www.leida.co.il   
 

דמיינו שאתם צריכים ללמוד עכשיו יפנית - על התפתחות השפה בשנה הראשונה

 מאת: תמר בש, קלינאית תקשורת, MS

דמיינו לעצמכם שאתם צריכים ללמוד עכשיו יפנית, סוואהלית או איסלנדית או כל שפה זרה אחרת שמעולם לא שמעתם, וזאת בלי ספר לימוד, בלי שילמדו אתכם מפורשות איך השפה "עובדת", אלא רק על ידי שנזרקתם פתאום לתוך קהילה דוברת אותה שפה. עכשיו דמיינו שהגעתם למצב הזה בלי לדעת אף שפה קודם לכן, ובלי לדעת מהי שפה, על כל המשתמע מכך. עכשיו הוסיפו על כך שהקוגניציה והמערכות הגופניות שלכם לרבות השמיעה, הראיה ושרירי הפה אינן בשלות ושאינכם מסוגלים עדיין לחקות ולהפיק את מה שאתם שומעים. ועוד כהנה וכהנה מגבלות ומכשולים לכאורה העומדים בפניכם... חשבו על הדרך הארוכה להפליא שעושה התינוק מהיוולדו חסר ישע לתוך עולם חדש וזר, ועד, נניח, יום הולדתו הראשון - אז הוא מסוגל (בין היתר) להביע כוונות מגוונות בבהירות וביעילות מרשימות באמצעות ג`סטות, הבעות פנים, קולות ומלמול, ואולי אף מילים, ומבין את כוונותיכם ועשרות מילים. מופלא הדבר, שתינוק מצליח בזמן כל כך קצר ללמוד לתקשר, להבין שפה, ולהפיק את צליליה. למעשה, התינוק כלל לא מוגבל, אלא להיפך: הוא מוכשר במיוחד לעניין הזה, ויש לו יתרונות רבים (עלינו, המבוגרים) בתחום.

נולד ומוכן ללמוד


מהרגע שהוא נולד, התינוק מוכן ללמוד לתקשר. פיזיולוגית, טווח השמיעה האופטימלי שלו הוא הטווח של קול אנושי, כשהוא מעדיף את קול אימו ששמע בעודו ברחם. גם הראייה היא טובה ביותר במרחק שבו מתרחש באופן טבעי עיקר האינטראקציה עם המבוגר המטפל. הוא נמשך ומתעניין במיוחד בפנים אנושיות, בעיקר העיניים, ודי מהר מבסס קשר עין עם המטפל בו. הכל מכוון למפגש הזה, כאילו התינוק קורא כולו: תקשרו איתי, למדו אותי לתקשר! וכך אכן קורה: באופן אינסטינקטיבי, המבוגר המטפל מתייחס אל התינוק כאל פרטנר תקשורתי, ומעודד בהתנהגותו את התפתחות התקשורת והשפה.

היכולת התקשורתית קודמת לשפה (שהיא האמצעי בה אנו מתקשרים), היא הבסיס לשפה, ותנאי להתפתחותה. במהלך השנה הזו, התנהגות התינוק הולכת ונעשית רצונית יותר והיכולות התקשורתיות הולכות ומשתכללות. החיוך הרפלקסיבי נעשה סלקטיבי וחברתי. קשר העין הולך ונעשה מכוון יותר, מדוייק יותר וממושך יותר. במחצית השניה של השנה, הוא מתחיל להיות מודע להשפעה שיש להתנהגות שלו על הסביבה והוא נהנה מהשליטה הזו. ההדדיות הולכת ומתפתחת: בחיוכים הדדים עם המבוגר, ב"משחק קולי" שבו כל אחד מפיק קולות "בתורו", אחר כך בהשתתפות ברוטינות ובמשחקים פשוטים. הוא מתחיל להצביע על חפצים ואנשים בסביבה כדי למשוך אליהם את תשומת לב המבוגר, לעיתים קרובות בליווי קול (אה-אה-אה...), ומפתח את היכולת לעקוב אחר המבט של האחר.

