www.leida.co.il   
 

סימבוליזם וטקסיות בלידה המדיצינית המערבית, או הלידה כטקס מעבר

 מאת: *רותי אורנוי

טקס הוא סדרה קבועה מראש של פעולות סמליות החוזרות על עצמן ומתבצעות בדרך כלל בסביבה מיוחדת. עיקרו של הטקס הוא התוכן הסמלי החבוי במעשה. מטרת הטקס היא להביא לתיאום בין מערכת האמונות של הפרט לבין זו של החברה. טקס מעבר הוא טקס, או סדרה של טקסים, המעבירה את הפרט ממעמד חברתי אחד לאחר. כך למשל המילה הופכת את הזכר מ"לא יהודי" ל"יהודי", טקס נישואין הופך את הפנויים לנשואים, טקסי חניכה מעבירים את הנער ממצב של "לא בוגר" ל"בוגר".
 

מודל מדיציני אחיד ליולדות


טקסים אינם אקראיים. הם נובעים מתוך מערכת האמונות של הקבוצה ומטרתם להעביר בצורה יעילה את מערכת האמונות שלה ולשזור אותה ברגשות, במחשבות ובגוף חבריה. כך בתרבות חז"ל באה לידי ביטוי הפילוסופיה הפטריארכלית של החברה, וכך בחברה המערבית הטכנוקרטית תבוא לידי ביטוי הפילוסופיה הפטריארכלית, הטכנולוגית והקפיטליסטית.
הלידה אמורה להיות אירוע יחודי ואישי ליולדת, ובכל זאת, בארצות הברית (כמו גם בישראל וברובו של העולם המערבי) המודל המדיציני מציג גישה אחידה ללידה וליולדת: רוב היולדות מחוברות למוניטור ולעירוי, מעודדים אותן להשתמש במשככי כאבים, חלקן הגדול יעבור אפיזיוטומיה (חתך חיץ)ותוך פרק זמן קצר היולדת מופרדת מהתינוק. חלק לא מבוטל תקבלנה גם פיטוצין לזירוז הלידה ותלדנה בתנוחה אחידה, בשכיבה על הגב. רוב המשתתפים בלידה, כולל הצוות הרפואי, רואים בנוהלים אלה הכרח רפואי, אך אנתרופולוגים מתארים לידות שונות בחברות שונות, פחות טכנולוגיות. כך למשל לידה בכריעה, בישיבה, בעמידה על שש או בשכיבה בערסל, בתמיכה של נשים ומילדות. תשובה אחת לסוגיית הסטנדרטיזציה של הלידה בתרבות המערבית מצויה בתחום ה-Symbolic anthropology. בתחילת המאה הקודמת Arnold van Gennep הבחין שמעברי חיים עיקריים מלווים בטקסים בעלי אופי מיוחד. טקסי מעבר אלה מראים שהחברה עצמה משפיעה על, ויוצרת את הטרנספורמציה של הפרט. פרופסור Robbie E. Davis-Floyd טוענת שניתן לראות את הלידה המדיצינית כטקס מעבר המעביר את האשה מ"לא אמא" ל"אמא".
טקסי מעבר בנויים בדרך כלל משלשה שלבים:
1) הפרדת הפרט ממעמדו החברתי הקודם
2) תקופת מעבר בה אין הוא נמנה על מעמד חברתי כלשהו
3) שלב האינטגרציה בו, באמצעות טקסי איחוד והכללה שונים הם עוברים למעמד חברתי חדש.
