כשנולדה בתי, לפני למעלה משבע שנים, לא יכולתי לקרוא לה בשם. כל ניסיונותיי להתרכז ולמצוא את נוסחת השם המתאים עבורה, צירוף האותיות שלתוכו אסכים להפקיד את נשמתה עלה בתוהו. ככל שהתהפכתי על משכבי וקדחתי ממש אל תוך החידה המנסרת הזו, חזרו וריצדו באוזניי הפנימיות מספר צלילים בסדרה שחשבתי שהיא חסרת פשר. הצליליםa l t r חזרו וצפו בהכרתי בעקשנות שוב ושוב בכל פעם מחדש. מאחר וצירוף הצלילים לא התחבר לי לשום משמעות, המשכתי להפוך בתודעתי בכל שם שחשבתי שהוא אפשרי. בשלב כלשהו, סביב גיל שנתיים, הרמתי ידיים וכל מי שהתעקש לשאול אותה ואותי מה שמה, קיבל תשובה בדמות זנב שם החיבה שבו כינינו אותה, ושאותו היה לה נוח לבטא.
כך הסתובבה הילדה שלי ללא שם בעולם אך לא הרגשתי שיש בכך בעיה כל עוד היא יונקת ממני, וזה היה המצב עד גיל ארבע וחצי, המוקדם מדי לדעתי לגמילה לכל המתעניין.
כשהייתה בערך בת שש שוחחתי עם איריס יוטבת, שהתלבטה בדיוק באותו הזמן בבחירת שם לאתר האינטרנטי שלה. איריס עוסקת זה שנים בהכנה ללידה, נשיות, טנטרה, ריפוי קולי, מעגלי נשים ושירה וגם בוויקה, דת האלה והכשף. מאז הכינה אותי ללידה של בני הבכור, והיוותה עבורי מודל מקצועי שלאורו הכשרתי את עצמי כמדריכה להכנה ללידה הרגשתי נוח מאד במחיצתה והחלטתי לחלק איתה את התלבטותי. לאחר שיעצתי לאיריס כמיטב יכולתי סיפרתי לה שגם אני מתלבטת בנושא בחירת שמה של בתי ושאלתי מה דעתה על פשר המצלולים סביבם חגתי כל כך הרבה פעמים, במעגל וללא הכרעה.
Altarהוא מקדשה, מזבחה של האלה, השיבה איריס. וואו. הודיתי לה ועטתי על הרשת, בנסותילדלות כל פריט מידע איכותי שיכולתי למצוא על הביטוי מקדשהּ (מפּיק בהא, קרי המקדש שלה..), שהולם את פיית המרציפן שלי עד שורש הוויתה.
לפני מספר שנים, כשהייתה פעוטה ממש, פצפונת, הבאתי הביתה שולחן קטן ושטוח, בגובה שרפרף, אותו אימצה מיד וסירבה בדבקות להיפרד ממנו. היה לי קשה עם זה. ראשית, ייעדתי את השולחנון כבסיס לשולחן הקפה בסלון, אותו תכננתי להרכיב מפלטת עץ בוק ששימשה פעם שולחן בפינת האוכל הזוגית של ראשית נישואינו. שנית, הוא לא התאים לחדר שלה. חשבתי שזו עקשנות מיותרת, אך תחושה פנימית מנעה ממני להפעיל את הכוח הסמכותי האימהי של 'אני לוקחת את זה וזהו' ולהפוך אותו לשולחן קפה, ולאלתר..
היום, מי שיראה את השולחן, שאותו כיסתה בפיסת בד נהדרת מקטיפה ורודה שקניתי בנעוריי וסחבתי למעלה משני עשורים בלי לדעת למה, ואת הפרטים שסידרה עליו באופן מופתי, יבין שיש כאן יותר מרהיט אסתטי בחדר ילדים. המזבח של פיית המרציפן שלי מציית לחוקים קוסמיים של אמת ויופי. יש בו משהו מכושף.
המזבח, מקדשה של האלה, הוא אחד משרידיה של דת קדומה, שנשתמרו בצורתם המקורית למרות התהפוכות הדתיות שחלו מאז נוצר. דת הויקה, התברר לי תוך כדי קריאה, היתה כאן על כדור הארץ הרבה לפני הדתות המונותיאיסטיות ואחרות. כך מלמדים ממצאים מהעולם העתיק. מיסטריות יווניות ואחרות המציגות את חכמת האלה, קדמו לכל ספר מונותיאיסטי. פסלוני פריון מסוג 'ונוסים' הן הקדומות שבאיקונות, וציורי המערות הוותיקים ביותר מספרים על טקסים קדומים הקשורים עם חילופי העונות, פריון האדמה, מחזור הירח ומסלולי הכוכבים.
ויקה, כך למדתי, היא דת דואותיאיסטית, כלומר מבוססת על עיקרון האמונה באלוהות זוגית של אל ואלה. הדת המונותיאיסטית לעומתה מבוססת על עקרון האמונה באל האחד, ואילו הדת הפוליתאיסטית על עקרון האמונה באלילים (אלים רבים, עקרון ריבוי אלים). רודפי דת המכשפה השתמשו בדיסאינפורמציה שיטתית וכחלק מכך גם שייכו את הויקה לדתות הפאגאניות. הם עשו זאת במסגרת הניסיונות להציג את דת הויקה כפרמיטיבית, זניחה, ומקושרת עם אמונות טפלות של עובדי אלילים.
בתקופת ימי הביניים ועליית הנצרות, בנתה הכנסייה את גדולתה ונאורותה על הקטנה והחשכה של מערכות האמונה הקודמות. אך מתבקש היה שהויקה תיגרף אל תוך יעה ההפחתה שבקולקטיב הפאגאניזם, הפוליתאיסטי ה'פרימיטיבי', ותוך טשטוש מכוון של ההבדל בין דואותיאיזם ופוליתאיזם, בכוונה למחות את דמות האלה, ועיקרון השיוויון הדואותאיסטי, ולהאדיר את המונותאיסטי הזכרי, הפאלי, המזוהה עם פאול בנצרות, נושא הבשורה העיקרי, ושאול ביהדות – נושא החרב הפאלית, זו שלא תשוב ריקם..
יותר מזה, פירוש הביטוי פאגני הוא 'איש כפרי' או 'אזרח'. ברומא העתיקה העירוניים היו הראשונים להתנצר, וראו בעצמם חיילים בצבאו של ישו הנוצרי. במחזיקים באמונות אחרות ראו 'אזרחים'. באופן דומה ראו ורואים עצמם עד היום גם היהודים האורתודוקסים 'חיילים בצבא השם'. בשיח הנוצרי שימש הביטוי פגניות כתיאור גנאי אתנוצנטרי, למי שמנהגיהם חשוכים ונבערים. באופן דומה גינתה ומגנה היהדות את הפוליתאיזם ואת השונה ממנה בשם הכולל 'נוכרי' (זר) ואת המאמינים בדתות אחרות 'גויים' (עממים) ו'עובדי כוכבים ומזלות'.
האלוהות הויקינית מיוצגת כאמור על ידי צמד דואותאיסטי: האלה, והאל בעל הקרניים (אייל, המתורגם במונותאיזם לשור, מארמית תורא, ראו קשר מצלולי לתורה). עד היום לא ברור האם האלה היא בעלת שם ואם כן מהו. לפי האמונה הויקינית החדשה (הויקה הניאותאיסטית, הדת הויקינית התפצלה לחטיבות רבות) מזוהה האלה לפחות באופן חלקי עם ארדיה, בתם של דיאנה ולוציפר. דיאנה, בדומה לאלה היוונית ארטמיס, נחשבה לאלת הציד, הירח והיערות, וחורשות אלונים היו קדושות עבורה במיוחד. בשילוש עמה נזכרו האלות אגריה - נימפת המים, המשרתת והמיילדת שלצידה, ווירביוס - אל היערות.
מקור המונח ויקה באנגלית עתיקה ולפי סברה אחרת באנגלית של תקופת ימי הביניים, ולפי סברה נוספת בשפת העמים הגרמאנים העתיקים. Wicche ו-wicce הם השמות בהתאמה למכשף ולמכשפה באנגלית עתיקה, ובגרמנית של ימי הביניים wicken הוא פועל שמשמעו לכשף.
בבסיס הויקה נמצא הטבע הפנתאיסטי (אלוהים הוא הטבע) שחוקיו מיוצגים בעיקר באמצעות מחזוריות הטבע, המיוצגת מצידה באמצעות גלגל השנה. הויקה רואה במחזור הירח, ובעונות השנה ביטוי לחוקי יקום מסדר ראשון הבאים לידי ביטוי מסדר שני בפריון הצמחים בעלי החיים והאדם, וחוגגת אותם בחגים ובופולחנים שהמרכזי בהם הוא הטקס הגדול של נישואים מקודשים בין האל והאלה. טקס זה כולל גם מין פולחני, שהדים ממנו מתרחשים גם בכל חג נוסף בגלגל השנה, בלילות ירח מלא ובחגים.
שיאו של הטקס בזימון האלה והאל לתוך המעגל ולגופה של הכוהנת הגדולה המייצגת מאותו הרגע את האלה ומשמשת כמדיום. במהלך אותה השראה נמסר דבר האלה מפיה של הכוהנת. השראה זו מחוזקת באמצעים צמחיים ואחרים של כשף, נחלשת בסוף הטקס ומתקיימת באופן דק בין החגיגות, ולמעשה במשך כל תקופת כהונתה.
גלגל השנה מורכב משמונה חגים (שבתות לפי פירוש אחד, כינוי גנאי ל'פיזוז עם השטן' לפי מקום אחר) שמקורם בלוח השנה הקלטי כשהמועד החשוב ביותר הוא יום השוויון האביבי המתקיים ב-21 במרץ. שמונת החגים הם היום הארוך והקצר ביותר בשנה, שוויוני היום והלילה וארבעה חגים "חוצי-רבעים".
