"ויען ויאמר לי לאמור: זה דבר ד' אל זרובבל לאמור: לא בחיל ולא בכוח, כי ברוחי, אמר ד' צבאות" (זכריה, ד', ו').

האם יש אפשרות יעילה יותר להתמודדות הורים עם חוסר האונים שלהם? כיצד יכולים הורים לשמור על אוירה טובה במשפחתם, מבלי לוותר על סמכותם? היכולים הורים להנהיג את משפחתם אחרת, שלא בדרך כוחנית? בעקבות וויט (1984 ,White), ברצוני לטעון שכדי להיות יעילים בהורות, עלינו לחשוב בצורה שונה ולספר סיפור חדש, מזווית ראיה אחרת, על עצמנו ועל הורותנו. עלינו להשתמש במושגים חדשים כדי לתאר את הבעיות הישנות שלנו, על מנת שנוכל למצוא דרכים חדשות ויצירתיות לפתרונן. אם נמשיך להגדיר ילדים כ"טרוריסטים", נחשוב על דרכי מאבק כדי להכניעם ולהשתלט עליהם. אם נתפוש הורים כחסרי עוצמה, ננסה להאדיר את כוחם. אם נשתמש במושגים כוחניים, נהיה נידונים, אנו וילדינו, להרגיש תחושות שליטה או חוסר אונים, תחושות השפלה מכאיבה או שיכרון חושים לא מציאותי, רגשות אשמה או תחושות של כל יכול.

האלטרנטיבה המושגית שאני מציע כאן היא התפיסה של "השפעה". מהי השפעה? מילון ספיר משנת 1997 (עמ' 230) מגדיר השפעה כ"העברה של דעות או של הנחות וכו' אל אחרים, פעולה רוחנית על הזולת שיכולה להטות לרצון המשפיע, נתינה בשפע". השפעה היא היכולת להניע אנשים לעשות את רצונותיך, לעיתים באותה מידה של התלהבות שהם עושים בה את רצונם שלהם, מבלי להיזדקק לסמכות או לכוח, דהיינו שליטה במשאבים (פופר, 1994). ברור, אם כך, שהשפעה היא מושג מקיף הרבה יותר ממושג הסמכות.

סמכות, במובן של יכולת ענישה, פיקוח, קביעת חוקים וכללים, היא רק מקור כוח אחד להשפעה. זו הסמכות הפורמאלית שנותן הארגון (לעניינו, המשפחה), ומעצם שיוכה לפרטים מסוימים (לעניינו, ההורים), אנשים (לעניינו, ילדים) מצייתים להם, שהרי בידם הסמכויות לתגמל ולהטיל סנקציות (פופר, שם, עמ' 37). ע"פ מילון ספיר 1997 (שם, עמ' 793) הכוונה ל"זכות חוקית של אדם או של מוסד שיצייתו להם". בעוד שגישה סמכותית מנסה לגרום לאחרים לעשות או לא לעשות דברים מסוימים, הרי גישה משפיעה מנסה לגרום לאחרים שיראו דברים כפי שאנחנו רואים. בעוד שהפעלת כוח יעילה בעיקר לטווח קצר והיא מתקיימת כל עוד מקור הסמכות נוכח, פיזית או סמבולית, הרי השפעה יעילה לטווח ארוך, והיא מתקיימת גם כאשר מקור ההשפעה אינו נוכח.

השפעה בהורות יכולה להיות מוגדרת כיכולתם של הורים להניע את ילדיהם לפעול בכיוונים ראויים, ללא הפעלת אמצעי כפייה. השפעה בהורות אין פירושה רק או בעיקר מאבק נגד: נגד אלימות של ילדים, נגד חוסר משמעת, נגד התלהמות וכו'. השפעה הורית פירושה פעמים רבות בעד: בעד תינוק הלומד ללכת את צעדיו הראשונים ובדרכו "אוסף" מכל הבא ליד; בעד ילדה קטנה, המתקשה לקבל את אחותה הצעירה במשפחה; בעד ילד מדוכא או סגור שההורה מנסה להשפיע עליו להרגיש טוב יותר עם עצמו; בעד ילד גדול הסובל מגירושי הוריו ומתקשה לקבל את בן/בת זוגו של ההורה שאתו הוא חי; בעד ילדה מתבגרת שלא אוהבת את גופה וכו'. השפעה הורית משמעותה גם הפנמת ערכים משפחתיים ראויים, טיפוח אוירה משפחתית רצויה ולימוד נורמות התנהגות נאותות. הורים משפיעים הם הורים שמסייעים לילד לפתח תפישת עולם, מערכת ערכים, נורמות התנהגות, המתקיימים גם שלא בנוכחות ההורה, או לא בהקשר המיידי של הוראותיו. הורים משפיעים מסייעים לילדיהם לראות אחרת את העולם ואת עצמם; הם מאמינים שבהמשך ילדיהם גם יתנהגו אחרת. 