בחברה האמריקאנית והמערבית בכלל, שלב ההפרדה מתחיל עם מודעות האשה להריונה; שלב המעבר נמשך עד מספר ימים לאחר הלידה ושלב האינטגרציה מסתיים בהדרגה מספר חודשים אחרי הלידה כאשר האם מרגישה שהיא שוב חלק מהחברה ה"רגילה”.
האנתרופולוג Victor Turner כתב שאחד המאפיינים החשובים ביותר של טקסי מעבר הוא מיקומם של המשתתפים בטקס בתחום ביניים הכולל מאפיינים בודדים בלבד של המצב הקודם או העתידי. קיום במצב כה בלתי רגיל מקל על תהליך השינוי הפנימי העמוק שאמור לחול במשתתף. כך למשל, הטירונות הצבאית מעמידה את הטירון בקשיים גופניים ונפשיים אשר מסייעים בשבירת מערכת האמונות שלו ומותירה אותו פתוח לקליטת מערכת קוגניטיבית חדשה. בדומה לכך, על ידי הפיכת הלידה לטקס מעבר, חברה יכולה להבטיח שערכיה הבסיסיים יועברו לשלשת המשתתפים בטקס: הילוד, האשה שנולדת לתפקיד חדש כאם, והגבר הנולד מחדש כאב. חשוב ביותר שהאם תקבל ערכים אלו, מאחר שהיא זו בעיקר שנושאת בעול חינוך הילדים שיהיו חברים חדשים בחברה ויבטיחו את עתידה.
הטקס הוא בראש ובראשונה סמלי ושולח מסרים בצורה של סמלים למשתתפים בטקס ולצופים בו. סמל הוא בעל משמעות תרבותית רבה; עיבוד המשמעויות הסמליות נעשה בהמיספרה השמאלית של המח, ולכן הפרשנות היא הוליסטית, גופנית ורגשית ולא אינטלקטואלית. התוצאה היא שלא תמיד קיימת מודעות לקליטת המסר, על אף שהמסר עשוי להיות, בסופו של דבר, בעל השפעה אדירה על המקבל.
הפרוטוקול של הלידה המדיצינית מכיל נהלים סמליים עד מאד:
כשיולדת נכנסת לבית-חולים, לובשת את הכתונת ומושכבת במיטה, היא מקבלת דרך גופה את המסר הסמלי שהיא חולה.
העירוי מסמל את חבל הטבור המחבר את היולדת לבית החולים. הצינורית המחברת את גופה של היולדת לשקית נוזלים יוצרת הקבלה: האשה תלויה בבית החולים לחייה כשם שהעובר תלוי באשה לחייו. העירוי מסמל את תלות האשה בממסד לצורך השרדות, ומעביר מסר רב עוצמה: על אף שחברה ומוסדותיה אינם יכולים להתקיים אלא אם כן האשה תלד חברים חדשים לחברה, האשה מקבלת את המסר שהמוסד הוא נותן החיים. תנוחת הליתוטומי השלימה את תהליך ההיפוך הסמלי שהחל עם לבישת חלוק בית החולים הנקשר מאחור: רגלי האשה באויר, במקום בו אמור להמצא הראש. ערוותה חשופה. היולדת מאבדת לחלוטין את זהותה, את המאפיינים של מעמדה הקודם ושל מעמדה העתידי, ותלויה בממסד באופן מוחלט.
 