בתקופות הפגאניות הקדומות התקיימו שני חגים בלטיין וסמהיין, שקידמו בברכה את עונות הלידה והמיתה בהתאמה. עיקר הטקס היה הדלקת מדורות בנקודה הגבוהה ביותר בכל אזור, עד ששטח שלם נוקד במדורות. הטקסים שליוו את הדלקת המדורות נקראו פסטיבלי אש, והיו קשורים בטקסי זריעה, קציר וציד. כל פסטיבל ארך שלושה ימים שנמנו מערב החג ועד השקיעה יומיים לאחר מכן. אם זה מזכיר לכם את ל"ג בעומר שלנו, זה לא בכדי.
אנשי הויקה סוברים כי בימי הביניים החליטו ראשי הכנסיה לבצע רוויזיוניזם היסטורי – כלומר שכתוב לרעה של אירועים ומנהגים היסטוריים כדי שיענו על צרכיהם ההסברתיים וירפו את ידי המאמינים בדתות המבוססות על חוקי הטבע. יש להניח שגם היהדות ליקטה בשמחה אל חיקה כמה מטקסים ופולחנים שמקורם פגאני ו-ויקיני.
הלידה היא תהליך עוצמתי מאד, טקס חסר פשרות של איתני הטבע, המתרחש בתוך גוף האישה וסופו בהולדת תינוק אל העולם. חשוב שתדעי, במידה ואת מאמינה שהכשף רלוונטי עבורך, היכן את עומדת מבחינת לוח השנה של שמונה החגים. כך, תוכלי להתמצא בקלות רבה יותר בזרמי הטבע הפועלים וזורמים בעורקיים הגופניים והמנטליים סביב מועד לידתך, ואם תרצי, להתמזג עם כיוונם במידה שמתאימה לך.
חשוב גם שתקבלי מידע נוסף על מקורותיה של מערכת האמונות שסובבת אותך ושלתוכה את יולדת אדם חדש. סיבה נוספת לכך שאני מביאה בפירוט רב יחסית את רשימת החגים היא משום שאני חושבת שאם את מעוניינת לצעוד בכיוון זה, קריאה שלה עשויה להיות מעוררת השראה ולתת מושג חוויתי יותר על הנושא בכללותו. להלן.
סמהיין, פסטיבל אש הנחגג בין ה 31 באוקטובר ועד ה-11 בנובמבר. זהו נשף ראש השנה למכשפות, והחג החשוב ביותר. בתקופה זו הופכים הצעיפים שבין העולמות דקים במיוחד, והזמן טוב לתקשורת גם עם ההולכים מעבר לצעיף. כלי הפולחן המרכזיים בחג זה הם הקדרה, ממנה אוכלים באופן מסורתי את הנזיד המבושל באירוע, ותפוחים, כהמשך למנהג הפגאני הקדמוני לנגוס תפוח, מתוך האמונה שחלק מנשמת הנוגס מתגנב אל תוך התפוח, ולקבור אותו בשטח האחוזה להבטחת שגשוג כספי והצלחה. זהו כפי הנראה שורש המנהג לתפוס תפוחים במסיבות הלאווין.
אימבולק, טקס המתרחש ב-2 בפברואר והחוגג ומכבד את האלה, ואת התאוששותה מלידתה את אלוהים, ואת הלידה והצמיחה של הארץ. חג זה מסייע לבוא האביב ומכונה גם קנדלמס, מיסת הנרות, במהלכו עונדת הכוהנת הגדולה כתר של אורות המסמל את תנועת האלה הקלטית בריגיד או בריד, אלת האש המים, הריפוי והאמנות, קדימה אל תוך האביב ולתוך המשך המסע עונות השנה. אימבולק נחשב ליום הראשון באביב הויקיני, והחג מכונה גם פסטיבל האור בו יורדת תמצית השמש באמצעות הפולחן אל בני האדם. כלי הכשף המרכזי הוא נר. מקביל לחג החנוכה ולכריסטמס.
בלטיין, החג השני בחשיבותו בין טקסי גלגל השנה, נחוג ב-30 באפריל או ב-1 במאי ומתקיים מול סמהיין (בגלגל השנה). חג זה הוא פסטיבל של אש ואהבה, נשף מדורות ואסיף ומבטא את רוח החגים ל"ג בעומר ושבועות. מתאפיין באירועי ריקוד פולחני, סביב מזבח עליו מונחות מנחות עלי עוזרד, פרחים וירק אביבי, וריקודי סרטים באדום ולבן המסמן אריגה של שגשוג ושפע והגנה והתחדשות, וכן נחגגים בו איחוד אוהבים, ואיחוד בין האל והאלה. בימי קדם נערות שקיבלו באותה התקופה וסת ראשונה צעדו מעל גבי מטאטאים בשדות כדי להגביר את פוריותה של האדמה. חגיגות הבלטיין מסמלות את כניסה של עונת פוריות חדשה ומלאות שמחה והנאה. השתקפותו בנצרות באה כפי הנראה לידי ביטוי בחג הוולנטיין.
למאס, חגו של אל השמש הקלטי לו, המציין את חגיגות הקציר הראשון נחוג ב-1 באוגוסט. חג זה הוא הראשון מבין שלושה המציינים את האסיף והוא מהלל את הרוח על שפע האדמה. מכונה גם חג הכלולות ומתאפיין בחגיגה לאורך כל היום במעין פיקניק משותף הכולל אפיית לחם טקסית, וקישוטי מזבח הכוללים מזונות מהים ומהשדות.
יול - היפוך החורף נחוג ב-21 או ב-22 בדצמבר ומכר גם כערבו של פין. מסמן את לידתו מחדש של האל המביא חום ופריון ללבבות האדם. לפי המסורת לוחם מלך האלון של השנה העולה במלך הצינית של השנה דועכת (הנתפס כסנטה קלאוס הרתום למרכבת איילים) ומנצח אותו. מנהג הקשור במסורת זו הוא השארת הנרות דולקים במשך כל הלילה או לפחות ייצוג שלהם בדמות מנורת שמש, משום שנרות מפתים את העוברים לצאת החוצה מרחם האם ולהיוולד אל העולם. נהוג להציב זר מיוחד על העץ, שנתפס כ'עץ משאלות' ולשמר אותו או חלק ממנו כעמוד קישוט באביב וליצירת מחסום כשף לאורך השנים באמצעות הכאה על הגזע אל תוך הקרקע. כ"כ נהוג לשזור לתוך זר פריטים המייצגים את איחוליכם לשנה הקרובה ולשמור את הזר עד לחגיגת היול הבאה כעבור שנה.
אוסטארה – יום השוויון האביבי נחוג ב-21 או ב-22 במארס. חג זה מייצג את שובו של הפיריון את הארץ ואת האלה, בעיקר בתפיסת האלוהות הנורדית, היוונית והרומית. יום זה נחשב ליום של חשבון נפש ולא רק. כשבוע לפני המועד הזה צריך לרשום את המעשים השליליים שנעשו השנה, לבקש מחילה, להחזיר חובות, ו'לנקות את השולחן'. במהלך השבוע רושמים את המעשים השליליים על ניר, ולאחר תיקונם שורפים את הניר. החג מצווה בקישוט ביצים. דומה במנהג זה, בתאריך ובמצלול הפונטי של שמו לחג הפסחא.
היפוך הקיץ – חל ב 21 או ב-22 ביוני, ובו מגיע האל לשיאו. מלך הצינית ומלך האלון נלחמים שוב והפעם ידו של מלך הצינית שישלוט עד האביב על העליונה. בהתאם למסורת הדרואידית מגיעים ביום זה כל הצמחים המקודשים לשיאם המאגי ונאספים על ידי במכשפות והמכשפים. חיות מחמד מובאות אל מעגל הכשף בחג זה כדי לקבל כשף הגנה.
מאבון – יום השוויון הסתווי חל ב-21 או ב-22 בספטמבר. קרוי על שם אל הפריון הוולשי. יובא מתוך המסורת הנורווגית. לפי האמונה האל נספג מחדש אל רחמה של האלה, והיום מיוחד לייצור חפצי כשף רבי עוצמה דוגמת שרביט ומטה, כמנהג הדרואידים.
הנדן והחרב, הגביע (הקדוש) והפאלוס
גוף האשה הוא כלי כשף רב עוצמה. הנרתיק שלנו בנוי כגביע, שהוא כלי כשף ויקיני ואף כלי פולחן פגאני, נוצרי ויהודי. כשהואגינה מכושפת בכשף האהבה, ומגיבה לעוצמות מחזורי הירח והטבע, שפתיה מלאות, גם כמהות פיזית וגם מנטאלית. בשעת רצון זו ניתן לתאר את הנרתיק באמצעות הביטוי התנ"כי העליון של הודיה מושלמת ואסירות תודה 'כוסי רוויה'. השדיים הנשיים גואים ומתעגלים כלבנה כשהירח במילואו, ומתרוקנים ונמצאים בשפל כשרק הסהר הדקיק תלוי בשמיים. חג הקציר, מרכז השנה הויקינית והפגאנית המחלחל אל תוך הדתות הגדולות, הוא שיא של חגיגת נשיות מתפרצת, קדומה ושופעת חיים: הפירות בשלים, החלב שופע, והמשיכה המגנטית לאיחוד בין זכרי לנקבי נמצאת בשיאה.
כמה שלא ננסה לתרבת ולסטרל את עצמנו באמצעות תחבושות היגייניות דקיקות, חזיות מינימייזר, נעלי סינדרלה ויומני פגישות - טבלאות זמן שאין להן דבר עם הטבע, ינהג גופנו לפי לוח זמנים שונה לחלוטין. שונה בעיקר מזה שמלמדת אותנו התרבות הנוכחית, הנשענת על אמונה נוצרית, מקדשת גבריות, הנשענת מצדה על ספר הספרים המאשים אותנו בחטא קדום של פיתוי ומרי.
