לידה מכשירנית
לידה מכשירנית פירושה לידה שהסתיימה בעזרתו של אחד משני מכשירים: שולפן רִיק (ואקום) או מלקחיים.
הסיבות ללידה מכשירנית יכולות לבוא הן מהצד האימהי והן מצד העובר. אצל האם יכולה הסיבה לנבוע ממחלת לב או ריאות, כשהצוות רוצה למנוע ממנה את המאמץ הכרוך בלידה, וכך גם לגבי אישה שעברה היפרדות רשתית בעין. לעומת זאת, ובניגוד למה שסברו בעבר, קוצר רואי גבוה אינו מהווה סיבה לביצוע לידה מכשירנית. סיבה נפוצה אחרת היא תשישות האם, כאשר לאחר לידה ממושכת האישה פשוט לא מסוגלת יותר ללחוץ ולדחוף את העובר החוצה.
סיבות מצד הילוד יכולות להיות מצוקה עוברית הדורשת חילוץ מהיר, מצג עובר עם עורף נטוי לאחור - המקשה על יציאתו - או שלב לידה שני מאורך.
קיימים, כמובן, גם מקרים גבוליים שבהם הרופא המיילד סבור שיש סיכוי לסיים את הלידה בלידה מכשירנית ולחסוך ניתוח קיסרי (כאשר יש, למשל, פתיחה גמורה והאישה לוחצת אבל הראש ממאן לרדת כלפי מטה), ואז הוא מבצע ניסיון יילוּד. כשזה לא מצליח, הולכים לניתוח. לכן, עדיף שניסיון היילוּד יתבצע מראש בחדר הניתוח עצמו.
מתי קובעים ש"זה לא מצליח"? כשלפי הערכתו הסובייקטיבית של המיילד, יש קושי לחלץ את העובר באמצעות מלקחיים, או שגביע הוואקום נותק מראש העובר שלוש פעמים. בכל מקרה, כדאי לנסות. הסכנות בלידות אלה קטנות יחסית, ואין הוכחה לעדיפות ניתוח קיסרי על פניהן.
לידת מלקחיים
השימוש במלקחיים - הנראות כמו שתי כפות מתכת קהות ומעוקמות - הומצא במאה ה-16. דר` צ`מברלין, האיש שעמד מאחורי ההמצאה, העדיף לשמור על המצאתו בסוד והשימוש במלקחיים נשאר שנים רבות נחלתם הבלעדית של הרופאים במשפחתו. בשנת 1813, ובמקרה, התגלתה ההמצאה בארגז ישן, ולמעט שיפורים קלים לא חל בה שינוי רב במאתיים השנים האחרונות.
צורת השימוש במלקחיים פשוטה יחסית, אך דורשת מיומנות: שתי כפות המתכת מוחדרות לנרתיק, כל אחת מצד אחד של ראש העובר, וננעלות מחוצה לו. המיילד אוחז במלקחיים, ובזמן ציר הוא מפעיל כוח ומושך את העובר החוצה.
כדי שאפשר יהיה להשתמש במלקחיים דרושים כמה תנאים: שלפוחית המים פקועה, צוואר הרחם פתוח ומחוק לחלוטין, שלפוחית השתן של האם מרוקנת, מצג ראש או מצג פנים עם סנטר קדמי אצל העובר, וגם זאת רק בתנאי שראשו נמצא כמעט במוצא הנרתיק.
המיילד חייב לדעת בדיוק באיזה אופן נמצא ראש העובר כדי שיוכל לשים את המלקחיים במקום הנכון, משני צדי ראשו של התינוק, ולא על פניו. מאחר שהמלקחיים עצמם תופסים מקום בנרתיק, נהוג לבצע בכל לידת מלקחיים חתך חיץ על מנת למנוע קרעים.
לעיתים קרובות ניתן לראות את סימני המלקחיים על לחייו או על אוזניו של התינוק, אך אין מה לדאוג: הסימנים ייעלמו תוך מספר ימים אחרי הלידה.
לידת ואקום
להבדיל מהמלקחיים, הוואקום (או בעברית: שולפן הרִיק) הוא המצאה חדשה יחסית, הנמצאת בשימוש משנת 1957.