"גבירתי, המכונה שלך לקויה!"


טקסים ניכרים בחזרה על אותו מסר בצורות שונות להשגת יעילות מרבית. בלידה נראה זאת בחלוק החושף יותר מאשר מסתיר, בצמיד הזיהוי, בעירוי, השבים ומעבירים מסר של תלות בממסד והחשיבות הנמוכה של הפרט. הבדיקות הידניות החוזרות, הניטור המתמשך – מזכירים לאשה שוב ושוב עד כמה "מכונת הלידה" שלה לקויה. הזמן הוא בעל חשיבות עליונה: אם הפתיחה לא מתקדמת כנדרש (כנדרש על ידי מי?). היולדת תקבל פיטוצין. המסר הוא: "את חייבת לעמוד בלוח זמנים, ואינך יכולה לעשות זאת ללא סיוע טכנולוגי, כי המכונה שלך לקויה". בחברה שלנו, שזמן מוערך בה כנכס יקר, חשוב להעביר מסר זה ליולדת, שבתורה תעביר אותו לצאצאיה.
 

היולדת כטירונית; גילוח הפות כשלילת הנשיות


כדי ליעל את הטקס, חשוב לאפשר טקסים אחידים לכל חברי הקבוצה. לשם כך משתמשים בטכניקות מסוימות המורידות את כל המשתתפים לרמה נמוכה של תפקוד קוגניטיבי, רמה הזהה לכל המשתתפים. רמה קוגניטיבית נמוכה זאת עושה שימוש בדפוסי חשיבה אשר אינם מאפשרים לשקול אופציות או השקפות אחרות. כך הטירונים מסופרים עד שאינם מכירים את עצמם, לובשים מדים אחידים ובכך נפרדים מסימני זיהוי אישיים, משימות חסרות משמעות ("קיטבג הרם, קיטבג הורד"), מיעוט שינה, ממשיכים ושוברים את המבנה הקוגניטיבי שלהם. טקסים חוזרים עתירי סמליות כמו שינה עם רובה שוזרים את מערכת הערכים והאמונות החדשים לתוך תודעת הטירונים. תהליך החיברות של היולדת עושה שימוש באמצעים דומים: היולדת מאבדת את זהותה על ידי הלבשתה בחלוק בית החולים וענידת צמיד זיהוי. בזמנו היה נהוג לגלח את היולדת, (תהליך משפיל כשלעצמו, המתקיים עדיין בחברות מסוימות. כך סיפרה לי י., מיילדת, שבחברה המוסלמית החמות מגלחת את היולדת). הגילוח מנשל באופן סמלי את האשה מנשיותה ומחזיר אותה למעמד של ילדה. הצירים עצמם כואבים והכאב מתעצם עם הבדיקות הידניות של הואגינה. מאחר שכל מתלמד או מתלמדת עשויים לבדוק את היולדת, אבריה הפרטיים ביותר הופכים לנחלת המוסד.
 

מוניטור כמקור לנחמה, פרוצדורות כחוף מבטחים


בני אדם הנתונים בכאב או בסטרס קיצוני עלולים לאבד קשר עם המציאות, להתפרק. טקס הוא דרך לטפל במצב כזה. במלים אחרות, לקיים טקס אל מול פני תוהו ובוהו פירושו להשיב את הסדר לעולם. תהליך הלידה מלווה כאב עז, כאב המתעצם בגלל הזרות, הניכור ולעתים חוסר התמיכה ואף העוינות של סביבת בית החולים. במקרים כאלה היולדת פונה לטקסי בית החולים כדי שיקלו על הכאב והחרדה. היא תנשום באופן שלמדה בכיתות הכנה ללידה, תשתמש במשככי כאבים ותשאב בטחון מהטכנולוגיה הרפואית. כשאדם מגיע ממערכת אמונות מסוימת, הטקסים של אותה מערכת ירגיעו וינחמו אותו. ולכן, הנשים שמסכימות עם המודל המדיציני של הלידה יהיו מרוצות בדרך כלל מלידה מדיצינית. הפורמליות הדקדקנית והסדר הקיצוני של טקסי בית החולים נותנים את ההרגשה שזאת דרך הלידה היחידה והבטוחה. רופאים מילדים רבים ואף נשים רבות מאמינים שביצוע נכון של פרוצדורות סטנדרטיות יבטיח ילוד בריא. טקסים כאלה בונים בטחון אשר מקל על ההתמודדות עם אתגרי הטבע ושגיונותיו. כך המוניטור נותן לאשה תחושה שהחברה עושה שימוש במיטב אמצעיה הטכנולוגיים כדי להבטיח לה לידה בטוחה.
כפי שאנחנו יודעות, במציאות, האמצעים הטכנולוגיים אשר רוב היולדות בחברה שלנו סומכות עליהם, עלולים לגרום לתוצאות אחרות: עצם השכבת היולדת על גבה והגבלת תנועותיה הם ההתערבות הראשונה בתהליך הלידה, התערבות אשר גוררת התערבויות נוספות: בשכיבה על הגב, ואפילו על הצד, מחוברת למוניטור ולעירוי שמוסיפים להגבלת תנועותיה, תהליך הלידה הופך איטי יותר. העירוי מדלל את ריכוז ההורמונים הטבעיים המקדמים את הלידה. חוסר התנועה מכביד על ההתמודדות עם הכאב. מעודדים את היולדת לקחת משכך כאבים, בדרך כלל אפידורל, ואף מתמרנים אותה לכך. (כך למשל סיפרה לי יולדת שילדה לידה מוקדמת, היתה מבולבלת ובלתי מוכנה לחלוטין ללידה, שהרופאה המיילדת המליצה לה על אפידורל כי זה יותר בטוח לתינוק). הכנת היולדת לצרוך אפידורל מתחילה עוד בזמן ההריון, כאשר היולדת מקבלת מסרים על חוסר יכולתה לעמוד בכאב הצפוי. במדריך הריון ולידה שהוציא מרכז רפואי מאיר מקבוצת שירותי בריאות כללית נכתב:
"בשלב הראשון, קיים לחץ תוך רחמי מועט ואין תחושת כאב. עם התגברות הצירים, עולה הלחץ בצורה חדה ועובר מעבר לרמת הסבילות לכאב".
 

