www.leida.co.il   
 

רוקדת יולדת בלי בושה

 מאת: ליאת דרור

שמי ליאת דרור, מאז ומתמיד אהבתי לרקוד, מילים נראו לי לעיתים קרובות מיותרות לגמרי
דרך הריקוד התחברתי להוויה שלמה ומלאה שהיה בה שקט רב והרבה יופי.

לאחר זמן מה הפכתי את אהבתי למקצוע ויחד עם בן זוגי לחיים יצרנו את "דירת שני חדרים" שזכתה להצלחה רבה וסללה את דרכינו האומנותית, לאחר זמן הקמנו להקה, המשכנו ליצור עבודות רבות. "אינתא עומרי" dance of nothing" לקחו אותנו אל רחבי העולם ופתחו בפנינו דלתות רבות.

במקביל לאותו זמן נולד בני הבכור, את שנותיו הראשונות עשה עמנו בדרכים, המשכנו ליצור ולהופיע אך דבר מה החל לחלחל בי ותחילתו של שינוי הגיע אל חיי.

כאשר התחלתי את דרכי בעולם המחול הדרישה מהגוף כרקדנית הדחיקה ומחקה לחלוטין את הצרכים הגופניים שלי כאישה, מתוך הנתק הכמעט בלתי אפשרי הבנתי כי ניתן להצמיח ולחבר בתוכנו תנועה שונה לחלוטין שתומכת הן ביכולת המקצועית והן בגוף האישה.

לעיתים הדרישות החיצוניות חזקות עבורנו הרבה יותר מהקשבה אל הגוף, איך הדברים נראים כלפי חוץ, מה עליי לספק לעולם החיצוני, מה עליי להוכיח, מהו הקצב המכתיב את מעשיי,
ללא ספק הריון מעלה איתו שאלות רבות, אחת התחושות הראשונות שנשים רבות חוות היא ויתור, עלינו לוותר על מה שהכרנו עד לאותו רגע על מנת להקשיב לשינויים שמתרחשים בתוכנו, כאשר יש לנו את האומץ להקשיב לשינוי נקבל כמתנה את צידינו הנשי.
קודם כל הסכמה לקבל את המשקל, קבלת הכובד, המלאות, השפע, לראות את הקצב המשתנה, איטי יותר, זהיר יותר, לאפשר לעצמנו להנות מגודל החזה, ממעגליות הבטן, לאהוב את עצמנו בתוך יופיינו החדש.

מהריוני הראשון אני זוכרת את הגאווה, החיבור לילד הצומח בי הביא אותי להיות מלכה, העולם הפך למקום נפלא והתהלכתי בתוכו בעוצמה שלא הכרתי עד לאותו רגע,
המלאות והשפע התקבלו בתוכי בברכה באופן אינטואיטיבי היה בי חיבור חזק להפליא באופן פרקטי
לא ידעתי דבר, החיבור היחיד היה דרך הגניקולוג שאליו הלכתי והוא שהפנה אותי אל בית חולים הקריה,
בדרך לא מובנת עדיין קרה נס עבורי המיילדת שילדה אותי נשארה מחוברת איתי בדיוק לאותה נקודה ללא כל התערבות רפואית, בחדר היינו מבחינתה רק שתיינו, היא הייתה איתי במובן העמוק ביותר, תמכה, שמרה, והגנה,
דרך בני הבכור למדתי להקשיב אחרת, כך גם לקבל את האומץ לוותר על מה שנחוץ על מנת לסלול דרך אמיתית ונכונה עבורי, תוך חצי שנה ויתרתי כמעט לחלוטין על עולם הרפואה הקונבנציונאלי והתחילה להיפתח עבורי דרך חדשה, כך גם לא ניתן היה פשוט להמשיך בדרכי המקצועית הדרך בה רקדתי החלה להשתנות.

מהו מקור לתנועה, לריקוד, מאין אנו לוקחות את הכוח, מה מעקב את היכולת לנוע בחופשיות ובעיקר כיצד להישאר נוכחים
בין הריקוד ללידות החלו יחסי גומלין של למידה ותמיכה, להרגיש נוח, ללא בושה, היא המפתח כיצד לנוע בחופשיות ממצב למצב, כיצד לאפשר לגוף להשתנות עם הכאב, עם הצירים, לא להיתקע מתוך בהלה אלא ללא שום קשר לדרישות חיצוניות להיות קשובות ולזרם עם צרכנו באותו רגע ממש, אנו יכולות לרקוד את הלידה ולאחריה להצמיח עמנו אל חיים חדשים מחוברים ועמוקים יותר, צריך הרבה אומץ להיות מה שאת בתוך ריקוד חייך ובאותם רגעים לדעת גם כיצד להוביל את בן הזוג אל תוך עולמך,
לקבל אהבה, תמיכה, חום ולעיתים הרבה עזרה פרקטית.
אישית, למדתי לרקוד אחרת וללדת אחרת לאפשר לדברים להשתלב לתוך רקמה עדינה ברכות רבה.

