הלידה הפיזיולוגית אינה המצאה חדשה. מאז העת העתיקה מונצחות נשים היולדות בתנוחות פיזיולוגיות שונות ביצירות אמנות ובשבטים "פרימיטיביים" באפריקה ובמקומות אחרים בעולם השלישי ששימרו את המסורת, נהוג ללדת כך מאז ומעולם.
אם ננתח תנוחות אלה נמצא שרובן ככולן מכבדות את העקרונות הפיסיולוגים של הגוף, ומאפשרים לאישה ללדת בצורה דינמית רכה ומהירה כפי שהטבע ברא אותנו ובמינימום נזקים לאם ולילוד.
לידות מערביות רבות כוללות מאמצים מפרכים ולעיתים חסרי תועלת שנשים רבות חוות בלידה. חווית היצירה הכי משמעותית בחייה של אשר הופכת טראומטית ובעלת השלכות מרחיקות לכת על בריאות אברי רצפת האגן והבטן שלה וכמובן שגם על בריאות רקמות רבות אצל התינוק. אצלו, יכולה טראומת הלידה להתבטא בחוסר איזון בעצמות הגולגולת, חוסר איזון במתח השרירים בצוואר התינוק (טורטיקוליס, הנפוצה למדי בזמננו) וכדומה. נשאלת השאלה מדוע משתבשת התוכנית הפיזיולוגית אצל כל כך הרבה נשים במערב, ומה ניתן לעשות כדי לתקן את המצב.
ד"ר ברנדט דה-גאסקה חקרה את הנושא וגילתה שנשים אשר חוות לידה לא טראומטית חשות בצורך עז ובלתי נשלט ללחוץ את התינוק החוצה. ד"ר דה-גאסקה קוראת לדחף או לצורך הזה "הרפלקס האקספולסיבי"( רפלקס הלחיצה).
לדברי דה-גאסקה רפלקס לחיצה זה מופיע וחוזר על עצמו בכל לידה, בתנאי שהיולדת לא לוחצת באופן רצוני לפני הופעתו הספונטנית.
מי קלקל אותנו? מי נתן ליולדות את ההוראה ללחוץ באופן רצוני
קצת היסטוריה. במאה השמונה עשרה ילדה המלכה ויקטוריה בסגנון חדש שהוכתב על-ידי הרופא שלה. המלכה הורדמה והושכבה על גבה כשרגליה מורמות וכך "כרעה" ללדת.
המוני העם שרצו לחקות את סגנון בית המלוכה אימצו שיטה זו, המעבירה את השליטה בלידה מידי היולדת והמיילדת המסורתית לידי הרופאים והיא מנוהלת על ידי הפרוטוקול הרפואי.
למעשה, מאז ועד היום מנוהלות הלידות במערב בסגנון דומה. השליטה על תהליך הלידה עברה מידי המיילדות לצוות הרפואי עם כל האמצעים הטכנולוגים העומדים לרשותו (שאין עוררין על חשיבותם בהצלת חיים), אך האלמנט הדינמי והספונטני שקיים בלידה פיזיולוגית נשלל מהיולדת.
בפועל, כחלק מניהול הלידה בסגנון זה, יולדות רבות שאינן חשות עדיין בצורך ללחוץ מודרכות ע"י הצוות המיילד ללחוץ בטרם עת באופן רצוני, מה שמדכא את הופעתו הספונטנית של הרפלקס. בנוסף, הטכניקה בה מודרכות היולדות ללחוץ שגויה. טכניקה זו מעלה את הלחץ התוך בטני ומסכנת את שלמותן של רקמות ואברי רצפת האגן.
התנוחה ה"ויקטוראנית" אכן נוחה לצוות המיילד אך כנראה שגובה מחיר גבוה מהיולדת. שכיבה פסיבית על הגב אינה מעודדת את תרומתו של כוח הכובד לירידה מהירה יותר של העובר בתעלת הלידה, אינה מאפשרת תנועתיות של מפרקי האגן, וגורמת ללחצים עזים על מפרקים "נעולים" כמו עצם הזנב שנלחצת כלפי המיטה ללא אפשרות תנועה לאחור כפי שמתבצע בלידה פיזיולוגית.