בשיעור הראשון בקורס להכשרת מדריכות להכנה ללידה בבית הספר שלי 'אמנות הלידה', הרצתה המיילדת מיכל בונשטיין על ההיסטוריה של המיילדות. בין המלצות הקריאה שלה להשלמת התמונה המורכבת המליצה בחום לקרוא את הספר 'ערפילי אבלון' מאת מריון צימר בריידלי, בזכות הנגיעה שלו בשורשי המיילדות והרפואה. ההמלצה סיקרנה אותי ואצתי לקנות את הספר.
הספר היה אחת ההשקעות הטובות ביותר שלי השנה. ברומן רחב היריעה מתוארת תקופתו של המלך ארתור מזווית הראיה של מורגיין - אחותו, הכוהנת הגדולה של האי אבלון, גבירת האגם, המגלמת את דבר האלה של טרום ימי הנצרות באנגליה.
הסיפור ההיסטורי, המשלב עובדות, פנטזיה וקסם, מתאר את שקיעתה של ממלכת הפיות והכוהנות באי אבלון, שנפשי יוצאת אליו מגעגועים, ממש כאילו חייתי שם. על אי זה הקים לפי המסורת יוסף מן הרמתיים את הכנסיה הנוצרית הראשונה. בספר מתוארים כיבושה של אבלון, הכנעתה וחילולה על ידי הכנסיה החדשה, עד היעלמותה של אבלון בערפילים. העלמות זו, במיוחד כשהיא מתוארת מנגד להישרדותו של האי הסמוך, גלאסטונברי, אי הזכוכית או אי הפעמונים או אי הכמרים, מוחצת את זיכרון אבלון בו התקיים פולחן האלה במלוא יפעתו, המתוארת בספר בפרקים מפורטים, המעוררים בגוף את תחושת המתיקות והעוצמה של שיבה הביתה.
פולחן הירח החודשי, אורחות החיים, היחסים עם המרילין, המכשף המייצג את האל ואת הכוח הגברי, החסר, הקשר עם עולם הצומח, עוררו כולם געגוע אל אותו טבע קדום, הנושא את ניחוח הגישה אל מסתרי הקיום האמיתי.
קראתי את הספר בדיוק באותן עיניים בהן קראתי בנעורי את האפוס רחב היריעה 'חולית' של פרנק הרברט. בדיוק כמו טלוויזיית קסמים, בה כל אחד מוצא את מה שהוא רוצה, הנשים תכנית בישול והגברים כדורגל, נניח, כך צלחתי את עלילות האפוס הסבוך פוליטית מתוך חצי שינה ערנית, מבלי ממש לספוג אותן או להתעכב עליהן. חוט העלילה פשוט חלף דרכי מבלי שהותיר תך ארוג אחד בנשמתי. מה שעניין אותי היה מסדר בנות גשרית. את כל השאר הדפתי בעיניים ריקות אל מחוץ לחלון הקריאה.
במסדר, בית ספר מיוחד במינו, למדו נשים צעירות את סודות הביולוגיה והראיה החדה שעל גבול הכשפים, את סודות השליטה המנטאלית בשכלן ובגופן, ומקצועות כמו מתימטיקה טהורה ופוליטיקה. בוגרות בית הספר היו רשאיות להרות וללדת בנות נוספות ולכהן בתפקידי מפתח.
הלבנה והשדיים, הירח והווסת
אני שבה אל ההווה ואל סודות הכשף. גוף האשה, כפי שכתבתי בפתיח, הוא כלי ויקיני מהדרגה הראשונה. השדיים שלנו מתמלאים כשהירח מלא. הווסת שלנו מטהרת את המים. הפות שלנו הוא כלי ירייה דמוגראפי של הוספת חיילים לצבא השם. הדתות הכובשות: נצרות יהדות ואסלאם צועדות על רחמי הנשים, המספקים את הארטילריה הכבדה ביותר: עוד ועוד פריטי אנוש. הדת מוחזקת באמצעות הכוח הכבוש בנו של הולדה, ואנו מכניעות עצמנו מרצון ככלי עבורה. ראו כמה מרכזי הוא המאבק על הפלות. כל תכליתו היא לקחת מידינו את ההגמוניה של עמידה זו בשער העולם, כשוטרות הגירה עליונות, ולמסרו לידי אחרים, חיצונים לנו, בעלי שררה וכוח המחליטים שנלד וכמה שיותר. במיוחד הדברים אמורים לגבי נשים אורתודוקסיות.
טענתי היא כי אם כבר אנו משמשות כלי ויולדות, מן הראוי שלפחות נאסוף אל חצאיותינו חזרה את כלי הכוח שלנו, אפילו אלו הפגאניים, כדי להקל על עצמנו כיולדות. עניין נוסף הוא, למי שטרם שם לב, שהכישוף כבר כאן. מזמן. בעשרות צורות. חדרי הלידה שלנו מוצפים בשמנים ארומטיים, חפצים מקודשים, דמיון מודרך, אמירות חיוביות, צמחי מרפא, חוטי מבורכים, קמיעות, תפילות, שירה, קטורת ונרות. כמו צמח בר, שזרעיו חיכו רדומים באדמה עד בוא האביב, כך עולים כלי הכשף של האלה מבין סלעי הזמן, מבצבצים בינות לאסונות הטבע האנושי, בודקים הקלו כבר המים וניתן לקיים חיים מחדש על פני כדור הבוץ הזה. האם את משרישה את עצמך לאדמה בשיעורי יוגה? או קוראת נלהבת של ספרי הארי פוטר? היי, את עמוק בפנים.. כל אלו ואחרים הם כלים המוכרים היטב למכשפה.. ייתכן שאת אפילו עורכת פולחנים של כשף, אבל הם חלקיים, פזורי עוצמה, וללא כוונה ברורה. עדיין נרתעת מלגשת?
אם עדיין לא השתכנעת, אם טרם הבשילו בך ניצוצות ההיזכרות מילדותך ומימי נעורייך, מה שאמור מאד לשמח אותך, משום שאלו הם קצות החוט של התחדשות והתקדשות עבורך, אנסה להוסיף ולפנות אל שכלך. אם טרם השתכנעת להרים ולשאת את הקדירה. הנה טיעון מתחום השפה. זו שהפונטיקה שלה לפחות מעולם לא אכזבה אותי. בואי נביט לרגע אל שורש המילה הלועזית מיילדת. אחת הסברות המקובלות היא ששורשה הקדום הוא בביטוי witchwifeאשה מכשפה.
מכל מקום, כשקראתי כאמור השנה את ערפילי אבאלון, שוב, נפתח בי כבימי קריאת 'חולית' תיאבון עצום מכוון ייעוד, אל אותו שדה שמאז ומקדם חשתי סוג של בקיאות ביתית בו, בכל גופי. אל תשאלו מהיכן אביא את המלצותיי אלו שלפניכן. הספרייה שלי פרושה לפניכן: לבד מערפילי אבלון, וחולית, תמצאו בה את חיפוש אחר המופלא, כל כתבי קרלוס קסטנדה, ספריה של סילבר רייבנוולף, אתרים ומאמרים בנושא ויקה – דת המכשפות, מזבחות בעת העתיקה ועוד. למי שתוהה לגבי הספר האוהל האדום הרי שבעיני הוא אחד האיומים בנושא, משום שהוא מעוות את הישן בדיוק בדרך בה הדתות המונותיאיסטיות, כובשות ומדכאות האלה, מנכסות את הכוח הנשי לפאלוס באמצעות הכנעה, לדוגמא, הגרת דם הבתולין הראשון אל האדמה, ובאמצעות נשים. האוהל האדום הוא בעיני גרוע כמעט כאינקוויזיטור, ומזכיר לי בעיקר את נשות הקריירה של תחילת שנות השמונים, רק מהיבט אימוצם של מנייריזמים גבריים כוחניים דוגמת פריטי לבוש מחוייטים, ו'שפיכה מוקדמת' בנוסח הדמות שגולמה בידי השחקנת פיי דאנווי ב'רשות שידור'.
לבד מכתבים ומפיסות מידע אליהן נחשפתי מפה ומשם במהלך כל שנותיי, אני מרגישה במהלך כתיבת שורות אלו שחלק מסוים של הידע, שופע מאליו, כשאני קוראת את דברי החוכמה של מי שכתבו לפני. כהשראה ברורה. כך למשל, תוך כדי קריאת ערפילי אבלון והשימוש במים הבנתי שמטרת הטבילה החודשית הנשית שנועדה כביכול לטהר את הנשים מטומאת המחזור, כך אנו מאמינות בקלות מטבע האשמה שקיבלנו על עצמנו, היא דווקא הפוכה – ושעצם טבילתנו במים היא שמטהרת אותם.
מכשפהל'ה רעה? מכשפהל'ה טובה!
ועוד עניינים לפני שניגש אל הקדירה. המילה מכשפה מעוררת אסוציאציה נוראה? כן, זה נכון. אבל את יודעת ב'זכות' מי? אלו הכנסייה והדתות המונותיאיסטיות שהמציאו את מושגי הרוע. הדמוניזציה וניכוס חלק גדול מטקסי הכשף כאמור, ובראשן כל חגיגות הקציר, האש ומועדי הלבנה, הוא עיוות מניפולטיבי שערכו הדתות המונותיאיסטיות בכשף אותו הציגו ככלי ריק, פגאני, נפסד ואנאכרוניסטי. המניע לכשף הוא תמיד תשוקה מהמין הטוב, חוגג החיים, בניגוד למניעי דתות מסוימות, ומכשפה נבונה נזהרת מאד בכוונותיה בהצהרותיה ובכשפיה ומכוונת אותם תמיד אל הטוב בלבד.
