועלות על המוקד. הממסד הרפואי החל לזלזל במיילדות, קריקטורות התפרסמו בעיתוני רפואה והן הוצגו כמסוכנות לציבור. נשים החלו להאמין ברופאים ואיבדו את האמון שנתנו במיילדות. בד בבד איבדו הנשים את האמון בגופן וחששו להתמודד עם תהליך הלידה ללא עזרה גברית מקצועית.
בהדרגה נתפסה הלידה כהליך מסוכן המחייב התערבות רופא, מכשור מיוחד ושימוש במשככי כאבים. הידע הנגיש והעממי שהיה נחלתן של נשים נעשה מקצועי ומסווג וכעבור כמאתיים עד שלוש מאות שנה נשים יודעות אך מעט על תהליך הלידה.כיום מגלות נשים עמדה פאסיבית ומקוות שהרופאים יצילו אותן מלידה כואבת.ההתפתחויות המדעיות הכניסו לשימוש עזרים נוספים כמו המלקחיים ומשככי הכאבים ,חתך חיץ החל להתבצע כדבר שבשגרה (כדי לזרז את יציאת התינוק) והיולדות צוו לשכב על גבן כדי להקל על הצוות המטפל. תנוחה חדשה זו מנעה תנועה וביטלה את השימוש בכוח הכבידה וכך החמירה את כאבי הלידה. הכאבים החזקים ותחושת חוסר האונים הגבירו את הדרישה למשככי כאבים והלידה הפכה למעיין ניתוח כאשר האישה פאסיבית .
במאה העשרים התבססה התפיסה כי הלידה אינה אירוע אישי אלא תהליך שמתרחש במרחב בית החולים ומנוהל ע"י זרים. כל מה שקיבל את חותמת ה"מדע" וה"קידמה" נחשב טוב יותר ובטוח יותר וכך עברה השליטה מידי הנשים לידי הרופאים. האישה מצאה את עצמה לבדה בחדר הלידה מבלי שיהיו לידה נשים תומכות שידריכו אותה ויעניקו לה מניסיונן.
מובן שלהתערבות הרפואית בלידה היו גם יתרונות לא מבוטלים. המחקר המדעי סייע להבין את המקרים המסובכים במיילדות והביא לפתרונם של רבים מהם, שיעור התמותה האימהי ושיעור תמותת התינוקות ירדו באופן חד והתאפשרה התמודדות טובה יותר עם סיבוכים שונים שהתעוררו בלידה.
בשנות השישים של המאה העשרים בימי פריחתה של התנועה לשחרור האישה החלו נשים ללמוד על תהליך הלידה. מיילדות כמו איינה מיי גסקין ואחרות החלו ללמד נשים ללדת באופן פיזיולוגי והייתה מגמה של שיבה ללידה הטבעית . החינוך ללידה הפך נפוץ והתפתחו שיטות שונות להתמודדות עם הכאב בדרכים טבעיות (שיטות נשימה, הרפיה, דמיון מודרך, יוגה וכו). אנשי מקצוע ידועים כמו לבואייה, מישל אודנט, שילה קיצינגר, פני סימקין, גאנט בלאסקס ועוד היו מנושאי הדגל של החינוך ללידה והיידע שהעבירו אפשר לנשים לחזור ולקחת אחריות על חווית הלידה שלהן.