כתוצאה מתנוחה זו כנגד העצם, יסבלו יולדות רבות מנקע בדרגה זו או אחרת של עצם הזנב, ומתופעות דוגמת טחורים, פגיעה בתפקוד התקין של הסוגרים (שתן וצואה) ובהמשך מצניחה זו או אחרת של אברי רצפת האגן.
אם כללי "המשחק הפיזיולוגים" היו נשמרים השתלשלות העניינים היתה שונה כנראה לחלוטין.
מהי לידה פיזיולוגית
לידה פיזיולוגית יוצרת תנאים הגורמים לסרעפת, לרחם, לשרירי הבטן ורצפת האגן לעבוד בסינכרוניזציה מלאה. עבודה הרמונית כזו מאפשרת לידה מהירה וקלה יותר.
אם נתייחס ראשית למדד ההתקדמות הפיזיולוגית של עקומת פרידמן הרי שבלידה ראשונה אמור צוואר הרחם להתפתח בקצב של ס"מ בשעה, ושהשלב השני של הלידה, של הולדת התינוק, אמור להסתיים בתוך שעתיים. כלומר, לידה אמורה להמשך עד 12 שעות, מתוכן שעתיים מוקדשות לשלב השני.
אם נשמר הציות לרפלקס האקסלפולסיבי, השלב השני מתקצר ומאפשר לאישה ללדת במס` לחיצות קטן (בין )3-5 ובמינימום נזקים לאם ולתינוק.
דינמיקת הלידה מתאפשרת הודות לעבודה סינכרונית של שרירי הרחם ושרירי הבטן העמוקים, אשר יוצרים לחצים קונצנטריים.
לרחם שלוש שכבות של שרירים:
- השכבה הלונגיטודינאלית המאפשרת לעובר להתקדם לעבר צוואר הרחם.
- השכבה הסירקולארית, אשר מתכווצת קונצנטרית חזק באזור הפונדוס ומאפשרת את פתיחת צוואר הרחם.
- השכבה הספירלית, בעלת סיבי שריר פלקסיפורמים אשר יוצרים לחץ כולל בצורת הברגה ואשר מובילים את העובר ללידן.
מעל לרחם נמצאים שרירי הבטן העמוקים (Obliqus Abdominus ו – Transversus Abdominus) אלו מתכווצים ביחד עם התכווצויות שרירי הרחם ויוצרים את הרפלקס האקספולסיבי.
הרפלקס דומה לרפלקס ההקאה ודוחק את שריר הסרעפת כלפי מעלה בעוצמה אדירה אשר איננה ניתנת לחיקוי ע"י שום כיווץ רצוני. יותר מכך, ברגע שהרפלקס מופיע היולדת לא תוכל לבצע לחיצה בשאיפה, והאינסטינקט הטבעי יהיה לצעוק (כפי שהנשים בהודו ובמרוקו מרשות לעצמן), לנשוף ולהקיא.
הרפלקס מביא עמו מכלול לחצים קונצנטרים באגן הגורמים לעובר לגלוש ולהיפלט החוצה בתוך כדי שמירה על מיקומם של איברי רצפת האגן. הרחם, השלפוחית והרקטום אינם גולשים החוצה, דבר המתאפשר הודות לקשר ההדוק בין הסרעפת לאיברים אלו.
לידה שאינה פיזיולוגית
בלידה פיזיולוגית, דוחקות התכווצויות שרירי הבטן את הסרעפת כלפי מעלה וע"י כך מייצבות את הרחם כלפי מעלה. בתנאים אלו תתבצע פתיחת רצפת האגן כלפי פנים (לראייה הממצאים האחרונים על מבנה רצפת האגן ע"פ ה - M.R.Iׂ) ותאפשר לעובר להחליק דרך הלידן.