אפיזיוטומי כביטוי לעליונות התרבות על הטבע


תנוחת הליתוטומי אינה נהוגה עוד, וזה אינו מקרי. שינוי תפיסתי ותרבותי קדם לשינוי מעשי, כמו שקורה בסצינת הלידה כולה ובחיים בכלל. לא כך הדבר לגבי אפיזיוטומיה. אפיזיוטומיה היא חיתוך יזום של הפרינאום במהלך הלידה. השימוש בפרוצדורה זו הונהג לאחר פרסום מאמרו של DeLee בשנת 1920, מאמר אשר לא סיפק למעשה כל ראייה שתתמוך בנחיצות ובתועלת שבאפיזיוטומיה.
בין 65 המאמרים הנסקרים בהקשר זה במאמר:
Episiotomy: Ritual Genital Mutilation in Western Obstetrics
(http://www.changesurfer.com/Hlth/episiotomy.html), לא נמצא ולו מאמר אחד התומך באפיזיוטומיה כפרוצדורה שגרתית וגורפת. יתר על כן, אפיזיוטומיה עלולה לגרום לקרעים בלתי מבוקרים ומסוכנים, אי שליטה במתן שתן וצואה, דיספראוניה (כאבים בעת קיום מגע מיני) ונזקים לפרינאום – אותם נזקים עצמם שהיא אמורה למנוע. מדוע, אם כן, למרות העדויות ההולכות ומצטברות מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, האפיזיוטומיה עדיין כה נפוצה?
לדברי האנתרופולוגית הרפואית הפרופסור Robbie Davis-Floyd אפיזיוטומיה תואמת את האמונות המצויות בבסיס תרבותנו בנוגע לנשים ולידה. DeLee, שהיה חדור באמונות אלה, כתב ב1920- שלידה, בניגוד לדעה הרווחת (באותו זמן) אינה תהליך נורמלי כי אם תהליך פתולוגי אשר קורע את רצפת האגן של היולדת ועלול לגרום לדימומים תוך-מוחיים לתינוק עקב מעיכת ראשו על רצפת האגן ההדוקה. הפתרון שלו היה להרדים את היולדת, לבצע אפיזיוטומיה גדולה, לשלוף את התינוק עם מלקחיים, להוציא ידנית את השליה. כדי לאפשר את משיכת צוואר הרחם החוצה בעזרת מלקחיים לתפירת הקרעים והשבת הואגינה ל"מצב בתולי" הוא המליץ על שימוש נרחב במורפין וסקופולאמין. על אף ששום מילד מודרני בר-דעת לא ינקוט בצעדים קיצוניים כאלה, מערכת האמונות אשר הזינה את DeLee שרירה וקיימת גם כיום ומשאירה את האפיזיוטומיה על כנה. לדברי Davis-Floyd אפיזיוטומיה משרתת תכלית נוספת: כירורגיה נמצאת בראש ההירארכיה של הרפואה המערבית, ומיילדות היא התמחות כירורגית. אפיזיוטומיה הופכת לידה נורמלית, ואף לידה טבעית, לפרוצדורה כירורגית, ולא עוד אלא שהרס, ואחריו שיקום של אברי המין הנשיים מאפשר לגברים לשלוט ב:
“powerfully sexual, creative, and male-threatening aspects of women".
(Goer, H. 1995)
(www.gentlebirth.org/nwnm.org/Tragedy_Routine_Episiotomy.htm ).
אפיזיוטומיה המבוצעת על ידי הרופא סמוך ללידה ממחישה בעוצמה את אחד מעקרונות היסוד של התרבות הטכנוקרטית: הקו הישר. לאחר האפיזיוטומיה המבוקרת והמתוכננת אפשר לשחזר את הואגינה (איבר מתיח, גמיש, עגול בחלקו וחסר צורה מוגדרת בחלקו, נשי, יוצר, מיני, לא לינארי) בהתאם למערכת העקרונות והאמונות של תרבותנו. האמונה המוטעית שחתכים ישרים נרפאים מהר יותר מהקרעים הספונטניים שנוצרים לעתים במהלך הלידה ניזונים מן האמונה בעליונות התרבות על הטבע. בנוסף, השימוש בפרוצדורה כירורגית מעלה את היוקרה של מקצוע המיילדות. (www.terrylarimore.com/BirthRites.html ).

