www.leida.co.il   
 

מבוא לדמיון מודרך

 מאת: 

תמליל הרצאה של רותי קרני הורוביץ
בהרצאתי היום אתייחס לשלושה אספקטים של הדמיון המודרך. הראשון - היסטורי אנסה לענות על השאלה מי המציא את הדמיון המודרך; השני - מה הרציו שמאחורי השמוש בטכניקה זו; השלישי - התנסות חוויתית. במילים אחרות: בתוכנית היום יוגשו מזטים, ממתאבנים אפטייזרים, שאני מקווה שיגרו את התיאבון שלכם להשתמש בכלי שאני מוצאת כאפקטיבי ביותר לשינוי. שינוי מסוג מסויים מאד ומוגבל, שינוי מתוך היזכרות. הנחתי היא שאם לא היה לי מעולם זנב, יקשה עלי מאד להצמיח כזה. לעומת זאת, אם היתה לי בטן חטובה, או שלווה נפשית, אצליח בהשגתה.
אתעכב על ארבעה אנשים שהגישות שלהם מבליטות אספקטים שנראים לי מרכזיים בהבנת התיאוריה שמאחורי ההרפיה בדמיון מודרך. מאחר שGREAT MINDS THINK ALIKE ומאחר שאני מאמינה שאין מחשבות פרטיות, בחרתי בארבעה אלו משום שמיוחסות להם, אמירות או גילויים מסוימים, שיכולים לשפוך אור הן על הבנת השימוש בדמיון מודרך בהקשר התקופה שבה פעלו והן על מפתחות מסוימים שעשויים לפתוח אצל כל אחד מאיתנו את הדלת למעיינות הבלתי נדלים של הפוטנציאל, או במילים אחרות, כל מה שתדמיינו שאתם רוצים להשיג. שמותיהם: אנטון פרידריך מסמר,אמיל קואה, חוזה סילבה וחיים אורון. בחרתי להתמקד בהם משום שהם מייצגים תקופות ופנים שונות ומעוררות למחשבה על אודות השימוש בכוח המחשבה כתועלתי לגרימת שינויים פיסיים רצויים. לאחר הגשת המתאבנים, נתקין לעצמנו מזגן, לרגל הקיץ, ונעבור לקינוח. הרפיה.
קואה: כל היפנוזה היא היפנוזה עצמית, הדמיון חזק מהרצון
לדמיין את התוצאה ולא את התהליך (ואין לומר לא)

אנחנו משתמשים בדמיון שלנו מספר רב של פעמים ביום. בכל פעם שאנו מביטים בשעון, אנחנו מדמיינים מה היינו צריכים לעשות בשעה זו או מה נעשה בזמן הקרוב. בדרך כלל אנחנו משתמשים בדמיון שלנו ככלי לדחיקה, ההיפך מהרפיה. כשאנחנו צופים בתמונות קשות בתקשורת אנחנו לא יכולים לאכול, הדופק שלנו מוגבר, כשאנחנו רואים תמונות של אוכל נהדר, נוצרת בנו תחושת רעב פיסית ברורה - הבטן מקרקרת.
.
רקע היסטורי
להלן אנסה לבנות חוט קוהרנטי שידגים איך התפתח רעיון השימוש בדמיון מודרך בשתי המאות האחרונות. ברור לי כי המודל שאנסה לצייר הנו חלקי, וכי אני גורמת עוול הסטורי לאנשים שהיו בין פורצי הדרך. כידוע, רעיונות נולדים בו-זמנית אצל מספר מוחות, אך המודל השרירותי שלי ידגים אפשרות אחת.
הנחת עבודה: 1. כולנו סובלים מדחק שאינו בריא המתבטא ביציבה, סימפטומים
פסיכוסומאטיים
2. כולנו רוצים לוותר על תוצאות בלתי רצויות של הדחק
3. דמיון חוויה מסוימת גורם להיערכות גופנית מתאימה
4. מדדים שזמינים לכולנו: נשימה ודופק
5. כולנו רוצים להשיג את מה שיש, בזכרוננו. להסיר מסכים
מבנה ההרצאה: מבוא לדמיון מודרך - מסמר (בריאות הפרט תלויה ביכולתו למגנט אליו נוזל חיוני בלתי נראה), קואי (אוטוסוגסטיה, הרצון נחות מהדמיון, התרכזות בתוצאה ולא בתהליך), סילבה (שיטת סילבה לשליטה שכלית), לואיז היי (אמירות חיוביות), שאקטי גווין (להפוך לצינור פאסיבי) וד"ר חיים אורון (פסיכוקיברנטיק הדק-חום וקור) מקורות, יישומים
נושא זה מצוי בין הגבולות של רפואה, פסיכולוגיה, עידן חדש ומיסטיקה, נושא שנרדף במאה הקודמת וכיום מחלחל לאקדמיה