בלידות אשר אינן מכבדות את העקרונות הפיזיולוגים של תנועתיות, מאונכוּת, נשימות ולחיצות, הפרינאום יידחק בכוח כלפי מטה והנרתיק ייפתח כלפי חוץ. יולדת המתבקשת לשאוף אוויר, לכלוא אותו בבית החזה ובבטן ולבצע לחיצה ודחיפה כלפי מטה, תגרום לסרעפת לרדת למטה, הדיאסטאזיס רקטי הפיזיולוגי (הרווח בין שני קירות שרירי הבטן השיטחיים ה-Rectus Abdominus המאפשרים את הגדילה של הרחם בהריון) ייפתח יתר על המידה, שרירי הבטן העמוקים לא יוכלו יותר להוות תמיכה לאיברי רצפת האגן, וגם לא הרצועות, השרירים ורקמות החיבור שממילא חלשות ורפויות יותר בגלל השינויים ההורמונלים ייחשפו ללחץ תוך בטני עצום. לחץ זה, המופעל מלמעלה כלפי מטה יהיה הרסני עבור מבנים אלו ועלול לגרום נזקים כדלקמן:
א. מתיחה וקרעים מיקרוסקופים של האלמנטים השריריים והעצביים ברצפת האגן.
ב. מתיחה וקרעים מיקרוסקופיים של רקמות החיבור והרצועות התומכות את האיברים באגן, מה שעלול לגרום עם השנים לצניחה הולכת וגוברת של הרחם, השלפוחית והרקטום.
ג. פגיעה חלקית בתפקוד הסוגרים, שיבוא לידי ביטוי בקשיים בשליטה על ההפרשות (שתן, צואה וגזים).
ד. כאבים בגב התחתון, במפרקי האגן, בעצם הזנב ובנרתיק.
נזקים לרצפת האגן בלידה שאינה פיזיולוגית – המחקרים
פרופ` Malinas מוקיע את השפעותיה השליליות של הלחיצה בשאיפה עצורה. במחקר שערך נמדדו הלחצים על הרצועות התומכות ברצפת האגן ונמצא כי בלידה המתקיימת בסגנון זה מופעל לחץ של 20 ק"ג על אחת הרצועות שתומכות את הרחם (Sacro Uteral Lig). לדבריו, כאשר נשקפת סכנה לשלמות הרצועות עדיף לבצע לידה מכשירנית.
פרופ` Pigne מציע בממצאי מחקרו ניתוח קיסרי לכל אישה היולדת בפעם הראשונה מעל גיל 37 ואשר בריאותה של רצפת האגן שלה נמצאת בסיכון.
ד"ר דה-גאסקה מצאה ש– 50% מהנשים הוולדניות (נשים שכבר ילדו) יסבלו מדליפת שתן במאמץ לאחר הלידה, אצל 38% מהן, התופעה (הלא פיזיולוגית של דליפת שתן) תצוץ לראשונה עם תחילת ההיריון השני.
ד"ר דה-גאסקה חקרה את הגורמים שישפיעו ויפחיתו את תופעת דליפת השתן ומצאה כי נוכחותו של הרפלקס האקספולסיבי במהלך הלידה ומספר לחיצות נמוך (בין 5-3 ), שני פקטורים הקשורים האחד בשני, עשויים להגן על רקמות רצפת האגן ולהפחית את הנזקים לאזור.
החוקרים Sultan and Coll בדקו באמצעות אולטרה סאונד את מצב הסוגרים של נשים מבכירות (לאחר לידה ראשונה) ומצאו כי אצל למעלה מ – 40% נמצאו נזקים בספינקטרים האנאליים. כ-13% מהנבדקות סבלו מאי שליטה במתן צואה נוזלית וגזים לאחר הלידה הראשונה.