חשוב להבהיר שאיפיון תהליך כטקס איננו מהווה ביקורת או שלילה של אותו תהליך. לטקסים חשיבות ראשונה במעלה בעיקר במצבים של חוסר ביטחון או שינוי תפקיד חברתי, ולידה, ובעיקר לידה ראשונה הם אכן מצבים של חוסר ביטחון ושל שינוי תפקיד חברתי. תיאורטית, מן הדין שהתמהיל של מדע וטקס יניב תינוקות בריאים גופנית והורים שעברו תהליך חיברות מוצלח. התוצאה המעשית שונה בתכלית.
אני טוענת שהסיבה לכך היא אופי הלידה המדיצינית, ומכאן גם אופי טקסיה.
כאמור, מטרתו של טקס המעבר היא להעביר אדם ממעמד אחד למעמד אחר בחברה, תוך הטמעת ערכי החברה בחבר החדש או השונה. כשהלידה מתרחשת במעוזה של חברה פטריארכלית, טכנוקרטית וקפיטליסטית – אלה הם הערכים שיועברו ליולדת. אך מה יקרה כאשר הלידה תתרחש במסגרת שונה, במסגרת פמיניסטית מעיקרה, שמטרתה להעצים את האשה, לאפשר לה לבחור את בחירותיה מתוך רצונה, הבנתה, צרכיה? אילו טקסים ילוו לידה בה האשה היולדת עומדת במרכז? (הייתי עדה לארבע לידות כאלה, עם אותה מיילדת. כולן לידות בין כותלי בית חולים מערבי, ובכל זאת – היולדות והמיילדת הכתיבו לידה שונה).
למרות שהחברה שלנו היא בעיקרה פטריארכלית, תפיסות פמיניסטיות הולכות ומתבססות. תפיסות אלה, יחד עם הלגיטימציה הגוברת לבחירות אינדיבידואליות, פותחות את האפשרות ליצור טקסים נשיים חדשים, ובראשם טקסי לידה.
 

