www.leida.co.il   
 

מודלים של לידה בראי התרבות: המודל הרפואי מול המודל המיילדותי

 מאת: רותי אורנוי*

Brigtte Jordan כותבת בספרה Birth in Four Cultures שלא ידועה חברה בה מתייחסים ללידה כתהליך פיסיולוגי בלבד. בכל חברה
."it (birth) is everywhere socially marked and shaped "…

כלומר, הדרך בה לידה מתנהלת בחברה מסוימת, מעוצבת על ידי האידיאולוגיות, הדעות והאמונות שרווחות באותה חברה.

המודל המדיציני של הלידה:



מודל הלידה השכיח ביותר בעולם המערבי הוא המודל המדיציני. מודל זה צמח מתוך אידיאולוגיות פטריארכליות, טכנולוגיות וקפיטליסטיות. שלוש אידיאולוגיות אלה אינן מהוות דרכי חשיבה שונות, נהפוך הוא: הן שלובות זו בזו ומשלימות זו את זו.

טכנית, המונח "פטריארכיה" משמעותו "שלטון האבות". בבסיס אידיאולוגיה זו עומדת ההנחה שאבהות היא הקשר החברתי המרכזי והעיקרי. (חברות בהן ההורשה היא לא מן האב לבנו כי אם מן האם לבתה נקראות חברות מטריליניאליות, לדוגמה – אחת החברות באיי טרובריאנד, שנחקרה על ידי Bronislaw Malinowski . אנתרופולוג זה היה שבוי כל כך בתפיסות פטריארכליות, עד כי הניח שבחברה זו אין מבינים אבהות ביולוגית, דבר שהסתבר כלא נכון.

הזרע חיוני, הרחם משני


האידיאולוגיה הפטריארכלית היא האידיאולוגיה העתיקה מבין שלשת האידיאולוגיות המוזכרות לעיל.
המשפחה היהודית השכיחה לדוגמה, למן התקופה המקראית, עד תקופת המשנה והתלמוד (ועד ימינו) היא משפחה פטריארכלית. סמכות האב על בניו מתקיימת הן במשפחה החקלאית והן במשפחה העירונית. הבנות עוזבות את בית האב עם נישואיהן ועוברות לבית בעליהן. אמנם בלידה הן הבנות והן הבנים מקבלים את זהות בית האב, אך בעוד הבנים נושאים זהות זו כל חייהם ומנחילים אותה לצאצאיהם, הרי הבת, עם נישואיה, יוצאת מרשות בית אביה ומקבלת את זהות בית האב של בעלה. הילדים הנולדים לה ולבעלה ממשיכים את זהות בית האב של אביהם. יכולת השליטה והפיקוח היא בידי הגברים, ולכן הם האחראים על הסדר החברתי.

במערכות פטריארכליות הנשים נתפסות כ"כלי", כמיכל בו צומח זרעו של הגבר ומתפתח לילד. מאחר שהקשר הנחשב הוא קשר הגבר לבניו, הנשים הן נקודת תורפה של הגברים: על מנת להוליד את הבנים ה"נחשבים", הגבר חייב להעביר את זרעו דרך גופה של האשה.

גנטיקה ותפיסת הביצית כ`זרע`



החברה המערבית צמחה מתוך מערכות פטריארכליות, אך כיום ניתן לראותה כמערכת בילטרלית, בה הפרטים נחשבים כקרובים במדה שווה למשפחת האב ולמשפחת האם. מתוך ההבנה שהחומר הגנטי מצוי גם בביצית, צמחה הגישה הרואה גם בביצית "זרע", עם זאת, הגישה הבסיסית היא שה"זרע" הוא החיוני ואילו ההזנה, הטיפוח, ה"כלי" הם המשניים.

