חרדת פרידה: איך להקל על הפעוטות שלנו בפרידת הבוקר בתקופת ההסתגלות לגן הילדים

 מאת: דפלול*

לאחרונה השתתפתי בהרצאה בנושא חרדת פרידה, ולמדתי ממנה המון. להלן עיקריה, לטובת השבט ולרווחת צאצאיו:

חרדת פרידה היא סימן לכך שהילד התחבר באופן בריא לאנשים שהוא אוהב. התופעה קיימת אצל רוב הפעוטות, ושיאה בין הגילאים 2-5. למעשה, כל שלב בחיי התינוק והפעוט מלווה בחרדת פרידה: המעבר מיניקה למוצקים, המעבר לחדר משלו, הגעת אח חדש, וכו`.

אין תשובה לשאלת מיליון הדולר "כמה זמן עד שזה עובר". אבל ידוע היטב כי ישנם גורמים מלבים: עייפות, מחלה או תחושה פיזית לא נוחה, שינויים בבית (מעבר דירה, גירושין, הורה שפתאום נסע לקורס בחו"ל).

ישנם צעדים בהם ניתן לנקוט על מנת להקטין את חריפות התופעה מראש:
1. להיעזר בבייבי-סיטרים, וכך להרגיל את הילד מגיל צעיר להישאר בטיפולו של זר;
2. להיפגש עם תינוקות נוספים מגיל שנה כבר, וכך להרגיל את הפעוט ביצירת קשרים חברתיים עם בני גילו;
3. לא להתחיל גן בגיל מאוחר מידי: כך המעבר לגן ייראה פחות מפתיע;
4. לשמור על וודאות ולשתף תמיד את הילד במה שעומד לקרות. ששום דבר לא יבוא לו בהפתעה, ובראש ובראשונה: לא להיעלם בהפתעה! שילמד שאפשר לסמוך על כך שההורה תמיד יהיה שם;
5. אפשר לעשות "תיאטרון בובות" כדי להמחיש בבית את נושא הפרידה בגן: להשתמש בצעצועים האהובים של הילד לתרגיל;
6. לקבוע פגישות משחק עם ילדים מהגן.

כיצד להקל על הפרידה בגן?
1. להגיע לגן רגועים - לא למהר בבוקר ולא לשדר לחץ זמן: להקפיד על שנת לילה מוקדמת ויקיצה מוקדמת מספיק כדי להתכונן בנחת לגן;
2. להיכנס עם הילד לגן ולחבר אותו לפעילות מהנה שתעסיק אותו;
3. להיפרד בנונשלנטיות: לא לעשות דרמות;
4. להשתמש במשפטים קבועים ופשוטים שמבהירים שמדובר בפרידה זמנית וקצרה ושתיפגשו שוב במהרה. חשוב להדגיש: ההורים תמיד חוזרים!;
5. להביא לגן צעצוע אהוב מהבית. אפילו משהו קטן בכיס. אפשר תמונת פספורט של המשפחה יחד, או אבן קטנה מהחצר של הבית;
6. בדרך לגן אפשר לדבר על מה הילד רוצה לעשות היום: אולי לצייר ציור לאירוע משפחתי, או לשחק עם חבר זה או אחר;
7. להיפרד בפנים מחייכות וחיוביות;
8. להקפיד לקחת את הילד בזמן מהגן: שלא יהיה מהאחרונים שנשארים.

צריך להבין שמדובר בשלב שחייבים לעבור: הילד לא יוכל להישאר לנצח בבית... ויחד עם זאת צריך לזכור את הקשיים הכרוכים ולהיות מאוד סובלנים וסבלנים. אף פעם לא לאמר משפטים כמו "תראה את הילד ההוא, הוא לא בוכה". זה מעליב וגם לא רלוונטי.

טיפים כלליים:
1. אפשר להשתמש בדמות שהילד אוהב (כמו דורה, או וודי מצעצוע של סיפור) ולשאול "איך הוא היה מתמודד עם פרידה בגן?" (כמובן לא בקטע של תוכחה אלא בנימה של לימוד);
2. להזכיר לילד דברים אמיצים שעשה בעבר ולעודד אותו שהוא מסוגל להיפרד "כמו גדול"!;
3. לא להציע פרסים על פרידה טובה. פרידה טובה צריכה להיות מובנת מאליה ובלתי תלויה;
4. כשהילד נפרד יפה יש לשבח אותו על כך בצורה מאוד ספציפית: כגון "שמחתי מאוד שאמרת לי שלום בחיוך";
5. לקרוא עם הילד סיפורים מעודדים על פרידות מוצלחות (אפשר לגשת לחנות ספרים ולקנות ספר העוסק ביום ראשון בגן או בבית הספר או להמציא סיפור מיוחד שלכם);
6. חשוב מאוד בשבועות הראשונים בכל שנה ללכת לישון בשעה יותר מוקדמת: הילדים מותשים מחווית תחילת שנה וזקוקים ליותר מנוחה מבדרך כלל
7. כשנפרדים לא לחזור!!! זה רק יקשה יותר. כמובן, במקרים שיוצאים מכלל שליטה אין ברירה אבל בכי הוא תגובה נורמלית ולא מחייב לחזור בהכרח. כמו כן, שהילד לא ילמד שאפשר לשלוט בהורה על ידי בכי. איך יודעים מתי הבכי הוא ממצוקה קשה ומתי הוא הוצאת קיטור? מסתכלים על שיתוף הפעולה של הילד. אם הוא מסוגל תוך כדי הבכי לתפקד - לצייר, לשחק קצת, לצאת מעצמו - סימן שזה רק קיטור. ואם הוא אפאטי לחלוטין ונסגר בתוך עצמו ועסוק אך ורק בבכי: לא כדאי לעזוב אותו כך.
8. ילדים אוהבים וודאות: אמרו להם מה עומד לקרות - מי ייקח אותם מהגן ומתי (במונחים של אירועים, לא מונחים של זמן. כגון "אחרי ארוחת הצהריים" או "אחרי ריכוז צהריים")
9. להגיב באהבה לקשיי פרידה ואף פעם לא בכעס. "אני אוהבת אותך ואבוא לקחת אותך הביתה בצהריים" לא "אני מאחרת לעבודה, שחרר אותי כבר יא נודניק!!"
10. להדגיש את החיובי ולא לציין את השלילי. במקום "עשית הרבה בעיות בבוקר" לומר "אהבתי איך שנרגעת יפה אחרי הבכי בבוקר".
11. אף פעם לא להיעלם. תמיד ללכת אחרי שאומרים שלום. היעלמות של הורה זה הדבר הכי מפחיד ובעצם עומד בבסיס החרדה של הפרידה.

ושתהיה לכולנו שנה מוצלחת, פוריה, מלאת חיוכים!!

*דפלול היא משתתפת קבועה בפורום לידה