כיום בתחילתה של המאה ה 21 הניתוח הקיסרי הפך במקומות מסוימים בעולם לדרך המקובלת ביותר להיוולד. תופעה זו התוצאה של הפיכת הליך הלידה להליך רפואי ושל הנטייה להתערבויות רפואיות בתהליך הפיזיולוגי. בסין מספר הניתוחים הקיסריים בשנה הוא בערך שישה וחצי מליון שהם 50% בערך. בברזיל שיעור הניתוחים הקיסריים בערים הגדולות עולה בהרבה על50% . הסטטיסטיקות דומות בערים אחרות של אמריקה הלטינית וכו בחציה הדרומי של איטליה.גם מדינות רבות ביבשת אסיה (הודו ,טיוון, תאילנד,סינגפור, דרום קוריאה ,אירן...וכן תורכיה ,אמריקה הלטינית,יוון ספרד ופורטוגל). גם בארה"ב כעשרים ושישה אחוז מהתינוקות נולדים בניתוח קיסרי וכן בישראל שלנו המצב דומה. כתוצאה מתפיסת הניתוח הקיסרי כדרך בטוחה ללדת נתקבלה גם הזכות לבחור כיצד ללדת ונכנסנו לעידן של "ניתוח קיסרי לפי דרישה" מה שמעלה עוד יותר את שיעורם של הניתוחים הקיסריים.
הפיכתה של הלידה להליך רפואי הנשלט באופן מוחלט ע"י הצוות הרפואי נישלו את האישה מעולם מלא של חוויות פיזיות נפשיות ורוחניות שמביאה עימה חווית הלידה. האחריות היא לא עוד של האישה עצמה אלא של הרופא המטפל בה. נשים רבות מגיעות כיום לחדר הלידה כאשר אינן יודעות כמעט דבר על התהליך שבו הן נמצאות ועל המתרחש בגופן.
תהליך הלידה קיבל צביון של רע הכרחי, דרך כואבת ומייסרת שאישה צריכה לעבור כדי לזכות לאחוז בתינוק שלה, זאת עד כדי אמונה שצירי הלידה הם כאבים שהם למעלה מיכולתה של האישה לשאת. למעשה כיום נשים רבות מאמינות שאינן מסוגלות לעמוד שכאבי הלידה ובוחרות מראש ללדת בניתוח קיסרי.
אנו כנשים איבדנו את האמון בגופנו, איבדנו את הקשר עם הידע הקדום הנמצא בתוכה של כל אחת ואחת מאיתנו. הידע המולד הצרוב בבשר. גופנו הפך חלש, רפוי, שחוח, איננו מכירות את אברי הרבייה שלנו ובחברה הגברית שבה אנחנו חיות יש להם רק צביון מיני ותו לא. איבדנו את הקשר עם הירח, את ההיכרות עם מחזורי הטבע שמשפיעים עלינו כל כך. איבדנו את הקשר עם האמהות שלנו, עם הנשים שסביבנו עם אימא אדמה...
מעגלי הנשים שאיגדו בתוכם את הידע הרב שעבר מדור לדור פוזרו בהינף ידה של האינקוויזיציה והשאירו אותנו להתמודד כל אחת לבדה עם ההוויה הנשית מבלי שיהייה לנו הידע והתמיכה שהיו לאימהותנו העתיקות.
 