הטכנולוגיות החדישות ממשיכות לספק תחליפים ל"כלי", לתפקידי ההזנה והטיפוח – חלב אם הוחלף בפורמולות מלאכותיות, תהליך הלידה מוחלף בניתוח כך שחמישית מן הלידות הן בניתוח קיסרי, חודשי ההריון האחרונים עשויים להיות מוחלפים ביחידות טיפול נמרץ מיוחדות, אפילו הסביבה הטבעית של תחילת ההריון – גוף האשה, החצוצרות – ניתנים להחלפה על ידי מבחנות זכוכית, אך אין תחליף ל"זרע". גישה זו נותרה בעינה ומשמרת את המערכת הפטריארכלית.

המהפכה התעשייתית שינתה לא רק את יכולת העשייה שלנו, אלא גם את דרך החשיבה שלנו ואת האופן בו אנחנו רואים את עצמנו ואת העולם. אחד השינויים הבולטים היה השימוש במטפורות מכניות/תעשיות להכל (ההדגשה במקור):
…’ female “plumbing”; bureaucratic systems as “well-oiled machines”; an organization working like “clockwork”; people “programmed” to think in a certain way; intricate plots as “wheels within wheels” ‘.
Katz-Rothman, B. 1989:28)).

האשה כפועל ייצור, הרחם כמכונה


חשיבה כזאת שמה את הדגש יותר על הדברים שאנחנו יכולים לעשות ולייצר, ופחות על מה שהננו. הקונוטציה של האידיאולוגיה הטכנולוגית היא של סדר, פרודוקטיביות, רציונליות, פיקוח, בקרה ושליטה. בהתאם לטכנולוגיה זו אנו מצפים מבני אדם להיות יותר יעילים, פרודוקטיביים, רציונליים ומבוקרים. כאשר רופא "מנהל" לידה ו"שולט" בגוף היולדת באמצעות תרופות ואף ניתוחים, הדבר נעשה כדי שתהליך הלידה יהיה יותר "יעיל", "צפוי", "רציונלי".

האידיאולוגיה הטכנולוגית רואה ברחם את המכונה המייצרת את התינוק ואת האשה כפועל הייצור המייצר את התינוק. בסנריו זה התינוק הוא המוצר, והרופא המיילד יקבל את תפקיד מנהל הייצור. יתר על כן, אידיאולוגיה זו רואה בגוף האדם מכונה, ובגוף האשה מכונה הלוקה בחסר, אבנורמלית, (לעומת הנורמה של גוף הגבר, המכונה המושלמת) החברה שלנו מעריצה את הטכנולוגיות שהיא יוצרת, "משפרת" את הטבע ושולטת בו באמצעות תרבותה. הסכמה חברתית רחבה לגישות אלה תרמה לגוויעת המיילדות המסורתית ועליית הלידה בפיקוח גברים הנעזרים במכניקה. על רקע זה פותחו כלים ואמצעים טכנולוגיים לשיפור ושכלול תהליך הלידה "הלקוי" מטבעו, ולכן "לא נורמלי" ו"מסוכן". ניתן להשוות את בית החולים למפעל מתוחכם, הנחשב טוב יותר ככל שהטכנולוגיות שהוא מציע משוכללות יותר. פועל יוצא מהיות בית החולים מוסד, הוא התאמת תהליך הלידה לצרכי המוסד יותר מאשר לצרכים אישיים. הזמן יקר, וכדי לעמוד בלוח הזמנים יש להעזר באמצעים טכנולוגיים. התוצר הסופי הנכסף הוא חבר חדש בחברה. האם החדשה היא תוצר לוואי.
על פי האידיאולוגיה הטכנולוגית האמהות אינה אלא עבודה, והילדים – מוצר, פרי עבודת האמהות; על פי האידיאולוגיה הפטריארכלית האמהות "מייצרות" תינוקות של גברים. האידיאולוגיה הקפיטליסטית "קושרת את הקצוות": על פי אידיאולוגיה זאת הפועל אינו בעמדה המקנה לו שליטה על התוצר, ובודאי שהתוצר אינו קניינו של הפועל.

זהו הרקע האידיאולוגי למודל המדיציני של הלידה, ואך הגיוני הוא שלאור אידיאולוגיות אלה היולדת אינה עומדת במרכז מעשה הלידה. המטרה הראשונה במעלה של הלידה על פי המודל המדיציני היא ילוד בריא ומטרה זו מושגת באמצעים טכנולוגיים כשמנהל הלידה הוא הרופא הכל יודע.