הסמכות הפורמלית בהורות מוקנית בתוקף הסכמה חברתית בנוגע למה מותר והאסור על ההורה לעשות כדי לממש את אחריותו החינוכית בהורות. למשל, החברה המערבית שללה לאחרונה מהורים את הסמכות להעניש את ילדיהם עונש של מכות. לעומת זאת, יש הסכמה חברתית רחבה לגבי איסור הנאות (כמו צפייה בטלוויזיה וכו') כעונש לגיטימי. בגיל הרך של ילדיהם יש להורים סמכות פורמלית רחבה יותר לחינוכם, בגלל תלותם המלאה של הילדים בהם. למשל, גם אם הילד הקטן מתנגד ללכת לרופא, ההורה יקח אותו בכוח, אם יחשוש לבריאותו. במקביל ללגטימציה הרבה יחסית שהחברה מעניקה להורים לילדים בגיל הרך להפעלת סמכותם, היא מצפה מהם להיזהר מניצול הכוח הבלתי מוגבל שלהם למטרות לא ראויות, כמו במקרים של התעללות בילדים. כל שהילד גדל, הלגטימציה החברתית להפעלת סמכות הורית הולכת וקטנה. מצופה מההורה לפתח אמצעים אחרים, מתאימים יותר לגילם הבוגר של ילדיהם, על מנת להשפיע עליהם.

דוגמא ספרותית יפה להבדל בין הפעלת כוח בהורות לנסיון להשפיע, ניתן למצוא בספרה של מיכל שלו "מאה חורפים" (הוצאת זמורה-ביתן, 2001). בספר מתוארים הבדלים בדרכים שנוקטים שני הורים כדי לגרום לילדיהם להתחתן עם מי שהם, ההורים, בחרו עבורם. במקרה הראשון מנסה פשקה, בתו הבכורה של אפריים זייצ'יק, לשכנע את אביה שלא ישיאה לאדם מבוגר מאוד ממנה. אביה לא מתפשר ונוקט בגישה סמכותית, חד משמעית: "אנא, אבי' קראה, 'אל תמכור אותי בנזיד עדשים. אני מתחננת לפניך שתשקול שוב. בוודאי תוכלו למצוא פה בפלונסק אדם מתאים יותר עבורי'. 'צר לי, בתי' אמר אפרים ולמרות העצב בקולו, ניכר היה שאת החלטתו כבר עשה ולא ניתן יהיה להניאו ממנה. 'התנאים נכתבו ונחתמו, הצלחות נשברו, ובעוד שבוע נערוך לכם חופה" (שם, עמ' 27).

במקרה השני מנסה שמעון, אביו של פאול, לשכנעו בדרך לא כוחנית להתחתן עם נערה, שאותה פאול לא ראה מעולם: "הזמנים השתנו, אבא. במשפחות נאורות לא מקובל שהורים כופים נישואים על ילדיהם'. 'איני כופה עליך דבר. אני רק מבקש שתשקול את הדבר בכובד ראש. קבעתי למחר אצל הוריה להיכרות ראשונה. אם השידוך ייראה להם, יסדרו לך ולה פגישה... בכל אופן, אם היא תמצא חן בעיניך ואתה בעיניה, נוכל לברך במזל טוב, ואם לא, ייפרדו הדרכים'. אף על פי שהפעם החליט לנהוג בתקיפות, בכל זאת בחר שמעון בגישה פייסנית. הוא הכיר את בנו. מרדן היה. פקודות ואיומים ישיגו תוצאות הפוכות" (שם, עמ' 150).