ממחקר זה ניתן להסיק שככל שמס` הלידות רב יותר, ככל שהלידה מסובכת יותר וככול שהשלב השני (יציאת התינוק) ארוך יותר כך גם הנזק רב יותר.
50% מהנשים מדווחות כי הן "אינן חוזרות להיות מה שהיו לפני הלידה", נתונים סטטיסטיים מראים כי כ-80% מהנשים לאחר לידה ראשונה סובלות מצניחת אחד או יותר מאיברי רצפת האגן. מתיחת האלמנטים השריריים בלידה גורמת לירידה של כ– %50 בכוח שרירי רצפת האגן שתפקידם לתמוך באיברים ולסגור את פתחי ההפרשה. צפוי כי 30% מהמבכירות ידווחו על הפרעה בתקינות מערכת השתן והיציאות ויסבלו מדליפת שתן במאמץ, דחיפות ותכיפות במתן שתן, עצירות, טחורים וכו`.
הכאבים בנרתיק נגרמים כתוצאה מהצטלקות לא טובה לאחר האפיזיוטומי (חתך החיץ שמבוצע בזמן הלידה).
אם היולדת קיבלה אפידורל (זריקה בגב לאלחוש) יתכן ותסבול מכאבים בגב העליון והתחתון, כאבי ראש ושאר תופעות לוואי הגורמו לקשיים בהתאוששות ולהתמשכותה מעבר לתקופת משכב הלידה (6 שבועות).
לאור נתונים אלה מדוע כדאי בכל זאת להעדיף לידה ואגינלית? כי אפשר גם אחרת וכי אנו כיולדות חייבות זאת לא רק עבור עצמנו אלא גם למען התינוקות שלנו...
תועלות לתינוק בלידה פיזיולוגית
רופא הילדים Fuente בדק והשווה את רמת ה–PH ואת האפגאר (ציון שניתן לתינוק מיד לאחר הלידה) של הולד בזמן יציאתו לאוויר העולם בדקה הראשונה ובדקה החמישית, הן בשיטת הלידה הפיזיולוגית והן בשיטת השאיפה האצורה. לדבריו, נמצא הבדל משמעותי לטובת הלידה הפיזיולוגית. לדברי ד"ר פונטה עלולה הלחיצה בשאיפה אצורה לגרום להיפוקסיה ולאצידוזיס אצל היולדת, תופעה המכניסה את הצוות המיילד למתח ומחייבת אותו לנקוט בצעדים תכופים על מנת להוציא את התינוק לאוויר העולם במהירות האפשרית, מה שעלול להביא להתערבות אגרסיבית יותר (ואקום, מלקחיים).
מחלקת יולדות בבית חולים בנורמנדיה, המקבלת 800 לידות בשנה, דיווח כי שינה ממנהגו ובמקום ניהול 70% מהלידות בעזרת אפידורל אימץ את שיטת הלידה הפיזיולוגית. מאז, מדווח ביה"ח, חלה ירידה משמעותית במספר הלידות המכשירניות ובמספר הניתוחים הקיסריים והאפיזיוטומיות אף הן פחתו במידה משמעותית.
המחקרים מדווחים על שינוי משמעותי בתלונות היולדת לאחר הלידה בכל הקשור לנזקים לרצפת האגן. נראה שהמפתח בניהול לידה פיזיולוגית נתון בידי היולדת. יולדת שיודעת להכין עצמה מבעוד מועד ללידה פיזיולוגית, ולהיות אסרטיבית דיה כדי לאפשר לעצמה תנאים ללידה פיזיולוגית, תוכל ליהנות מתוצאותיה ומלידה מעצימה.
קורס הכנה ללידה, חינוך ללידה ולידה פיזיולוגית
הכנה ללידה פיזיולוגית כוללת ההתייחסות לגוף כולו, והדגש בקורס הוא על החלק המעשי. קורס ההכנה ללידה הניתן על ידי פיסיותרפיסטים, כולל בדרך כלל בסיס ידע רחב מבקורסים רגילים אודות תהליך הלידה הפיזיולוגי.