היסטורית, מודל זה התחיל לצמוח במהלך, ולאחר, תקופת הרנסנס. אירופה עברה תהליך של עיור שלווה בבניית בתי חולים ופיתוח שיטות וכלים סטנדרטיים לניהול לידה. כד למשל פותחו המלקחיים ונמכרו אך ורק לרופאים אשר התמחו בשימוש בהם ולכן יכלו לטפל בלידות שלמיילדות לא היו כלים לטפל בהן. בתחילת המאה ה20- בתי החולים אימצו שיטות של חיטוי, ובשלב זה איבדו המיילדות את יתרונן על פני בתי החולים. בארצות הברית לא נעשה כל נסיון לשדרג את מקצוע המיילדות וללמד את המיילדות שיטות פשוטות של חיטוי ושימוש בתרופות למניעת מחלות שמקורן באם נשאית או חולה. כך אופתלמיה, למשל, שהיא מחלה הגורמת לעיוורון בילודים וקשורה להיות האם חולת גונוריאה; טיפות עיניים של חנקת הכסף מונעות את התפתחות המחלה. המיילדות בארה"ב נחשבו בורות ומלוכלכות, ואיבדו את יתרונן על בתי החולים.

עובר כלכוד בגוף האשה, מיילד כגיבור שמחלצו



המכה הסופית למקצוע המיילדות ניחתה עם הדרישה לרישוי. המיילדות נאלצו להוכיח את כישוריהן למועצות רישוי שנשלטו בידי רופאים. באופן אידיאלי, הרישוי היה אמור לשדרג את המיילדות, אך התוצאה היתה הפוכה.

המודל המדיציני של הלידה רואה עובר פגיע הלכוד בגוף אשה (ילד של גבר המוחזק על ידי אשה), ואשה, אמנם חזקה מן העובר אך מוחלשת על ידי פלישתו לגופה (מוחלשת על ידי מה שהגבר "עשה לה"), ותפקיד המיילד הוא לעזור בהפרדה של השניים כדי שהאשה "תחזור למצבה הנורמלי" והתינוק יטופל בנפרד ממנה. במסגרת מודל כזה יש הגיון בלידה ממסדית במסגרת בית חולים שהולך ומתמחה בתחום. הפיקוח הרפואי על הלידה הוא "אובייקטיבי" מבחינה רפואית, ובכך מצמצם ומפחת את האשה היולדת, הופך אותה לאובייקט עליו מיושם מדע המיילדות. גישה זו מבטלת את היולדת והופכת אותה לחלק מ"מכונת הלידה". שלטון המודל המדיציני על הלידה פירושו הגדרה מצמצמת של הלידה באמצעות מונחים רפואיים, תוך התעלמות מהקשרים רחבים יותר.

כאן המקום להתיחס למה ש-Brigitte Jordan מכנה Authoritative knowledge. במונח זה היא אינה מתייחסת לידע מוחלט (או שאתה יודע או שאינך יודע), ואפילו לידע ה"נכון", כי אם לידע ש"נחשב". מאחר ובתרבות המערבית לידה נחשבת לאירוע הדורש פיקוח רפואי, אך הגיוני הוא שהידע שנחשב במהלך הלידה הוא הידע של הרופא. על פי המודל המדיציני, הידע שנחשב, הידע שקובע איך תנוהל הלידה, אינו הידע של היולדת את גופה ואת צרכיו, כי אם הידע של הרופא או המיילדת, שהכשרתה גם היא על פי המודל המדיציני והיא משרתת את "מכונת הלידה" הממסדית. במידה רבה זהו מעגל קסמים, מכיוון ש"ידע" כשלעצמו אינו אובייקטיבי, ניטראלי או טהור, אלא מוכתב גם הוא על ידי התרבות בה הוא צומח. שליטת הרפואה בלידה מכתיבה סוג מסוים של ידע, של מחקר. הנתונים שנאספים והידע שנצבר בתחום הלידה המדיצינית – תומכים במודל המדיציני. כך למשל, איסוף המידע אודות אפיזיוטומיה התחיל במדינות אירופה, בהן הלידות הרגילות מנוהלות על ידי מיילדות-נשים, ולא רופאים-גברים. (http://www.gentlebirth.org/nwnm.org/Tragedy_Routine_Episiotomy.htm)