כל כך הרבה אלימות, מימי האינקוויזיציה ועד היום נמסכה בעולם כדי לכבוש אותו בשם הדתות הטובות, שזה נורא. ציד המכשפות קרה, ולמעלה משני מליון נשים הועלו על המוקד, הוטבעו, ונרצחו בדרכים נוספות ואיומות, רק כדי שלא יישארו סימן וזכר או עדות לציווי התבונה והכוח שבציות לחוקים האותנטיים שמניעים את הכוכבים במסלולם, את עונות השנה, מחזורי הגאות והשפל, ויחד איתם את גופנו הנשים, המגיב לכל אלו בעוצמה מחזורית אדירה. ציד המכשפות הוא השואה הנשית. אך, נאמנות כצאן לטבח ספרי ההיסטוריה, איננו מציינות את האירוע ולו ביום אחד בשנה. האם אינך חשה ולו שביב של זעם על כך? מי את? האם ראוי שתתאבלי על ששה מיליון יהודים שנרצחו בדרכים דומות בזמן שאוכלוסיית העולם מלאה שני מילארד ויותר? ולא על שני מיליון נשים שנרצחו בזמן שאוכלוסיית העולם מנתה פחות ממיליארד?
הכשף, ביטוי דת האלה והאל שאני מדברת עליו, ובמיוחד כשהוא נעשה ברשות היחיד מהווה את אחד משיאי ההישגים האנושיים המרהיבים והנעלים ביותר. זהו ניצחון התבונה, גבורת רוח האדם, פאר עוז הרוח, המושגים לעולם מתוך שאיפה אמיתית לטוב, ילדי האמונה והיופי שאינם יכולים להיוולד אלא מתוך הצלילות היחידנית, לא זו הסגפנית, אלא זו שבה קורים ניסים למטרות הנאה. וברגע שיש לך יותר משניים, התמונה מתעוותת וניחוח מטבעות הזהב מדגדג באפס של השודדים.
אך כל מה שאומר הוא מוסיקת רקע, רעש ואוירה, כדי לשכנע אותך, זה אפילו לא להצטרף. אגש לעניין.
מה שאתן להלן הוא סכימה ראשונה אך צלולה של מספר כשפים בסיסיים, שעשויים להקל על הלידה שלך או של מי שאת מלווה. אין מספר מוגבל של כשפים, היצירתיות שאפשר לגלות וסוגי ההישג שניתן להשיג הם מגוונים עד אינסופיים, ובכל זאת, כדי שיפעלו, יש לציית לחוקי היסוד שלהם העולים בקנה אחד עם חוקי הטבע ועם ההתכוונות הטובה והמלאה שלך. מי שרוצה, יכול ללמוד ברצינות ולתרגל לעומק בלתי מוגבל את העקרונות כך שהם הופכים לטבע שני ולדרך חיים, וכמובן שבדרך זו מושגת גם יעילות מקסימלית שלהם.
במאמר זה ניסיתי למזג בין הרקע ההיסטורי ובין עקרונות היסוד יחד עם מספר טכניקות יסוד, כדי לגבש כלי בסיסי ותכליתי של כשפים ללידה. אני מקווה שהמאמר יהווה פתח להמשכים עצמאיים מצד כל העוסקים בלידה ומצד יולדות, כי לידה וכשפים הם אחים מלידה. הם אומנות ואמנות כאחד. הנשים החכמות, המרפאות, היו תמיד גם אלו המיילדות. חכמה, נשיות ולידה, הם שילוש אורגאני. ככאלו אגב, ידי העוסקים בכשף מלאות עבודה. כשפים לעולם לא ייעשו בישיבה על כסאות וספסלים, כי הם מאחדים בין המנטלי לפיסי. לכל אחד מהמשתתפים יש תפקיד בעשייה המנטלית והפיסית כאחת.
אחוות שורשים דומה מתקיימת גם בין שורשי הביטויים כסף וכשף. שניהם מבטאים את מעות התשלום שקונה הרצון האנושי. אך בעוד הכשף נקי יותר, מופשט יותר ודק יותר, הרי שהפיכת השין לסמך מבטאת אולי גם את המעבר אל החומריות, והיא ניתנת ליישום על ידי כל רמת אינטליגנציה מנטאלית. היישומים שתגזרי מנוסחאות היסוד שלהלן ואחרות, תלויים ברמת האינטליגנציה האלכימית והמטאפיסית שלך. אם את מבינה את מה שנאמר כאן, זו אינדיקציה טובה לכך. וככל שתתרגלי יותר את העקרונות והפרקטיקות ותהפכי אותן לטבע שני, כך במצב האינטנסיבי של לידה תוכלי ליישם אותן ולהיות מוטבת מהשפעותיהן בלידה. אם את מנסה להעריך את נטייתך וכשרונך הטבעי לכשף, את יכולה לכמת אותו באמצעות היכולת שלך להחזיק תמונה מנטאלית רצויה לאורך זמן.
כללי זהב, עקרונות פעולה
הכשף הוא המעשה המנטאלי והפיסי כאחד שאת עושה כדי להדוף ממך את הבלתי רצוי וכדי לזמן ולאסוף אליך את הרצוי. כל כשף מתרכז בשינוי חיובי. ההגדרה של כשף היא גיוס רצונו של אדם לצורך יצירת צורה.
הגישה לכשף תובעת ציות לשלושה כללי הזהב:
עשי רק טוב, לעולם אל תזיקי
כל כשף חוזר אליך פי שלושה
לעולם אל תכשפי אדם אלא את היקום
כישופי הלידה שלך נבנו על בסיס טקס מועד הלבנה (מזכיר לך משהו? כן, הלידה שלך קשורה מאד במחזורי הגאות והשפל של הלבנה שהמחזור החודשי שלך קשור אליה..) והם נועדו לפעול בסדר הבא:
כהכנה (ללידה):
ללמוד מה עליך להכין ללידה (לדוגמא משקה איזוטוני, נתייחס אליו מיד)
להכין חפצים (חוט קשירות, קדירה, ייצוגים לארבע הרוחות, ייצוג מזבח) כולל טקסטים (תפילות, עדיף קצרות ובחרוזים) כתובים או מנטאליים או גם וגם
במקום ובזמן הלידה (מתחילת התהליך המובהק):
לטהר את מקום הלידה שלך ולהפוך אותו למקום של עוצמה
לקדש מזבח
להטיל מעגל עוצמה
לזמן לתוכו את ארבעת רוחות השמיים
לבצע את הפולחן והכשפים הנדרשים
ללדת..
לאחר סיום הלידה:
לשלח את רוחות השמיים
לפתוח את המעגל
להודות במשתה
כדי שהכשפים יפעלו במלוא העוצמה עליך לציית לארבעה חוקי יסוד נוספים:
לדעת, להעז, לרצות ולשתוק
את בוודאי תוהה מהם הכשפים הנדרשים ללידה שלך. אז דעי שאין גבול לאפשרויות. להלן אסביר שניים מהכשפים הנפוצים יותר: כשף נר וכשף חוט. אך דעי שרשימת האפשרויות אינה מוגבלת. את יכולה להשתמש בכל משאב על פני כדור הארץ: בצמחי התבלין כולם בשמנים, במזמורים, בסמלים, בצורות מצוירות או אחרות, בקמיעות, בפירות, בזרעים, בפרחים, באותיות, במתכות, בצדפים, בקטורות, בכלי נגינה, וגם באמצעים דיגיטליים, מודרניים, הכל עומד לרשותך ובתנאי שהוא אותנטי לך. קחי בחשבון שהדיוק מאד חשוב לעבודת הכשפים וכדי להשיג שיתוף פעולה מלא של הרוח שלך, וכדי לא לשאת לשווא את מאמצייך המנטאליים, עליך ללמוד ולהתעמק מעבר למה שמאמר מתאבנים זה יכול להציע.
קחי גם בחשבון שלכל חפץ מקודש נדרשת הכנה התובעת השקעה פיסית ומנטאלית. אם תבצעי כשף בעזרת מה שלא יהיה הדבר שלא טענת אותו במיטב ההתכוונות המלאה שלך, זה יהיה בזבוז משווע. הכשף לא יפעל, ואת תתישי את עצמך ואת היכולת שלך להשיג הישגים כלשהם באמצעות הכשף. לביצוע כשף דרושים מהלכים הכוללים לימוד, איסוף, הטענה ויישום.
אם את רוצה להירתם ברצינות לעניין, עלייך להתחייב ללימוד, לאחריו תוכלי לאסוף את הדרוש (, החפצים הפיסיים והטענתם באמונתך ובכוונותיך). לבסוף תוכלי לבצע את הטקס ואת הכישוף. הלמידה שלך אגב, יכולה להיות מטאורית. אם את מוכשרת תוכלי להתקדם בקצב מסחרר. המשפט האחרון אגב, הדגים את אחד מעקרונות הכישוף – חזרה מנטלית. אמנם שני המשפטים האחרונים נרדפים ולא הוסיפו לכאורה ערך אינפורמטיבי אך למעשה, את לא הרגשת שיש כאן דבר מיותר וזה נכון. כל מכה בחרב, דומה לזו שקדמה לה, אך מחשלת אותה עוד יותר ובאופן חסר תחליף. את חרב הסמוראים או אקסקליבור זו שתסגלי לעצמך, פגיון המכשפה אם תרצי, זה היינו הך מבחינת היותם כלים מנטאליים של רוחך המחושלת. בני אותם בסבלנות ובהתמדה, אם את מאמינה כמוני שהם תקפים ונאמנים לחוקים האמיתיים של העולם ותוכלי להפעילם בהריון, בלידה, ובכלל. חיינו כנשים מזמנים אתגרי רצון לא מעטים.
הנה, לדוגמא, כשאת מתכוננת ללידה באמצעות סדרת פעולות 'לא מכושפות' לכאורה (גם הם רוויים בקסם וסוגסטיה, אך נניח לזה, הדגים שאנו אינם רואים את המים), את מכינה לך תיק לידה, תחתוני רשת, כדורי טניס, מכשיר טנס, כפכפים למקלחת. ווטאבר. והנה את חושבת שזה יהיה נחמד גם להכין לך משקה איזוטוני. הפעולות הפיזיות הן נורא פשוטות. את מודדת את הכמויות הנדרשות של מיץ ענבים לבן ושל מים, מוזגת לבקבוק גדול, ומוסיפה את כמות המלח. אם את רוצה, את יכולה לשדרג את זה בכישוף. חפשי בספרי צללים או במקורות כשף אחר טקסט מתאים או השתמשי מן המוכן בטקסט הכשפים הבא (אנא שפצי אותו לפחות כך שיתאים לך, כך תחדדי את כישורי הכשף שלך).
כשאת מוזגת את התירוש חשבי או אמרי לאחר שהרהרת בכך שהמיץ עבר חימום, וברכת האש (יסוד הדרום) כבר נמזגה לתוכו, תוך כדי שאת פונה לדרום, ולו בסימון: (מבוסס על לחש של סילבר רייבנוולף):
מהלבנה אל האדמה
מהאדמה אל השורשים,
מהשורשים אל הגפן
מהגפן אל הענבה
מהענבה אל המיץ
הלוואי ונקטר זה יהיה מקודש
הלוואי וברכות האל והאלה
יימזגו לתוך נקטר זה
אמן כן יהיה רצון
עכשיו, כשאת מוזגת את המים פני אל האמרי או חשבי:
ממערב באים המים
מלאכי המערב
קדשו מים אלו
מזגו את ברכתכם
אל הנקטר
כשאת מוסיפה את המלח פני אל הצפון ואמרי או חשבי:
מן הצפון אל האדמה
מהאדמה אל הסלע
מן הסלע אל המלח
מן המלח אל הנקטר
רוחות הצפון קדשו וברכו את הנקטר הזה
בשמה של הרוח
בתבונת האדמה
כן יהי רצון!
לפני שאת חותמת את הבקבוק פני אל המזרח, נשפי על הנקטר שבתוכו כדי להשלים את הנוכחות של רוח המזרח, המזוהה עם יסוד האויר, ואמרי או חשבי:
רוחות המזרח יסוד האויר
קדשו וברכו את הנקטר הזה
כן יהי רצון!
טוב. האם את מרגישה בנוח עם הטקס הזה? בכנות, אני מקווה שלא. כלומר, אני מקווה שאת מרגישה כפי שאני הייתי מרגישה למקרא שורות אלו: תערובת של קסם ותחושת היזכרות קסומה, יחד עם חוסר נוחות הנובע באי דיוקים קטנים של הטקס הזה. האם נוח לך לפנות קודם כל אל הדרום? או שאת מרגישה שזו לא בדיוק נקודת ההתחלה האותנטית לכשף שלך? האם את מרגישה שצריך באמת להטריח את כל שושנת הרוחות? האם את מרגישה שהוא שלם? מה חסר בו? מה עודף? אני מקווה שהאינטואיציה שלך מתאתגרת.. אין סוף ליצירתיות שאת יכולה להשתמש בה, בד בבד היא חייבת להיות מוקפדת, אותנטית ותקפה.
ועוד מילה בעניין סדר פעולות. כיאה לשיטה המבוססת חוקי יקום, עובד גם כאן העקרון הצה"לי הפשוט לפיו 'אם לא בראש אז ברגליים'. את יכולה להיות כשרון מטאורי בלימוד ובאיסוף, אך חזקה פחות בטעינה וביישום. בדיוק לשם כך הקימו המכשפות מעגלי עבודה משותפים, שנקראים בהקשר הויקיני 'אסיפה'. כשהעבודה שלך נעשית בצוות, את מוטבת מהכוח הקבוצתי, הנע קדימה בסדר הנכון, אך עם זאת את מקבלת את מוגבלויות הקבוצה שהן סך כל המגרעות של פרטיה. כך זה תמיד.
לפני שנתקדם אני רוצה שתתפרי לעצמך כלי כשף שימושי מאד ללידה ובכלל. שקיק אבני חוכמה. שקיק אבני חוכמה הוא תיק קטן שאת תופרת בעצמך ושלתוכו את אוספת שתי אבנים, אחת שחורה ואחת לבנה, רצוי חלוקי נחל בגודל ובצורה דומים. את יכולה כמובן גם לצבוע את אחת האבנים בשחור או להשתמש במספר רב יותר של אבני חצץ, חלקן שחורות וחלקן לבנות.
שקיק אבני החוכמה משמש לסיוע בקבלת החלטות כשאת זקוקה למידע נוסף לזה העומד לרשותך. את יכולה לשאול את השקיק את השאלה: כן או לא? אם תשלפי אבן לבנה התשובה היא כן, ואם תשלפי שחורה, אז התשובה היא לא. השליפה האקראית לכאורה הזו מאפשרת לך גישה בלתי אמצעית אל תת המודע שלך באמצעות הגוף. הנחת העבודה המאגית היא כי התשובה הנכונה נגישה תמיד אך מוסתרת לעתים על ידי 'רעש' סביבתי כלשהו המנוטרל באופן חלקי לפחות על ידי הכלי, המאפשר 'חדר חסר גירויים'.
כמובן שאינך חייבת לתפור את השקיק בעצמך, אך העבודה הזו מזמנת לך הזדמנות להעצמת כלי, בדומה לדרך בה נתפרו לחשי הגנה וכשף אל תוך הנדן (או הנרתיק..) של החרב אקסקליבור ונתנו יחד למלך ארתור שנשא אותם עוצמה והגנה מושלמים, זכרי ונקבי. בין השאר נרקם לתוך הנדן האגדתי לחש הגנה מפני דימום, שהגן לפי המסורת על ארתור בקרבות שהנהיג ושעשוי להיות רלוונטי מאד ללידה.
אם את מעוניינת לתפור לך שקיק אבני חוכמה, בחרי אריג שאת אוהבת, חוט ומחט אותם תטהרי, תקדשי ותעצימי. בכל תך שאת תופרת, באופן המדוד והמושלם ביותר למותר לציין, דמייני שעצמת התבונה של הרוח חודרת אל האריג, ונשזרת לתוכו.
אמרי בקול ובלב לחש הגנה ותבונה שתחברי בעצמך. דמייני איך השקיק והאבנים שתטעני ותאספי לתוכו יהיו מסוגלות (בעלות סגולה) לסייע לך כמו משפך להפעיל את כוונתך על פי רצונך. בכל רגע שתרצי לדעת האם לנקוט בכשף מסוים או לפעול בדרך כלשהי, תוכלי לשאול את עצמך ולקבל תשובה בעזרת השקיק.
הדוגמאות להכנת משקה איזוטוני מקודש ולהכנת שקיק אבני חוכמה הן רק שתיים מאינסוף הכנות כשף שאת יכולה לנקוט לקראת הלידה שלך. למעשה, את יכולה לטעון את כל מה שתיק הלידה שלך מכיל. ממילא את עושה זאת, אך ברמה הגולמית של: 'היכנס לתיק שלי חפץ X, אתה עשוי להועיל לי' (כשבמקרים רבים המשכו של המשפט הוא 'להתמודד עם סבל', מה שמחזק בך את האמונה שאת הולכת לקראת סבל). במילים אחרות, את יכולה להפוך את החפצים שלך לנקוטים, נושאי מטען מנטאלי ועוצמה, ממש כמו בשבועת נקיטת חפץ. בדרך זו את יכולה להשלים עבור עצמך עבודת הכנה ללידה מסוג חדש ועוצמתי, שתכוון אותך אל פינות דפוסי האמונה הרלוונטיים ללידה שלך ולשיפורם.
פולחן הוא מניפולציה הגוזרת פלח, נגזרת אם תרצו, מהמציאות הרגילה, לסיוע בהשגת תוצאת כשף המוגדר כשימוש בכוח הרצון לצורך השגת צורה. נגזרת של הפיכת רצון לצורה. זוכרת שבמבחני המתימטיקה קיבלת נקודות על ה'דרך'? מתוך הנחה שהיא שוות ערך למחצית מהפתרון לפחות? בזכות הידע 'איך לעשות'? זהו פולחן. טוב, לפחות חצי ממנו. וגם כאן פועל עקרון 'אם לא בראש אז ברגליים'.
אם תרצי להעמיק בלימוד, חשוב שתצרי לעצמך גם 'ספר צללים'. ספר צללים היא חוברת העבודה האישית שלך, יומן כשף מגוון אליו תאספי מגוון עדויות (תיעוד מקרים אישיים) ורמזים אקלקטיים כגון סיפורים שירה וליתורגיקה ועוד פיסות תיעודיות של מחשבות, ביטויים, אמירות, שלכם או של אדם אחר ועוד, המהווים תיבת אוצרות רבת השראה ומידע. מן מפתחות אל עולם הכשף, לצבירת 'חדרים' ולייעול העשייה העתידית.
דיברתי מספיק על חשיבות הלמידה וההשקעה הנדרשת. אני רוצה לגשת לעניין, אם כי אני פשוט יודעת שהפוטנציאל לעשות ממנו מטעמים במקרה הטוב ואבק סתמי במקרה הפחות טוב, לא קטן.
ראשית חכמה, יולדת, בהכנסה תחת חופת חדר הלידה, צריכה לדעת היכן היא עומדת. זה אולי נשמע מוזר, טוב, בעצם כל המאמר הזה אולי מוזר, אך חשוב לדעת היכן את נמצאת יחסית לרוחות השמיים. זה בכלל הרגל טוב לחיים. למה את צריכה לדעת היכן את עומדת? כדי להחזיק במושכות, בצירים, במהלך העניינים, עליך לאחוז במרידיאנים קווי האורך של העולם, בדיוק כפי שסייס צריך לדעת היכן המושכות להנהגת הסוס. במילים אחרות, הכלל הראשון הוא – דעי היכן את עומדת. כשאת מגיעה לזירת לידה, בין אם זה ביתך שלך, חדר לידה בין כתלי בית חולים, או שירותי קניון מסחרי הומה, דעי היכן הצפון, המזרח, המערב והדרום. אל תסתמכי על מצפן. השתמשי בו רק ככלי שני, כלי ווידוא. נסי לתרגל קביעות כיוון לפי מצב השמש, כיוון הים, שלטי הדרכים, ולפי חושייך.