בקורס הכנה ללידה פיזיולוגי יינתנו הסברים תיאורטיים רלבנטיים בלווי אמצעי המחשה אך ככל שהאישה תתרגל את הנלמד כך יהיה לה קל יותר ליישם את העקרונות הנלמדים בזמן הלידה עצמה.
הדגש בקורס הוא על מתן אמצעים בהריון ובלידה להקלת הלחץ התוך בטני בלידה מחד ומאידך עקרונות התנועה והתנוחה המאפשרים לעובר את הדרך הטובה ביותר להתברג לעמדה האופטימלית ללידה (Occipito-Anterior.O. A).
בנוסף, ילמדו בני הזוג בקורס הכנה ללידה פיזיולוגית בצורה יסודית את הנושאים הבאים:
- האנטומיה והפיזיולוגיה של שלבי הלידה
- תנוחות מועדפות לצירים וללידה, כאלו שיגרמו למפתח האגן להתרחב ולהקל את מעבר העובר באגן. באמצעות תנוחות אלו ניתן למזער את הנזקים לאברים ולרקמות שבחלל האגן ולראש העובר,
- טכניקות לחיצה שונות לשלב השני של הלידה
- עקרונות תנועה נכונה בהריון בצירים ובלידה
- סימני לידה – מתי להגיע לביה"ח
- נשימות
- הכאב בלידה – שיכוך כאבים טבעי ורפואי
- הכנת תוכנית לידה
- צפיה בסרטי לידה המדגימים את העקרונות הפיזיולוגיים
- הדרכה להגנה וטיפול ברצפת האגן ובשרירי הבטן בתקופה הסב לידתית במטרה לחזור לתפקוד מקסימאלי במהירות האפשרית
- בדיקה אורו-גינקולוגית לאבחון מצב רצפת האגן לקראת הלידה
- הדרכה אישית ליולדת ולבן זוגה בנושא הטכניקות להכנת הפרינאום ללידה כגון מסאז` וגינאלי, אפי-נו, סוגי שמנים וכו`.
- בקורס הכנה ללידה פיזיולוגית המלווה על ידי מומחה באוסטיאופטיה, האישה תעבור בדיקה אוסטיאופטית ובעקבותיה המלצות לדרך ההיערכות המומלצת עבורה ללידה פיזיולוגית באופן שמפרקי האגן כולל עצם הזנב, איברי הנשימה ושרירי הבטן יהיו חופשיים לתפקד ביעילות בלידה.
- לפי הכשרותיה הנוספות של המדריכה ברפואה משלימה יינתנו המלצות נוספות, לדוגמא הומיאופטיה וצמחי מרפא.
תפקיד הבעל/המלווה בלידה
תפקיד הבעל או המלווה חשוב ואקטיבי הן בקורס ההכנה ללידה ובלידה עצמה. כמי שלומד ומבין את החשיבות של התנוחות, התנועתיות הנדרשת הנשימות והלחיצות הנכונות והשפעתן על מהלך הלידה ובריאותה של היולדת, על המלווה לסייע ליולדת ליישם את הנלמד בקורס בשעת הלידה. גברים רבים אשר חווים התנסות זו מרגישים נחוצים ונוטלים עליהם את האחריות וביחד "יולדים" את תינוקם לאוויר העולם.
הכנה לפוסטפרטום
לעיתי קרובות ולמרות שהאישה עברה את ההריון, הלידה והתקופה הסב לידתית ב"שלום", הייתה "גיבורה" וחזרה לתפקד במלוא המרץ בתינוק ובעבודות הבית, אין זה אומר כי רצפת האגן שלה או חלל הבטן על כל אבריו לא נפגעו.