בחברה הסוגדת לטכנולוגיה, הרואה באשה "כלי" לזרעו של הגבר ו"אמצעי" לייצור התינוק, התפתחות ושגשוג המודל המדיציני של הלידה היתה בלתי נמנעת.


המודל המיילדותי של הלידה



בארצות הברית, המודל המיילדותי שב והתחיל לצמוח בשנות השבעים, בימי פריחת הגל השני של הפמיניזם. באותו זמן התעוררו גם סוגיות חשובות הנוגעות לזכויות החולה וליחסי רופא-חולה. לא עוד נתפס הרופא כיודע כל. תהליכים אלה היוו קרקע פוריה לשינוי הגישה ללידה.

המילה מיילדת באנגלית היא "Midwife", ופירושה "עם האשה". זהו הבסיס האידיאולוגי של המודל המיילדותי. הלידה נתפסת כמעשה נשים המחבר ביולוגיה עם חברה ורואה אחידות באם ובעובר, בגוף ובנפש. תפקיד המיילדת על פי מודל זה הוא לעקוב אחרי התקדמות הלידה, לתמוך ביולדת ובמשתתפים האחרים במעשה הלידה. המודל המיילדותי מסתמך על נסיון רב-שנים ומסורות עממיות, כמו גם על ידע מודרני שנצבר עם השנים. מה שישמש בלידה תואם את צרכי היולדת, מעמיד אותה במרכז, ובעיקר רואה את היכולת של הגוף הנשי ללדת. ה- Authoritative knowledge, הידע שנחשב, מצוי קודם כל בידי האשה היולדת. המיילדת קשובה לידע זה והוא מנחה אותה במעשה הלידה.

מי הם המשתתפים בלידה, מה תפקידיהם במהלכה, מה אנחנו יודעים על לידה, הפרשנות שלנו לאירועים ומצבים שונים במהלכה, מוכתבים על ידי האידיאולוגיה העומדת בבסיסה. כך למשל, בלידה על פי המודל המדיציני המלווה (היחיד בדרך כלל) יהיה בן הזוג; היולדת מחוברת למוניטור ולאינפוזיה אשר מגבילים את תנועותיה. תשומת לב מרובה מוקדשת למוניטור. המיילדת נכנסת מפעם לפעם ובשאר הזמן היולדת ובן זוגה נמצאים לבד, בסיטואציה הזרה להם לחלוטין.

לעומת זאת בלידה על פי המודל המיילדותי אין הגבלה למספר המשתתפים – היולדת קובעת מי הם יהיו ומה תפקידיהם. מקום הלידה הוא בית היולדת, מרכז לידה או חדר המיועד ל"לידה טבעית" במחלקת לידה במסגרת בית חולים. (למרכז לידה או חדר מיוחד יש אוטונומיה בתוך חדרי הלידה, יחד עם היתרון של קרבה למתקני חירום במקרה הצורך). גם כאשר המיקום הוא בחדר לידה רגיל בתוך בית חולים, אופי הלידה נקבע מתוך הגישה ללידה. על פי המודל המיילדותי, מיילדת נמצאת עם היולדת בכל עת. ניטור מתבצע מפעם לפעם, אין חיבור אוטומטי לאינפוזיה. כך היולדת חופשית בתנועותיה ויכולה לקדם את הלידה בעזרת תנועה, עיסוי, רפלקסולוגיה, שיאצו, דיקור – על פי בחירתה. האינפורמציה מתקבלת מן היולדת ומבדיקות הנעשות על ידי המיילדת, ומניטור שמתבצע לפרקים. היולדת יכולה לבחור במשתתפים נוספים כמו בני משפחה, חברות, תומכת לידה (דולה). הכאב נתפס כחלק אינטגרלי של הלידה, כאות להתקדמות הלידה, ולא כ"אויב" שיש "לחסל".