דוגמא נוספת להבדל בין הפעלת כוח בהורות לבין הפעלת השפעה בהורות הביא נער בן 15.5, שבאחת הפגישות הטיפוליות תיאר קונפליקט שהתקיים בינו לבין הוריו בקשר לעישון סיגריות. בעימות זה הודה הנער לראשונה בפני הוריו שהוא מעשן סיגריות באופן קבוע. וכך תיאר הנער את אשר התרחש בעימות: "ברגע שהודיתי בפני הורי שאני מעשן סיגריות באופן קבוע כבר כחצי שנה, אבי התפרץ עלי: 'אתה תפסיק מיד לעשן סיגריות. לפחות עד גיל 18 לא תעשן'! נדהמתי והתאכזבתי מרה מאבי. אבי שהוא בדרך כלל אדם הגיוני ומנסה לשכנע אותי בצורה שכלית, נוקט כלפי בדרך כל כך פרימיטיבית, של כוח?! אמרתי לו בצורה ישירה שבדרך הזאת אין לו בכלל סיכוי ושאין לי שום כוונה להפסיק לעשן, רק בגלל שהוא מצווה עלי לעשות כך. אמרתי לו שלפחות ינסה לשכנע אותי, לפנות להגיון שלי, אבל הוא לא היה מוכן. אני מבין שהוא כעס מאוד, שעליתי לו על העצבים, שהוא כנראה לא ידע מה לעשות. אבל בכל זאת ככה להתנהג אתי?"

מובן שחשוב שהורים יזהרו מהשפעת יתר על ילדיהם, העלולה ליצור תלות רגשית מוגזמת של הילד בהם. ניסיון להשפעה חיובית עלול להידרדר לצורך כפייתי של הורים בשליטה ולהפעלת מניפולציות מזיקות על ילדיהם. בהשליכם את מאווייהם על ילדיהם עלולים הורים להופכם למכשיר למילוי צורכיהם האישיים: למשל, הורים שרצים עם ילדם מגיל צעיר לחוגים רבים, גם אם הם לא מתאימים לו, או הורים שדורשים מילדם הצטיינות לימודית, ומתנים את אהבתם בכך. בכל המקרים האלה המאמץ המכוון והמיטיב, לכאורה, של ההורים, מנוגד לצרכים ולרצונות הפנימיים של ילדיהם ופוגע בתהליך ההתפתחות התקין שלהם. לא קל למצוא את הקו המפריד בין פעולות המיועדות מלכתחילה לטובתו של הילד, לבין פעולות אשר עוותו כך שיהלמו בעיקר את טובת ההורה.

מספר אב שהגיע אליי עם משפחתו לטיפול, ואשר בנו, תלמיד כיתה ד', סובל מקשיים חברתיים ניכרים: "היום באתי לקחת את הבן שלי מבית הספר ושוב אני רואה אותו צועד מולי בוכה. 'מה קרה?', אני שואל אותו, משתדל לפעול במתינות, למרות שדמי כבר געש. 'שתי בנות הרביצו לי'. כאן התפוצצתי. זה כבר עבר כל גבול. שבנות ירביצו לבן שלי? מילא בנים, אבל בנות! זו כבר הגזמה פראית. 'תחזיר להן, אתה שומע? תחזיר להן, שגם להן יכאב ושגם הן תבכנה!'. בטח שהתרגזתי, אלא מה.אני יודע שבכך אני רק מוסיף לתסכול של הבן שלי, שלא מסוגל להחזיר, אבל בסך הכול רציתי את טובתו; שיפסיק לחזור כל יום מבית הסר מוכה וחבול".

כמו כן, מן הראוי שהורים יזכרו שהשפעתם על ילדיהם מוגבלת. ההשפעות על התפתחות הילד רבות ומגוונות. חלק מהשפעות אלו נובעות מגורמים פנימיים בילד וחלקן מקורן בגורמים חיצוניים, ביניהם ההורים. מחקרים אחרונים בגנטיקה התנהגותית מלמדים שילדים הם אלה המניעים בדרכים רבות את ההתפתחות שלהם עצמם, באמצעות הבחירות שלהם, התגובות שהם מעוררים והחברים שהם בוחרים. על פי גישה זו, השפעתם של הגנים על האישיות גדולה הרבה יותר והשפעת ההורות קטנה הרבה יותר ממה שמקובל היה עד היום לחשוב (פרל, 1998).