השפה ומיומנויות תקשורת אחרות


השפה לא מתפתחת לבדה, אלא בד בבד וביחסי גומלין הדוקים עם מערכות חיוניות מורכבות אחרות המשפיעות על התפתחות השפה ומושפעות ממנה: המערכת המוטורית, הקוגניטיבית, החברתית-רגשית, השמיעתית, הנוירולוגית. כך למשל, המוטוריקה קובעת את היכולת להפיק קולות: נחוצות יכולות מוטוריות מסויימות על מנת להפיק קולות וצלילים שונים.

גם לתפיסת השפה שלו התינוק "מוכשר" במיוחד: הוא קולט מאוד מוקדם את תכונותיה המיוחדות של השפה שהוא חשוף לה -הצלילים המרכיבים אותה, הרצפים הצליליים המקובלים בה, הגבולות בין מילים, הקצב והאינטונציה בהם משתמשים דובריה- ומפתח רגישות מיוחדת אליהן. הוא שומע, מקשיב, ולומד על השפה זמן רב לפני שהוא מבין אותה (ולכן, בין היתר, חשוב לדבר עם התינוק מההתחלה!). בד בבד הוא עסוק מאוד בלימוד הקשרים בין כל האמצעים התקשורתיים שהוא חווה, כולל קולות, ג`סטות, הבעות, צלילים, צירופי צלילים, ומילים, והמשמעויות של אלה.

לא רק מקשיב


התינוק לא רק מקשיב אלא גם עסוק בהפקת קולות וצלילים בעצמו. בחודש הראשון הוא מפיק קולות לא רצוניים ורפלקסיביים בעיקר, כולל בכי וקולות הקשורים באכילה וברפלקסים של הפה. אחר כך מופיעים קולות אחוריים (הדומים ל-coo ו- gooוהנובעים מהמנח של התינוק על הגב), ומעין תנועות עמומות, לא ממש "שלמות". כשהוא מסוגל מבחינה מוטורית לייצב ולהחזיק את הראש, ולהישען על הידיים, הוא מתחיל להפיק צלילים "קדמיים" כמו "מ","ב","פ","ד", ו"ת". הוא מתחיל לצרף את הצלילים האלה לתנועות, ולמלמל. למילמול תפקיד משולב - תקשורתי, שפתי ומוטורי. התינוק נהנה לחוות את הפעולה של איברי ושרירי ההיגוי ולשמוע את עצמו. המילמול גם ממלא תפקיד חיוני בתרגול הדיבור. במחצית השנייה של השנה, המלמול הולך ומתרחב, ונעשה בהדרגה מגוון יותר ואף דומה יותר לדיבור ולשפה של הסביבה. בתחילה ההפקות מורכבות מ"הכפלות" של הברות כמו dada, nana. מאוחר יותר הוא מורכב מהברות שונות כמו bidi, bana. בהמשך התינוק מנסה לחקות הברות ומילים. הוא גם יתחיל להשתמש ב"שפה" משלו, ה"ז`רגון" , רצף הברות ("ג`יבריש") המתאפיין באינטונציה הדומה לזו של השפה הנרכשת.

המילה הראשונה


לקראת גיל שנה, הבנת השפה מקדימה את יכולת ההבעה. ברור לנו שהוא מתחיל להבין יותר ויותר את הנאמר לו. הוא מפנה מבט אל אנשים וחפצים מוכרים כשמזכירים את שמם או כששואלים אותו, "איפה...?", נענה לבקשות פשוטות ומוכרות, כגון "כפיים", וכו`.

מקובל לומר שה"מילה הראשונה" מופיעה סביב יום ההולדת הראשון. כדי שתיחשב "מילה", ההפקה הזו לא בהכרח נשמעת כמו הגירסה הבוגרת של המילה. מה שחשוב הוא שהתינוק משתמש בצירוף מילים מסויים באופן עקבי כדי לסמן כוונה מסויימת. גם אם הוא קורא ל"בקבוק" "תו", למשל, אך מפיק באופן עקבי את הצירוף הזה כשברור שכוונתו לבקבוק, זוהי "מילה".