כל אלה הם התוצאה הנראית לעין, הנובעת מהתפיסה הבסיסית: התפיסה המדיצינית רואה בעובר פולש זר לגוף האשה, (תפיסה הנובעת מן האידיאולוגיה הפטריארכלית על פיה האשה נושאת את ילדיו של הגבר); על האם להפנים ולקבל קשר בו תינוקה מהווה יריב הדורש הקרבה אישית והעמדת צרכיו לפני צרכיה. בניגוד לכך המודל המיילדותי, המעמיד את האשה במרכז, רואה באם ובעובר שלמות אורגנית בה העובר הוא חלק מגוף אמו. הענות לצרכי העובר עונה גם על צורכי האם, ולהפך. כך במהלך ההריון וכך גם במהלך הלידה. על פי המודל המדיציני, הרואה בלידה תהליך כירורגי, יש למנוע מהתינוק לקרוע את האם, ומהאם – למחוץ את התינוק; שימוש בכלים כירורגיים – מספריים וואקום לדוגמה, יקטינו נזק של התהליך הטבעי. המודל המיילדותי לעומת זאת, רואה בלידה פעילות בריאה ונורמלית, צורכי האם והתינוק חד הם.

המודל המיילדותי של הלידה הולך ותופס מקום יותר ויותר, מכיוון שהוא עונה על הצורך של האשה המודרנית, ולעתים הפמיניסטית בעלת ההכרה, לשלוט על חייה ולחיות אותם לפי הבנתה והכרתה. האשה שבוחרת ללדת בדרך זו בוטחת בכוחותיה, בעוצמתה האישית וביכולתה לבחור את הבחירות הנכונות והמתאימות לה.

אינני מטיפה ללדת בדרך זו או אחרת. נפלא שהטכנולוגיה קיימת. נפלא שקיים יותר ממודל אחד ללידה. ונפלא שאשה יכולה לבחור ללדת באופן שמתאים לה.

בכתיבת מאמר זה נעזרתי ב והסתמכתי על:
רובין, ניסן (1995), ראשית החיים: טקסי לידה, מילה ופדיון הבן במקורות חז"ל. הוצ. הקיבוץ המאוחד, ישראל.

Davis-Floyd, Robbie E. and Sargent, Carolyn F. (edited by) (1997): Childbirth and Authoritative Knowledge: Cross-Cultural Perspectives, University of California Press, California.

Jordan, Brigitte (1993): Birth in Four Cultures:A Crosscultural Investigation of Childbirth in Yucatan, Holland, Sweden, and the United States. Revised and expanded by Robbie Davis-Floyd. Waveland Press, Inc., Illinois.

Katz-Rothman, Barbara (1991): In Labor: Women and Power in the Birthplace. Norton & Company, New-York.

Katz-Rothman, Barbara (2000): Recreating Motherhood, Rutgers University Press, New-Jersey.

Klaus, Marshall H., MD; Kennell, John H., MD.; and. Klaus, Phillis H., M.Ed, C.S.W. (1993): Mothering the Mother: How a Doula Can Help You Have a Shorter, Easier, and Healthier Birth. Preseus Books, Cambrige, Massachusetts.

Sears, William , M.D., and Sears, Martha, R.N. (1994): The Birth Book: Everything You Need to Know to Have a Safe and Stisfying Birth. Little, Brown and Company, Boston, New York, London.


*רותי אורנוי היא דולה, תומכת לידה שליוותה את בתה בלידה, בעלת BA במדעי
הטבע והחיים, רפלקסולוגית בכירה, ונטורופתית.

טלפון 050-7680125; 09-8985173


לאתר של רותי אורנוי - דולה, תומכת לידה, רפלקסולוגית בכירה ונטורופטית
טלפון: 6833287-050 שלחו אימייל לרותי אורנוי