הגיאוגרף המוכר כראשון שהכיר בארצות הבלתי נראות של ההכרה הוא פרויד, שהתייחס למניעים ההתנהגותיים כאל יציריה של שכבה אחרת של ההכרה, ששונה מזו היומיומית הרגילה. פרויד חילק את היבשת החדשה לשתי ארצות. התת-מודע, הסמוכה ליבשת המודע, היומיומית, המוכרת והרגילה, והלא מודע, שרחוקה ממנה עוד יותר.
ההכרה ביבשת הבלתי מודעת, היתה מהפיכה תפיסתית שהכתה גלים רבים.
גיאוגרפים נוספים שחקרו את היבשות הלא מודעות הם יונג, שהגדיל והמשיך את המחקר אל עבר האוקיינוס של תת המודע הקולקטיבי. משם כולנו באים, ולכן אין מחשבות פרטיות. גיאוגרף אחר, הוא חוזה סילבה, שפיתח את ששיטת סילבה לשליטה שכלית.

מוח שמאלי מוח ימיני
הגיוני אינטואיטיבי
שכלתני רגשי
קווי מקרי
מדעי אמנותי
מנתח יצירתי
מילולי מוסיקלי
סדרתי בו-זמני
כפוף לחוקי הזמן על-זמני
זכרי נקבי
הכרה מודעת תת-הכרה(הכרה בלתי מודעת)
שלבי ההרפיה האפקטיבית (סילבה)
להיכנס למפלס אלפא תוך ספירה יורדת
לדמייו את המצב הרצוי
לצאת למפלס ביתא תוך עיגון תועלות האלפא
שלבי ההרפיה הפסיכוקיברנטית (אורון)
הרפית הגוף בעזרת נשימות עמוקות תוך כיווץ והרפיה של השרירים
בניית סביבת חלום מלאכותית: יצירת בועה סטרילית/ תחום מוגן/ מעגל הגנה/מקום שלו
ייצוב מד מהירות שיורד מעשרים לעשר
עיגון והעמקה של סביבת החלום המלאכותית - הפניית תשומת הלב לפרטיה
(ציור ע"ג המסך הפנימי)
היזכרות : דליית התועלת המבוקשת מתוך אוקיינוס האפשרויות (הכוונה/אנרגיה/עצה/הכתבת השינוי המבוקש - ציור התוצאה ולא התהליך
הכנה ליציאה ועיגון התועלות לכל רבדי ההכרה (כשאגיע לעשרים אפקח את עיני וארגיש טוב, נינוח רענן ובריא, כל חושיי יתחדדו, אהיה נלהב ונמרץ יותר מתמיד, ארגיש טוב יותר מאי-פעם)
יציאה מסביבת החלום תוך שימור התועלות (פקח עיניים וחשוב: אני ערני מאד עכשיו, מרגיש רענן ובריא
אנטון פרידריך מסמר, נולד גרמניה ב- 1734 כאחד מתשעה ילדים בבית דל. בחינוכו נרשמה מגמה דתית חזקה, התחיל ללמוד לקראת הכמורה אך עזב לטובת לימודי רפואה אותם סיים בגיל שלושים ואחת באוניברסיטת וינה. בעבודת הדוקטורט שלו השתמש במושג גרביטציה חייתית שלימים הפכה למטבע שטבע "מגנטיזם חייתי" בתארו השפעה אוניברסלית על בני האדם.
טען שנוזל מסתורי, דק כמעט כמו אד שאינו נראה, מחזיק את הכוכבים במסלולם ואת האדם בקו הבריאות. חיוני לשמירה על הבריאות. בהיעדרו, נעשה האדם חולה, והריפוי הוא למגנט חזרה את הנוזל החיוני אל האדם בשיטות ייחודיות. השיטה היתה: במרכזו של חדר הושמו דליי אלון בגובה חצי מטר, ובתוכם חלוקי אבן ובקבוקים מלאי מים שהיו "מגנטיים". מתוך פתחים בדליים יצאו מוטות עץ בצורת "ר" ובהם החזיקו החולים, רובם נשים, שישבו מסביב. בהוראת מסמר, החלו הפציינטים להקיף את הדלי תוך כדי שהם קשורים בחבל האחד לשני, ומסמר, בגלימת משי סגולה בהירה, ניצב מעל הקבוצה, מנופף שרביט מגנטי וגורם להם לשיר בקול חדגוני. רבות מהחולות דיווחו על שיפור במצבן.