מכשיר הוואקום הוא משאבה קטנה. מהמשאבה יוצא צינור גומי שבאמצעו ידית משיכה ובקצהו גביע קטן ממתכת או מפלסטיק. הוואקום גורם לגביע להיצמד בחוזקה לראש העובר ומאפשר את משיכתו מטה. בזמן ביצוע הפעולה מוודא הרופא שרק ראש העובר תפוס בגביע, ואז הוא מפעיל את המשאבה. כוח השאיבה מוגבר בהדרגה עד לרמה הרצויה, ובזמן ציר - האֵם לוחצת והרופא מושך את העובר כלפי מטה. אף על פי שלרוב נוהגים גם בלידה זו לבצע חתך חיץ, אין הדבר הכרחי, מאחר שהוואקום אינו תופס מקום סביב ראש העובר אלא נמצא עליו.
על ראשו של תינוק שנשלף בוואקום נראה בדרך כלל עיגול אדום, המסמן את אזור המגע של הגביע. הכיפה הבולטת המופיעה על ראשו נובעת משטף דם תת עורי שנוצר מהוואקום, ואם כי היא עלולה להיראות מפחידה, סופה להיעלם תוך מספר ימים או שבועות בלי להשאיר סימן.
במקרים חריגים ונדירים ביותר יכולה להצטבר שם כמות דם רבה ולגרום אנמיה לתינוק. במקרים השכיחים יותר, הדם שנספג מעלה את הסיכוי לצהבת בילוד.
לשאלה מתי משתמשים במלקחיים ומתי עדיף להשתמש בוואקום אין תשובה חד-משמעית. בארה"ב ובאנגליה משתמשים בעיקר במלקחיים, ואילו בסקנדינביה דווקא הוואקום הוא הפופולארי יותר. בארץ משתמשים בשתי השיטות, וההחלטה נקבעת בדרך כלל בהתאם למיומנותו ולניסיונו של הצוות המטפל בהפעלת שיטה זו או אחרת.
אין ספק שלידת מלקחיים דורשת יותר מיומנות, אך אי אפשר לומר בוודאות מה טוב יותר. חסידי המלקחיים טוענים שזו שיטה אלגנטית ומהירה יותר, ושבלידת וואקום יש יותר חבלות. נאמני הוואקום מסתמכים על המאמרים המראים שדווקא בלידת מלקחיים יש יותר חבלות, והאמת היא כנראה שהשיטה הטובה היא זו שהמבצע מיומן בה, ושתחת ידיו היא נעשית מוצלחת ביותר. על פי עיקרון זה נעשית גם ההחלטה בחדר לידה.
סיבוכים אפשריים בלידה מכשירנית
בלידות מכשירניות יש יותר סיכויים לקרעים בנרתיק, בשלפוחית השתן ובצוואר הרחם. כן גדלים הסיכויים לשטפי דם תת-עוריים, לבעיות הקשורות בחתך גדול מהרגיל, ולפגיעה בתינוק, החל בחבורות על פניו ואוזניו וכלה בשברים בגולגולת, שטפי דם תת-עוריים, ובמקרים נדירים ביותר במוח.
חלק מהסיבוכים, ובעיקר הקשים שביניהם, נובע מביצוע לא מיומן, או מהחלטה שגויה, בעיקר במקרים שבהם עדיף היה מראש לבחור באפשרות של ניתוח. בידיים טובות ומיומנות, וכשהראש נמצא במיקום הנכון (קרוב לפתח הנרתיק), הסיכון קטן ובדרך כלל אין פגיעות. מצד שני, אל נשכח שאיש אינו מבצע לידה מכשירנית ללא סיבה. כך, למשל במקרה של מצוקה עוברית, כשצריך להציל את חיי העובר, הסיכון שנלקח הוא מחושב ומינימלי.
לידה מכשירנית אחת אינה מנבאה לידה נוספת כזו, אלא אם כן סיבתה קשורה במחלה אצל האם. אם הסיבה ללידה המכשירנית היתה בעובר, הרי אין שום הכרח שכך יהיה גם בלידה הבאה. העובר הבא יכול להיות שונה בגודלו ולהגיע אחרת ללידה, ולכן אי אפשר להתנבא. ברוב בתי החולים בארץ יתבקש בעלך לעזוב את חדר הלידה אם יוחלט על לידה מכשירנית, אך ישנם כמה מקומות שבהם, אם ירצה, ירשו לו להישאר.
*מתוך "המדריך הישראלי להריון ולידה 2006 מהדורה מורחבת ומעודכנת" / מאת ד"ר עמוס בר וטלי רוזין
|