 בעידן הלידה הרפואית הפך החינוך ללידה לכלי בידי בתי החולים כדי למשוך אליהם נשים יולדות. כיום מקבלים בתי החולים סכום כסף נכבד על כל יולדת (כשלושה ימי אשפוז ובמקרה של ניתוח קיסרי יותר) ולכן נכספים לארח מספר יולדות גבוה ככל האפשר. בקורסי הכנה ללידה שמתקיימים בבתי החולים למדו הנשים שאישה אינה יכולה ללדת בעצמה ולכן היא זקוקה למדע ולטכנולוגיה.הטבע נתפס כאויב וכך גם האינסטינקטים הטבעיים. עד כדי כך עמוק השתרש חוסר האמון ביכולה של האישה ללדת בבטחה באופן טבעי שבסקר שבדק את העדפתן של הרופאות המיילדות בלונדון שהיו בתום תקופת הריון ללא סיבוכים מצא ש 31% מהן העדיפו ללדת בניתוח קיסרי מתוכנן. (אודנט).
ואולם , בתוך החושך החלו לנצנץ המון אורות קטנים, נשים רבות החלו לשאוף לחוות לידה אחרת והעזו להאמין שאפשר גם אחרת. אנשי מקצוע כמו אינה מי גסקין, מישל אודנט, גאנט בלאסקס החלו ללמד נשים לחזור ולהקשיב לגופן, והשיבו להן את הידע שאבד לפני שנים כה רבות....
זוהי אולי התשובה לשאלה מהו החינוך מחדש...מפני שחינוך ללידה היה פה אך נדרש חינוך מחדש, חינוך שיחזיר אותנו לאינסטינקטים שלנו, שילמד אותנו מחדש להאמין בגופנו, להאמין שהטבע ייצר אותנו כדי שניתן חיים, כדי שניתן לילדנו את האור...זוהי לידתה המחודשת של התודעה הנשית , של החיבור המחודש למקורות העתיקים.
ההכנה ללידה תפקידה לא רק ללמד אותנו איך ללדת, אלא גם איך פתאום להפוך לאמהות. בכל לידה שבה נולד תינוק נולדת גם אם, החינוך מחדש ללידה בא להכשיר אותנו לעבור את הטרנספורמציה הזו ולהפוך לאמהות, לתת לנו את הידע שפעם היה מגיע מאימהותנו הזקנות...איך אחרי תשעה חודשים שבהם נשאנו עימנו את ההריון אנחנו נפרדות מהבטן, מהחוויה של לחיות כשילדך חי בתוכך ולהפוך ברגע אחד לשני אנשים. נוכל להתכונן לרגע שבו נהפוך מבנות לאמהות.
קורס ההכנה ללידה הוא גם ההזדמנות לחקור את סיפור הלידה האישי שלנו (הלידה שבה נולדנו אנו) וללמוד מתוכו על עצמנו כשנים וכאמהות. מצבים שחוותה אישה כיילודה, של מצוקה בשלבי הלידה השונים, לידה מכשירנית או ניתוח קיסרי, היעדר הנקה מהאם, מתן תרופות וחיסונים וגמילה מוקדמת מדי עלולים לגרום להשלכות על האופן שבה היא תופסת את עצמה ואת היכולת שלה להתמודד עם מצבי סטרס. נשים שסבלו ממצבי סטרס בתקופה הפרינטלית יכולות לפתח סבילות נמוכה יותר לסטרס ולתגובות שליליות של מערכת החיסון ומערכת העצבים. מתוך כך נשאף בקורס ההכנה ללידה לחקור יחד עם האישה את חווית הלידה שלה וכך להתכונן טוב יותר ללידה הקרבה ובאה.
אחרי שנים רבות של התרחקות מהמודלים העתיקים של הלידה בסביבה נשית תומכת ומסורתית ושל אמונה בכוחה הבלעדי של הרפואה בתוך חדרי הלידה ישנה כיום מגמה של חזרה למקורות הכוח הנשי. ישנו הרצון והכוונה לשחזר את הידע העתיק של נשים שחיו בסביבה תומכת מוקפות בנשים שליוו אותן ועזרו להן במסעות הלידה וההורות שלהן. חזרה שכזו למקורות צריכה בהכרח להיות מלווה בחינוך מחדש שבא לעקור את האמונה שהאישה זקוקה לממסד הרפואי בכדי לחוות לידה טבעית בריאה ובטוחה. חינוך מחדש של הנשים להאמין בגופן, לדעת איך אפשר לעזור לגוף ללדת בדרך שבה הוא נועד ללדת, לחוות את הלידה ותחילת ההורות מתוך ההגשמה של הכוח הנשי, מתוך בחירה. להשתמש בבחינת החוויות האישיות כמו גם סיפור הלידה האישי ככלים להכנה לקראת חווית הלידה והאמהות. חינוך מחדש כזה פותח את הפתח לעיצובה מחדש של התודעה הנשית ולבנייה מחודשת של בסיסי הידע האדירים שהשאירו לנו אימהותנו העתיקות. עיצוב וארגון מחדש של הידע הזה והעברתו הלאה לנשים בעתיד. נפתח מחדש את ארגז הכלים העשיר שהשאירו לנו הנשים החכמות ונמצא בו את כל מה שיעזור לנו לחוות את חווית הלידה באופן טבעי, בטוח ומעצים. נחזור אחדי כל כך הרבה שנים אל הלהקה... אל הנשים.
*רוית פרידמן היא דולה, משתתפת בקורס המשולב להכשרת מדריכות להכנה ללידה ודולות בביה"ס אמנות הלידה ואם ליהונתן  שנולד בלידה טיבעית בבית חולים ולנעמי שנולדה בבית שלחו מייל לרוית ravitfree@hotmail.com

 
 

הרשמה לניוזלטר

קבלו עדכונים והטבות
כל ראשון לחודש למייל
דואר אלקטרוני
שם
 
לגיליונות קודמים
לאינדקס לידה - הגדול במדינה
כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש