לא כל טעות של רופא מהווה עילה לתביעה
חשוב לזכור כי לא כל טעות במעשיו או מחדליו של הרופא או בשיקול דעתו עולים כדי רשלנות. נפסק לא אחת כי "לא כל טעות מהווה רשלנות". אי הצלחתו של טיפול רפואי או נזק שנגרם בעקבות טיפול רפואי, אינם כשלעצמם מקימים עילה מוכחת לרשלנות רפואית.
בל נשכח כי כל פעולה כירורגית כרוכה בסיכון מסוים. חובת הרופא למזער הסיכונים. כאשר מדובר ברופא שהעניק לחולה את הטיפול הטוב ביותר שהיה ידוע באותה עת, או שאיבחן את מחלתו של החולה בהתאם לידע הרפואי שהיה מוכר באותו מועד, ובכל זאת הסתבר בדיעבד כי נגרם נזק עקב טעות בטיפול, אין מקום לקבוע שהרופא התרשל. לא כל טעות תחשב כרשלנות; רק טעות שנובעת ממעשה ( או לחילופין מאי עשייה – קרי מחדל), שיש בה משום סטייה מהמקובל ומהסביר, יחשבו כפעולה רשלנית.
מקרים של רשלנות רפואית במהלך ההריון והלידה
לא בכדי בחרנו להתחיל את רשימת הרשלנויות הרפואיות דווקא בתחום הגניקולוגי; מרבית תביעות הרשלנות הרפואית עניינן בתביעות הקשורות למהלך ההריון והלידה.
אנו נסקור על קצה המזלג 3 מקרים בהם בית המשפט אמר את דברו;
ת.א. 2178/02 אברהמי נ' בית חולים מאיר:
במקרה זה הוגשה התביעה רק 20 שנה לאחר הלידה. במאמר מוסגר חשוב לציין כי זכות הקטין (העובר או היילוד במקרה שלנו), לתבוע 7 שנים מיום שהפך לבגיר, כלומר עד הגיעו לגיל 25 שנה. התובע טען כי קופ"ח כללית התרשלה בהערכת המשקל, והיות ומשקלו היה גדול באופן חריג היה צריך להיערך אחרת. לטענתו בית החולים התרשל בשל העובדה שלא נכח רופא בחדר הלידה, אלא רק מיילדת, בשל כך לא ניתן היה לבצע ניתוח קיסרי שמחויב היה במקרה דנן.
כתוצאה מכך, סבל "מפרע כתפיים" או "תקיעת כתפיים" ואף נגרם לו שיתוק ERB, שיתוק ממנו הוא סובל מיום לידתו ועד היום. כמו כן, טען התובע כי בית החולים התרשל בביצוע הרישומים הרפואיים. בית החולים מצידו, טען כי כל מסמכי הלידה מעידים על לידה ספונטאנית ורגילה, שלא חייבה נוכחות רופא בחדר הלידה. בית החולים טען עוד, כי קיימת אפשרות סבירה כי במקרה הנדון נוצר השיתוק עוד בטרם שלב הלידה, עניין שמוכר וידוע בספרות, ולכן בית החולים לא הוא שהסב את הנזק, אלא שהנזק נוצר בשלב הטרום לידתי - במהלך ההריון.
בית המשפט קיבל את טענות התובע וקבע כי אכן קיימת רשלנות ברישום הרפואי (בשל סתירות מהותיות כגון העובדה שלא צויין שהעובר נזקק להחייאה לאחר הלידה וכו') ולפיכך, הסעד המשפטי הוא העברת נטל השכנוע מכתפי התובע לכתפי הנתבעת; מאחר שבית החולים לא הצליח להוכיח כי לא הייתה רשלנות מבחינתו, הוא חוייב בתשלום פיצויים.
מאידך גיסא, במקרה דומה בנסיבותיו, דחה בית המשפט העליון תביעה שהוגשה בגין רשלנות רפואית בלידה; המדובר במקרה של חאלד חביבאללה נ' בית חולים נצרת (בע"א 9313/03). בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי אומנם המדובר בלידה לא רגילה, הדורשת נוכחות רופא בעל מומחיות אך לא הוכח הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין התוצאה. לא הוכחו גורמי סיכון שאפשרו חיזוי של "פרע כתפיים" או של לידה מורכבת ומסוכנת, ומשהתגלה – נקרא מיד רופא מומחה לחדר הלידה; לכן אין רשלנות מבחינת בית החולים.