הפקולטה לרפואה בוינה החליטה לצאת למאבק נגדו ומינתה ועדת חקירה עקב תלונות על ניצול תומתן של המטופלות. הוועדה לא הגיעה לתוצאות חד משמעיות, אבל מסמר סולק מוינה, ובאותה הזדמנות נטש גם את אשתו ועקר לפריז. הוא התאים לפריז של סוף המאה התשעה-עשרה כמו כפפה ליד. אישיותו הכריזמטית, ומרכז הריפוי שלו שהתחבב על מטופליו האמידים הפכו לאופנתיים מאד. מארי אנטואנט פרשה עליו את חסותה, כמו-גם המרקיד דה-לאפאייט. המגנטיזם החייתי הפך לנושא שיחה חביב בטרקליני החברה הגבוהה בפריז.
אך גם בפריז התעקשה הקהיליה המדעית על מינוי ועדת בדיקה, שחבריה הגיעו למסקנות דומות לאלו של ויה, אם כי אושר כי כמה ממקרי ההחלמה הי אמיתיים. ההצלחות יוחסו לשינויים בעקבות היסטריה ופעולת הדמיון. ראש ועדת החקירה, בנג''מין פרנקלין, שליח אמריקני לצרפת.
מעבר לממצאים המצופים בנוגע לאי הימצאם של דפקים או השראות חשמליות במוטות דליי האלון, הרי שלראשונה הכיר הממסד הרפואי בהשפעה מדידה של פעולת הדמיון על הגוף.
אמיל קואי, יוצרה של אסכולת ננסי השניה. פעל בסוף המאה התשע-עשרה. רוקח שלמד מאנשי אסכולת ננסי הראשונה ובשנת 1885 נחל הצלחה מרשימהה בריפוי אשה שלא הצליחה לעכל מאכלים, אלא הקיאה אותם מיד. כשש-עשרה שנים עסק בריפוי היפנוטי עד שהכיר שכל סוגסטיה יסודה בשכנוע עצמי, כלומר אוטוסוגסטיה. לא הרופא הוא המהפנט את הפציינט, כי אם הפציינט עצמו. וזהו הכלל העליון בהבנת ההיפנוזה, לדעתו.
הכלל השני: חוק המאמץ ההפוך, שניסח בידי בודואין. קואי אמר: הדמיון עדיף על הרצון (דוגמאות: אופניים ואבן נגף. אם אנו רואים אבן בדרכנו ומתרכזים בו זמנית בה וברצון שלא להתנגש, דווקא נתנגש, כי התמונה שאנו מדמיינים הכי חזק היא של התנגשות) . חינוך הדמיון חשוב מחינוך הרצון כל אחד מאיתנו נושא בתוכו את תמונת חייו המשתקפת אליו כמראה במציאות. בכך הקדים את זמנם של חלוצי השימוש בדמיון מודרך בעידן החדש כמו שאקטי גווין ולואיז היי. חינוך הדמיון חשוב יותר מחינוך הרצון כך שגם אמירה כמו אתה עצל לילד שלא הכין שעורים, עלולה לטעת במוחו תמונה עלובה שתתגשם. כך, הניח שמחלות רבות יסודן בדמיונות ובציורים נפשיים המשעבדים את הפציינט אליהם.
לדעתו של קואי, אמירות שליליות דוגמת אני לא רוצה להשמין, נוטעת בדמיון תמונת עצמי שמנה שמגשימה את עצמה בסופו של דבר. קואי הקדים את זמנו, אם כן, גם בהבנת חשיבותה של החשיבה החיובית.
חוזה סילבה פועל במהלך המאה הזו. אם עד למחצית המאה הנוכחית שלטה הגישה הביהביוריסטית, לפיה המוח הוא "קופסה שחורה", ולפיכך כל מחקר של התהליכים שקורים בו אינו מדעי, ואם רוצים לשנות התנהגות יש לשנות את הגירוי (גירוי-תגובה) הרי שבמחצית המאה הזו התרחשה המהפיכה הקוגניטיבית שכבר מעיזה לחקור תהליכים בתוך המוח עצמו כמו עיבוד, רכישת שפות, למידה וזכרון. על רקע זה, ממצמיח חושה סילבה את שיטתו. כדאי להזכיר גם את הופעת המחשבים ששימשו כמטאפורה נוחה לתהליכים מחשבתיים.