המקום בו רובנו יולדות, זירת חדר הלידה הרפואית, היא מקום נורא מהבחינה המנטאלית. הקירות ספוגים בזעקות הכאב של מאות אם לא אלפי ויותר נשים שילדו ביניהן לפנייך, ו'כוהני' המקום, מוכוונים פולחן מדיציני, הכולל שימוש במגוון כלי משחית של הגוף האנושי, אימהי ותינוקי כאחד. זה ממש לא אומר שכוונותיהם של הפרטים האנושיים שמאיישים חדר לידה הן רעות. להיפך. רוב מי שנמשכו אל זירת הלידה הגיעו מפני שהיא נפלאה, נוראית הוד ו'מנצחת'. אין חדר שמח יותר במוסדות הרפואיים מאשר חדר הלידה.
אולם, משהו לא טוב קורה לכוונות הטובות האלו לאורך התהליך שעובר איש הצוות הרפואי. כתבתי על כך רבות במאמרים קודמים שלי 'מיהי המיילדת שלך וממה היא פוחדת', ועוד, ולא ארחיב.
מה שאת צריכה לעשות הוא להפוך את הזירה המחלישה ומלאת הזעקות הזו לזירה שונה לחלוטין. את צריכה להפוך אותה למקום של עוצמה. מעגל של עוצמה.
תראי, אם אומר לך שאת צריכה לקדש את חדר הלידה, זה עלול להישמע שמנוני מסנטימנטאליות רלגיוזית. לקדש, פירושו בשפה פשוטה להבדיל. זה הכל. בכלל, הכישוף הוא פרקטיקה, ומאד מעשית כזו שמחברת מעשים בעולם הרוח והמעשה. גם מחשבה היא מעשה. פשוט דק יותר. והדקיקות הזו מאפשרת לו נגישות לרבדים סובטיליים, ראשוניים יותר, אך בעלי עוצמה לא פחותה ואולי רבה אף יותר, מהם שואבים ההרמוני והיפה את השראתם.
מכל מקום, שכנעתי אותך שצריך לעשות משהו בעניין החדר. לקדש אותו ולהפוך אותו למקום של עוצמה. איך יוצרים מעגל של עוצמה בחדר הלידה?
להלן סדר הפעולות שעליך לנקוט כדי ליישם את עקרונות הכשף הטוב בחדר הלידה שלך.
- יצירת מרחב מקודש
יש לשאת את ארבעת היסודות (אדמה, אויר, מים ואש או ייצוגיהם שלהלן) בכיוון מחוגי השעון ובדפוס מעגלי כל אחד בנפרד בחדר או באזור המקודש, ולבקש לטהר את המקום. יש להשתמש בברכות הנאמרות בדממה או בלחש. הייצוג המקובל לאדמה הוא מלח, המקובל לאויר הוא קטורת או נוצה, למים מעט מהם או צדף, ולאש – נר. כמובן שאת יכולה לבחור לך ייצוגים אחרים.
ניתן ורצוי לבצע עכשיו גם הקדשת מזבח, אולם בשל התנאים הלא נוחים והיעדר הטריטוריה אפשר לקדש תיק קטיפה למשל, שבתוכו אמצעי הכשף. התיק מוגן ובטוח מפני שהוא ממוקם בתיק שלך, ונמנה על החפצים האישיים שלכם. הקדשת המזבח נועדה להעצים את פריטי הציוד שלכם, אותם טענתם מראש, בזירת חדר הלידה.
- הטלת מעגל
יש ללכת במעגל עם כיוון השעון כשהזרועות מתוחות בכ-15 מעלות מהגוף וכפות הידיים פונות אל הרצפה. היולדת יכולה לעשות זאת, הדולה יכולה לעשות זאת, אך חשוב שמי שרואה את העשייה של הכשף ישתתף בה באופן מנטאלי מלא. כלומר, אם את בסביבה שאינה אוהדת כשף, נצלי זמן שבו את נמצאת לבד בחדר כדי להטיל את המעגל, בלא שעיניים עוינות יקרעו וישסעו אותו.
אם זירת הלידה היא חדר לידה שלא נשכר באופן פרטי את עשויה להיתקל בקשיים לוגיסטיים מסוימים. ייתכן שתצטרכי להזיז מעט את מיטת הלידה מהקיר כדי שתוכלי לכלול אותה במעגל. אם זה בלתי אפשרי או מורשה, בצעי סימון באויר של הטלת המעגל. במקרה זה תוכלי לכלול במעגל גם את אזור המקלחת וכל אזור אחר המצורף למתחם הלידה, פשוט באמצעות סימון. עם זאת זכרי שככל שהמעגל יהלום יותר את כוח השליטה האמיתי שלך כך יהיה יעיל יותר.
- זימון רוחות השמים אל המעגל
יש לעמוד בצפון ולזמן את רוח הצפון להיות נוכחת במעגל, תוך שימוש ביסוד המייצג את הצפון: אדמה או בייצוג שלו. ייצוג מקובל של יסוד הצפון-אדמה הוא מלח.
יש לעמוד במזרח ולזמן את רוח המזרח להיות נוכחת במעגל, תוך שימוש ביסוד המסמל את המזרח: אויר. ייצוג מקובל של יסוד המזרח-אויר הוא קטורת או נוצה.
יש לעמוד בדרום ולזמן את רוח הדרום להיות נוכחת במעגל תוך שימוש ביסוד המסמל את הדרום: אש. ייצוג מקובל של האש הוא נר.
יש לעמוד במערב ולזמן את רוח המערב להיות נוכחת במעגל תוך שימוש ביסוד המסמל את המערב: מים. יצוג מקובל של המים הוא צדף, או מים.
כפי שאת רואה כבר מעגל זימון ינוע תמיד בכיוון השעון. מעגל מרחיק ינוע בכיוונים הנגדיים. הזימון יכול לעשות שימוש בלחש או בשירה או בתפילה או בעשייה דמומה. הכוונה לעשיית מנטאלית, בין אם היא עושה שימוש במילים או בתמונות. זוכרת שאמרנו שהכושר המנטאלי שלך להחזיק תמונה רצויה הוא הקובע? כן.
לאחר השלמת הזימון עמדי על קו המעגל כשפנייך לכיוון פנים המעגל ואמרי בלב או בקול:
המעגל חתום.
- ביצוע מלאכת הכשף
כל מה שנעשה עד עכשיו הוא בגדר הכנה, הכשרת מרחב המקום והזמן לעשייה הפולחנית המשולבת בלידה. זכרי שכל עוד אנחנו 'מדברות' כאן על 'יבש' הדברים יכולים להתבצע בנחת, אך בתהליך סוער של לידה ייתכן ותמצאי את עצמך עושה בחיפזון ובתוך סימון בלבד הן את ההכנה שפורטה על כאן והן את מלאכת הכשף הקונקרטית. הכל לפי העניין. להלן אביא מספר דוגמאות ללחשים ולכשפים העשויים להתאים למאפייני תפיסות הלידה בנות דורנו.
לחשים
לחש לזימון איש צוות טוב (ניתן לתרגם בקלות גם לתהליך. במקום לזמן אדם, לזמן מהלך) ללידה
פני לצפון (אדמה) כשבידייך פיסת ניר רבועה. אמרי בלחש או בשקט
רוח הצפון אנא זמני לכאן רופא/ה/מיילדת יציבה וטובה כמו האדמה
קפלי פינה אחת של הניר
פני למזרח כשבידיך פיסת הניר. אמרי בלחש או בשקט
רוח המערב אנא השיאי לנו רופא/ה/מיילדת שידע להנהיג את התהליך כמו נהר אל הים
קפלי את הפינה שנמצאת מימין לפינה הזו שכבר מקופלת
פני לדרום כשבידיך פיסת הניר. אמרי בלחש או בשקט
רוח הדרום ברכי אותנו ברופא/ה/מיילדת מכילה חמה ועוטפת כמו קרני החמה
קפלי את הניר בפינה שנמצאת מימין לזו שכבר קיפלת
פני למזרח כשבידיך פיסת הניר. אמרי בלחש או בשקט
רוח המזרח קרבי אלינו רופא/ה/מיילדת נבונה כמו מעופה של החסידה
עתה, קפלי את פיסת הניר לארבעה והניחי אותה במקום נסתר בתוך הזירה המקודשת. את יכולה להניחו בין הכרים שעל מיטת היולדת, או בכל מקום נסתר אחר.
החזיקי בתמונת התוצאה של הזימון ככל שתוכלי. כלומר, אל תנסי לדמיין איך הוא או היא ייראו (וממילא תמונת העוועים החמקמקה הזו רק תריץ אותך בתופסת מעגלית חסרת פואנטה), אלא בתמונת היולדת שלך או של עצמך אם זו את שיולדת, כשהיא מחייכת ומרוצה מאיש הצוות שהגיע. זה מאד חשוב להבחין בין תמונות המציאות הרצויה ובין עוועי שווא.
כשהלידה תסתיים, תוכלי לשרוף את הניר, ולפזר את האפר על האדמה תוך כדי הודיה בלבך או באמירה.
לחש להצלחה בבדיקה רפואית
לפני שעומדת להתבצע בדיקה רפואית תוכלי להעצים את הנרתיק הנבדק (לפני בדיקה פנימית), את העובר (לפני בדיקת מוניטור או כל בדיקה עוברית אחרת) וכן את הבודק, המיילדת הרופא/ה, יהא אשר יהא אותו איש צוות רפואי.
