הקדמה:
טמסקל, רחם האדמה בספרדית, הוא כלי טקסי וטיפולי ברפואה המסורתית של תרבויות מרכז אמריקה, ומקסיקו. הטמסקל הוא מעין חדר סאונה קטן, הבנוי באופן מסורתי מקורות עץ, ענפים וזרדים, שמעליהם מונחת יריעת בד. האריג מונח כך שהוא אוטם לגמרי את הטמסקל, לבד מפתח הכניסה והיציאה, המכוסה אף הוא בכל עת לבד מבזמן הכניסה והיציאה.
במרכז הטמסקל חפור בור, המשמש להנחת האבנים החמות, ולהבערת אש תחתיהן, לשמירת החום ולהגברתו. על האבנים מונח סיר בו מתבשלים תבלינים ועשבי מרפא ארומטיים, לפי צרכי הריפוי של המשתתפים בטקס. הכניסה לטמסקל היא תמיד בחברותא. זו יכולה להיות יולדת אחת והמיילדת שלה, או מתרפא עם בני משפחתו או חבורת האנשים העוברים את הטיפול או הטקס המבוקשים.
הטיפולים הניתנים בטמסקל מגוונים: החל מטיפול בשפעת, דלקת הסמפונות, קצרת ובעיות של סינוס ודרכי נשימה עליונות, דרך טיפול בהפרעות במערכת העיכול ובמחזור הדם, ובבעיות של כלי הדם, דליות ומערכת השרירים, בעיות מחזור, ועד לטיפול בתופעות של מתח, כאבים מסוגים שונים, עצבנות ולחץ נפשי.
טקסי הטיהור והריפוי המתבצעים בטמסקל מתייחסים הן לפנים הפיזיות והן לאלו המנטליות, ולשהיה בטמסקל הלוהט השפעות עמוקות בכל הרבדים.
טקס טיהור בעשן מקדים את הכניסה לטמסקל הלוהט, ע"י מנהל הטקס – מרפא או מיילדת. לטמסקל נכנסים בשפיפה, והשהיה בו אפשרית בישיבה או שכיבה בלבד. המשתתפים אוחזים אבן בכל יד. לאבנים משמעות סימבולית. הטקס מלווה בשירה, הוספה של אבנים חמות והזלפת מים עליהם להסמכת האדים, הצלפה בעזרת ענפים של צמחי מרפא, שתיה מרובה של נוזלים וחליטות, למניעת התייבשות עקב ההזעה המרובה, ויציאה זהירה החוצה עם סיום הטקס. בראיה המסורתית, משמש הטמסקאל כור היתוך לוהט המאפשר לידה מחדש. הטיפול או הטקס מושלמים עם השלכתה של אבן שמאל, המסמלת את כל מה שעשה את שלו ויכול ללכת, חזרה אל האדמה.
הטמסקל בו התבצע הטקס של נאולי נמצא בטבעון. עד כאן ההקדמה, ומכאן, סיון.
לבושות בבגדי ים, עטופות בלונגי צבעוני, יחפות, אוחזות בבקבוק מים, מגבת ובשתי אבנים נעמדנו בשורה מול "רחם האדמה". האש רחשה לצידנו, חשתי בחום האבנים, לא הבנתי איך אפשר להכנס לתוך ה"איגלו" הזה ולשהות בו 45 דקות.
בשקט ובציפיה דרוכה, כל אחת בתורה צעדה לקראת נאולי שאחזה בכלי קטן ובתוכו גחלים לוחשות, פרשתי את ידי לצדדים, עצמתי את עיניי כדי להמנע מהעשן, היא עברה עם הכלי על כל אברי הגוף הקדמי, נושפת את העשן המטהר. כשסיימה, הסתובבתי והרגשתי את נשיפותיה העדינות מאחוריי.
בזחילה איטית נכנסתי אל הטמסקל. קטן, חשוך, מחניק, התיישבתי ליד מיילדת שהייתה אבן דרך משמעותית לחוויה שחוויתי.
טקס הטיהור לקראת סופו והשורה הארוכה של הנשים כבר יושבות בטמסקל, צמודות אחת לשניה, נוגעות. האוויר דחוס. אני יושבת בתנוחת עובר, אוחזת ברגליי מול הפתח, צוחקת כדי להפיג את הפחד. נאולי נכנסת. היא אוחזת בסיר עם מים שהורתחו עם מרווה ורוזמרין, הריח מתפשט בטמסקל, מבשם את האוויר, בידייה ענפי מרווה ארוכים. נאולי מבקשת להכניס את האבנים החמות, יהיה יותר חם ממה שאני חווה כרגע... אני לא מאמינה שאני עדיין בפנים. אחת אחת מוכנסות אבני הבזלת אל תוך הטמסקל, אנחנו מתפעלות מהצבע והעומק שלהן, מספר אבנים מתבקעות במהלך הנחתן בדומה לתהליך שאנחנו עתידות לחוות, שבירת הישן לקראת פני החדש. האבנים כבר בפנים, החום בלתי נסבל, העשן בעיניים, אני עוצמת את עיניי, אוחזת בחוזקה בשתי האבנים ואומרת למיילדת, "אני חייבת לצאת מכאן",
"את תהיי בסדר, תנשמי לאט", היא אומרת, ומדריכה אותי איך לנשום.