דם הרחם לפי התפיסה הפטריארכלית - לא נקי, מזהם ומביש


בחברה הפטריארכלית דם הרחם נחשב לא נקי, מזהם ומביש. לגישות אלה השפעה מכרעת על האופן בו נשים תופסות את עצמן ואת גופן.
תפיסה זו באה לידי ביטוי גם באופן בו נשים בחברה שלנו יולדות. הבחירה באפידורל מהווה דרך להנתק מן הגוף, לא לחוש בכאב, ללדת באמצעות "חיבור" לציוויליזציה, לממסד, לחברה.
כפי שתיארה Davis-Floyd, הלידה המדיצינית היא טקס מעבר מובנה העושה שימוש בסמלים בעלי עוצמה הלקוחים מתוך התרבות הפטריארכלית-טכנולוגית-קפיטליסטית. טקס נוקשה זה מתאפשר, מאחר והלידה המדיצינית היא בעלת מתכונת אחידה למדי. מטבע הדברים, טקסים הקשורים בלידות אשר מתנהלות על פי המודל המיילדותי יהיו פחות מובנים ויותר בעלי צביון אישי, בהתאם לצרכים האינדיבידואליים של המשתתפות.
כך, כשמלאתי תפקיד של דולה בלידות בהן אביגיל דהרי היתה המיילדת, הייתי עדה למהלך מרגש ביותר: כשראש התינוק וכתפיו היו בחוץ, אביגיל הנחתה את היולדת לאחוז בתינוק תחת בתי שחיו ולמשוך אותו אליה. שתי יולדות בחרו לעשות זאת, ויולדת שלישית העדיפה שלא לנהוג כך. (מהלך כזה בדיוק מתואר בספר Childbirth and Authoritative Knowledge, במאמרה של
Deborah Cordero Fiedler:
Authoritative knowledge and Birth Territories In Contemporary Japan.)) .
היולדת עשויה לבחור ללבוש בגד מיוחד ללידה, ובמקרה כזה הבגד יציין את הייחודיות של הלידה והיולדת, ולא את הסטנדרטיות שלה כפי שמסמלת לבישת כותונת בית החולים בלידה המדיצינית. ניתן להניח את הילוד על האם ולחתוך את חבל הטבור רק לאחר שיפסיק לפעום. (בלידות בהן נכחתי, האבות לא נענו להצעה לחתוך את חבל הטבור). ההנקה המיידית לאחר הלידה מבטיחה יתרונות פיזיולוגיים רבים ליולדת ולילוד, אך מעבר לכך היא מסמלת את קשר החיים ביניהם. גם ה-mothering לו זוכה היולדת, עשוי להוות טקס מעבר נשי במיטבו. הלידה היא טקס קבוצתי, שהוא אחת מצורות הטקס העוצמתיות ביותר, המתאפיין ב- Witnessing Mutual. Witnessing משמעותו שאנחנו תומכות זו בזו תוך השתתפות בפעילות משמעותית וחולקות זו עם זו את ציוני הדרך של חיינו. הצהרות והבטחות במהלך הטקס מאפשרות לתמוך בכוונותיהם של אחרים, כמו גם באלה של עצמנו. הידיעה שצופים בה, עשויה להעצים את האשה, להעניק לה כחות שלא היתה מודעת לקיומם. Being witnessed מדגיש גם את חשיבות המעבר, כיוון שהמשתתפים (צופים) מצהירים בעצם נוכחותם שחיינו הם בעלי ערך.
נופך מיוחד מקבל הטקס כאשר אמה של היולדת לוקחת חלק פעיל בלידה, ועשויה למלא תפקיד של חונכת. להשתתפות זו משמעויות רבות ועמוקות הן ליולדת והן לאמה.


בכתיבה נעזרתי ב, והסתמכתי על:

רובין, ניסן (1995), ראשית החיים: טקסי לידה, מילה ופדיון הבן במקורות חז"ל. הוצ. הקיבוץ המאוחד, ישראל.


Davis-Floyd, Robbie E. (1994), The Rituals of American Hospital Birth. Conformity and Conflict: Readings in Cultural Anthropology, , HarperCollins, New York.

Rhiannon-Barrett, Ruth (2004): Women’s Rites, Women’s Mysteries: Creating Personal and Group Ritual. Authorhouse, electronic version.Seel, R. (1986) Birth Rite. The Health Visitor 59, 182-184.

Goer, H. (1995), The Tragedy of Routine Episiotomy
http://www.gentlebirth.org/nwnm.org/Tragedy_Routine_Episiotomy.htm

Episiotomy: Ritual Genital Mutilation in Western Obstetrics
http://www.changesurfer.com/Hlth/episiotomy.html

*רותי אורנוי היא דולה, תומכת לידה שליוותה את בתה בלידה, בעלת BA במדעי
הטבע והחיים, רפלקסולוגית בכירה, ונטורופתית.

טלפון 050-7680125; 09-8985173

 

לאתר של רותי אורנוי - דולה, תומכת לידה, רפלקסולוגית בכירה ונטורופטית
טלפון: 6833287-050 שלחו אימייל לרותי אורנוי