מזגי מעט (כחצי כוס) מים לתוך קערה קטנה, רצוי מעץ. אמרי בלב או בקול
אבן בוחן של המים
צלולה כאוקיינוס
תבונת העין
עכשיו, בזקי קמצוץ סוכר חום אל המים ואמרי בלב או בקול
העלי אל הדעת עד שתצוף
ראיה זכה מתוקה כצוף
הניחי את המים במקום נסתר בחדר. לאחר הלידה הניחי טיפה מהם על עורך, ושלחי אותם למקומם (אפשר בהחלט דרך הכיור, רק לווי במחשבתך את המים עד הגיעם לדרכם)
כשף מראה
כשף מראה הוא הדרך המהירה יותר להחזרה של שליליות לשולח. אם מעורב בלידה איש צוות או מלווה בלתי נעים, תהיה זו הדרך לנטרלו.
מראת כשף אינה צריכה להיות גדולה במיוחד. גודל של פנים כף היד שלך יהיה מצויין. המראה צריכה להיות בעלת ידית. אם יש לך אפשרות לרכוש מראה בעלת ידית מתכתית (כסף יהיה אופטימלי) או חומר טבעי אחר, זה עדיף על פני מראה שמכילה חלקים מפלסטיק. המראה עצמה אינה חייבת להיות חדשה או מלוטשת מאד. גם מראה עתיקה המחזירה תמונה 'מעושנת' תצלח מאד. רק ודאי שטיהרת וכישפת אותה לאחר רכישה, ולפני קבלתה אל בין כליך.
כשף המראה הוא מהיר ופשוט מאד. לאחר עזיבתו של המעורב את החדר, כווני את המראה אל הדלת, ואמרי בלב או בקול
מראת שיקוף
היפוך מראית
הדפי מכאן והלאה
כל מסירה שלילית
עכשיו, חשוב שתחזיקי בעיני רוחך את התמונה הבאה: המראה מכיירת לכדור את האנרגיה השלילית ומכה בה כמו שרקטת טניס מוסרת כדור טניס רחוק, בהקשתה, אל קצה המגרש שהוא לצורך הענין המקור שמסר את האנרגיה. הפעילי את המראה בכל פעם שאותו אדם מתקרב או ידוע לך שמעורב באופן כלשהו בלידה. לשם כך תזדקקי אולי לעזרה נוספת. תוכלי להעמיד את המראה בצורה קבועה בשעת צורך באופן נסתר (למשל בתוך תיק, או מקובעת בתוך צעיף)
לחש זיקית
לחש זיקית מאפשר הסוואה, נותן לך את היכולת לדוגמא להנגיש מידע ממקומות שאת מנועה מלהתגשם בהם פיסית, אך חשוב שתהיי, לדוגמא קונסיליום אנשי צוות, שאת רוצה לדעת מה נאמר בו יאפשר לך כנוכחת מסוג 'רואה ואינה נראית', מעין דנידין. כמו כן הוא מאפשר לך להסתיר את הנוכחות שלך בחדר לידה מפני מי שאת חושבת שלא טוב שיראה אותך באופן כלשהו. כלומר, כיולדת, את יכולה להסתיר מדדים גופניים מסוימים, וכדולה את יכולה להנמיך את נוכחותך האנרגטית בשעה שנכנס לחדר איש צות שאת עלולה לעורר בו אנטגוניזם, כלומר כשהכימיה ביניכם לא טובה.
את יכולה להשתמש בזיקית בד מחליפת צבעים שיש בחנויות פולקלור, או בטוטם של זיקית, ואפילו בפיסת אריג מוכספת מחליפת צבעים או בכל ייצוג אחר של תכונה זו של החלפה והסתרה וחוסר בהירות וערבול מובהקות. את יכולה להשתמש גם באד מים, עננת כלור קטנה העולה ממי ברז הניתכים אל הכיור, בקבוק חול צבעוני ואפילו מנורת לילה בשילוב אור ממקור אחר.
אחזי את ייצוג הזיקית בידך ואמרי בלב או בקול
אור זיקית וליל צללים
עטוף אותי בגלימת ערפילים
כסת אד ביני תחצוץ
לבין המבט שיתכוון לנעוץ
יקשה כלהשחיל בקוף
יעגל סביבי ויעקוף
כשף ביצה
כשף ביצה הוא מהיעילים והמקובלים ביותר לסילוק בעיה רפואית. השתמשי בביצה חומה לא מופרית. הביאי איתך שתיים או שלוש ביצים חומות טריות ללידה, ארוזות היטב בתבנית ביצים מתאימה מרופדת והרמטית. אם חלילה מופיעה בעיה רפואית או מופיעות מחלות, כשל או צרה אחרים, הדבר כולל גם את האם וגם את עוברה החזיקי ביצה אחת וכתבי עליה בטוש שחור:
סלקי מחלה
מ(שמה של היולדת)
שפשפי בעדינות את הביצה הכתובה על גופה של היולדת באזור, נו את תדעי כבר, בזהירות רבה ואמרי בלב או בקול
עומק אורך מכל תא
אל זו הביצה הישאבי עתה
דמייני את הבעיה הרפואית עוזבת את גופה של היולדת ועוברת אל תוך הביצה. לאחר הלידה חשוב שתשיבי את הביצה החתומה אל האדמה במקום מרוחק.
כשף ריפוי סבון
כשף ריפוי סבון נועד אף הוא לסילוק מהיר של מחלות ובעיות רפואיות מגוונות שיש להן ביטוי בדם. כלומר, כל מה שמהווה תוצאה לא תקינה בבדיקת דם, מתאים לכשף סבון. הכשף 'מכבס' את הדם.
מזגי מים לקערת הכשף שלך. חשבי על היולדת ועל הממצא שהתגלה. בחשי בכף או במקל עץ כחצי כפית פתיתי סבון ואמרי בלב או בקול (מבוסס על כשף מאת סילבר רייבנוולף:
זרום החוצה מהדם ומהר אל תוך הלשד
החוצה מהלשד שצוף כאשד
אל העצם והחוצה מהעצם אל העור השיער והציפורניים
החוצה מהעור השיער והציפורניים, התנפל אל גלי המים
החוצה מהים ואל היבשה
כי נולדו בריאים גבר ואשה
חשוב שתזכרי את תרשים הזרימה כפי שמתואר בלחש. מהדם אל הלשד מהלשד אל העצם מהעצם אל השיער והחוצה אל הים וממנו אל האדמה. בתום הלידה תוכלי להחזיר את המים אל האדמה באמצעות ליווי מנטלי שלהם מהכיור ועד למקומם.
כשף מרחוק (כשף זיקה)
אם את דולה, וזה עתה נאמר לך שעליך לצאת מחדר הלידה כדי לאפשר למלווה נוסף להצטרף ליולדת או משום שכל סיבה אחרת גורמת להוצאתך מחדר הלידה, דעי לך שאת יכולה להמשיך ולסייע ליולדת גם מרחוק. בקשי מהיולדת מראש חפץ אישי ותיק או חדש, לדוגמא מטפחת שביקשת ממנה להחזיק בידיה ובו זמנית להחזיק בתמונה מנטאלית של תוצאת הלידה המיטבית שלה (לדוגמא חיוך מאושר בחדר הלידה עם תינוקה בזרועותיה וגופה שלם לאחר הלידה, חבל טבור מחובר ופועם עדיין או כל תמונת הצלחה אחרת בלידה כפי שבאה אצלה לידי ביטוי). בקשי כמובן מראש את רשותה של היולדת להשתמש במטפחת והסבירי לה בדיוק לאיזה צורך תשמש, ופעלי רק אם הסכימה לכך. עכשיו, משיש בידיך חפץ בעל זיקה הטעון בחלק מנפשה של היולדת, הוא נעשה דומה לה, שייך לה באספקטים רוחניים, וניתן לפעול בעזרתו. זו יכולה להיות גם שערה מראשה, אם את נזקקת לפינוי מהיר שלך וקיבלת את הסכמתה מראש.
אם אין לך אפשרות לקבל חפץ כלשהו, אך בתנאי שהסכימה, את יכולה להכין ייצוג של היולדת בעצמך. לגלף בתפו"א, לשרטט על דף, לפסל ממפית ניר מזדמנת בקפיטריה. את מבינה שאין ממש גבול. זכרי, לעולם אל תטילי כשף על אדם, אלא על היקום. זהו כלל הזהב של כל כשף.
פסעי מסביב לייצוג בכיוון המנוגד לזה של תנועת מחוגי השעון. אמרי בלב או בקול:
רוח סער סופה של אש
הניעו מערבולת כיוון מתחדש
שאו כל שליליות מX בהחרש
השאירו זירת תהליך מרגש
חלק ומהיר ללא זיז או הכמש
כן יהי רצון!
זכרי, מעגלים בכיוון השעון הם מעגלים מכנסים. מעגלים בכיוון שמנוגד לכיוון השעון הם מעגלים מרחיקים. המיועדים לסילוק ולהרחקה.
כשף חוט
כשף חוט נועד להשגת תוצאות במגוון של נושאים ותחומים. כשף חוט מאפשר לך לתרגל טעינה על-הכרתית (החזקת תמונה מנטאלית בשני מישורים בו זמנית) ולהשתמש בספרות שאף הן טעונות מראש בעוצמה רבה.
שימוש במחרוזת תפילות היא יישום פשוט ובסיסי של כשף חוט, אולם ביצוע שלו הלכה למעשה, מכיל פוטנציאל פיתוחי עצום עבורך כבעלת יכולת כשף.