סיכומו של דבר, לתינוק יכולות מולדות מרשימות המאפשרות לו לתקשר וללמוד שפה בזמן קצר יחסית. יש לזכור שקיימת שונות רבה בין ילדים גם בתוך "טווח הנורמה", כשלכל ילד הקצב שלו בהתפתחות מבחינת גיל הרכישה של כל שלב ואורכו של שלב ושלב בהתפתחות. אולם הרצף ההתפתחותי של רכישת השפה הוא אוניברסלי, דומה בכל השפות ובכל התרבויות. לכן מקובל היום לחשוב, שקיים מנגנון מולד המאפשר לימוד שפה ראשונה. מצד שני אין ספק שגם החשיפה לשפה (הסביבה) הכרחית.

הורה ולא מורה


כיצד נוכל אנחנו ההורים לעודד את רכישת התקשורת והשפה?

כהורים אנו מסייעים באופן טבעי בהתפתחות התקשורת על ידי כך שאנחנו מתייחסים לתינוק כאל יצור תקשורתי כבר מההתחלה. אנו מייחסים לו כוונות תקשורתיות עוד לפני שהוא בכלל מודע להשפעה של מעשיו על הזולת. הוא בוכה, לא כדי לתקשר אלא פשוט כי יש לו צורך ביולוגי לבכות -- אנחנו מזהים את "סוג" הבכי (רעב? אי נוחות?) ומגיבים בהתאם. הוא מחייך מתוך רפלקס, ואנחנו מתמוגגים, מחייכים חזרה שבעתיים. כשהתינוק מפיק קולות, אנחנו עונים לו, וכך גם מראים לו שאנחנו מקשיבים לו וגם מלמדים אותו על לקיחת תורות בדו-שיח. עם הזמן הוא מתחיל להשיב "בתורו". בתוך כך נסללת הדרך להדדיות של דו-שיח אמיתי.

הקשיבו לתינוקכם, ודברו איתו. שימו לב במה הוא מתעניין, עקבו אחרי מה מושך את תשומת הלב שלו, ודברו איתו על כך. דברו על מה שקורה כאן ועכשיו, בשפה פשוטה ולא עמוסה, על מה הוא רואה ומה הוא עושה. הדיבור האינטואיטיבי המוכר של האמהות (שזכה לכינוי " "motherese באנגלית) מתאפיין בשימוש במשפטים מאוד קצרים ופשוטים, אינטונציה מוגזמת עם עליות ומורדות חדים, טון "גבוה" יותר, והרבה חזרתיות. מחקרים הראו כי לדיבור כזה יתרונות לגבי התינוק, בין היתר בכך שהוא מושך את תשומת ליבו, ומסייע לו להבין את המסר שבנאמר.

מסגרת טובה במיוחד ללמידה תקשורתית ושפתית היא בתוך סיטואציות מהנות, שיש בהם צפיות וחזרתיות. לא סתם שיחקו דורות על דורות של אמהות עם הילדים במשחקים המשלבים שירים ותנועה וברוטינות שבהן יש חזרתיות של שפה ותנועה. בפעילויות כאלה ברור מה תפקידו של כל צד והתינוק יכול לצפות מה הולך להתרחש. גם ספרים מהווים כלי מצוין להעשרת השפה - אפשר להתחיל מוקדם ככל שרוצים, בוודאי מהרגע שהתינוק יכול לשבת ולהתבונן. מומלץ לדבר! לקרוא יחד! לשחק! לשיר!

וחשוב לזכור: התפקיד שלנו כהורים הוא לא להיות מורים. חשוב להעביר מסר שהתקשורת היא דבר טבעי, מהנה, חיובי. זה לא משהו מלחיץ, לא מטלה, לא תירגול, לא תחרות. אין צורך להגיד לילד "תגיד..." או להציף בשאלות אינספור. כן רצוי ליצור סביבה עם עושר שפתי המשתלב באופן טבעי בחיים.

תהנו!

תמר בש היא קלינאית תקשורת (בעלת תואר שני בהפרעות בתקשורת מאוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, 1999) מומחית לגיל הרך, בעלת ניסיון רב בארה"ב ובישראל, באבחון ובטיפול בילדים עם מגוון רחב של קשיי דיבור, שפה ותקשורת, הדרכת הורים ומתן הרצאות. טלפון: 0525-976725