במקרה נוסף שבו בית המשפט התלבט האם לדחות התביעה או לקבל אותה; נפסק לבסוף על דרך האומדן כי שיעור הפיצוי יעמוד על 40% מהנזק שאותו העריך בית המשפט. המדובר
בת.א. 1058/94 שנדון בבית המשפט המחוזי בחיפה. גם שם הוגשה תביעה בגין רשלנות רפואית בלידה. בית המשפט דן הן בסוגיית האחריות והן בשאלת גובה הנזק. ביהמ"ש קבע, לאור הראיות, כי מדובר היה בהריון בסיכון גבוה, עקב "עברה הרפואי של היולדת": זאת למד בית המשפט מההיסטוריה של לידות קודמות והפלות, שחייב לדעתו מעקב צמוד ורישום מתמיד של דופק העובר, מה שלא נעשה במקרה דנן, שבו היה רישום חלקי וקטוע שאינו מניח את הדעת. כמו כן, נפסק כי בית החולים התרשל בכל הקשור למועד שבו נערך הניתוח הקיסרי. נקבע כי קיים קשר סיבתי בין הדימום שבו לקתה היולדת עקב היפרדות השיליה, לבין האיחור בביצוע הניתוח הקיסרי והנזק שנגרם לקטינה. אולם, בית המשפט לא יכול היה להימנע מליתן משקל גם ליתר הנסיבות, ובמיוחד לנזק שנגרם עקב הפגות כגורם משמעותי לנכותה של הקטינה. כלומר, אין בית החולים אחראי וחב בשל הלידה בגין הנזקים שמקורם בלידה המוקדמת (הרבים כשלעצמם).
רשלנות באבחון
בית המשפט קבע לא אחת, כי לא כל טעות של רופא באבחון מחלתו של חולה עולה כדי רשלנות. המבחן אשר בית המשפט מפעיל לצורך בחינת קיומה של רשלנות, הוא מבחן "הרופא הסביר בשעת המעשה". כאמור, החלטותיו ופעולותיו של הצוות הרפואי צריכות להתאים לנורמות המקובלות באותה עת בעולם הרפואה.
מחד גיסא, מדיניות בית המשפט להבטיח רמת רפואה אשר תדאג לשלמות הגוף ואיכות חייו של הנזקק לטיפול רפואי. מאידך גיסא, הטלת חובת זהירות חמורה מדי, עלולה לפגוע ביכולתם של הרופאים להפעיל שיקול דעת המבוסס על מיומנות מקצועית גרידא, ולגרום לנקיטת "רפואה מתגוננת", רק כדי להימנע מתביעות רשלנות. דבר שכזה מוצא ביטויו בארה"ב , ומביא את המערכת הרפואית שם, לידי אבסורד, עד כדי סירוב לעיתים לבצע טיפולים מחשש לתביעות.
מה כדאי לעשות במקרה של חשד לרשלנות רפואית
כרגיל , נחלק תשובה זו לשלוש:
א. בחירת עו"ד מומחה לנושא. על הלקוח לבחור עו"ד מיומן, לקיים פגישת ייעוץ משפטי, במהלכה יש למסור את כל המידע שידוע , ורצוי להצטייד בכל התיעוד הרפואי שנמסר ללקוח מהמוסד הרפואי.
ב. איסוף כל התיעוד הרפואי הרלוונטי במישרין ע"י לקוח או באמצעות משרד עורך – הדין. לאחר חתימה על טופס ויתור על סודיות רפואית.
ג. קבלת חוות דעת רפואית המבססת עילה לרשלנות רפואית.
לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית, איסוף התיעוד הרפואי וקבלת מסמכים נוספים שידרוש עוה"ד, תתקיים שיחה עם הלקוח . עו"ד מיומן יוכל להעריך את סיכויי התביעה, וכן לתת הערכה גסה של הפיצויים שישולמו.
כיצד נקבעים סיכויי התביעה לרשלנות רפואית?
סיכויי תביעה בעילה של רשלנות רפואית, נגזרים ממספר משתנים שחוות הדעת הרפואית היא רק אחד מהם. גם אם תשובתו של המומחה הרפואי היא, שהייתה רשלנות רפואית, ושקיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק, וכמובן לאחר ציון מידת הנזק, על עורך הדין לברר מה סיכויי התביעה על פי חוות הדעת שיקבל וכן עליו להעריך את סיכויי הצלחת התביעה; עליו להציג בפני הלקוח את הערכתו באשר לסכום הפיצויים. קיימות אסכולות שונות של רופאים, ולאו דווקא קביעת המומחה הרפואי מטעם הנפגע היא שתתקבל על ידי בית המשפט. לעיתים יש לשקול את ההוצאות הכרוכות בגין ניהול התביעה, כנגד סכום הפיצויים שיפסק בסופו של דבר, הכל לפני שמחליטים על הגשת תביעה. חשוב לזכור כי אם התביעה תדחה, עלול בית המשפט להטיל הוצאות משפט על התובע.
קבלת התיעוד הרפואי
על פי חוק זכויות החולה, חייב המוסד הרפואי המחזיק ברשומה רפואית להמציא את צילום התיק הרפואי לרבות העתקת צילומי הדמיה, רנטגן, C.T וכו', על סמך פניה של המטופל או עו"ד מטעמו כנגד הצגת כתב ויתור על סודיות רפואית. קבלת התיעוד הרפואי כרוכה בתשלום הוצאות למוסד הרפואי. הסכומים נעים בין עשרות שקלים עד מאות שקלים, הסכומים משתנים בהתאם לכמות התיעוד ומספר המוסדות הרפואיים, בהם מצוי התיעוד: למשל, בית חולים, קופת חולים, מכון פיזיותרפיה, פסיכולוגים וכיוצ"ב.