צבעי החוט המקובלים לשימוש הם אדום שחור ולבן, בדומה לצבעים ששימשו בפולחן האלה הקדום. את צריכה לזכור בעיקר את נוסחת הקשירה:
קצה קצה
שלישי חוצה
רביעי דלג ימינה
חמישי מראתו אכינה
שישי ימינה ועד הסוף
חצאים לשמאל, כלל אמצע אהדוף
כך זה נראה:
1-----------6-----------4-----------7------------3------------8-------------5----------9----------2
עליך להחליט על מטרת הכשף, וזו יכולה להיות קירוב או הרחקה. לאחר מכן תוכלי לחבר טקסט שילווה את הטעינה, וללמוד אותו בעל פה או לרשום אותו על ניר. השלב השלישי יהיה אמירה בלב או בקול את הלחש תוך שאת מבצעת את הקשרים ברצף המוסבר בנוסחה ותוך כדי יצירת תמונה מנטאלית של המצב הרצוי, כפי שמבטאת תשוקת הלב באופן הבהיר והמדויק ביותר. יש לטבול כל קשר משהושלם בשמן או ברוק. שומרים את החוט עד שהנחשק בא לידי ביטוי ואז משחררים את הכשף. אם מדובר בכשף סילוק, יש לקבור את החוט במקום מרוחק מיד לאחר השלמת הכשף.
הכשף, כולל גם את השימוש בלחשים, וייתכן שהשימוש בביטוי לחשש משרה עליך תחושת סודיות מחתרתית. זה רק עוד תוצר לוואי מהשם הרע שיצא לכשף במאות קודמות. קל להשתחרר מכך אם מביטים בצדדים הפרקטיים. לחישה היא אמירה זהירה ואחראית, שמבטיחה שזולת שאינו יודע לפרש נכון את הנאמר לא ישחית ויחלל את המעגל או במילים אחרות לא יחרב את פירות המאמצים שלך. אין בכך שום מסתורין. כלומר יש, אבל לא מהסוג החתרני, לא בכיוון הצפוי בכל אופן.
בין אם את עומדת לפני לידה ובין אם את דולה או מיילדת, סביר שתעבדו כצוות בתקופת ההכנה ללידה וגם בחדר הלידה. אם גם את וגם הדולה או היולדת שלך לחילופין בעניין, כדאי לכן לקרוא יחד מאמר זה ואחרים, כדי להיות מתואמות בכוונותיכן לקראת הלידה. אם תהיו מתואמות, תוכלו ליצור יחד 'נפש משותפת' לקראת הלידה ובתוך כדי הלידה. נפש משותפת מבאטת איחוד מושלם של כוונות טובו לקראת מטרה, כך שאין דליפת מאמצים ופעולה האחד כנגד השני של המשתתפים בטקס. זו הרמוניה של עשייה, מעין צליל אוניסונו צלול.
ואם אנחנו כבר מדברים על צליל. מוסיקה, כאשר היא מבוטאת מתוך תשומת לב וכוונה ראויה, היא תשורה לרוח. גם כלפי השותפים בטקס וכלפי היוצר אותה היא בעלת תשורות של ריכוז, והתעלות למצב מנטאלי של מסוגלות יתירה. הפקת צליל מכוון שכזה הוא הפתח הנפלא ביותר להתחלה של כשף, זוהי אם תרצו, התפילה.
אם יש גברים שקוראים אותי, או יולדות לעתיד שמתכננות תפקיד מרכזי לבן הזוג שלהן בלידה כמלווה ראשי, אתם בוודאי שואלים את עצמכם, מה האפליה הזו? היא לא מתכוונת להזכיר גברים? אין לנו מקום? אתם צודקים. בדיוק כפי שבימי האלה, תמיד נדרשו האל והאלה הנקבה והזכר זה לזה, כך גם עתה, ואנחנו לא ניפול למלכודת האפליה המתקנת באמצעות הקטנת התפקיד והמעמד הזכריים בהקשר הלידה. אפליה מתקנת שכזו עלולה לפעול כחרב פיפיות ולהחליש גם את הגברים אך גם את היולדת, משום שהיא מתכחשת לחוקי הדואליות ומחלישה את הנוקטת בה.
האפשרויות שעומדות לפני יולדת ובן זוג בלידה הן אסטרונומיות. פשוט אין להן גבול. כתבתי על כך בספרי 'אמנות הלידה' בפרק שדן בתפקיד הגבר. מאחר וכל מעשה כשף מבוסס על תשוקה, זה ברור לגמרי שאישה וגבר יכולים לעשות בתוך כדי התהליך העוצמתי של לידה פלאים, במלוא מובן המילה.
הטקס הבסיסי של כשף לשיתוף ולהעצמה של הנפש הנשית והגברית נקרא זימון והוא מתבצע כך. היולדת והשותף עומדים זה מול זה. היולדת מניחה את כף היד הימנית שלה על לבו של השותף. השותף מניח את כף ידו הימנית על לבה של היולדת. השותף מכסה בכף ידו השמאלית את כף ידה של היולדת המונחת על לבו. היולדת מכסה בכף ידה השמאלית את ידו הימנית של השותף המונחת על לבה. יחד הם מבקשים מהאל והאלה להיכנס אל תוך המעגל ואם הם מרגישים בטוחים בכך גם לתוכם.
שמעתם פעם את המושג 'להוריד את הירח' בהקשר של אהבה? הנה, זה מקורו – טקס הזימון של הויקה. אך לפני שנעזוב את טקס הזימון של האל והאלה, מילה למי שהרגיש לא בנוח עם הוראות החשיבה או הקריאה המצורפות. אם את מרגישה שלא בנוח עם זימון האל או האלה לתוך המעגל או לתוך הגוף, שבצי בטקס את הטקסט ההולם מבחינת התפיסה הדתית או הפילוסופית שלכם. בטקסים הרגילים של הויקה מתבצע טקס הורדת הירח כשלב החמישי בפולחן, לאחר זימון ארבע רוחות השמיים ולפני עשיית הכשף.
כשפים ללידה, מבוססים על הטקסים הפולחניים של מועד הלבנה
כשף-לחש אבן ניר ומספריים: להרחקת אבחנות (דיאגנוזות), פרוצדורות, אנשי צוות עוינים
שאפי אויר טוב. כל כשף מתרכז בשינוי חיובי, וגם כאן את קודם כל נערכת לקראת השינוי החיובי ומגבירה את יכולתך לשאתו
זוכרת שכושר הכשף שלך תלוי ביכולתך להחזיק תמונה מנטאלית של המציאות הרצויה?
אז כאן את יכולה גם להחזיק את התמונות שבדרך. את יכולה להשיג אויר טוב על ידי כך שתראי את הנתיב ממנו מגויס האויר, ואת הדרך שהוא עושה אל נחירייך. שאפי יחד עם ניחוח הפרדסים או כל מה שאויר טוב נקי וטרי מביא עבורך, והאמיני לי שאת זקוקה לאויר כזה כמו אויר לנשימה בסביבת בית חולים..
העשירי את הנשימה שלך בחמצן זיכרון ונשפי החוצה את כל השליליות שבזירה. דמייני לפיד של אש, או אם יש בידייך נר דולק את יכולה להיעזר בו כדי להרחיק את השלילי מזירת הלידה. צעדי במעגל נגד כיוון השעון תוך כדי שאת אומרת בלב או בקול:
אש גדולה, סלקי הסירי
רוע בערות הבעירי
אבוקה בלתי נראית
התיכי הטיפשות כעת
עתה, רשמי על פיסת ניר את שמה של היולדת באחד החלקים ובחלק השני את שם הפעולה או ההחלטה או הבעיה. ציירי קו הפרדה ביניהם. עכשיו, קחי אבן קטנה והניחי אותה בידה של היולדת או במקום מוסתר במיטתה. קחי סרט בד סאטן שחור, וצרי לולאה בצורת 8 סביב ייצוג של החלטת האיוולת (לדוגמא ערכה רפואית שהצוות מכין) ובין היולדת, וגזרי אותה במרכזה במספריים תוך כדי שאת אומרת בלב או בקול:
אבן ניר ומספריים
סרט זה אגזור לשניים
נייר יחולק
תווך ייתגשם חלק
כל אחד למקומו
לא ייבהל, יבורך שלומו
אבן תבנה חומת מגן
ליולדת X תעמוד הכן
סיום: הודיה, שחרור רוחות השמיים ופירוק המעגל
לאחר שהסתיים הפרק של מעשי כשף בלידה, וגם הלידה אני מקווה שהסתיימה על הצד הטוב ביותר, לא תם הפולחן. כל פולחן יש גם לסיים בצורה מסודרת. אם זימנת את האלה והאל אל תוך המעגל, עליך להודות להם. אם זימנת את רוחות השמים, יש לשחררן, כלומר להניח להן ללכת או להישאר, אך בכל מקרה להודיע להן שהסתיים התפקיד שלשמו זימנת אותן.
לאלה ולאל יש להודות בעיקר בלב, אליו נכנסו לבקשתך במהלך הפולחן.
את רוחות השמים יש לשחרר מתפקידן בלב או בקול.
את המעגל יש לפרק על ידי הליכה בכיוון השעון, תוך כדי שאת אומרת בלב או בקול
מעגל זה פתוח אך לעולם לא מנותץ
אספי את העוצמה שנצברה במהלך הלידה אל תוך מעגל דמיוני, וטעני אותו אל תוך 'ערכת המזבח' או כלי הכשף שלך, כולם או חלקם בלבד.
משתה
בסיום תהליך הלידה יש לקיים משתה מלא או סמלי בלבד כדי לחגוג את הטוב, להמשיך בהודיה, להטמיע אל תוך הגוף ואל הזיכרון את מה שהתרחש כאקט של הטענה. המשתה יכלול שתיית משקה חם ומתוק, או מיץ פירות, ואכילת ארוחה שיתופית הכוללת תבשיל חם וירקות או פירות טריים.
טוב יקירותיי, די להיום. מקווה שטעם לכם הנזיד שרקחנו בקדירה. כשפו לטוב, רחקו מרע. שובו במהרה. זהו קצה המתכון, ואת מוזמנת ומסוגלת ללמוד עוד.