אין ספק שכדי להצליח להשפיע כהורה ולא רק להפעיל כוח, חייבים להשקיע יותר בהורות. ההשקעה היא גם בנוכחות הפיזית והרגשית (עומר, 2000) וגם בפיתוח מקורות כוח אחרים, מורכבים יותר, להפעלת אנשים כמו מקצועיות, שפירושה ידע רב בתחום המסוים ויכולת טובה לפתרון בעיות בתחום; כישורים בינאישיים, שמשמעותם יכולת אבחון טובה של אנשים ומצבים חברתיים משתנים ויכולת להגיב על השינויים הללו באופן גמיש ומותאם לנסיבות ולאנשים; הזדהות, שכוונתה יצירת אפקטים רגשיים חזקים אצל אחרים ועוד. אלו הם מקורות אישיים שבאמצעותם מנהיגים, והורים לצורך העניין הם מנהיגי משפחתם, יכולים להשפיע. השפעתם של הורים-מנהיגים נובעת מאישיותם ולא מתוקף סמכות פורמלית שהארגון מעניק להם או מכוח משאב נדיר או מאיים. כדי שהורים יצליחו להשפיע בהורותם, הם צריכים להתחבר למקורות הכוח הפנימיים שלהם כבני אדם. במשפחה צריך להתקיים מפגש של בני אדם – הורה פלוני וילד אלמוני – ולא רק מפגש של בעלי תפקיד – הורים וילדים. הורה המדבר רק כבעל תפקיד יאמר: "לא רבים ליד השולחן". הורה הפועל כאדם יאמר באותו מצב: "קשה לי ואני סובל, כאשר אתם רבים ליד השולחן. לכן, אני לא מוכן שתמשיכו במריבות אלו". ההורה האישי יאמר לילדו בשעת ערב מאוחרת: "מאוחר, אמא ואני היינו רוצים להיות עם עצמנו לבד, אחרי שהיינו אתם כל הערב. לכן, לכו לחדרכם". ההורה התפקידי יאמר: "מאורח, צריך לישון, לכו לחדרכם".

במשפחה חד-הורית שטיפלתי בה הפכו הארוחות המשותפות לסיוט. ארבעת הילדים נהגו להתפרע בארוחה: לאכול תוך כדי הליכה, לזרוק אוכל אחד על השני ולחטוף אוכל איש מצלחת רעהו. האם הייתה חסרת אונים. היא נעה בין גערות, צעקות ואף שימוש בכוח פיזי לבין ויתור על ארוחות משותפות. במהלך הטיפול המשפחתי היא זיהתה את מקור הבעיה בנוכחות הבן הבכור בארוחה. כאשר הוא לא נכח, הארוחה עברה בשקט יחסי. היא למדה להבין שבן זה תפש עצמו בעקבות הגירושין כבוגר במשפחה. מכיוון שלא זכה להכרה של האם בצורך שלו למעמד מיוחד, הגיב בהתנהגות תוקפנית וכוחנית. האם הזמינה את הבן לשיחה מחוץ לבית. היא שיתפה אותו במצוקה שהיא מרגישה בארוחות המשותפות והתייעצה אתו כיצד ניתן לשפרן. הבן הציע להתחיל את הארוחות מוקדם יותר בערב, לאחר שכל הילדים מתקלחים. הוא גם לקח על אחריותו לסייע במהלך הארוחות לבן הצעיר במשפחה, שסבל מקשיי קוארדינציה ולכן התקשה במיוחד. בעקבות שיחה זו חל שיפור גדול בארוחות המשפחתיות. האם למדה להשתמש בכלים חדשים בתקשורת כדי להפעיל את השפעתה גם במצבי בעייתיים נוספים במשפחה.

היכרות מקרוב של ההורה את ילדיו והבנה מעמקיה של צורכיהם הם תנאים הכרחיים לכל תהליך השפעה בהורות. כמו כן, קיימים מספר כלים מובחנים להשפעה מיטיבה בהורות, כמו קביעת סדר עדיפויות בהורות, טיפוח אוירה משפחתית, מתן דוגמא אישית, חינוך לערכים, הצבת גבולות וגילוי אמפתיה. ברצוני להתמקד בהמשך בכלי השפעה מרכזי יעיל אחד - "ההעצמה" (Empowerment) המקובל יותר בעבודה קהילתית וביעוץ ארגוני, ופחות בהורות ובעבודה עם הורים.