התיישנות בתביעות נזיקין
ככלל הזכות לתבוע מתיישנת, 7 שנים לאחר ביצוע הטיפול הרפואי הרשלני. אולם, ישנם אירועים מסוימים המפסיקים את מרוץ ההתיישנות ומאריכים את המועד בו ניתן להגיש תביעה, כך למשל מרוץ ההתיישנות אצל קטינים מתחיל משעה שהקטין הפך לבוגר כלומר מגיל 18. מכאן שבתביעה לנזק מלידה זכאי התובע להגיש תביעתו עד גיל 25. אותו דין חל על חסויים וחולי נפש לגביהם נקבע בחוק שמרוץ ההתיישנות מתחיל מרגע שאינם חסויים ו/או חולי נפש או שמונה להם אפוטרופוס שינהל את עניינם.
ממי עלינו להיזהר בהגשת תביעה
בהגשת התביעה לבית המשפט מביע התובע הסכמה להעמיד עצמו לבדיקות רפואיות מטעם הצד שכנגד, לרבות בדיקה ע"י מומחה רפואי שבית המשפט ממנה וזאת כאשר קיימים פערים גדולים בין שתי חוות הדעת שהגישו הצדדים. כמו כן, על התובע להיערך לאפשרות כי הנתבעת תשלח חוקרים פרטיים כדי לאמת את טענות התביעה, בעיקר לבדוק את כושר תפקודו היומיומי ; בעבודה, בפעילות פיזית, סיעוד ועזרה בבית.
קביעת שיעור הפיצויים
שיעור הפיצויים נקבע, לפי הראיות שמציג התובע להוכחת נזקיו , בהתאם לשיעור נכותו על פי ראשי הנזק השונים, כגון הפסד השתכרות לעבר, הפסד כושר השתכרות לעתיד, עזרה וסיעוד צד שלישי בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, ניידות, דיור, הוצאות רפואיות וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני – דהיינו כאב, וסבל שנגרם לנפגע מהאירוע הרשלני עליו תובעים, קיצור תוחלת חיים, שנים אבודות.
מסכום הפיצויים שיפסק יש לנכות תגמולים שנתקבלו ויתקבלו בעתיד על פי חוקים סוציאליים כגון חוק הביטוח הלאומי (נכות מעבודה / קצבאות שארים / נכות כללית), חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וכו'.
הערכת שיעור הפיצויים לפני תביעה, חיונית כדי לגבש החלטה האם להגיש התביעה ולאיזו ערכאה שיפוטית? האם לבית המשפט השלום (שם הסמכות עד 2.5 מיליון שקלים) או לבית משפט מחוזי (שם אין הגבלה בסכום הפיצויים). זכור -מומלץ להתייעץ עם עורכי דין שזה תחום מיומנותם ועיסוקם.
ישנם מקרים בהם תגמולי הביטוח הלאומי עולים על סכום הפיצויים שלהם זכאי הנפגע מהמזיק; כלומר, הסכומים להם זכאי הנפגע מתגמולי הביטוח הלאומי בגין נכות מעבודה או נכות כללית או קצבת שארים גבוהים מהסכום שבית המשפט יפסוק בגין הנזק שנגרם בשל הרשלנות הרפואית . גם באותם מקרים ,חרף ביצוע קיזוז תגמולי הביטוח לאומי, אין להרים ידיים וחשוב לדעת כי בניהול נכון של התביעה ניתן גם במקרה "שהתביעה נבלעת", לדרוש תוספת של עשרות אחוזים מהנזק אותו אמד בית המשפט.
במקרים שבהם נפטר אדם כתוצאה מטיפול רפואי, זכאים שאריו (במקרים מסויימים הקבועים בחוק), לקצבת שארים מהביטוח הלאומי. לעומת זאת, הסכומים שבהם יזכה העיזבון אינם גבוהים, למרות שלאחרונה חלה מהפכה של ממש בפסיקת בתי המשפט, בעניין זה (הלכת ה"שנים האבודות"), לפיכך יש לבחון את עלויות ניהול התביעה (אגרות, חוות דעת רפואיות וכד'), אל מול הערכת סיכויי הצלחתה שיעור הפיצויים הצפויים. קורה לעיתים, שהעצה שתקבל מעורך הדין, היא דווקא שלא להגיש תביעה כלשהי; ואפשר שבנסיבות מסוימות, זו אכן העצה הטובה והנכונה ביותר!
לסיכום, כפי שרצית להפקיד גורלך הרפואי בידי הרופאים המומחים הטובים ביותר, כך עליך לבחור היטב את עורכי הדין המטפלים בתביעתך.
* הכותב הוא עו"ד משה גליקו, ממשרד עורכי הדין אליעזר פני- גיל, משה גליקו, ז'בוטינסקי 102 ת"א 03-6910233
למאמר רשלנות רפואית בלידה