אני נזכרת בכל היולדות שאני הדרכתי ברגעים של פחד וכאב, אני בוחנת את הלידה של טליה ומנסה להזכר ולהשוות. בלידה לא פחדתי בכלל, נכנעתי וקיבלתי את כל מה שהגיע באהבה, אין לי שום זכרון של כאב. טקס הטמסקל הוא עבורי התמודדות עם הפחד לאבד שליטה, הפחד למות. המיילדת לוחשת לאזני, תעצמי את העיניים, נאולי סוגרת את הדלת, העשן נכנס לי לריאות, אני מורידה את הראש למטה ומנסה לנשום.
אני שומעת קול של נגיעה במים והצלפה ופתאום חשה בחום אדיר שמתפרץ מהמרכז, "תורידי את הראש למטה ", אני שומעת, אני מתחבאת מאחורי האישה שלידי, נושמת, מעכלת, אוחזת בחוזקה בשתי האבנים שבידיי.
האבן ביד השמאלית שמסמלת את הקשיים שאיתם נכנסתי לטמסקל ושעליהם אני רוצה לעבוד, והאבן ביד הימנית, אבן התקווה שלי, ההתחדשות והבריאה.
מסביבי קולות של שירה הולכת וגוברת, כלי נגינה ברקע, תוף, אני יושבת על אדמה, מצונפת בתנוחת עובר, ידיי על פני ואני חשה בעוצמה הנשית האקסטטית שסובבת אותי.
הדלת נפתחת, אבנים חדשות מוכנסות למרכז הטמסקל, יש לי הזדמנות לצאת, אני בוחרת להשאר, המיילדת מחייכת אלי ואני מאושרת שיכלתי למסע הזה.
אני יודעת שאני נשארת עד הסוף, נאולי מצליפה בנו בעלי מרווה רווים במים, מצננת את גופנו ברכות, אני חשה במליחות של הזיעה, משחררת קצת את הפחד, פחות נאבקת. הקולות מסביב משתנים, השירה גואה ואני תוהה מהיכן הכוח הזה, אני יודעת, כוח הנשיות, האהבה, התמיכה, השבטיות האבודה, את כולן מצאתי כאן.
נאולי מסבירה, להכניס את כל מה שרצינו להפתר ממנו לאבן ביד השמאלית, ולסגור את האבן, לפתוח את האבן ביד הימנית להכניס אליה את כל השאיפות, את כל הטוב שאנו מבקשות מהיקום. נאולי מדריכה אותנו, צריך לעטוף את האבן השמאלית בדבר מה ולזרוק אותה בדרך הביתה. את האבן ביד הימנית צריך לשמור ולשים במקום שאפשר לראות אותה בכל יום. הטקס ממשיך, הדלת נפתחת.
נאולי מבקשת שנצא החוצה, בזחילה איטית אנחנו יוצאות אל האוויר, כמו תינוקות שחסמו להם את חבל הטבור עוד לפני שהצליחו לנשום בעצמם, בבהלה, החנק הנוראי אל מול המגע עם האוויר הקר, ידעתי שנולדתי מחדש.
נעמדנו בחוץ משתהות, מעכלות, לא מדברות, נאולי נתנה לנו מספר רגעים ואמרה שהטקס עדין לא נגמר. מי שבוחרת תוכל להכנס להמשך קצר אך אינטנסיבי. החלטתי להכנס אחרונה, ישבתי ליד נאולי, שרתי, הרעשתי בכלי הנגינה, שחררתי את הגוף, נתתי אמון. בשלב הזה, כבר יכלתי להשאר בפנים גם אם הטקס היה נמשך. נאולי סיימה, היא ביקשה שנצא כשפנינו אל הטמסקל, התיישבתי על האדמה, מברכת אותה, מברכת את נאולי ואת הנשים שהיו שם איתי בלידה. מודה ליקום על ההזדמנות שקיבלתי לחוות עוצמה נשית והתעצמות.
בדרך הביתה, קצת אחרי מחלף זכרון, זרקתי את האבן מהיד השמאלית וחייכתי לעצמי.
הכניסה אל הטמסקל, אל רחם האדמה, מאפשרת להזכר בכל אותם קשיים ומכשולים שחווינו, להשתנות ולהוולד מחדש מלאים בחמלה ובאהבה אל עצמינו ואל הסביבה.