ויתור, חולשה, הרפיה, בושה, הזדקקות קיבלו מימד שונה בתוך תנועת הגוף ולימדו אותו את עוצמתו.
כאשר עמדתי ללדת את בני השני ידעתי הרבה יותר והתחלתי בעזרת מיילדת להתכונן ללידת בית אלא שמסיבות שונות זו לא התקיימה, באיזשהו אופן האכזבה עתה הייתה קשה הרבה יותר, הבנתי כי בין לא לקבל את עולם הרפואה הקונבנציונאלי לבין לברוא עולם שמקיים בתוכו אמון, תמיכה, אומץ, עדיין המרחק עצום וכך לאחר לידת בני השני יצרתי שינוי פיזי בחיי, עברנו למיצפה רמון והקמנו את האנגר אדמה.
ההאנגר אפשר ומאפשר לי לחבר באופן מעשי בין הריקוד ההוצאה לפועל לבין טיפול והקשבה לצרכי הגוף, כיצד לבנות לעצמנו בית תומך בתוך גופינו.

למדתי לעבוד באופן שונה עם עצמי ועם אחרים, ליצור מקום מאפשר, להעניק הזדמנות ללא לחץ ללא שפיטה, להתחבר אל הידע הטבעי שמצוי בנו ולעיתים קרובות הולך לאיבוד בתוך מערכות לחצים, מערכות יחסים ובתוך נורמות כביכול מקובלות.

הקושי לעיתים רב, הצורך להיפרד מכל כך הרבה הסכמים, ביטחונות, התמכרויות, אנשים אהובים,
לעיתים בלתי נסבל אך בדיוק כמו בריקוד וכמו בלידות, היכולת להתבונן אחרת באי נוחות בכאב היוו מפתח להוויה חדשה כיצד להרפות, לוותר על החזקות, כיצד לקיים רכות כמצב קיומי,
זהו שינויי עצום בתפיסת עולם, עולם שהידע הנשי כמעט לא נגיש בו

דווקא היו אלו שני בניי שלימדו אותי צעד אחר צעד את הנשיות, האמהות, החמלה, הם גם הביאו את היכולת המקצועית שלי למצב של הכרה בין לאומית, ללא כל סתירה בין השניים.
פה במדבר נולדו שתי בנותיי, הן נולדו בתוך הבית שהכנתי עבורן כמו קן, המידע שצברתי הפך לפרקטיקה, עתה למדתי את אחד השיעורים הכואבים של חיי מהי משמעות העמוקה של תמיכה,
בתוכי תמיד היה האומץ והאמונה מעולם לא פקפקתי ביכולתי ללדת ברכות בביתי אלא שעתה למדתי איך לא לאפשר לאיש לחדור ולקלקל לא בחרדות, לא בבהלות, לא בספק, יצרתי בית שבו למידע שבי היה ערך עליון,
היכולת להשאיר מרחב שקט ובטוח שבתוכו אין החזקות, אין בושות ובעיקר הוא נשמר כמרחב מקודש שהיכולת להיות נוכח בו מתוך אמונה שלמה נשמר כל העת.
לידת ארבעת ילדיי העניקה לי מידע עצום והעשירה את חיי בצורה ממשית.

כאן גם החלו להתקיים יחסי גומלין בין הריקוד, המופעים, היצירה, לבין הצרכים הנשיים כשההריון והלידה במרכזם.
האופן שבו רקדתי ועשיתי כוריאוגרפיות עם אנשים אחרים תמך באופן ישיר בחיזוק והעצמת הגוף, כיצד לרקוד ללא סבל וכאב וכיצד ללדת ללא סבל וכאב, מצאתי את מהות ההרפיה, מציאת הכוח הנכון מתוך הרפיה ללא הפעלת שרירים.

שני בניי נולדו בתל-אביב, בנותיי נולדו בביתי במצפה רמון, לימדתי את עצמי ללדת ברכות, בפשטות ללא התערבות חיצונית הן של רופא, הן של משככי כאבים והן של הרבה אנשים אהובים.

יכולת ההרפיה הרחיקה בהלות ולימדה את הגוף לקבל את עומק הפחדים.

החזרה למקום טבעי פשוט אינו מובן מאליו כלל, לחיות מתוך אמונה זוהי דרך שמחייבת הרבה משמעת ודיוק זוהי הדרך לעצמאות, לאפשר לריקוד לזרום לעולם ללא שפיטה מתוך הכרה מלאה בכוחנו כך גם באופן בו אנו יולדות את ילדינו, לפנות מקום אמיתי לכאב כך שהוא הופך לעוצמה, ללידה, ליצירה ללא צורך לטשטש אותו, להכהות, להדחיק, להפוך עצמנו לנשים שמחות, שקטות, מסופקות.


לאתר של ליאת דרור

שלחו אימייל לליאת דרור