ההיריון והלידה מהווים טראומה לגוף. הלחץ התוך בטני המתמשך לאורך כל כך הרבה זמן, השינויים ההורמונאליים שמאפשרים את היצירה המופלאה הזו גורמים להיחלשותם של רקמות שריר, רצועות, ורקמות חיבור.
היחלשות זו דורשת התייחסות טיפול והדרכה הן בזמן ההריון והן בתקופה שלאחר הלידה. טיפול אוסטיאופטי, פעילות גופנית מתונה כמו שחייה, יוגה וכיוצא באלו רצויים בכל מקרה כדי לסייע בהחזרת מצב הרקמות לקדמותן.
בתום תקופת משכב הלידה (שישה שבועות מהלידה) רצוי לגשת לאבחון ע"י פיזיוטרפיסט מומחה באורו-גינקולוגיה וגם ע"י אוסטאופט על מנת להעריך את מצב הרקמות, האיברים והמפרקים ולהחזירם כמה שיותר מהר למקומם. זאת, במיוחד אם העובר שקל מעל ל - 3.5 ק"ג , אם הייתה לידת בזק, לידה ארוכה, התערבותית (מלקחיים/ואקום) וכו`.
נשים שלא מוצאות לנכון להיבדק ובמידת הצורך לקבל טיפול עלולות למצוא את עצמן בגיל המעבר עם נזקים אלה ואחרים ומיותר לציין שהטיפול והשיקום יהיה ארוך ומורכב יותר כאשר המערכת ההורמונלית כבר לא מחפה ומפצה על החסר.
טיפול אוסטיאופטי לרך הנולד?
רצוי ומומלץ לכל תינוק שיצא לאוויר העולם, גם אם הלידה הייתה ידידותית להיבדק אצל אוסטיאופט.
הבדיקה אצל אוסטיאופט שונה מכל בדיקה אחרת ומאפשרת נתוני פתיחה טובים יותר לתינוקות.
האוסטיאופט יבצע בדיקה מקיפה ( מאוד עדינה ובד"כ מאוד נעימה לתינוק) באמצעותה הוא יתרשם מאיכות התנועתיות והתנודתיות של אברים ומפרקים שונים לרבות צוואר/הכתפיים, אגן/ירכיים.
במהלך הבדיקה יוודא האוסטיאופט שעצמות הגולגולת עברו בשלום את תעלת הלידה ושתנועת המפרקים חופשית. בשיטת ה"קרניו-סקרל" יכול האוסטיאופט לחוש באמצעות מגע עדין במקומות שונים בגוף את איכות התנועה והקצב שבו זורם הנוזל השידרתי המהווה את עיקר ההזנה של המוח ומערכת העצבים. איכות התנועה תשקף את המצב התפקודי והבריאותי של הגוף וכאשר זו מקבלת תמיכה חיצונית במהלך הטיפול היא מתקנת את עצמה.
בדרך זו ניתן לטפל בהצלחה רבה במספר רב של תופעות כמו:
- "טורטיקוליס" כאשר קיימת הטייה של ראש התינוק הצידה.
- אסימטריה בפניו של התינוק.
- פליטות לאחר אכילה עד לריפלוקס.
- הפרעות בשינה.
- טונוס שרירי מוגבר –נטייה להיכנס להקשתה אחורית, מתח רב בגפיים
- חבלות הקשורות בלידה מכשירנית: ואקום, מלקחיים.
"החיים הם תהליך ממושך של הסקת די מסקנות ממידע שאין בו די" (סמואל ברטלר)
יעל שוראקי דנן- פיזיותרפיסטית מוסמכת B.P.T ומומחית לשיקום אורו-גינקולוגי טל`- 0522754272
קלוד אמסלם-פיזיותרפיסט ואוסטאופט מוסמך D.O טל` - 515550-053
מנהלי קליניקה לרפואה אוסטאופטית ופיזיותרפיה שיקום אורולוגי, גינקולוגי בת"א
צילום: 2P studio
|