סילבה פיתח קורסים מצליחים ברחבי העולם לשליטה שכלית עם יישומים למנהלים. שיטה זו מתבססת על גיאוגרפיה שונה במקצת, שנרשמת באמצעות מכשירי אי.אי ג''''י, שקוראים את גלי המוח. סילבה מזהה את המפלס הנוח כמפלס אלפא, המתאפיין בהרפיה עמוקה, ושניתן להגיע אליו בעזרה דמיון מודרך. מאחר והמניעים להתנהגותנו מצויים בשכבה עמוקה זו, מעניקה שיטת סילבה לתת המודע התניות חיוביות בנוסח "אני מרגיש יותר ויותר טוב". ועוד מילה על המפלסים השכליים: מצב הערות הרגיל שלנו מתאפיין בגלים מסוג ביתא, ואילו מקצב התיטא מאפיין תופעות של רוגז, כשלוקחים לילד צעצוע שהוא אוהב מהיד, אבל גם למבוגר, כשנערה יפה מפסיקה פתאום ללטף גבר, ולהיפך, בלי סיבה נראית לעין. מעניין לציין שתופעת הפסיכוקינזיס מלווה בהופעה של מקצב התיטא, כאילו הסערה הרגשית שנגרמת עם ההתרגזות, כשהאדם מאד נסער, הסערה כאילו ניתקת מהגוף שחווה אותה ויכולה להזיז עצמים שנמצאים שלא בטווח היד הקרוב של מי שחווה אותה. מבחינה מספרית, מה שמאפיין את המפלס הזה, מפלס תיטא הוא המספר ארבע, הלב פועם ארבע פעמים בשניה שזה מאתיים וארבעים פעימות בדקה, והגל הנמדד עצמו פועם בקצב מתואם עם פעימות הלב ופועם ארבע פעימות בשניה.
ד"ר חיים אורון מועל משנות השמונים בישראל בשיטה שנקראת פסיכו קיברנטיקה. טוען שהמוח האנושי פועל כמכשיר רב עוצמה שהמתקדמים שבמחשבים אינם מגיעים לאפס קצהה של יכולתו. עם זאת, נוח להשוות את המוח למחשב בשל שיטות דומות של שימוש בזכרון, לטווח קצר וארוך, עם זאת המחשב הוא טורי בעוד שהמוח הוא מקבילי ויכול לחשב בו-זמנית מספר רב של חישובים.
המוח שולט על המערכות השונות בגוף באמצעות מערכת העצבים בדרך המזכירה מעגלי משוב ובקרה. מערכת המשוב פועלת כך שבכל שלב היא מקבלת היזון חוזר על מצב המערכת ובהתאם קובעת את המשך דרך פעולתה. לדוגמא יד לדוגמא תרמוסטט. תורת הבקרה והשליטה של מערכות משוב ובקרה פותחה משנות הארבעים ע"י המתימתיקאי נורברט ויינר מMIT ובהתבסס על תיאוריה זו פותחו מערכות מתוחכמות דוגמת טילים מונחים המתבייתים על מטרה, כלי טיס מחשבים מסוימים ואף שיטות ניהול מודרניות כMBO. פרופ'' ויינר השתמש במושג קיברנטיקה כדי להגדיר את תורתו. מעניין שהמיל מקורה בשפה היוונית ומשמעותה קברניט
לפי אורון, בשעה שהאדם ישן, פותחת לו תת ההכרה שער שדרכו היא משדרת לו את צפונותיה. אם היה האדם יכול לנצל דבר זה בדרך ההפוכה, ולשדר לתת הכרתו את רצונותיו, מסוגל היה לרתום את תת- ההכרה לתועלתו, ולא היה גבול להשגיו.

גלשו למאמר מבוא ליוגה