השפעת הטקס איננה מסתיימת ברגע היציאה מן הטמסקל, אלא ממשיכה ללוות את החווה גם במהלך הלילה שלאחר הטקס באמצעות חלומות ומאפשרת ריפוי של הכאבים והפצעים.
טמסקל בפוריות, הריון ולידה:
נשים משתמשות בטמסקל בימי המחזור החודשי, על מנת לטפל בבעיות פוריות, בהריון, בלידה ואחרי לידה.
< h2>בהריון:
נשים נכנסות אל הטמסקל אך צריכות להיות קשובות לגוף שלהן ולשמור על שתייה מרובה.
בלידה:
אישה שחווה לידה ארוכה או לידה שנתקעה, נכנסת אל הטמסקל. נאולי מסבירה שהטמסקל הוא כמעין "תנור" כשאישה בלידה "חצי אפויה" והתינוק מוכן לצאת תתכן תקיעה של הלידה. כניסה אל הטמסקל תסיים את התהליך והאישה תלד.
הלידה מבשילה את האישה לרגע הפיכתה לאם, אם לא מתקיימת בשלות , הלידה תתקע עד שהאישה תרגיש שהיא מוכנה.
הרגשות והתחושות תקועים בשרירים, החום של הטמסקל פותח ומרכך את הגוף,השרירים והנשמה.
פוסט פארטום:
5 ימים אחרי הלידה ניתן להכנס לטמסקל, העובדה שמחכים 5 ימים קשורה בתהליך ייצור החלב. מסתבר, כי טקס הטמסקל מגביר בצורה משמעותית את יצור החלב, אם הטקס יתקיים לפני תום 5 הימים, האישה עלולה לסבול מגודש. כיומיים אחרי הטקס האישה תחוש דימום גדול יותר, אולם לאחר מכן הדימום יפחת בצורה משמעותית. לפני הכניסה לטמסקל האישה צריכה לשאוב חלב ולשמור עבור התינוק שלה כדי שלא יצטרך לאכול חלב מדיי.
על הטקס עצמו:
טקס הפוסטפארטום שונה מהטקסים האחרים, הוא מתבצע עם המיילדת שליוותה את האישה בלידה ובדר"כ יתקיים בנפרד מנשים אחרות. המיילדת נותנת את מלוא תשומת הלב ליולדת שלה. האישה יושבת עירומה בתוך קערה ריקה, המיילדת מכינה סיר שבו בושלו והושרו צמחים כגון רוזמרין, בזיליקום, לוונדר וקמומיל, את המים הללו היא תשפוך על האבנים החמות.
במקביל בכל מהלך הטקס המיילדת שופכת מים חמים על ראשה של היולדת כך שבסופו של תהליך היולדת תמצא את עצמה ישובה בתוך קערת מים מלאה.
המיילדת תשקה את היולדת ובהמשך תשפשף את גופה עם צמחים (בזיליקום ורוזמרין). השימוש ברוזמרין טוענת נאולי, גורם לואגינה להתכווץ.
כל הטקס בתוך הטמסקל מתרחש כשעה. לאחר מכן עוטפת המיילדת את היולדת בסדינים, כפי שעוטפים מומיה. היא משאירה רק את פתח האף ומוציאה את היולדת אל מחוץ לטמסקל.
בחוץ, היא מושכבת על האדמה, המיילדת מניחה עליה שמיכות והיא שוכבת כשעה נוספת מכוסה, מתבשלת ומזיעה.
בדרך זו נפתרת האישה מכל הנוזלים שהיא צברה במהלך ההריון אשר הגנו עליה מפני סכנת דימום שעלולה להתרחש בלידה.
לאחר מכן, מסירה המיילדת את הסדינים הרטובים מעל גופה של היולדת כשהיא משאירה את השמיכות, ומלבישה אותה בבגדים מתחתן. לאשה אחרי לידה אסור לחוות מגע עם קור, נאולי מסבירה שהיא שברירית כמו זכוכית, זכוכית חמה במגע עם קור תתפוצץ. גם השתיה של היולדת תהיה רק שתיה חמה.
אישה שעברה ניתוח קיסרי תחכה עד להוצאת התפרים ורק אז תוכל להכנס לטמסקל.
אישה שחוותה דימום רב, תחכה עד לבניית נפח הדם שלה מחדש, לפחות 12-20 יום לאחר הלידה ואז תוכל להכנס אל הטמסקל.
תמונת טמסקאל לבן
טמסקאל בד
טמסקל 3
טמסקל 4
טמסקאל 5
*סיון אופירי היא מדריכה להכנה ללידה, דולה, ורכזת קורסי דולות 054-5820810
|
